עדה (דמות מקראית)
כג וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי--נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כד כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה.
עָדָה היא דמות מקראית המופיעה בספר בראשית, פרק ד', אשתו של למך בן מתושאל ואמם של יבל ויובל.[1]
למך שר לנשותיו, עדה וצִלָּה: "עדה וצלה שמען קולי, נשי למך, האזנה אמרתי: כי איש הרגתי לפצעי, וילד לחבורתי. כי שבעתיים יוקם קין, ולמך, שבעים ושבעה" (ספר בראשית, פרק ד', פסוק כ"ג).
רש"י, בעקבות בראשית רבה, מסביר מדוע היו ללמך שתי נשים: "כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורבייה ואחת לתשמיש. זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה". על עדה מוסיף רש"י: "היא של פריה ורבייה, ועל שם שמגונה עליו ומוסרת מאצלו. עדה תרגום של סורה".
עם זאת, גם לצלה נולדו שני ילדים, תובל קין ונעמה.
פירוש השם עדה הוא עדי, תכשיט.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עדה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- עדה במדרש ובאגדה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 ראו אנציקלופדיה מקראית כרך ו
