עבד אל-מוחסן כאמל מורתגי
 | |
| לידה |
ינואר 1916 מצרים |
|---|---|
| פטירה | 5 בנובמבר 2013 (בגיל 97) |
| מדינה |
מצרים  |
| השתייכות |
צבא מצרים |
| דרגה | פריק אַוַול[1] |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד כוחות מצרים במלחמת האזרחים של צפון תימן מפקד צבא היבשה של צבא מצרים[1] מפקד חזית סיני במלחמת ששת הימים | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת ששת הימים מלחמת האזרחים של צפון תימן | |
| תפקידים אזרחיים | |
| נשיא מועדון הכדורגל אל-אהלי | |
  | |
בריגדיר גנרל עבד אל-מוחסן כאמל מורתגי (בערבית: عبد المحسن كامل مرتجي; תעתיק מדויק: עבד אלמחסן כאמל מרתגי; ינואר 1916 – 5 בנובמבר 2013[2]) היה קצין בכיר בצבא מצרים בזמן מלחמת האזרחים של צפון תימן ובמלחמת ששת הימים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בנפת קהיר. בשנת 1937 סיים ללמוד במכללה צבאית והחל לטפס בסולם הדרגות. במהלך 1964 מונה מורתגי להיות מפקד הכוחות המצריים במלחמת האזרחים בצפון תימן. המצרים הגבירו באותה עת את מעורבותם במלחמה והיו מאוכזבים מחוסר יכולתם להתגבר על המורדים המלוכנים בצפון המדינה שנעזרו באוכלוסייה המקומית ובשלטון הסעודי. תחת פיקודו של מורתגי נקטו המצרים צעדים חמורים כנגד השבטים המורדים שהוגדרו מאוחר יותר כפשעי מלחמה, כגון: הפצצת כפרים, השמדת יבולים חקלאיים ומקנה והרעלת בארות. בקיץ 1964 החל הצבא המצרי בפיקודו במסע מלחמה בצפון תימן כנגד מאחזים מלוכניים בהרי ראזח שבמחוז סעדה. עד סוף 1964 התבצעו עוד ארבע מתקפות דומות שנסתיימו ללא הצלחה מרובה, כשאבדות הרפובליקנים והמצרים הגיעו לכ-1,000 הרוגים וכשרבים מהחיילים הרפובליקנים ערקו. למרות חוסר הצלחה זה, נחשב מורתגי כקצין בעל יכולות, והוא מונה ערב מלחמת ששת הימים כמפקד כוחות היבשה בסיני. תפקיד זה נוצר במיוחד לכבוד מינויו, כנראה מתוך שאיפתו של שר ההגנה המצרי, עבד אל-חכים עאמר, שעל החזית יפקד קצין בעל ניסיון קרבי.[3] עד אז היה סלאח א-דין מוחסן המפקד הבכיר בסיני, ושרשרת הפיקוד הייתה ברורה. כניסתו של מורתגי לתפקידו החדש יצרה חוסר בהירות בשרשרת הפיקוד, וקיימת טענה כי המינוי היה חסר ערך, שכן שרשרת הפיקוד המצרי בסיני המשיכה במנהגה הרגיל תוך עקיפת מורתגי.
יש הטוענים כי המינויים בצמרת הצבא המצרי באותה תקופה, ובכללם מינויו של מוחמד פאוזי לרמטכ"ל, נבעו גם משאיפה ליצירת איזונים בין סיעות שונות של מקורבים לדמויות פוליטיות בתוך הצבא, כולל התייחסות ליריבות ספורטיבית בין הקצינים ששימשו גם נשיאים של מועדוני ספורט.[4]
מורתגי גרס בהתבטאויותיו כי על הצבא המצרי לשים דגש על קידום השכלת החיילים והמפקדים בדרגים הנמוכים ועל העמקת הקשר שבין המפקדים וחייליהם.[5]
לאחר יום הקרבות של 7 באפריל 1967 הגיעה לסוריה משלחת של קצינים בכירים מצבא מצרים, שכללה את מורתגי, שביקשו ללמוד את פרטי הקרבות. בתום הפגישות הצהיר מורתגי כי מצרים וסוריה מוכנות למלחמה כנגד ישראל וכי יש ברשותן "נשק סודי הרסני ביותר". יש הרואים ביום קרב זה כתחילתה של ההסלמה שהובילה למלחמת ששת הימים[6]
לפני מלחמת ששת הימים, ב-12 במאי, ארגן מורתגי ביקור של הפלדמרשל הבריטי, ברנרד לו מונטגומרי, במצרים. כשמונטגומרי הביע את דעתו הנחרצת כי מצרים תנוצח על ידי ישראל, ענה לו מורתגי כי בידי מצרים הנשק הסובייטי החדיש ביותר, ואף הביע את ביטחונו ביכולת ההתקפית של צבא מצרים. עם זאת, היה מורתגי ספקן בהצלחת תוכנית התקיפה המצרית שנועדה ל-27 במאי ונדחתה.[7]
ב-20 במאי, בזמן תקופת ההמתנה, אמר מורתגי כי מצרים תפעל רק במקרה של התקפה ישראלית גדולה ורצינית,[8] אולם ב-2 ביוני הוציא מורתגי פקודת יום שאמרה: "עיניו של העולם כולו נשואות אליכם במלחמתכם עטורת התהילה כנגד תוקפנות הישראלים האימפריאליסטים על אדמת מולדתכם, בצפייה לחזות בתוצאות מלחמתכם הקדושה להשגת זכויות העם הערבי. תוצאותיו של רגע ייחודי זה הן בעלות חשיבות היסטורית לאומתנו הערבית ולמלחמת הקודש שבאמצעותה תשיבו את זכויות הערבים שנגזלו בפלסטין ותכבשו שוב את אדמתה השדודה של פלסטין, ברחמי האל וכוח הצדק, בכוח הזרוע ובאחדות אמונתכם."[9]
על מידורו של מורתגי מעידה העובדה כי פקודת הנסיגה של עאמר נודעה למורתגי רק לאחר שכל הכוחות המצריים בבסיס בו שהה כבר עזבו את הבסיס ונסוגו.[10]
מיד לאחר המלחמה הודח מורתגי, יחד עם מפקדים בכירים אחרים בצבא המצרי, לאחר שנחשב אחד מהאחראים לתבוסה.[4]
מורתגי כיהן כנשיא מועדון הכדורגל הקהירי המפורסם, אל-אהלי בשתי קדנציות: הראשונה בשנים 1965–1967 והשנייה בשנים 1972–1980.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויליאם סטרוק, Arabian Quagmire: The Egyptian Army in North Yemen – 1962-1967 (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אבי שי, חיל מצרים חלק א', מערכות 227, ינואר 1973
- ^ 1 2 وفاة أحد رموز الرياضة في مصر الفريق عبد المحسن مرتجي, 5 בנובמבר 2013 (בערבית)
- ^ Kenneth M. Pollack, Arabs at war, עמ' 83
- ^ 1 2 ריאיון עם אמין הוודי, Picking up the pieces, אתר אל-אהראם (באנגלית)
- ^ אריה חשביה, הצבא המצרי, אותה גברת בשינוי צמרת, דבר, 6 בדצמבר 1968
- ^ חנוך ברטוב, דדו - 48 שנה ועוד 20 יום, כרך א', תל אביב: ספרית מעריב, 1978, עמ' 117.
- ^ לאורה ג'יימס Nasser and his enemies: Foreign policy decision making in Egypt on the eve of the Six-day war, ב-Middle East Review of International Affairs, Vol. 9, No. 2 (June 2005), עמ' 26, 32
- ^ המפקד המצרי בסיני:"נפעל רק במקרה של התקפה ישראלית גדולה", דבר, 21 במאי 1967
- ^ ציטוט מתוך נאום לוי אשכול בפני הכנסת ב-5 ביוני 1967, עמ' 26
- ^ עבדו מובאשר, The road to Naksa, אתר אל-אהראם (באנגלית)