סרגיי קירוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סרגיי קירוב
Сергей Миронович Киров
לידה 15 במרץ 1886 (יוליאני)
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית אורז'ום (אנ'), האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 1 בדצמבר 1934 (בגיל 48)
ברית המועצות (1923–1955)ברית המועצות (1923–1955) לנינגרד, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה רוסיהרוסיה בית הקברות של חומת הקרמלין, מוסקבה
מפלגה מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סרגיי מירונוביץ' קירוברוסית: Сергей Миронович Киров;‏ 27 במרץ 18861 בדצמבר 1934) היה מדינאי סובייטי וממקורביו של יוסיף סטלין. היה ראש העיר לנינגרד משנת 1926 עד רציחתו בדצמבר 1934.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם סרגיי קוסטריקוב בעיר אורז'ום שבמחוז ויאטקה (אנ') (כיום מחוז קירוב). היה פעיל מפלגה החל משנת 1904. במרוצת השנים קיבל כמה תפקידים. בשנת 1926 נשלח ללנינגרד במטרה להחליף את גריגורי זינובייב בראשות הממסד העירוני. במשך שמונה השנים האחרונות לחייו היה קירוב מזכיר המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בלנינגרד, והיה למעשה השליט הכול יכול של לנינגרד. קירוב היה עושה דברו של סטלין ופעל בנאמנות לחיסול מתנגדי סטלין.

ב-1 בדצמבר 1934 נרצח קירוב בן ה-48 בלנינגרד. הרצח בוצע על ידי צעיר בשם לאוניד ניקולאיב(אנ'). הגרסה הרשמית הייתה כי המתנקש פעל בשליחותם של אויבי סטלין. סטלין נקט בגינוני אבל לאומי כבד על מות קירוב. היה זה רצח פוליטי שהיווה ציון דרך בבניית שלטון האימים של סטלין.

בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית ב-1956 רמז ניקיטה חרושצ'וב, בנאומו המפורסם על פשעי סטלין - "הנאום הסודי", כי קירוב נרצח בפקודת סטלין. עם זאת, חשיפת הארכיונים הסובייטים לא גילתה מעורבות אישית של סטלין ברצח.[1]

מורשת הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח קירוב היה אות הפתיחה לתחילת הטיהורים הגדולים - סחרחרת של מאסרים וטיהורים ששיאם היה בחיסול רוב אנשי צמרת המפלגה הקומוניסטית (ובהם בכירי המפלגה כניקולאי בוכארין, גרגורי זינובייב ולב בוריסוביץ' קמנייב) במשפטי ראווה שנודעו בשם משפטי מוסקבה, שבהם הואשמו כבוגדים, מרגלים ושליחי מעצמות זרות, והוצאו להורג בעקבות הודאות שהוצאו מהם בכפייה. המהלך כלל הגליית מיליונים למחנות כפייה בסיביר ובחוג הקוטב, וחיסול צמרת הצבא האדום, דבר שהביא לתוצאות הרות אסון בחודשים הראשונים של פלישת הנאצים לברית המועצות. במהלך שנת 1935 מלנינגרד עצמה הוגלו מעל 36 אלף תושבים, מערכה זו נקראה זרם קירוב.

סיבת הרצח המשוערת היא כי קירוב, שהיה דמות כריזמטית, החל להאפיל על סטלין וגרם לסטלין החשדן לחשוש מפניו כמי שמסכן את מעמדו. מאידך קיימת גם גרסה כי קירוב יצר אופוזיציה אמיתית לסטלין והיווה סכנה ממשית לשלטונו. הוא נקבר בבית הקברות של חומת הקרמלין.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר ערים ועיירות שינו את שמן כדי להנציחו. החשובה בהן היא קירוב שנושאת את שמו, קרופיבניצקי נקראה קירובוגרד, ונדזור נקראה קירובוקאן וגנג'ה נקראה קירובאבד אולם שמן הוחזר לשם המקורי לאחר נפילת ברית המועצות. כן הונצח שמו בשמן של סדרת סיירות מתקופת מלחמת העולם השנייה וסדרת סיירות קרב בעלות הנעה גרעינית. סיירות המערכה מסדרת קירוב הן מספינות המלחמה הגדולות בעולם.

קירוב תמך בתיאטרון מריאינסקי ששמו הוסב לאחר מותו לתיאטרון קירוב (עד 1992) ושלהקת הבלט שלו מוכרת עד היום בשם "בלט קירוב". בנוסף, אחד ממפעלי המתכת הגדולים ברוסיה והחשוב ביותר בעיר בסנקט פטרבורג נקרא היום "מפעל קירוב".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרגיי קירוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארצ'י בראון, עלייתו ונפילתו של הקומוניזם, הוצאת עם עובד, 2009, עמודים 90–91