סקר

ערך זה עוסק במדידה של תכונה במדגם והכללת הממצאים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סקר (פירושונים).

סקר הוא מדידה של תכונה באמצעות מדגם והכללת הממצאים לכלל האוכלוסייה באמצעים סטטיסטיים. סקרים נעשים כאשר מדידת האוכלוסייה כולה (למשל מפקד אוכלוסין), או עריכת ניסויי מעבדה אינם אפשריים, אינם מעשיים או אינם מועדפים. ניתן לערוך סקר באוכלוסייה של פרטים דוממים (בדיקה אם מדגם של גפרורים המיוצרים במפעל מסוים אכן נדלקים), בחיות בר (לכידת מדגם עופות בר ומדידת הכולסטרול בדמן), בחיות חקלאיות (בדיקת תנובת החלב של מדגם פרות) ובאוכלוסייה אנושית.

חלק מהסקרים הנעשים באוכלוסייה אנושית נעזרים במדידות רפואיות (כגון סקר על השמנת יתר) וחלק בדיווחים של הנשאלים. חלק מהסקרים הנעזרים בדיווחי הנשאלים הם סקרי דעת קהל - סקרים הבוחנים את דעות הנשאלים. סקרים אלה נערכים בתחומי מדע המדינה והפרסום. אולם, סקרים אחרים בתחום מדעי החברה ומדעי הטבע הנעזרים בדיווחי המשתתפים עשויים לבדוק עניינים אחרים. סקרים עשויים לשאול על הרגלי הבריאות של האוכלוסייה (כמה פעמים בשבוע הנבדקים אוכלים פירות, כמה שעות בשבוע הם משקיעים בספורט) על משפחותיהם (כמה אחים ואחיות יש להם), על פשיעה (כמה פעמים בחודש האחרון ראית אדם גונב) או על כל נושא אחר. למרות השימוש הנפוץ בסקרים, קיימת כלפיהם גם ביקורת.^[1]

יש הטוענים כי קיום סקרים מדויקים ונכונים הוא מרכיב חשוב בדמוקרטיה. במאמר דעה מצד פרנק ניופורט נטען כי סקרים מספקים דרך מבוססת ראיות לנבחרי ציבור כדי לשמור על קשר עם הדעות של האנשים שהם מייצגים. כמו כן סקרים יכולים לאפשר לפוליטקאים דרך להבין מה היא דעתם של אנשים שמסיבות שונות אינם מצביעים. אחוז האנשים שמצביעים בבחירות הוא קטן יותר מסך האוכלוסייה, ודבר זה משמעותי עוד יותר ביחס בחירות מקדימות. טיעון נוסף הוא שהציבור עצמו יכול להנות ממידע על מה אנשים אחרים חושבים או מרגישים. לדעתו לדבר זה יש משמעות גדולה יותר בשנים האחרונות כאשר קיטוב פוליטי והשפעה של רשתות חברתיות עלולים להוביל לכך שאנשים נמצאים בתוך "בועת מידע" כך שהם שמים לב רק לחדשות ודעות שקרובות לדעתם.^[2] הארגון American Association for Public Opinion Research פרסם מסמך על החשיבות של סקרים לדמוקרטיה בשנת 2013.^[3]

סקר דעת קהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקר דעת קהל הוא כלי מדידה פורמלי במדעי החברה, בו נשאלת קבוצה גדולה ומדגמית של אנשים שאלות מסוימות. הסקר נועד איסוף עמדות ודעות מוּדעוֹת של אנשים.

שיטות איסוף נתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ריאיון מקוון

ניתן לערוך סקרים במגוון דרכים, ולכל אחת מדרכים אלו יתרונות וחסרונות בתחומים שונים.

השיטה	מהירות	משאבים נדרשים	אחוז היענות	אופי השאלון	הערות
ריאיון טלפוני	מהירה	רבים - סוקרים, עלות טלפון	גבוה	נדרשות שאלות קצרות ושאלון קצר
ריאיון פנים מול פנים	מהירה	רבים מאוד - סוקרים	גבוה מאוד	אין הגבלות
שאלון למילוי עצמי בדואר	איטית - עד חודשים	מעטים	נמוך	שאלות מובנות מאליהן
שאלון למילוי עצמי - חלוקה ידנית	מהיר	בינוני^[^{דרוש מקור]}	גבוה מאוד	שאלות פשוטות יחסית	בעייתי לרוב סוגי המדגמים
שאלון מקוון (באינטרנט או בדואר אלקטרוני)	מהיר	מעטים	בינוני	שאלות מובנות מאליהן	מתאים לאוכלוסיות מסוימות בלבד
שאלון סלולרי	מהיר	מעטים	לא ידוע	שאלות קצרות	דורש טלפון נייד

בחירת מדגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קביעת אוכלוסיית המדגם היא צעד חשוב ביצירתו של סקר אמין. רק לעיתים רחוקות נערך הסקר בקרב כל האוכלוסייה שאת עמדותיה עליו לשקף (מפקד האוכלוסין והדיור, שאותו עורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה^[4] מדי עשר שנים בערך, הוא דוגמה לסקר כזה). הסיבה לכך היא שעלותו של סקר כזה גבוהה מאוד. בדרך כלל נערך הסקר בקרב אוכלוסיית מדגם, שאמורה לשקף, ברמת אמינות גבוהה, את התוצאות שהיו מתקבלות לו נערך הסקר בקרב כל האוכלוסייה. בחירת אוכלוסיית מדגם נאותה היא הבסיס לסקר מוצלח.

דוגמאות של סקרי דעת קהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורם מרכזי העורך סקרים אודות האוכלוסייה בישראל הוא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בנוסף לו נערכים סקרים על ידי מכוני מחקר פרטיים, ובהם סקרי דעת קהל, סקרי שוק ועוד. במסגרת האוניברסיטאות נערכים סקרים ככלי מחקר במדעי החברה.

סקר שזוכה לתהודה רבה הוא המדגם הנערך ביום הבחירות לכנסת על ידי ערוצי הטלוויזיה, ומטרתו לספק תחזית על תוצאות הבחירות ברגע שבו מסתיימת ההצבעה (הסקר הראשון נערך על ידי חנוך סמית בשנת 1977). זהו סקר פשוט מאוד מבחינת השאלות שהוא מציג, משום שיש בו שאלה אחת בלבד. הסקר פשוט פחות מבחינת קביעת אוכלוסיית המדגם, כך שהתוצאה שתתקבל בסקר תשקף בצורה המדויקת ביותר את תוצאות האמת. קודמים לסקר זה סקרים שנערכים בתקופה הסמוכה לבחירות, ומטרתם לשקף את התוצאות הצפויות ואת הלך הרוח של הבוחרים. יש טוענים שסקרים אלה לא רק משקפים את תוצאות הבחירות אלא אף משפיעים עליהן, משום שיש בוחרים המשנים את דעתם בהתאם לתוצאות המתפרסמות (ובוודאי שיש מועמדים המסירים מועמדותם ברגע האחרון לאחר שמתברר להם שאפסו סיכוייהם לזכות).

כללי אתיקה בסקרי דעת קהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה והמועצה הציבורית לסטטיסטיקה ניסחו כללי אתיקה מקצועית לעוסקים בסטטיסטיקה,^[5] החלים גם על סוקרים ועורכי סקרים. עם זאת, כללים אלה אינם מחייבים והעמידה בהם היא וולונטרית.

השפעת המראיין על סקר דעת קהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוחני מתודלוגיית סקרים השקיעו רבות בניסיון קביעת מידת ההשפעה של המראיין על תשובותיו של המרואיין, בהקשר של מאפיינים פיזיולוגיים של המראיין. תכונות מרכזיות של מראיין שהשפיעו על תשובות המרואיין הם: גזע, מין ומשקל. השפעה זו באה לידי ביטוי בייחוד כשהשאלות שהפנה המראיין למרואיין קשורות לתכונות המוזכרות לעיל. כך למשל גזע המראיין השפיע על תגובות המרואיין כאשר נושא השאלות היה על עמדות גזעניות. תופעה זו הופיעה גם בסקרים שבוצעו פנים מול פנים וגם בסקרים ללא מגע פיזי בין מראיין למרואיין.

כשלים בבחירת מדגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמים רבות ישנן סיבות שונות שעלולות להקשות על יצירת מדגם בעל מתאם גבוה לאוכלוסייה במגוון תחומים. בסקרים המתקיימים בישראל נפוצה בעיה לסקור אוכלוסיות קבועות כאוכלוסייה, ובמיוחד ערבים או חרדים, וכן עולים מברית המועצות ואוכלוסיית הגיל השלישי. הסיבות להיעדר הייצוג של האוכלוסיות הללו בסקרים עלול לנבוע ממספר סיבות, ביניהן שימוש בכלים אינטרנטיים או טלפוניים שציבורים שלמים לא חשופים אליהם, או קושי לפנות לאוכלוסייה שאינה דוברת עברית בשפתה. חוסר ייצוג שכזה עלול לגרום, למשל, לכך שכותרת הסקר תכריז שהסקר מייצג את "הציבור הישראלי", כאשר בפועל הוא מייצג, למשל, רק 80% ממנו, או אף פחות^[6]. לעיתים ישלימו הסוקרים את פער המידע בעזרת הערכות, שלווא דווקא מבוססות על דגימה בפועל, וכך עלולות להחמיר בעיות בניסיון לחזות את דעת הקהל בציבור הרחב.^[7]

סקרי בחירות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחוק הבחירות (דרכי תעמולה),^[8] החל על הבחירות לכנסת ועל הבחירות לרשויות המקומיות, יש הוראות בנוגע לסקרי בחירות ופרסומם. על פי החוק, הראשון שמשדר לציבור על תוצאותיו של סקר בחירות ומי שמשדר כאמור בתוך 24 שעות מאז שתוצאות הסקר נמסרו לציבור לראשונה, יציין בצד התוצאות את כל אלה:

שמו של הגוף שהזמין את הסקר;
שמו של הגורם שערך את הסקר;
התאריך או התקופה שבה בוצע הסקר;
האוכלוסייה שמתוכה נלקח מדגם המשיבים לסקר;
מספר האנשים שהתבקשו להשתתף בסקר ומספר האנשים שהשתתפו בו בפועל;
מרווח הטעות לגבי הנתונים שהושגו.

המפרסם בכתב לציבור על תוצאותיו של סקר בחירות יפרט גם את השאלות שנשאלו בסקר. כן קובע החוק כי מי שמשדר או מפרסם לציבור בכתב, על תוצאות של סקר בחירות שלא מבוססות על שיטות סטטיסטיות מוכרות לעריכת סקרים, יציין בהבלטה שהסקר לא התבסס על שיטות סטטיסטיות מוכרות, ולפיכך אי אפשר להסיק ממנו מסקנות לגבי דפוסי הצבעה או עמדות של הציבור.

בנוסף יש להעביר לוועדת הבחירות המרכזית, בהקדם האפשרי, לעיון כל דורש, בנוסף למידע הנדרש ממפרסם הסקר, את הפרטים האלה באשר לסקר:

מידע על השיטה שהשתמשו בה כדי לאסוף את הנתונים שמהם הופקו תוצאות הסקר, לרבות:
שיטת הדגימה;
גודל המדגם ההתחלתי;
סוגי האוכלוסייה שנדגמו;
מספר האנשים שהתבקשו להשתתף בסקר והמספר והאחוז מהם אשר השתתפו בסקר בפועל, סירבו להשתתף בסקר או לא התאימו להשתתף בסקר;
התאריכים והשעות של הראיונות;
מרווח הטעות לגבי הנתונים שהושגו.

בעיות בסקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בסקרים טומן עמו בעיות רבות^[9]:

הטיות דגימה: בשל סירוב של רבים לענות על סקרים, הסקר בפועל מיצג מדגם לא מיצג של האוכלוסייה. אלא מדגם של אלו אשר מסכימים לענות על הסקר. רוב הסקרים, גם אלו המפרטים את המתודולוגיה שלהם, לא מראים את אחוז הסירוב למענה.
הטיות מכוונות: יש נשאלים אשר אומרים לסוקר תשובה השונה מדעתם האמיתית. אם זה כי נסקרים מתביישים לענות תשובה שמנוגדת לתפיסת עולמם של הסוקרים, או בהטיה מכוונת ממניעים פוליטיים. להרחבה ראו אפקט בראדלי.
שאלות מכוונות: לעיתים סוקרים עושים מניפולציות בשאלות אותם הם שאולים על מנת להשיג את התוצאה הרצויה להשערת המחקר: למשל ניסוח מעורפל של ביטויים אותם ניתן לפרש בכמה אופנים. למשל כאשר מבקשים מנסקרים לתת ציונים כמותיים, כמו לדרג שביעות רצון מ-1 עד 5 או 1 עד 10. המשמעות של מספר מסוים מצד אלמוני, שונה מזאת של פלוני. או שימוש בביטויים כמו "הדעה הרווחת היא.." מביאה להטיה של מודעת של סקרים.
סקרים אשר מנסים לחזות התנהגות אנושית מבוססים על דיווחים המושפעים לעיתים מעיוותי זיכרון (השפעה לא רצויה על הנתונים).