ספר עמוס

ספר עמוס

חלק מספר עמוס בתרגום השבעים על גבי פפירוס משנת 500 לספירה לערך שנמצא באוקסירינכוס במצרים. ארכיון ספריית אוניברסיטת פנסילבניה
סוגה	כתבי קודש
מספר פרקים	9
מספר פסוקים	146
סדרת ספרים	תרי עשר
הספר הקודם	ספר יואל
הספר הבא	עובדיה
דמויות מרכזיות	עמוס הנביא

ספר עמוס, הוא השלישי בקובץ ספרי תרי עשר, והוא קרוי כשם הנביא עמוס המוזכר בפתיחתו. על פי כותרת הספר, עמוס ניבא ”בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ.” (פרק א', פסוק א')

מקומו בין ספרי תרי עשר

ספר עמוס כולל תשעה פרקים ומאה ארבעים ושישה פסוקים. נראה כי הצבתו של ספר עמוס בין ספר יואל לספר עובדיה באה בגלל הדמיון בניסוח בשני הספרים, ספר יואל וספר עמוס. בתרגום השבעים מופיע ספר עמוס בין ספר הושע לספר מיכה.

מבנה ותוכן

הספר בנוי מאוסף קבצים אשר סודרו לפי תבניות וסגנונות ספרותיים שונים. הספר נפתח במשפט המשמש כמבוא לספר. גם לדעת אברבנאל, פרק א', פסוק ב' משמש כמבוא: "שזה הפסוק הוא הקדמה לדברי עמוס שיבואו בספר". שש הנבואות הבאות מסודרות באופן אחיד, הן נבואות זעם על הגויים. נבואות אלה קשורות אחת לשנייה ומאחדות כל נבואה לזו הקודמת לה. שני הפרקים הראשונים מאופיינים בדרישת האל. לאחר נבואות אלה מופיעה נבואת זעם על ממלכת יהודה. קובץ זה נחתם בנבואה על ממלכת ישראל. קובץ הנבואות הבא מופיע בפרק ג', פסוקים א'–ה', פרק ד', פסוק א' ובפרק ה', פסוק א'. קובץ זה מורכב משלוש נבואות שעיקרן תוכחת עשירי העיר שומרון. השימוש בשאלות הרטוריות בקובץ זה מדגישות את הציווי האלוהי בתחומים שונים כמו מוסר ומטרתן אחת להצדיק את שליחותו של הנביא. הקובץ השלישי כולל בתוכו שלוש קינות. בקובץ הרביעי מופיעים חמישה חזיונות, נבואות קצרות, ומעט פרטים ביוגרפיים: אחרי אחד החזיונות עמוס מתנבא שבית ירבעם מלך ישראל יוכה בחרב. אֲמַצְיָה כהן בֵּית אֵל מספר זאת למלך וקורא לעמוס לעזוב את ישראל ליהודה ולהתנבא שם. עמוס עונה שלא היה נביא אלא בוקר ובוֹלֵס שִׁקְמִים וה' הוא ששלח אותו להתנבא לישראל. הספר חותם בנבואת זעם על ישראל ובנבואת נחמה, בה מתאר הנביא עתיד בהיר וטוב לישראל.

מסדר עריכת הקבצים יש המשערים, שספר עמוס סודר ביד מכוונת על ידי המחבר המקראי, ולא לפי סדר הופעתם בפי עמוס הנביא, זאת כי בפתיחת ספר עמוס (פרק א', פסוק ב') עומד פסוק זה כיחידה עצמאית: ”ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ”. פסוק זה מכוון את הקורא לעיקר נבואות עמוס, להזהיר את עם ישראל מפני הפורענות הקרבה. הספר חותם כאמור בנבואת נחמה כדרך ספרות הנבואה במקרא.

מבנהו של ספר עמוס כאוסף קבצים או יחידות אינו ברור. קיים אי סדר בנושאים המובאים בקבצים אלו, מעבר מהיר בין עניינים שונים, וביטויים הנראים לעיתים לא מתאימים למקומם. מקושי זה שיערו חוקרים הרואים בספר עמוס ברובו כאוסף של פסוקים ויחידות עצמאיות, שנכתבו בזה אחר זה כתוצאה מהקשרים שונים, תוך שמחברים אלו מוסיפים מילות קישור בטקסט כדי ליצור רצף הגיוני. עקב כך סברו חוקרים אלו כי הספר כפי שהוא נכתב הוא תוצאה ישירה של מספר עריכות שקובצו, בין ימי עמוס לימי גלות בבל, שלכל אחת מיחידות אלו נוספו פסוקים ויש הסוברים ששונו סדר הפסוקים, לא בהכרח באופן מובנה ומסודר. עקב כך ישנם חוקרים המחלקים באופן אחר את הספר.

אמצעים ספרותיים

עולם הדימויים בספר עמוס שאוב מעיסוקו כרועה צאן: ”וַיֹּאמַר: ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ; וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים, וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל.” (פרק א', פסוק ב') לאורך הספר קיימים מספר משחקי לשון לדוגמה: ”כִּי הַגִּלְגָּל גָּלֹה יִגְלֶה.” (פרק ה', פסוק ה') לעיתים משלב עמוס בנבואותיו אירוניה: ”הֲלֹא־חֹשֶׁךְ יוֹם ה', וְלֹא־אוֹר; וְאָפֵל, וְלֹא־נֹגַהּ לוֹ.” (פרק ה', פסוק כ'); סרקזם: ”כֹּה אָמַר ה': כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל־אֹזֶן, כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן, בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ.” (פרק ג', פסוק י"ב) כמו כן רב השימוש בספר בשאלות רטוריות, שימוש במילים מנחות ומבנים מצטלבים.

כותרת הספר

השם עמוס מופיע בספר חמש פעמים בלבד. שם אביו אינו ידוע לפי כותרת הספר כמו בספרי נבואה אחרים. לדעת מאיר וייס שמו של אביו לא היה ידוע לבעל ספר עמוס ועמוס בלבד היה ידוע בזמנו. גם הכותרת "דִּבְרֵי עָמוֹס" אינה קיימת בספרי נבואה אחרים אלא רק בספר ירמיה. תבנית זו באה לכוון את הקורא כי דברים אלו נאמרים מפי ה' והנביא הוא זה שמעביר את דברי ה' לקהל המאזינים. חז"ל אף הם הבחינו כי התבנית בפתיחה: "דִּבְרֵי עָמוֹס" היא יוצאת דופן: "שלושה נביאין שהיה נבואתן דברי קנתרין נתלת נבואתן בעצמן, ואלו הן: דברי קוהלת, דברי עמוס ודברי ירמיה". פרשנים כדוגמת רד"ק מפרשים את התבנית "דִּבְרֵי עָמוֹס" במשמעות קורות. בניגוד לרד"ק, שד"ל בהערה על פירושו של רד"ק מפרש את הכותרת כחיזיון מאת ה': "הוא מתיישב יפה בירמיה ואינו מתיישב יפה בעמוס". מתבניות דומות במקרא ניתן לשער כי הכותרות בספרות הנביאים קיבלו את התבנית "דִּבְרֵי" בתוספת שם הנביא או תבנית נרדפת. אלו הסוברים כך לא ראו סתירה בין הכותרת "דִּבְרֵי עָמוֹס" לבין הפסוקים הבאים המובנים כדבר ה'. התגשמות הנבואה, בצורת הרעש העתיד לבוא, מוכיחה אף ביתר שאת כי לפני הקורא ניצב נביא אמת.

המשכה של הכותרת ערוכה בצורה שירית קצרה כתקבולת נרדפת:

וַיֹּאמַר: ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג, וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ

וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים, וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל

— פרק א', פסוק ב'

דברי הסיום של הספר

ספר עמוס מסיים בשאיפה לחזרת בית דוד לשלטון: ”בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת־סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת; וְגָדַרְתִּי אֶת־פִּרְצֵיהֶן, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם” (פרק ט', פסוק י"א) בכתוב זה משתקפת נבואת נתן הנביא. הפעלים "אקים" ו"בניתיה" והתבנית "עולם" מופיעים גם הם בספר שמואל ב', פרק ז'. המילה "סוכה" המופיעה בעמוס ט' רומזת לביטחון אשר העם יחוש מהמלכת מלכו. מילה זו משווה למלכות פשטות וצניעות. המילים "כימי עולם" מתייחסות אל "תור הזהב" שבתקופת דוד. במילה ”פִּרְצֵיהֶן” המופיעה בדברי הסיום של ספר עמוס, משתקפת תחילת שושלת דוד בדמותו של פרץ אשר דוד הוא צאצא שלו.

ניבים וביטויים שמקורם בספר עמוס

• ”הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם, יַחְדָּו, בִּלְתִּי, אִם נוֹעָדוּ” (פרק ג', פסוק ג') – ביטוי המתאר מצב שאין מדובר בדבר מקרי אלא מתואם. סברה או הנחה שאם שניים הולכים יחדיו הם תיאמו זאת מראש.
• ”פָּרוֹת הַבָּשָׁן” (פרק ד', פסוק א') – ביטוי אירוני המתאר עשירים מדושנים שאינם מתעניינים בעניים וחלשים. מקור הביטוי בפרות שחיו באזור הבשן בתקופתו של עמוס והיו שמנות במיוחד לעומת אלה שחיו באזור השומרון (גם דברים, ל"ב, י"ד).
• ”לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא – יִדֹּם: כִּי עֵת רָעָה הִיא” (פרק ה', פסוק י"ג) – בזמנים מסוימים, מוטב לשתוק ולא לדבר.
• ”חֹזֶה, לֵךְ בְּרַח” (פרק ז', פסוק י"ב) – הימלט על נפשך.
• ”בּוֹלֵס שִׁקְמִים” (פרק ז', פסוק י"ד) – כינוי לאדם פשוט ללא ייחוס וללא השכלה – ”לֹא-נָבִיא אָנֹכִי, וְלֹא בֶן-נָבִיא אָנֹכִי: כִּי-בוֹקֵר אָנֹכִי, וּבוֹלֵס שִׁקְמִים”.

• ”לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים, וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם” (פרק ח', פסוק ו') – ביטוי המתאר מצב בו מפסיקים להעביר תקציב לגורם הנזקק לנו ולגרום לו להיזקק לנו.

ספר עמוס בתרבות הישראלית

• הילכו שניים יחדיו – מחזה היסטורי מאת א.ב. יהושע העוסק בפגישות שנערכו בין בן-גוריון וז'בוטינסקי בשלהי 1934.
• הילכו שניים יחדיו / רפואה משלימה אלטרנטיבית ורפואה קונבנציונלית בישראל – ט' שובל ואמה אברבוך, הוצאת רסלינג.
• חשופים בעלטה: המוסד, השב"כ והתקשרות הישראלית / פרק חמישי - שירותי המודיעין והתקשורת בישראל: הילכו שניים יחדיו?, הוצאת משכל (ידיעות ספרים) הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, שנת ההוצאה: 2017.
• על שלושה פשעי דמשק – שיר של זרובבלה ששונקין ויאיר מילר, שנכתב, הוקלט והושר במלחמת יום הכיפורים והושר על ידי צוות הווי של חטיבת גולני.
• חוזה לך ברח באתר הספרייה הלאומית – שיר שכתב יענקל'ה רוטבליט והלחין שלום חנוך ואותו שר אושיק לוי. בפזמון השיר מצוטט הפסוק ”חֹזֶה, לֵךְ בְּרַח” (פרק ז', פסוק י"ב)

קישורים חיצוניים

• ספר עמוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

ספר עמוס, באתר ויקיטקסט

מדיה וקבצים בנושא ספר עמוס בוויקישיתוף

• ספר עמוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ספר עמוס באתר ספריא