ספר ישעיהו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספר ישעיהו
קטע מספר ישעיהו במגילות הגנוזות
קטע מספר ישעיהו במגילות הגנוזות
שפה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספרי נבואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר פרקים 66
מספר פסוקים 1291
סדרת ספרים נביאים
הספר הקודם ספר מלכים
הספר הבא ספר ירמיהו
דמויות מרכזיות ישעיהו בן אמוץ
יצירות נגזרות מדרש ישעיה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ספר יְשַׁעְיָהוּ הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך העברי הנכלל במדור הנביאים. הוא הראשון מבין ספרי נביאים אחרונים, לפני ספר ירמיהו, ספר יחזקאל ותרי עשר. הספר מרכז את נבואותיו של הנביא ישעיהו בן אמוץ, ומכיל תוכחות מוסר רבות מאת ה' כלפי עמו סביבות תקופת חייו.

על פי ברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא[1], הועלה הספר על גבי הכתב על ידי חזקיה מלך יהודה וסיעתו (המאה השמינית - שביעית לפני הספירה, על פי הכרונולוגיה המקובלת במחקר). אולם לדעת חוקרי המקרא חלקו השני של הספר חובר רק בתקופת שיבת ציון, במאה החמישית לפני הספירה.

רבים מחוקרי המקרא מייחסים את הספר לשניים או לשלושה מחברים שונים מתקופות שונות.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר ישעיה מכסה תקופה היסטורית ארוכה בת מאות שנים, בה קמו ונפלו מעצמות אזוריות (האימפריות האשורית, הבבלית והפרסית), נוהלו מסעי כיבושים נרחבים והגליות עמים. בשנים אלו התחוללו שינויים מדיניים שעברו על ממלכת ישראל ויהודה, ולוו בתככים, יריבויות ובריתות עם העמים הסובבים. בשל התקופה הארוכה והאירועים המוזכרים בו, מקובל במחקר ליחס את הספר לשני כותבים לפחות - הראשון ישעיה בן אמוץ (פרקים א-לט) אשר ניבא בירושלים, ישעיה השני אשר זהותו אינה ידועה (פרקים מ-סו; מהם מ-מח בבבל, ומט-ס"ו בירושלים). יש המזהים גם את ישעיה השלישי (פרקים נה - סו) ואולי אף כותבים נוספים.

על פי כותרת הספר הנביא ניבא בימי המלכים עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו, ברבע האחרון של המאה השמינית לפנה"ס לערך (יש' א 1). אך הנבואה המוקדמת ביותר של הנביא ישעיה בן אמוץ אשר ניתן לתארכה על פי רקעה ההיסטורי, היא מימי אחז בשנת 733 לפנה"ס (יש' ז), והמאוחרת ביותר מתוארכת לפי פרק לו לשנת 701 לפנה"ס, בתקופת המצור על ירושלים, בימי המלך חזקיהו מלך יהודה[2]. שנים אלו, מ-733 עד 701 לפנה"ס היו בצל התעצמותה של ממלכת אשור, וכיבושיה המרשימים את ארם דמשק, ואת שומרון (יש' ז-ח). עם נפילת שומרון בשנת 720 לפנה"ס הוגלו רבים מתושביה. לאחר הכיבוש ממלכת ישראל סופחה לאשור (הפכה לפחוה אשורית), וקרבתה של אשור לגבול יהודה העלה חשש מכוחה והעיק מטבע הדברים גם על ממלכת יהודה הסמוכה. כנגד חששות אלה עמדה תפיסתו הדתית-מדינית של ישעיהו בן אמוץ, לפיה ירושלים עירו של ה' תינצל מכיבוש[3]. נבואה זו התגשמה בימי סנחריב מלך אשור, בשנים 701, אך העיר שניצלה שועבדה לסנחריב, ותושביה נאלצו להעלות מיסים לממלכת אשור.

נבואות הנביא המכונה ישעיה השני, בפרקים מ-ס"ו, משויכות לתקופה מאוחרת יותר, שבה העם ביהודה כבר מצוי בגלות בבבל, ובהן קריאות והפצרות של הנביא אל העם לצאת מבבל ולשוב לארץ. קריאות אלה מאפיינות את תקופת עליית האימפריה הפרסית ובראשה המנהיג כורש, בשנת 539 לפנה"ס. מכאן שמדובר בשליש האחרון של המאה השישית לפנה"ס. כורש השתלט על בבל ומלך על כל שטחי האימפריה הבבלית במסופוטמיה. מהכרזת כורש אשר פורסמה בראשית עלייתו לשלטון, עולה כי הנהיג מדיניות גמישה ונוחה כלפי העמים בשטח מלכותו, ובכלל זה יהודה, ואפשר את חזרתם לישראל של גולי בבל ובניית המקדש בירושלים[4]. זהו הנתון ההיסטורי היחיד המצוין בחלקו המאוחר של הספר.

מקטע מספר ישעיהו במגילות הגנוזות

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הכתוב בפסוקים הפותחים את הספר, התנבא מחברו ישעיהו בן אמוץ בתקופת מלכי יהודה - עוזיהו (כנראה רק משנת מותו - 757 לפנה"ס), דרך מלכות יותם, אחז, ועד סוף ימי חזקיהו. פרשנים מסוימים מרחיבים את ימי נבואתו גם לימי מנשה[5].

למרות זאת, מפרק מ' עוסקת הנבואה, ככל הנראה, בתקופת העלייה מבבל והכרזת כורש, קרי כ-200 שנה לאחר הזמן הכתוב בתחילת הספר. כך סבור הפרשן בן המאה ה-11, משה אבן ג'יקטילה, אשר את דבריו מביא האבן עזרא בפירושו לישעיהו[6]: ”ואלה הנחמות הראשונות, מחצי הספר על דעת רבי משה הכהן נוחו עדן, על בית שני”[7]. בשל התקופה הארוכה בת מאות השנים מתחילת הספר ועד לסופו, נהוג במחקר המודרני ליחס את הנבואות למספר נביאים (ראו הסבר להלן ברקע ההיסטורי).

נבואותיו של ישעיהו הנביא עוסקות בין היתר בשלום עולמי והימנעות ממלחמה (הפיכת כלי מלחמה לכלי גינון) כמתואר בחזון אחרית הימים. כמו גם בתפיסה שהחזרה בתשובה יכולה לכפר על החטאים, במלחמה בעוולות החברתיים, בהתנגדות לתפיסה הפולחנית של הדת שרווחה אז - שהקורבנות מכפרים גם ללא שינוי במעשים, ובעבודה זרה. בניגוד לתפיסות רבות ביהדות שלעגו לעבודת הפסילים כלא מועילה וכחסרת הגיון[8] ישעיהו תפס את העבודה הזרה כביטוי לגאווה של האדם עצמו - שמשתחווה למעשי ידיו כלומר לעצמו, ובהתאם, כדי לתקן את הבעיה יש לשבור את גאוות האדם[9].

חיבורו של ספר ישעיה וישעיה השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. להרחיב על הנימוקים הסגנוניים לכאן ולכאן.

על פי האמור לעיל בדבר חלקו של הספר המתנבא על מאורעות שהתרחשו רק מאתיים שנה לאחר מכן, הסיקו חוקרי ביקורת המקרא כי הספר מחולק לשניים, ונכתב על ידי שני נביאים שונים לפחות, שספרם נאסף לספר אחד, המכונים במחקר "ישעיהו הראשון" (פרקים א'–ל"ט) ו"ישעיהו השני" (פרקים מ'–ס"ו). ככל הנראה קדם להם פרשן המקרא הספרדי ר' אברהם אבן עזרא בפירושו לספר (פרק מ, פסוק א) שכתב ”ודע כי מעתיקי המצוות ז"ל אמרו כי ספר שמואל כתבו שמואל והוא אמת, עד וימת שמואל. והנה דברי הימים יוכיח ששם דור אחר דור לפני זרובבל...”, וככל הנראה כוונתו שאף שחז"ל ייחסו את ספר שמואל לשמואל - כמחצית הספר נכתבה לדעתם על ידי ממשיכיו, וכך אמרו חז"ל אף ביחס לספר דברי-הימים[10]. במילים אחרות, אבן-עזרא סבר שכך יש לפרש גם את מעבר התקופות בין חלקיו השונים של הספר.

חלוקת הספר לשניים כפי שהוזכרה לעיל מקובלת כמעט ללא עוררין בקרב חוקרי ביקורת המקרא בימינו. אמנם יש חוקרים אשר חילקו את הספר לשלושה חלקים (א'–ל"ט, מ'–נ"ה, נ"ו–ס"ו) על בסיס הרקע ההיסטורי בו מתרחשים כנראה פרקים אלו, אך חלוקה זו פחות מקובלת. חלוקת הספר מתבססת, בנוסף לרקע ההיסטורי של הנבואה, גם על המוטיבים השונים של הנבואות. כך למשל, רק בפרקי ישעיהו השני מופיע תיאור של האל כבורא העולם.

ישנן 3 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה

התפיסה המסורתית רואה בכל הספר חיבור אחיד שחובר על ידי נביא אחד. תפיסה זו מסתמכת על ראיית הספר כחיבור אחיד בברייתא המובאת בגמרא[1]. למעשה תפיסה זו רווחה כבר מאז שלהי ימי בית שני לפחות. כך למשל אנו למדים מדברי בן סירא, בן המאה ה-3 לפנה"ס - המאה ה-2 לפנה"ס, אשר בחיבורו הוא כותב על ישעיהו כי ”בעוז רוחו ראה מראשית אחרית, וינחם אבלי ציון” (ספר בן סירא, מח לג), כאשר כוונתו ככל הנראה לנבואה הכתובה בחלק השני של הספר, ולמרות זאת בן סירא מייחס זאת לישעיהו הנביא עצמו. גם יוסף בן מתתיהו, בן המאה ה-1 לספירה, מתאר בספרו כי יהודי בבל הראו לכורש כי הנביא ישעיהו ניבא לפני כמאתיים שנה על ניצחונותיו, וכי דבר זה השפיע לטובה על יחסו של כורש ליהודים. כמו כן במגילות מדבר יהודה, המתוארכות החל מהמאה ה-3 לפנה"ס, אנו רואים כי מגילת ישעיהו כללה את שני החלקים כחיבור אחד.

על טענות ביקורת המקרא ענו פרשנים מסורתיים, כגון שד"ל, אשר טען שאם מקבלים את אפשרות הנבואה אין צורך להגיע לפרשנות זו[11]. ד"ר אהרן קמינקא[12], רחל מרגליות[13], וזאב יעבץ[14] טוענים כי מטבעות לשון ייחודיות לישעיהו קיימות בשני הספרים כאחד, ולפיכך לדעתם הספר אחד הוא. אחת הדוגמאות למטבע לשון כזו היא המילה "אנוש" ככינוי לאדם, המופיעה פעמים רבות לאורך כל ספר ישעיהו על שני חלקיו, אך לא מופיעה ברוב יתר ספרי הנביאים והכתובים.

באמצעות שימוש בעיבוד שפה טבעית על הטקסט בספר, טוען פרופ' משה קופל כי החלק השני של ספר ישעיהו מתחיל בפרק ל"ג ולא בפרק ל"ט כמקובל[15].

על דמותו של ישעיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ישעיהו

ישעיהו היה מעורה במדיניות יהודה ומקורב לבית המלכות. עמדתו הייתה כי כיבושי האימפריה האשורית ואיומה על ממלכת יהודה אינה רק מאבקי כוח בין אימפריות אלא גם מהווה שליחת ה' להעניש את ממלכת יהודה הפושעת, ולכן אם יהודה רוצה להינצל עליה לפנות אל ה' ולא אל ממלכות האזור. מן העמדה הזאת נבע העידוד שהעניק ישעיהו לחזקיהו, שלא להיכנע למלך אשור.

ניבים, ביטויים שמקורם בספר ישעיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי (פרק א', פסוק ב') - ביטוי לאכזבה של אבות מבניהם או של מחנכים מתלמידיהם.
  • שָׁמִיר וָשָׁיִת (פרק ה' פסוק ו') - במקור - מיני קוצים, ובהשאלה - חורבן ועזובה.
  • וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים (פרק ו' פסוק ד') - ביטוי לאירוע דרמטי שהתרחש. אמות הספים הם העמודים המרכזיים עליהם מונח המשקוף.
  • אָכֹל וְשָׁתֹה כִּי מָחָר נָמוּת (פרק כ"ב, פסוק י"ג) - פתגם על נהנתנות וחוסר דאגה מיום המחר;
  • מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִיבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (פרק מ"ט, פסוק י"ז) - פסוק מתוך נבואת נחמה, שמשמעותו המתבקשת היא כפשוטו: בעתיד, יסתלקו מירושלים אלה שהרסו והחריבו אותה;[16] עם הזמן, הושאל הפסוק למשמעות שלילית והפך לביטוי נפוץ על גַיִס חמישי: אנשים מבפנים המביאים לאסונות;
  • אֲנִי֙ לְפָנֶ֣יךָ אֵלֵ֔ךְ וַהֲדוּרִ֖ים אושר אֲיַשֵּׁ֑ר (פרק מה, פסוק ב), מקור הביטוי 'ליישר את ההדורים'.
  • מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה (פרק כ"ט, פסוק י"ג) – מעשה הנעשה ללא כוונה והרגשה, אלא כאוטומציה וכדבר שבשגרה.

ספר ישעיהו במגילות מדבר יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמצאו מספר עותקים של ספר ישעיהו במגילות מדבר יהודה. בפרט, הספר השלם היחיד שנמצא הוא ספר ישעיהו שנמצא במערה 1 בקומראן[17].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ספר ישעיהו
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: ספר ישעיהו
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ספר ישעיהו
עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

ישעיהו השני

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'.
  2. ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך - ישעיה, תל אביב: דודזון-עתי, 1994, עמ' 8
  3. ^ כגון ספר ישעיהו, פרק ח', פסוק ח'; פרק ל', פסוקים ח'–ל"ג; פרק ל"א, פסוקים ה'–ט'.
  4. ^ ספר עזרא, פרק א', פסוקים א'–ד' ופרק ו', פסוקים א'–ה'; ספר דברי הימים ב', פרק ל"ו, פסוקים כ"ב–כ"ג.
  5. ^ חז"ל פירשו שכיוון שהיה מנשה מלך רשע הוא לא נכלל ברשימת המלכים שבתחילת ספר ישעיהו, ראו סדר עולם רבה פרק כ'. מדרש נוסף טוען שמנשה הרג את ישעיהו
  6. ^ אבן עזרא, ספר ישעיהו, פרק מ', פסוק א'
  7. ^ פרופ' זאב וייסמן, מבוא למקרא, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 1, עמ' 34
  8. ^ ראו לדוגמה ספר תהלים, פרק קט"ו, פסוקים ד'–ז'
  9. ^ ספר ישעיהו, פרק ב', פסוקים ה'–כ"ב
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'
  11. ^ שד"ל בכתב העת "כֶּרֶם חֶמֶד" - מובא מתוך אתר שד"ל
  12. ^ מחקרים במקרא ובתלמוד, תל אביב תרצ"ח
  13. ^ בספרה, אחד היה ישעיהו, תל אביב תשי"ד
  14. ^ תולדות ישראל, כרך ב'
  15. ^ ליטל לוין, [https://www.haaretz.co.il/1.1179139 התוכנה פסקה תוך דקות - לתורה יש כמה מחברים - צוות ישראלי פיתח אלגוריתם לזיהוי מחברים של טקסטים], באתר הארץ, 3 ביולי 2011
  16. ^ הפסוק משויך לישעיהו השני, כך שהוא נכתב אחרי גלות בבל וחורבן ירושלים, או לפחות מיועד לתקופה זו.
  17. ^ עמנואל טוב, המגילות המקראיות ממדבר יהודה
  18. ^ כמבואר בהקדמתו, כרך זה תוכנן להיות הראשון בשני כרכי פירוש על ספר ישעיהו בסדרת ICC; הכרך השני תוכנן לכלול את המשך פירושו של גריי על פרקים כח–לט, ואת פירושו של פיק (Arthur S. Peake) על פרקים מ–סו. אך הדבר לא נסתייע: הכרך השני לא הושלם בשל מותו של פיק, ופירושו של גריי על פרקים כח–לט, אף על פי שהושלם, לא ראה אור מעולם.
    מאז יצאו לאור בסדרה פירושם של גולדינגיי ופיין (John Goldingay & David Payne) על פרקים מ–נה (2006, בשני כרכים), פירושו של ויליאמסון (Hugh Williamson) על פרקים א–כז (בשלושה כרכים, מהם ראו אור עד כה שניים: על פרקים א–ה [2006]; ו–יב [2018]), ופירושו של גולדינגיי על פרקים נו–סו (2013).
ספרי התנ"ך
תורה בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים
נביאים יהושע • שופטים • שמואל (א' וב') • מלכים (א' וב') • ישעיהו • ירמיהו • יחזקאל •

תרי עשר (הושע ⁃ יואל ⁃ עמוס ⁃ עובדיה ⁃ יונה ⁃ מיכה ⁃ נחום ⁃ חבקוק ⁃ צפניה ⁃ חגי ⁃ זכריה ⁃ מלאכי)

כתובים תהילים • משלי • איוב • שיר השירים • רות • איכה • קהלת • אסתר • דניאל • עזרא ונחמיה • דברי הימים (א' וב')
ספרי הברית הישנה
החומש בראשית • שמות • ויקרא • במדבר • דברים
ספרות ההיסטוריה יהושע • שופטים • רות • שמואל (א' וב') • מלכים (א' וב') • דברי הימים (א' וב') • עזרא החיצוני2 • עזרא • נחמיה • טוביה1 • יהודית1 • אסתר • ספר מקבים: א'1, ב'1, ג'2, ד'2
ספרות החכמה איוב • תהילים • ספר האודות (אנ')2 • משלי • קהלת • שיר השירים • חכמת שלמה1 • משלי בן סירא1
נביאים גדולים ישעיה • ירמיה • איכה • ברוך1 • איגרת ירמיהו2 • יחזקאל • דניאל
נביאים קטנים הושע • יואל • עמוס • עובדיה • יונה • מיכה • נחום • חבקוק • חגי • צפניה • זכריה • מלאכי
1 מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי.   2 מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ספר_ישעיהו&oldid=37770435"