ספר המעשים לבני ארץ ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ספר המעשים לבני ארץ ישראל או "ספר המעשים שלבני ארץ ישראל" הוא קובץ מנהגים של בני ארץ ישראל שנכתב לאחר חתימת התלמוד הירושלמי. הוא נערך בארץ ישראל במאות ה-7 וה-8 לספירה הנוצרית, לערך. החיבור היה נחשב לאבוד והוא נודע בזכות אזכור יחיד שלו בתשובה של רב האיי גאון, אשר טען שבעל הלכות גדולות הכניס פסקאות מהחיבור הזה לתוך חיבורו. בנימין מנשה לוין היה הראשון שמצא קטעים מספר המעשים בגניזה הקהירית, והוא פרסם אותם בשנת תר"ץ בגיליון הראשון של כתב העת תרביץ. בעקבות תגליתו פורסמו קטעים נוספים ונכתבו מחקרים על החיבור בידי החוקרים הבולטים בתחום, ביניהם, יעקב נחום אפשטיין, יעקב מאן, שאול ליברמן, אביגדור אפטוביצר, עקיבא פרידמן ושמחה עמנואל. בנוסף לשרידי החיבור בגניזה הקהירית, זיהו החוקרים, באמצעות טרמינולוגיה מקבילות וסימנים נוספים, פסקאות מתוך החיבור ששולבו בספרות הגאונים והראשונים, שנכתבו בימי הביניים.

ספר המעשים נכתב בסגנון הדומה לשאלות ותשובות קצרות. בכל פיסקה ('מעשה') מופיע פסק הלכה קצר, לרוב בלי אזכור של דעות שונות, שמות של מקורות או חכמים. פסקי ההלכה בחיבור משקפים בעיקרם את המסורת ההלכתית שנהגה בארץ ישראל בימי שלטון הביזנטיים, קודם לכיבוש הערבי. אולם, חלק מהקטעים שהשתמרו בגניזה הקהירית מכילים עירוב של פסקים מספר המעשים הארץ-ישראלי עם פסקי הלכה המיוסדים על המסורת ההלכתית הבבלית, כפי שהיא משתקפת בתלמוד הבבלי.

על אף החומר שהתגלה והמחקרים שנכתבו על ספר המעשים, ישנן שאלות יסוד בנוגע לחיבור שעדיין לא התבררו. למשל, לא ברור אם היה חיבור אחד שנקרא 'ספר המעשים לבני ארץ ישראל' או שזו סוגה של חיבורים שונים (בדומה לחיבורי ה'תוספות'). כמו כן, לא ברור הרקע המדויק לכתיבת החיבור. אחת מההצעות שהועלתה במחקר היא שספר המעשים היה מעין פנקס של בית הדין בארץ ישראל שבו תועדו הנושאים שעלו לדיון בבית הדין ופסקי ההלכה של הדיינים.

הלכות אלה פותחות צוהר אל חיי היהודים בארץ-ישראל בתקופה האמורה, לא רק מנקודת מבט של תולדות ההלכה, אלא חושפות גם היבטים היסטוריים של חיי החברה, התרבות והכלכלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות תורנית ובנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.