סעוד, מלך ערב הסעודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סעוד בן עבד אל-עזיז בן עבד א-רחמאן
سعود بن عبد العزيز بن عبد الرحمن
לידה 12 בינואר 1902
שייח'ות כווית כווית סיטי, שייח'ות כווית
פטירה 23 בפברואר 1969 (בגיל 67)
ממלכת יווןממלכת יוון אתונה, ממלכת יוון
מדינה ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית
מקום קבורה ריאד, ערב הסעודית
שושלת בית סעוד
אב אבן סעוד עריכת הנתון בוויקינתונים
אם ודחא בנת מוחמד עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מישהרי בן סעוד בן עבד אל-עזיז אל סעוד
Mamdouh bin Saud bin Abdulaziz Al Saud
Abdul Aziz bin Saud bin Abdul Aziz Al Saud
Nayef bin Saud bin Abdul Aziz Al Saud
Ahmed bin Saud bin Abdul Aziz Al Saud
Faysal bin Sa'ud Al Sa'ud
Sultan bin Saud
Khalid bin Sa'ud Al Sa'ud
Abdul Karim bin Saud bin Abdulaziz Al Saud
Talal bin Saud bin Abdul Aziz Al Saud
Nahar bin Saud bin Abdulaziz Al Saud
Dalal bint Saud Al Saud
Abd al-Ilah bin Sa'ud Al Sa'ud
Nasser bin Sa'ud Al Sa'ud
Prince Bandar bin Saud bin Abdul Aziz Al Saud
פהד בן סעוד בן עבד אל-עזיז אאל סעוד
בסמה בנת סעוד אאל סעוד
עבדול רחמן בן סעוד אל סעוד
פאחדה בנט סעוד אל סעוד
Noura bint Saud
מוחמד בן סעוד אל סעוד
בדר בן סעוד בן עבד אל-עזיז אל סעוד
משעל בן סעוד אאל סעוד
משחור בן סעוד בן עבד אל-עזיז אל סעוד
חוסאם בן סעוד בן עבד אל-עזיז אל סעוד
Yazid bin Sa'ud Al Sa'ud עריכת הנתון בוויקינתונים
www.thekingsaudlibrary.org
מלך ערב הסעודית ה־2
9 בנובמבר 19532 בנובמבר 1964
(11 שנים)
פרסים והוקרה
  • לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת לגיונר (1947)
  • Imperial Order of the Yoke and Arrows (1 באפריל 1952, פרנסיסקו פרנקו)
  • עיטור המופת האזרחי (15 בפברואר 1962, פרנסיסקו פרנקו)
  • מפקד בלגיון ההצטיינות
  • מסדר אומיה
  • מסדר אבן סעוד
  • Honorary Knight Grand Cross of the Order of the British Empire עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סעוד בן עבד אל-עזיז בן עבד א-רחמאןערבית: سعود بن عبد العزيز بن عبد الرحمن; 12 בינואר 190223 בפברואר 1969) היה מלכה השני של ערב הסעודית (בשנים 19531964), ומנהיגו השבעה-עשר של בית סעוד.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעוד היה בנו השני של מייסד הממלכה, עבד אל-עזיז "אבן סעוד". לאחר שאחיו הבכור, נסיך הכתר תרכי (אנ'), מת בגיל צעיר והותיר אחריו בן אחד, הנסיך פייסל בן תרכי (אנ'), שלא נתפש כיורש ראוי משום שהיה עדיין ילד, שינה אבן סעוד את חוקי הירושה כך שלא תעבור מאב לבן, אלא בין האחים על פי מספר קריטריונים, כגון סדר הילודה, וכך מצא עצמו סעוד כיורש העצר הסעודי למרות שלא היה בן בכור.

כשנה וחצי לאחר כינון הממלכה, ב-11 במאי 1933, התמנה סעוד על ידי אביו ליורש העצר ולמשנה למלך באזור נג'ד, כאשר אחיו למחצה פייסל נבחר לבוא אחריו (זאת אף שסעוד ניסה למנות את בכורו פהד כיורש עצר). עם מותו של אבן סעוד ב-9 בנובמבר 1953, עלה סעוד לכס המלוכה ללא מאבקים, כאשר שלושה חודשים קודם לכן התמנה לראש ממשלת ערב הסעודית.

סעוד הקים מוסדות ציבוריים, ממשלתיים ואקדמיים (ביניהם מועצת השרים הסעודית, משרדים לענייני מסחר, חינוך ובריאות, וכן אוניברסיטת המלך סעוד בריאד). יחד עם זאת, שלטונו היה רצוף קשיים. יריבותו העזה עם אחיו למחצה פייצל, אשר התנגד נחרצות לסמכות שמעניק סעוד לבניו, רק הוחרפה לנוכח המשבר הכלכלי שפקד את ערב הסעודית בשנות החמישים. אף על פי שהכנסות הנפט בתקופה זו עלו על 300 מיליון דולר, שחיתות ובזבוזי עתק של בית המלוכה (ביניהם ארמון השיש שבנה סעוד בריאד בסכום של 140 מיליון דולר), שבלעו כ-17% מהכנסות המדינה, המחישו את הפערים האדירים בין שכבות האוכלוסייה והכניסו את המדינה לסחרור כלכלי: ב-1957 גירעון התקציב הסתכם ב-500 מיליון דולר. בתקופתו של סעוד ירד כוחו של הווהביזם האסקטי, ואורח חיי מותרות פשט בקרב שכבות עשירי הממלכה.

סעוד נתקל גם בקשיים דיפלומטיים. חיכוכים עם בריטניה (מעצמת החסות של עומאן) בעניין בוריימי הסלימו לכדי ניתוק יחסים בשנת 1956, בעקבות מבצע קדש (סעוד אף הטיל חרם נפט על בריטניה ועל צרפת). סעוד נקט בעמדה אנטי-האשמית, התנגד לברית בגדאד ופעל במשותף עם מצרים כדי למנוע הרחבת השפעתם של שליטי ירדן ומצרים. כמו אביו, התנגד בחריפות לציונות ולמדינת ישראל.

יחד עם זאת, מתיחות ביחסים עם מצרים הנאצריסטית, בהיותה מדינה חילונית-מהפכנית השואפת להגמוניה אזורית (התאחדה בפברואר 1958 עם סוריה ויצרה את קע"ם), הייתה בלתי נמנעת. כי בתחילת חודש מרץ 1958 אף האשים נשיא מצרים, נאצר, את סעוד בניסיון לרוצחו.

בריאותו הרופפת של סעוד, שבגינה נאלץ להיעדר מהמדינה תכופות, אף היא פגעה בסדרי השלטון בממלכה. הוא נודע כצרכן משקאות חריפים, דבר האסור לפי האסלאם.

ב-24 במרץ 1958 התכנסה משפחת המלוכה בבירה ריאד ואילצה את המלך סעוד להעביר את רוב סמכויותיו לאחיו למחצה פייצל. זה מצידו שכנע את המשפחה לא להכריח את סעוד לוותר על הכתר אלא רק על הניהול בפועל בממלכה. כלומר, סעוד נשאר על כסאו אולם בידי פייצל היו הסמכויות הביצועיות.

פייצל פייס את נאצר ושיקם את הכלכלה הסעודית. ואולם סעוד, אשר ניצל את התמרמרות הנסיכים לנוכח הקיצוץ בהוצאות בית המלוכה, שב והתמנה לראש הממשלה בדצמבר 1960. מצבו הרפואי אילצו להיכנע לאחיו למחצה בשנית ב-1962, ופייצל שב ונטל את ראשות הממשלה. ב-1964 ציווה סעוד על פייצל לוותר על סמכויותיו, אולם הלה לא נענה, ובתום משבר חריף גבר פייצל. ב-2 בנובמבר הדיחה מועצת העולמא (חכמי דת) הסעודית את סעוד מכס המלוכה, והמליכה את פייצל תחתיו.

לאחר הדחתו יצא סעוד לגלות, תחילה בשווייץ ולאחר מכן במצרים, תוך שהוא מסייע לנאצר במאבקו מול פייצל. לאחר מלחמת ששת הימים שככה המתיחות המצרית-סעודית, סעוד נדחק לשוליים וחדל מפעילות מדינית. ב-1969 מת באתונה שביוון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עוזי רבי, סעודיה – ממלכת נפט במבוכי הדת והפוליטיקה (ספר 7 בסדרה המזרח התיכון בימינו), האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ח–2007, פרק 7.4 שלטון סעוד, עמ' 71–85.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]



הקודם:
המלך עבד-אל-עזיז אבן סעוד
מלך ערב הסעודית ה-2
9 בנובמבר 1953 - 2 בנובמבר 1964
הבא:
פייסל, מלך ערב הסעודית
הקודם:
המלך עבד-אל-עזיז אבן סעוד
ראש בית סעוד ה-17
9 בנובמבר 1953 - 2 בנובמבר 1964
הבא:
פייסל, מלך ערב הסעודית