סעודת פורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צפת, המאה ה-19

סעודת פורים היא מצווה לקיים סעודה ביום פורים, ובכלל זה גם המצווה להשתכר. בניגוד לשאר החגים, סעודה זאת מתקיימת בשעות היום ולא בלילה.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגילת אסתר סופר שימי הפורים נקבעו:

כַּיָּמִים אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.

.

במשנה לא נאמר דבר על דין זה, ונראה כי בימי התנאים ובתחילת ימי האמוראים אין מתייחסים לסעודה זו כאל דין גמור, אלא כמנהג רווח ברוח הפסוק, אשר ניתן להתפרש באופן כללי יותר מאשר חיוב על סעודה דווקא. רק בהמשך תקופת האמוראים נראה החיוב כמתבסס ומתחילים לדון בגדרים שונים שלו.

בתלמוד הוא כבר מופיע כדין מוסכם וברור[1], על אף שלא נאמר עצם הדין אלא רק דינים הקשורים אליו.

זמן הסעודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלשון הפסוק "ימי משתה ושמחה", דייק רבא[2] כי סעודת פורים צריכה להתקיים דווקא ביום ולא בלילה.

הרמ"א כתב שיש לקיים את הסעודה אחרי תפילת מנחה. לעומת זאת, הרב ישעיה הלוי הורוביץ כתב בספרו שני לוחות הברית שעדיף להקדים את הסעודה ולאוכלה בבוקר, בזמן שהמלכים אוכלים, כמו שהייתה סעודת אסתר שבה נתלה המן, וכדי שיוכל להתפלל את תפילות מנחה ומעריב בזמנם כראוי[3].

מאכלי הסעודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעודת פורים, מוריץ דניאל אופנהיים, 1873

לדעת המגן אברהם[4] והשערי תשובה[5] אין חובה לאכול פת בסעודה, ולדעת היעב"ץ[6] והערוך השולחן[7] יש חובה. המשנה ברורה אינו מכריע במחלוקת זו.[8] הרב וואזנר[9] מציין שברא"ש נאמר[10] שאין שמחה ללא פת, ולפי דבריו יש חובה לאכול פת.

נידון נוסף הוא חיוב אכילת בשר. המגן אברהם[11] פוסק שאין חיוב אך יש מפרשים בדבריו שיש מצווה בכך[12]. בערוך השולחן כתב על פי דברי הרמב"ם שיש חובה לאכול בשר, וכן מובא בלקט יושר. הרב משה פיינשטיין פסק שמספיק בשר עוף למצווה זו[13], והרב וואזנר[14] כותב שעדיף בשר בהמה.

חיוב השכרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שתיית יין בפורים

אמרתו המפורסמת של רבא על חיוב שתיית היין בפורים, נאמרת בהקשר הדיון בתלמוד על סעודת פורים:

מיחייב איניש לאיבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי

המתנגדים לשתייה טוענים שדין זה נדחה להלכה ומביאים כראיה את הסיפור על האמוראים רבה ורבי זירא שסעדו יחד בפורים וקיימו את מצוותו של רבא:

רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי.
איבסום.
קם רבה, שחטיה לרבי זירא.
למחר בעי רחמי ואחייה.
לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי. אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.

לטענת המתנגדים סיפור זה נועד להמחיש מדוע אסור להשתכר, ולכן פסקו שיש איסור חמור להשתכר, גם בפורים. אולם רוב הפוסקים לא קיבלו את דעתם, שהרי רבה ורבי זירא לא הסיקו משם שאין לשתות, אחרת לא הייתה מניעה מלסעוד יחד בשנה הבאה.

ברכת המזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן אמירת ברכת המזון שלאחר הסעודה מלבד אמירת על הניסים בכל אכילת לחם בפורים, תיקנו בסעודה זו לומר גם מיגדול כבימים שיש מוסף ולא מגדיל כבשאר ימות השנה.[15]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך עולה בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ח, עמוד ב' וגם בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב'
  3. ^ ישעיה הלוי הורביץ, שני לוחות הברית, מהדורת אמסטרדם, ת"ח, מסכת מגילה, עמוד הצדקה, דף רסא, באתר היברובוקס
  4. ^ תרצה, ס"ק ט.
  5. ^ שם, סק"א.
  6. ^ מור וקציעה, ד"ה ושטען.
  7. ^ שם, סעיף ז'
  8. ^ שער הציון תרצה, ד'.
  9. ^ שו"ת שבט הלוי, חלק א', סימן ר"ה, הערות לסימן תרצ"ה.
  10. ^ ברכות, ז' סימן כ"ג
  11. ^ שם ט"ו.
  12. ^ שבט הלוי, חלק י', סימן יח, אות ג'.
  13. ^ רבבות אפרים, חלק א' סימן ש"נ.
  14. ^ שבט הלוי, חלק ג' סימן י"ח.
  15. ^ Siddur Edot HaMizrach, Post Meal Blessing 59, www.sefaria.org


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.