סמנתה סמית'

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמנתה סמית'
Samantha Smith
לידה 29 ביוני 1972
הולטון, מיין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרגה 25 באוגוסט 1985 (בגיל 13)
אובורן, מיין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Samantha Reed Smith עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1982–1985 (כ־3 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
samanthasmith.info
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סמנתה ריד סמית' (באנגלית: Samantha Reed Smith‏; 29 ביוני 1972 – 25 באוגוסט 1985) הייתה תלמידת בית ספר אמריקאית ממדינת מיין, שזכתה לפרסום בינלאומי בתקופת המלחמה הקרה לאחר שבשנת 1982 כתבה מכתב למזכיר הכללי החדש של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, יורי אנדרופוב, וקיבלה ממנו תשובה אישית, שכללה הזמנה לבקר בברית המועצות. סמית' נענתה להזמנה ובקיץ 1983 טסה ביחד עם הוריה לברית המועצות ושהתה שם שבועיים כאורחת של אנדרופוב.

סמית' הוגדרה כ"שגרירה של רצון טוב" וסוקרה בהרחבה על ידי כלי תקשורת בשתי המעצמות. היא נודעה כ"שגרירה האמריקאית הצעירה ביותר" והשתתפה באירועים של פעילי שלום ביפן.[1] היא כתבה ספר על הביקור ביחד עם אביה ושיחקה בסדרת טלוויזיה. בגיל 13 נהרגה בהתרסקות מטוס נוסעים.

סמנתה סמית'
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בנובמבר 1982, יומיים לאחר מותו של ליאוניד ברז'נייב, מונה יורי אנדרופוב (שעמד בראש הק.ג.ב.) למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. בכך, הפך אנדרופוב לשליטה בפועל של המעצמה. רוב כלי התקשורת המערביים סיקרו את המאורע באופן שלילי, כיוון שאנדרופוב נתפס כאיום ליציבותו של העולם המערבי. הוא החל את כהונתו כשליט ברית המועצות בחיזוק כוחו של הק.ג.ב. ודיכוי מתנגדיו,[2] ואף הכריז: ”המאבק על זכויות האדם היה חלק ממזימה אימפריאליסטית רחבת היקף שנועדה לערער את היסודות של המדינות הסובייטיות”.[3]

באותה עת שררה מתיחות בינלאומית סביב ניסיונותיהן של ארצות הברית וברית המועצות לפתח כלי נשק שניתנים לשיגור מלוויינים בחלל, מרוץ חימוש שזכה לשם "מלחמת הכוכבים". שתי המעצמות השקיעו משאבים רבים בניסיון לפתח טכנולוגיה זו והיו נתונות תחת לחץ לחדול מכך. נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, היה נתון תחת לחץ מצד לובי של מדענים אמריקאים ומומחים לנשק, בעוד הממשל ברוסיה פרסם הודעה שבה נכתב: ”מניעת המיליטריזציה של החלל היא אחת המשימות הדחופות ביותר העומדות בפני האנושות”.[4] במקביל לכך, התקיימו הפגנות רבות משתתפים בכל רחבי אירופה וצפון אמריקה נגד המשך מרוץ החימוש הגרעיני.

בשלב זה נטשו שתי מעצמות העל את תהליך הדטאנט, שבמסגרתו נעשה ניסיון להפסקת המתיחות בין מדינות, ובתגובה לפריסת טילי SS-20 על ידי ברית המועצות, הורה רייגן לפרוס טילים בליסטיים מדגם פרשינג 2 באירופה. עובדה נוספת שתרמה למתיחות הבינלאומית הייתה מעורבותה בת שלוש השנים של ברית המועצות במלחמת אפגניסטן.

באווירה זו פרסם השבועון "טיים" בגיליון 22 בנובמבר 1982 כתבת שער העוסקת באנדרופוב.[5] סמית' קראה אותה ושאלה את אמהּ: ”אם אנשים כל כך מפחדים ממנו, למה אף אחד לא כותב מכתב ושואל אותו אם הוא רוצה שתהיה מלחמה או לא?”. אמה השיבה בתגובה: ”מדוע שלא תעשי זאת את?”.[6]‏[7]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיה הראשונות וחליפת המכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמנתה סמית' נולדה ב-29 ביוני 1972 בעיירה הולטון (אנ') שבמדינת מיין, לזוג ג'יין ריד וארתור סמית'. כשהייתה בת חמש כתבה סמית' מכתב לאליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת ובו הביעה את הערכתה אליה. ב-1980 עברה המשפחה לגור בעיירה מנצ'סטר (אנ') שבמדינת מיין. אביה של סמית' לימד אנגלית וכתיבה יוצרת באוניברסיטת מיין באוגוסטה (אנ') (UMA),‏[4]‏[8] ואמה עבדה במחלקת הבריאות ושירותי האנוש של מדינת מיין.[9]

בנובמבר 1982, בהיותה בת עשר, כתבה סמית' מכתב לשליט ברית המועצות יורי אנדרופוב, בבקשה להבין מדוע היחסים בין ברית המועצות לארצות הברית כה מתוחים:

מר אנדרופוב היקר,

קוראים לי סמנתה סמית'. אני בת עשר. ברכותיי על התפקיד החדש. אני מודאגת מכך שרוסיה וארצות הברית יתחילו במלחמה גרעינית. האם אתה מתכוון להצביע בעד מלחמה או לא? אם לא, אז בבקשה תגיד לי כיצד אתה מתכנן לעזור לכך שלא תהיה מלחמה. לשאלה זו אתה לא חייב לענות, אבל אשמח אם תענה. למה אתה רוצה לכבוש את העולם או לכל הפחות את המדינה שלנו. אלוהים ברא את העולם בשביל שנחלוק אותו ונדאג אחד לשני, לא בשביל להילחם, או שיהיה שייך כולו לקבוצה אחת של אנשים. בבקשה בוא נעשה מה שהוא (אלוהים) רצה, וכולם יהיו מאושרים.

בברכה,
סמנתה סמית'

המקור באנגלית

Dear Mr. Andropov,

My name is Samantha Smith. I am 10 years old. Congratulations on your new job. I have been worrying about Russia and the United States getting into a nuclear war. Are you going to vote to have a war or not? If you aren't please tell me how you are going to help to not have a war. This question you do not have to answer, but I would like it if you would. Why do you want to conquer the world or at least our country? God made the world for us to share and take care of. Not to fight over or have one group of people own it all. Please lets do what he wanted and have everybody be happy too.

Sincerely,
Samantha Smith

— מכתבה של סמית' (באנגלית)

המכתב פורסם בעיתון הרוסי "פראבדה"[10] וסמית' שמחה על כך, אך לא זכתה לתשובה. היא שלחה מכתב נוסף, הפעם לשגריר ברית המועצות בארצות הברית, ושאלה אותו האם אנדרופוב מתכוון להשיב למכתבה. ב-26 באפריל 1983 קיבלה סמית' מכתב תשובה מאנדרופוב:

סמנתה היקרה,

קיבלתי את מכתבך, שדומה לרבים אחרים שהגיעו אליי ממדינתך וממדינות אחרות ברחבי העולם.
אני מקבל את הרושם – אני שופט לפי מכתבך – שאת ילדה אמיצה וישרה, שדומה לבקי, ידידתו של טום סויר מהספר המפורסם של בן-ארצך מארק טוויין. הספר הזה ידוע ואהוב במיוחד במדינתנו על ידי כל הבנים והבנות.
שאלתך היא החשובה ביותר מבין השאלות שאדם חושב יכול להציג. אני אענה לך ברצינות ובכנות.
כן, סמנתה, אנו בברית המועצות מנסים לעשות הכול כדי שלא תהיה מלחמה בעולם. זהו דבר שכל אדם סובייטי רוצה בו. זהו דבר שמכונן המדינה הגדול שלנו, ולדימיר לנין, לימד אותנו.
העם הסובייטי יודע היטב איזה דבר נורא היא מלחמה. לפני 42 שנים, גרמניה הנאצית, ששאפה לזכות בעליונות על כל העולם, תקפה את מדינתנו, שרפה והרסה אלפי ערים וכפרים שלנו, הרגה מיליוני סובייטים, נשים וילדים.
במלחמה זו, שהסתיימה בניצחוננו, היינו בברית עם ארצות הברית. ביחד לחמנו למען שחרורם של עמים רבים מהפולשים הנאצים. אני מקווה שאת יודעת על כך משיעורי ההיסטוריה שלך בבית ספר. היום אנו רוצים מאוד לחיות בשלום, לסחור ולשתף פעולה עם כל השכנים שלנו בעולם, עם אלה הרחוקים ועם אלה הקרובים; ובמיוחד עם מדינה גדולה כמו ארצות הברית של אמריקה.
באמריקה ובמדינה שלנו יש נשק גרעיני - נשק איום שיכול להרוג מיליוני בני אדם בהרף עין, אבל אנו לא רוצים שאי פעם ייעשה בו שימוש. זוהי בדיוק הסיבה שברית המועצות הכריזה בכל העולם שהיא לעולם-לעולם לא תעשה שימוש ראשונה בנשק זה נגד מדינה כלשהי. באופן כללי אנו מציעים להפסיק את המשך ייצורו של הנשק הזה ולהתחיל בהשמדת כל המצבורים שלו בעולם.
נדמה לי שזו תשובה מספקת לשאלתך השנייה: "למה אתה רוצה לפתוח במלחמה נגד כל העולם או לפחות נגד ארצות הברית?" - אנו לא רוצים שום דבר כזה. אף אחד במדינתנו, בין אם מדובר בפועלים, איכרים, סופרים, רופאים, מבוגרים, ילדים או אנשי ממשל, לא רוצה מלחמה גדולה כקטנה.
אנו רוצים שלום. יש דברים שאנו עסוקים בהם: גידול חיטה, בנייה והמצאה, כתיבת ספרים וטיסה לחלל. אנו רוצים שלום לעצמנו ולכל האנשים בפלנטה; לילדינו ולך, סמנתה.
אני מזמין אותך, אם הורייך ירשו לך, להגיע למדינתנו. הזמן הטוב ביותר לכך הוא בתקופת הקיץ. את תכירי את מדינתנו, תיפגשי עם בני גילך, תבקרי במחנה הילדים הבינלאומי "ארטק" שעל הים, ותראי בעצמך שבברית המועצות כולם בעד שלום וידידות בין העמים.
אני מודה לך על הברכות ומאחל לך כל טוב בחייך שרק מתחילים.

י. אנדרופוב

המקור באנגלית

Dear Samantha,

I received your letter, which is like many others that have reached me recently from your country and from other countries around the world.

It seems to me—I can tell by your letter—that you are a courageous and honest girl, resembling Becky, the friend of Tom Sawyer in the famous book of your compatriot Mark Twain. This book is well known and loved in our country by all boys and girls.

You write that you are anxious about whether there will be a nuclear war between our two countries. And you ask are we doing anything so that war will not break out.

Your question is the most important of those that every thinking man can pose. I will reply to you seriously and honestly.

Yes, Samantha, we in the Soviet Union are trying to do everything so that there will not be war on Earth. This is what every Soviet man wants. This is what the great founder of our state, Vladimir Lenin, taught us.

Soviet people well know what a terrible thing war is. Forty-two years ago, Nazi Germany which strove for supremacy over the whole world, attacked our country, burned and destroyed many thousands of our towns and villages, killed millions of Soviet men, women and children.

In that war, which ended with our victory, we were in alliance with the United States: together we fought for the liberation of many people from the Nazi invaders. I hope that you know about this from your history lessons in school. And today we want very much to live in peace, to trade and cooperate with all our neighbors on this earth—with those far away and those near by. And certainly with such a great country as the United States of America.

In America and in our country there are nuclear weapons—terrible weapons that can kill millions of people in an instant. But we do not want them to be ever used. That's precisely why the Soviet Union solemnly declared throughout the entire world that never—never—will it use nuclear weapons first against any country. In general we propose to discontinue further production of them and to proceed to the abolition of all the stockpiles on earth.

It seems to me that this is a sufficient answer to your second question: "Why do you want to wage war against the whole world or at least the United States?" We want nothing of the kind. No one in our country—neither workers, peasants, writers nor doctors, neither grown-ups nor children, nor members of the government—want either a big or "little" war.

We want peace—there is something that we are occupied with: growing wheat, building and inventing, writing books and flying into space. We want peace for ourselves and for all peoples of the planet. For our children and for you, Samantha.

I invite you, if your parents will let you, to come to our country, the best time being this summer. You will find out about our country, meet with your contemporaries, visit an international children's camp—"Artek"—on the sea. And see for yourself: in the Soviet Union, everyone is for peace and friendship among peoples.

Thank you for your letter. I wish you all the best in your young life.

Y. Andropov

הנסיעה לברית המועצות והפרסום הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמנתה סמית' (במרכז) בעת ביקורה בברית המועצות

מכתב התשובה של אנדרופוב חולל קרקס תקשורתי. כתבות בנושא התפרסמו ברשתות הטלוויזיה הגדולות בארצות הברית, ומיטב אישי התקשורת של התקופה, כדוגמת טד קופל (אנ')[11] וג'וני קארסון, ערכו ראיונות עם סמית'. ב-7 ביולי היא טסה למוסקבה עם הוריה, ושהתה שם שבועיים כאורחת של אנדרופוב. במהלך שהותה היא ביקרה בלנינגרד ובמחנה הילדים "ארטק" שבחצי האי קרים. סמית' אמרה כי בלנינגרד היא והוריה הופתעו מחביבותם של האנשים ומהמתנות הרבות שהכינו להם. במסיבת עיתונאים שהתקיימה במוסקבה הכריזה סמית' כי הרוסים: ”הם ממש... כמעט... כמונו”.[12] במחנה "ארטק", היא בחרה להישאר עם הילדים הסובייטים ודחתה הצעה לעבור למגורים מיוחדים. כדי להקל על התקשורת עמה, שוכנו איתה בבניין מורים וילדים דוברי אנגלית רהוטה. סמית' התגוררה במעונות עם תשע בנות נוספות ובילתה את זמנה בשחייה ובלימוד שירים וריקודים רוסיים.

סמית' לא נפגשה עם אנדרופוב פנים אל פנים במהלך הביקור,[13] אולם השניים ניהלו שיחת טלפון. למעשה אנדרופוב חלה קשות בתקופה זו ונעלם מעיני הציבור.[14] הקוסמונאוטית הרוסית ולנטינה טרשקובה, האישה הראשונה בחלל, התקשרה אף היא אל סמית', אך לאחר זמן קצר ניתקה סמית' בטעות את השיחה, לאחר שלא הבינה עם מי היא מדברת.[15]

כריכת הספר "מסע לברית המועצות" שכתבה סמנתה סמית' ביחד עם אביה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

התקשורת סיקרה כל צעד של סמית'. תצלומים וכתבות עליה התפרסמו בעיתונים ובירחונים המרכזיים בברית המועצות בזמן הטיול ואחריו. סמית' הפכה לידוענית והייתה מוכרת היטב לאזרחי ברית המועצות.

סמית' חזרה לארצות הברית ב-22 ביולי 1983. תושבי מדינת מיין קיבלו אותה עם ורדים, שטיח אדום ולימוזינה שהסיעה אותה עד ביתה.[16] בחודש דצמבר 1983, במסגרת היותה ה"שגרירה האמריקאית הצעירה ביותר", הוזמנה סמית' לבקר ביפן,[17] שם היא נפגשה עם ראש הממשלה יסוהירו נקסונה והשתתפה בסימפוזיון הילדים הבינלאומי שנערך בעיר קובה. בנאומה בסימפוזיון, הציעה סמית' שמנהיגי ברית המועצות וארצות הברית יחליפו ביניהם את נכדותיהם למשך שבועיים בכל שנה בטענה שמנהיג ”לא ירצה לשלוח פצצה למדינה שנכדתו תבקר בה”.[18]

ביקורה של סמית' בברית המועצות היווה השראה לביקורים דומים של ילדים אחרים כ"שגרירים של רצון טוב". אחד הידועים שבהם הוא ביקורה של הילדה הסובייטית קטיה ליצ'ובה בארצות הברית.[19]

סמית' כתבה ספר ביחד עם אביה בשם "מסע לברית המועצות" ("Journey to the Soviet Union") בו סיכמה את חוויותיה מהביקור. ב-1984 היא הנחתה תוכנית מיוחדת לילדים במסגרת ערוץ דיסני בשם "סמנתה סמית' נוסעת לוושינגטון... קמפיין 1984" ("Samantha Smith Goes To Washington...Campaign '84"). התוכנית עסקה בפוליטיקה ובמהלכה ראיינה סמית' חלק מהמועמדים לבחירות לנשיאות ארצות הברית שנערכו באותה שנה. בין המרואיינים היו ג'ורג' מקגוורן וג'סי ג'קסון.

ב-1985 שיחקה סמית' בסדרת הטלוויזיה "ליים סטריט" (אנ') לצד השחקן רוברט וגנר. פרסומה הביא מעריץ לתכנן את רציחתה, תוכנית שנתגלתה מספר שנים לאחר מכן כאשר הוא רצח שחקנית אחרת.[20]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 באוגוסט 1985, בסיום הצילומים לפרק בסדרה "ליים סטריט", חזרו סמית' ואביה לביתם בטיסת 1808 של בר הרבור איירליינס (אנ'). בשעה 22:00 בלילה בערך, בעת שהמטוס בו טסו, מסוג ביצ'קראפט דגם 99 (אנ'), ניסה לנחות בנמל התעופה לוויסטון-אובורן (אנ') שבמדינת מיין, הוא פגע בעצים בדרך אל מסלול הנחיתה והתרסק כקילומטר ממנו. שני אנשי הצוות וששת נוסעי המטוס נהרגו בהתרסקות.[21] בימים שלאחר ההתרסקות הועלו השערות רבות בנוגע לסיבות התרחשותה. תאוריות קשר שונות על כך שלממשל האמריקאי הייתה יד בדבר נפוצו בברית המועצות.[22]‏[23] חקירה שנערכה בארצות הברית בידי המועצה הלאומית לבטיחות בתעבורה מצאה כי התאונה נגרמה משורה של גורמים, ובהם: לילה גשום, חוסר ניסיון של הטייסים, ותקלה טכנית נפוצה, אך לרוב לא קטלנית, במכ"ם שעל הקרקע.[24]

כאלף איש השתתפו בהלווייתה של סמית' בעיר אוגוסטה שבמדינת מיין. עם המשתתפים נמנה גם נציג מטעם השגרירות הסובייטית בוושינגטון, שקרא מכתב תנחומים אישי ממנהיג ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב.[25]

גם נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, שלח מכתב תנחומים לאמה של סמית', ובו כתב:

אולי תוכלי לקבל מידה מסוימת של נחמה בידיעה שמיליוני אמריקאים, למעשה מיליוני אנשים, שותפים בנטל יגונך. גם הם יוקירו ויזכרו את סמנתה, את חיוכה, את האידאליזם שלה ואת נשמתה המתוקה והכנה

גופותיהם של סמית' ושל אביה נשרפו, ואפרם נקבר זה לצד זה בבית הקברות "איסטברוק" שבמחוז ארוסטוק במדינת מיין.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול זיכרון שהונפק ב-1985 בברית המועצות לכבודה של סמית'
האונייה "סמנתה סמית'", בחופי יאלטה

סמית' הונצחה הן בברית המועצות והן במדינת מיין בה התגוררה. בול זיכרון בדמותה הונפק בברית המועצות, סמטה על שמה נחנכה במחנה הילדים "ארטק"[26] ואנדרטה לזכרה הוקמה במוסקבה.[27] האסטרונומית הרוסייה לודמילה צ'רניח (אנ') קראה לאחד האסטרואידים שגילתה "3147 סמנתה" על שמה של סמית'.[28] יהלום שנמצא בסיביר,[29] הר בברית המועצות לשעבר[30] ואוניית נוסעים נקראו גם הם על שמה של סמית'.[1] במדינת מיין נחקק חוק שמציין את יום שני הראשון בכל חודש יוני כ"יום סמנתה סמית'".[31] בעיר אוגוסטה שבמדינת מיין מוצב פסל ארד ליד מוזיאון מדינת מיין (אנ'), שבו מתוארת סמית' כשהיא משחררת יונה בעוד גור דובים נח לרגליה,[32] כשהדוב מייצג את רוסיה כמו גם את מדינת מיין.[33]‏ באוקטובר 1985 הקימה אמה של סמית' את "קרן סמנתה סמית'"[34] שקידמה חילופי תלמידים בין ארצות הברית לברית המועצות, במסגרת משחקים שנועדו לקדם רצון טוב. משלחת ראשונה יצאה למוסקבה בקיץ 1986, ומדינת מיין אירחה משלחת תלמידים בקיץ 1987. הקרן המשיכה לפעול גם לאחר קריסת ברית המועצות, עד אמצע שנות ה-90.‏[35] אמה של סמית' המשיכה להופיע לעיתים בפני קהל ולנאום בנושא שלום בינלאומי, גם 20 שנה לאחר מות בתה.[36]

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמית' זכתה לאהדה בארצות הברית, בחייה ולאחר מותה. במשך שנים הוזכרה כגיבורה אמיתית ושליחת המכתב הוזכרה כדוגמה לפעולה שכל אדם יכול לעשות כדי לפעול למען עולם טוב יותר.

בשנת 1987 שימשה סמית' השראה לדמותו של גיבור הסרט "Amazing Grace and Chuck", ילד בן 12 הפותח במאבק נגד התחמשות גרעינית.[37] בספרי לימוד בארצות הברית מוצגת לעיתים סמית' כדוגמה חיובית למעורבות אזרחית[38] וכמי שהביאה לשינוי במעשיה. למשל, בספר לימוד שיצא בארצות הברית בשנת 1991 נאמר:

אף שמסעה לא הפחית את המתיחות בין שתי האומות, שאיפתה לידידות ולשיתוף פעולה שימשו דגם ליחסים מסוג אחר. סמנתה סמית' מתה בתאונת מטוס בשנת 1985, אך שאיפתה לשלום בין המעצמות קרובה הרבה יותר למימוש היום. [...] כמובן, סמנתה סמית' לא הייתה אחראית ישירות לשיפור היחסים בין ארצות הברית וברית המועצות. אולם חזונה על אודות עולם הקרוב יותר לשלום עורר את דמיונה של האומה והציג הבטחה לדרך טובה יותר. [...] סמית' הייתה מוכנה לפעול כדי לקדם את הערכים הנעלים ביותר של אמריקה, שלום וחירות.[39]

כך גם, בספר משנת 2006 המציג 101 פתרונות לאלימות, טרור ומלחמה, מוצג כאחד הפתרונות המעשה של סמית', יחד עם דבריו של מיכאיל גורבצ'וב, שחתם על הסכם לצמצום הנשק הגרעיני, בעקבות כך שמאות אלפי מכתבים מילדים נגעו בו עמוקות.[40]

מנגד, הציגו רבים בארצות הברית את ביקורה בברית המועצות כ"תעלול יחסי ציבור בסגנון אמריקאי".[41] מחלקת המדינה אף טענה בפרסומים רשמיים כי סמית' משמשת ככלי בידי ברית המועצות במטרה לעורר מחאה עולמית נגד מדיניות הגרעין האמריקאית. פרופסור ריצ'רד פייפס, סופר והיסטוריון אמריקאי, ניסח גישה זאת במילים "אין זה אלא מהלך תעמולתי". בתקשורת האמריקאית אף נטען כי הפרטים שפורסמו על ביקורה של סמית' בכלי התקשורת בברית המועצות נבררו בקפידה כדי שישרתו את השלטונות במדינה.[42][16]‏[35] נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, התעלם כמעט לחלוטין מסמית'. האזכור היחיד שלה כמעט בידי הנשיא, עד מותה, היה בנאום בפני הקהילה היהודית ברוקוויל, מרילנד, בו הנשיא הבטיח כי יעמוד לצד יהודי ברית המועצות וקבע שאסור לשתוק אל מול שלילת חירותם. הוא אמר: "לא נשתוק כאשר אבי גולדשטיין, ילד בן 10 הסובל מהתנכלויות של הק.ג.ב., מבקש מסמנתה סמית' שביקרה בארצו להעביר את בקשת משפחתו להגירה".[43]

לאחר מותה, סיכמה התקשורת הסובייטית את שלוש שנות חייה האחרונות כתקופה בה ניסתה להאיר את כוונותיה הכנות של ברית המועצות לשלום ואת טיבם האמיתי של תושביה. לעומת זאת, התקשורת האמריקאית הציגה את סמית' כילדה שהייתה מודעת לאיומים הנעוצים באויב הקומוניסטי, והדיון באשר אליה כלל תכופות התייחסות לשאלה הראשונה שהציגה במכתבה לגבי כוונותיו של אנדרופוב ולחשש שהביעה כי ברית המועצות עלולה "לכבוש" את העולם. בנוסף לכך, התקשורת האמריקאית עסקה רבות, בניגוד לזו הסובייטית, בתאונה שגרמה למותה, בקריירת המשחק שלה שרק החלה, באבל של אמה, בתגובתו של רוברט וגנר ובעתיד הלא ידוע של הסדרה "ליים סטריט". חתירתה לשלום הוזכרה רק כאחד ממגוון מאפייניה, והיא לא נתפסה כשליחת השלום, כי אם ילדה אמריקאית רגילה, ומי שהייתה פעילה למען השלום אך זנחה פעילות זו לטובת קריירת משחק.[44]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Smith, Samantha; Smith, Arthur, Journey to the Soviet Union, Boston and Toronto: Little Brown and Co, 1985. (באנגלית)
  • Galicich, Anne, Samantha Smith: A Journey for Peace, Minneapolis: Dillon Press, 1987. (באנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סמנתה סמית' בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של לזכרה של סמנתה סמית' (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Saint-André, Yvette Irène, "Remember Samantha Smith: Goodwill Ambassador". שגרירות ארצות הברית במוסקבה
  2. ^ Burns, John M. "The Emergence of Yuri Andropov". באתר הניו יורק טיימס
  3. ^ "The Sword and the Shield The Mitrokhin Archive and the Secret History of the KGB" by Christopher Andrew and Vasili Mitrokhin
  4. ^ 1 2 "Pen Pals", ‏.9 במאי 1983 בטיים מגזין
  5. ^ ‏"[1]". באתר www.SamanthaSmith.info‏
  6. ^ ‏"Samantha Reed Smith". באתר www.SamanthaSmith.info‏(הקישור אינו פעיל, 30 במאי 2017)
  7. ^ ‏"Почему 10-летнюю Саманту Смит называли «голубем мира»?" (ברוסית). כתבה בירחון ШколаЖизни‏
  8. ^ ‏"Maine's Samantha Smith Has a Red-Letter Day When Andropov Becomes a Pen Pal". כתבה מ-16 במאי 1983 באתר שבועון פיפל
  9. ^ ‏"A Plane Crash Ends the Bright Brief Passage of Samantha Smith, America's Littlest Ambassador". כתבה מ-9 בספטמבר 1985 באתר שבועון פיפל
  10. ^ Chazanov, Mathis (1983-04-12). "PRAVDA says it has letters from America". The Philadelphia Inquirer: pp. E16
  11. ^ ‏Koppel, Ted, "A Nightline Moment From 1983"
  12. ^ ‏Krauthammer, Charles "Deep Down, We're All Alike, Right? Wrong", כתבה מ-15 באוגוסט 1983 בטיים מגזין
  13. ^ ‏Andropov Is Too Busy To Meet Maine Girl, באתר הניו יורק טיימס
  14. ^ Soviet Union Sick Leave: Chernenko rumors abound, כתבה מ-4 בפברואר 1985 בטיים מגזין
  15. ^ ‏"An American girl gets a telephone call from a former cosmonaut". The Philadelphia Inquirer: p. A03. 1983-07-15.‏
  16. ^ 1 2 ‏."From Russia back to regular things"', באתר הניו יורק טיימס
  17. ^ "Andropov's Pen Pal Is Off to See Japanese", באתר הניו יורק טיימס
  18. ^ ‏"Samantha's address to the Children's Symposium 1983 December 26", באתר samanthasmith.info‏
  19. ^ ‏"People", כתבה מ-31 במרץ 1986 בטיים מגזין
  20. ^ Snow, Robert L., Stopping a Stalker: A Cop's Guide to Making the System Work for You, New York: Da Capo Press. pp. 72
  21. ^ "Accident report, 25 AUG 1985". Aviation Safety Network Database‏
  22. ^ ‏."The Great War of Words", כתבה מ-9 בספטמבר 1985 בטיים מגזין
  23. ^ ‏"Washington talk: U.S.-Soviet relations; Commonality at an Exhibition", באתר הניו יורק טיימס
  24. ^ ‏Aircraft Accident Report: Bar Harbor Airlines Flight 1808 Beech BE-99, N300WP Auburn-Lewiston Municipal Airport Auburn, Maine August 25, 1985‏.National Transportation Safety Board. 1986-09-30. p. 16‏
  25. ^ ‏"Milestones: Samantha Smith", כתבה מ-9 בספטמבר 1985 ב"טיים מגזין"
  26. ^ ‏"Chronicle 1980s", באתר ICC Artek (ברוסית)
  27. ^ האנדרטה נגנבה על ידי גנבי מתכות ב-2003
  28. ^ ‏Asteroid Named for U.S. Girl, באתר הניו יורק טיימס
  29. ^ "Russians name gem for Samantha Smith", באתר הניו יורק טיימס
  30. ^ ‏"Soviets name mountain after Samantha Smith" .The Toronto Star
  31. ^ "Samantha Smith Day" .Maine law title 1 sec 126. State of Maine‏
  32. ^ ‏"Samantha Smith Statue", באתר הניו יורק טיימס
  33. ^ ‏סמנתה סמית', באתר IMDb‏
  34. ^ "Samantha Smith Foundation", באתר הניו יורק טיימס
  35. ^ 1 2 "Samantha Smith remembered on 20th anniversary of Soviet visit", באתר USA Today‏
  36. ^ Douglas Snauffer, Joel Thurm, The show must go on, McFarland, 2008, page 154
  37. ^ Timothy Shary, Alexandra Seibel, Youth culture in global cinema, University of Texas Press, 2007, page 55
  38. ^ ראו למשל: Bruce S. Glassman, Michael Josephson, Citizenship, The Rosen Publishing Group, 2008, page 35
  39. ^ Beverly Jeanne Armento, Houghton Mifflin social studies, Volume 9, 1991 edition, pages 609-613
  40. ^ Enough blood shed: 101 solutions to violence, terror and war, page 96
  41. ^ ‏Moats, Alice-Leone (1983-07-12). "Yes, Samantha, there's a Soviet bear". The Philadelphia Inquirer: p. A11.‏
  42. ^ Margaret Elizabeth Peacock, Contested Innocence: Images of the Child in the Cold War, page 346
  43. ^ Ronald Reagan, Remarks at the Jewish Community Center of Greater Washington During the Observance of Hanukkah December 4, 1983, in Ronald Reagan: Volume 2, 1983, Office of the Federal Register, National Archives and Records Service, General Services Administration, 1983, pages 1650-1651
  44. ^ Margaret Elizabeth Peacock, Contested Innocence: Images of the Child in the Cold War, page 347-348


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סמנתה_סמית%27&oldid=38435370"