סמלת רקלס

	הופתעתי מהיופי והאינטליגנציה שלה, ואם תאמינו או לא, היא הייתה גאוות חיל הנחתים. כמו נחתים אחרים, היא נהנתה לשתות בקבוק בירה עם חבריה לצוות. היא הייתה כל הזמן במרכז תשומת הלב, והייתה מודעת היטב לחשיבות שלה. אם היא לא הצליחה לקבל את תשומת הלב המגיעה לה, היא הייתה נכנסת במכוון לתוך קבוצה של חיילי נחתים כדי להשתתף בשיחה. היה ברור שהנחתים אוהבים אותה.
	לוטננט גנרל רנדולף מקאול פייט, מפקד חיל הנחתים.

סמלת ראשונה רקלס
Staff Sergeant Reckless
	סמלת ראשונה רקלס נושאת גלילים של חוטי תקשורת בזמן מלחמת קוריאה
לידה	1948; קוריאה הדרומית
פטירה	13 במאי 1968 (בגיל 20 בערך); ארצות הברית
כינוי	אַה צִ'ים הַי ; (להבת הבוקר)
השתייכות	חיל הנחתים
תקופת הפעילות	1952–1954 (כשנתיים)
דרגה	סמלת ראשונה
פעולות ומבצעים
	מלחמת קוריאה;
עיטורים
	לב הארגמן ; מדליית דיקין ; מדליית השירות הקוריאנית ; מדליית האו"ם הקוריאנית ; מדליית שירות הביטחון הלאומי ; מדליית התנהגות טובה (נחתים) ; צל"ש יחידה (קוריאה) ; צל"ש יחידה (ארצות הברית) ; צל"ש יחידת חיל הים ; שרוך צרפתי
הנצחה
	לוח זיכרון ואנדרטות באורוות חיל הנחתים במחנה פנדלטון ובמוזיאון הלאומי של החיל

סמלת ראשונה רקלס (באנגלית: Staff Sergeant Reckless;‏ 1948 – 13 במאי 1968), הייתה סוסת מלחמה בעלת דרגות רשמיות בחיל הנחתים של ארצות הברית עקב השתתפותה לצד אחד מגדודי הנחתים במלחמת קוריאה, והיא קיבלה מספר מדליות על תפקודה בשדה הקרב.

במקור, רקלס נועדה לשמש כסוסת מרוץ במרוצי הסוסים בסיאול, בירתה של קוריאה הדרומית, אולם היא נרכשה באוקטובר של 1952 תמורת 250 דולר מבעליה הקוריאני שהיה זקוק לכסף כדי לקנות רגל תותבת לאחותו. הרוכשים היו חיילים אמריקנים שהשתייכו לחיל הנחתים של ארצות הברית, והללו אימנו את הסוסה לשמש כנושאת ארטילריה כדוגמת תותח ללא רתע או נשק נ"ט אחר עבור פלוגת התול"ר ברגימנט החמישי של דיוויזיית הנחתים הראשונה. היא הפכה לחלק מהיחידה והורשתה לשוטט בחופשיות בתוך המחנה, כשבלילות הקרים היא ישנה לצד החיילים בתוך האוהלים, והביעה נכונות לאכול כמעט כל דבר ממנות הקרב של החיילים, כולל ביצים, בירה, קוקה-קולה, ופעם אחת גם חבילת אסימונים של פוקר בשווי 30 דולר.

היא ביצעה פעולות רבות במהלך מלחמת קוריאה כשהיא נושאת אספקה ותחמושת, וכן שימשה לפינוי חיילים פצועים משדה הקרב. את נתיבי האספקה שבהם צעדה מספר פעמים היא למדה בנקל, ועל כן, לעיתים קרובות נשאה אספקה ללוחמים לבדה ללא כל הדרכה של חייל או מטפל. גולת הכותרת של הקריירה הצבאית שלה, אשר נמשכה כתשעה חודשים, הייתה בסוף מרץ 1953 במהלך הקרב על המאחז וגאס, כאשר באותו יום היא עשתה לא פחות מ-51 משלוחי נשק ואספקה ליחידות הנחתים שלחמו בקו הלחימה הקדמי. רקלס נפצעה בקרבות מספר פעמים, כשדרגת הרב"ט הוענקה לה בתחילת 1953 ולאחר מכן היא הועלתה לדרגת סמל ב-1954, חודשים ספורים לאחר תום המלחמה. היא גם נודעה בתור הסוס הראשון בהיסטוריה שהשתתף בנחיתה אמפיבית, ובעקבות המלחמה היא עוטרה בשני עיטורי לב הארגמן, מדליית ההתנהגות הטובה של חיל הנחתים, צל"ש יחידות משתי מדינות, אות מלחמת קוריאה, ומדליות נוספות.

השירות המלחמתי שלה התפרסם במיוחד במגזין האיבנינג פוסט, ומגזין הלייף כלל אותה ברשימת 100 הגיבורים של אמריקה בכל הזמנים. לאחר שהסתיים שירותה הצבאי בתום המלחמה, היא הובאה לארצות הברית שם הופיעה בטלוויזיה והשתתפה בחגיגות יום ההולדת של חיל הנחתים. היא קודמה באופן רשמי לדרגת סמל ראשון בשנת 1959 על ידי מפקד חיל הנחתים. רקלס ילדה ארבעה סייחים באמריקה, ומתה ב-13 במאי 1986. לכבודה הוקדש לוח זיכרון מצולם באורוות של חיל הנחתים בבסיס האם פנדלטון שבקליפורניה, וב-26 ביולי 2013 נחנכה אנדרטה לזכרה במוזיאון הלאומי של חיל הנחתים בקואנטיקו שבמדינת וירג'יניה. בשנת 2016 היא קיבלה את מדליית דיקין, אשר נועדה לבעלי חיים בשימוש צבאי, בעל החיים האחרון שעוטר במדליה זאת.

מידע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקלס הייתה סוסה קטנה-בינונית מגזע מונגולי כנראה, אף שהיו לה תכונות מסוימות של ת'ורוברד כדוגמת צורת הראש. גובה הכתפיים שלה היה בסביבות 142 ס"מ, ומשקלה היה כ-410 ק"ג. צבע גופה היה חום-אדמדם, עם להבה לבנה על החרטום וגרביים לבנים על שלוש רגליים. תאריך הלידה שלה לא ברור לגמרי, אולם כאשר נרכשה על ידי חיילים של חיל הנחתים האמריקנים באוקטובר 1952 היא הייתה בת 3 או 4 שנים, ונרשם שהיא נולדה ב-1948. בעליה היה צעיר קוריאני שעבד באורוות של מרוצי הסוסים, וכינה את עצמו "קים הוק-מון" אף שזה לא היה שמו האמיתי. אותו קוריאני, כינה את הסוסה אה צ'ים הי שמשמעותו בקוריאנית "להבת הבוקר" או "בוקר הלהבה". קים אהב מאוד את סוסתו, אך נאלץ למכור אותה לבסוף לסגן אריק פדרסן מחיל הנחתים תמורת 250 דולר כדי לקנות רגל פרוטזה לאחותו הגדולה שעלתה על מוקש, מאחר שלא הייתה למשפחתו אפשרות אחרת לממן זאת.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אוקטובר 1952, סגן אריק פדרסן קיבל אישור מקולונל יוסטס פ. סמואק לרכוש סוס עבור הרגימנט שלו. בהתבסס על השטח ההררי שבו פעל הרגימנט, פדרסן היה זקוק לבהמת משא שתהיה מסוגלת לסחוב עד 9 פגזים כבדים במשקל של 24 ק"ג לפגז, עבור פלוגת התול"ר שלו ברגימנט החמישי שציודה העיקרי במהלך הקרבות עם הכוחות הצפון קוריאנים והסינים היה תותח ללא רתע. לאחר שקיבל את הרשות, פדרסן יצא עם ג'יפ צבאי ב-26 באוקטובר לצד סמל וילארד ברי ורב"ט פיליפ קרטר לעבר האורוות של מסלול המרוצים בסיאול. פדרסן שילם עבור הסוס בכספו, ולפי חיילי הנחתים, הבעלים קים הוק-מון מכר את סוסתו בלית ברירה ואף דמע בעת המכירה. חיילי הנחתים העניקו לסוסה את השם "רקלס" אשר מהווה קיצור של Recoilless rifle ובא לציין את ההערכה שרכשו החיילים ללוחמים הנועזים שמשתמשים בתול"ר מחריש האוזניים והלא בטיחותי ("רקלס" מתפרש באנגלית גם כ"פזיז" או "לא זהיר").

המאמן העיקרי של רקלס והחייל הקרוב אליה ביותר היה רב-סמל (Gunnery sergeant) ג'וזף לייטם, והמטפל העיקרי שלה היה טוראי מדרגה ראשונה מונרו קולמן. בנוסף לפדרסן, לייטם וקולמן, סגן ביל ריילי וסמל אלמר לייבלי היו גם הם מעורבים רבות באימון ובטיפול בה. לפדרסן ואשתו הייתה מרדעת שאותה לקחו בספינה מביתם שבקליפורניה, כך שרקלס יכלה באמצעותה לממש יותר את תפקידה כבהמה נושאת חבילות. החובש הרפואי של פלוגת התול"ר היה טוראי מדרגה ראשונה ג'ורג' דוק מיטשל, שסיפק גם את רוב הטיפול הרפואי עבור רקלס.

חיילי הנחתים, ובמיוחד לייטם, לימדו את רקלס כישורי הישרדות בשדה הקרב כמו איך להימנע מלהסתבך בגדר תיל, לצעוד על חוטי תקשורת שנפלו או לשכב על האדמה תחת אש. היא למדה גם לרוץ ולמצוא מחסה בתוך הבונקר למשמע הצעקה "להיכנס", והחיילים כינו זאת "אימון הפרסה" ולמחנה נתנו את השם "מחנה הפרסה". אף על פי שבתחילה היא נקשרה בצדדי האוהלים לצד המספוא, מכיוון שלרקלס היה אופי עדין ונינוח, בתוך זמן קצר נוצרה קרבה גדולה בינה לבין החיילים, עד שהיא הורשתה לשוטט בחופשיות במחנה ולהיכנס לאוהלים כרצונה; לעיתים היא ישנה בתוך האוהל עם החיילים ואפילו שכבה ליד התנור החם באוהל של לייטם בלילות הקרים. המזון הרשמי שלה במחנה היה שעורה, חציר, סורגום ואורז, אך היא חיבבה מגוון רחב של מוצרי מזון, ובעת ביקורה אצל החיילים בפלוגה הם נהגו לכבד אותה בארוחת בוקר של ביצים מקושקשות, ובקוקה-קולה, בירה וקפה; בקרב החיילים היה ידוע שאין להשאיר את המוצרים הללו באוהל ללא השגחה שמא הסוסה בעלת התיאבון העצום תחליט "לקפוץ לביקור". היא אכלה גם בייקון, פנקייק, טוסט בחמאה, חטיפי שוקולד, סוכריות קשות, חיטה גרוסה, כריכי חמאת בוטנים, פירה ומעדנים אחרים שמצאה במהלך חיטוט בחפצי החיילים. עם זאת, מיטשל - החובש הרפואי של הפלוגה, יעץ לחיילים לא להשקות אותה יותר משני בקבוקי קולה ביום. הטעם שלה לא הוגבל למצרכי מזון; היא אכלה פעם אחת את השמיכה שלה, לעסה לעיתים קרובות כובעים של חיילים, ובהזדמנות אחרת אכלה אסימוני פוקר של לייטם אשר שווי המשחק שלהם היה 30 דולר.

טבילת האש הראשונה של רקלס הייתה במקום שנקרא "המפשעה של ההדים" ליד הכפרים צ'אנגדאן וקואקצ'אן. אף על פי שהייתה עמוסה בשישה פגזים של תול"ר, היא זינקה על ארבעת הרגליים בבהלה בעת ששמעה בפעם הראשונה את קול הירי של התול"ר. כשנחתה על האדמה היא רעדה, אבל קולמן המטפל שלה הרגיע אותה. בפעם השנייה שבה נשמע הירי של התול"ר היא רק נחרה בבוז, ועד סופו של אותו יום לחימה היא כבר נראתה מנסה לאכול בשלווה קסדות מושלכות בעת רעמי התותחים. החיילים סיפרו שהיא אף נראתה מתעניינת בהפעלת התותח. כאשר השתמשו ברקלס להביא משלוחי נשק במסלול חדש, היא הייתה צריכה חייל שיוביל אותה רק מספר פעמים, ולאחר מכן, עשתה את הדרך הלוך ושוב בכוחות עצמה. בפלוגה הייתה הוראה שלא לרכוב על רקלס, אולם בתחילת דצמבר 1952, חייל אחד הפר את ההוראה ויצא לדהירה איתה דרך שדה מוקשים כשלמרבה המזל היא לא נפגעה במהלכה.

ההישג המשמעותי ביותר בתקופת השירות שלה, היה בזמן הקרב על מאחז וגאס שהתרחש בין 26 ל-28 במרץ 1953; באותה תקופה, חודשים ספורים לפני תום המלחמה, כוחות האו"ם, הנחתים, הדרום קוריאנים והטורקים התפרסו על קו הגנה של סדרת מאחזים על רכס הררי מול הכוחות הצפון קוריאנים והסינים בקו רוחב 38 צפון 25 קילומטר צפונית לסיאול. עקב שיחות השלום, הסינים ניסו לנצל את חודשי הלחימה האחרונים על מנת להרחיב את שטחה העתידי של צפון קוריאה כפי שיקבע בהסכם הפרדת הכוחות, ולשם כך הם החליטו לתקוף את מאחז וגאס כדי לכבוש 3 גבעות אסטרטגיות בקרב שלימים ייחשב לאחד הקרבות העקובים מדם במלחמת קוריאה ובהיסטוריה של חיל הנחתים: כמות הנפגעים הייתה גבוהה בשני הצדדים, והסינים ביצעו הפצצות אדירות על הרכס בהטילם כ-28 טון של פצצות ומאות פגזים על הרכס. במהלך 3 ימי הלחימה, רקלס הוזעקה עם פלוגתה להביא תחמושת לקווי הלחימה הקדמיים, ואף שבתחילת הקרב היא נתקפה בהלם וברחה להתחבא בבונקר, בהמשך, היא עשתה עשרות משלוחי נשק ללוחמים בחזית דרך שטחי הפקר בשדות אורז וגבעות תלולות שבהם הייתה חשופה לאש האויב, ובאחד הימים היא שברה שיא וצעדה לא פחות מ-51 פעמים הלוך ושוב על פני מסלול של 35 קילומטרים, בהביאה סך הכול 386 פגזי תול"ר במשקל כולל של 9,000 ק"ג באותו יום (בכל פעם היא נשאה 4–8 פגזים שמשקל כל אחד מהם 24 קילו); יתר מכך, ב-95% מהפעמים היא צעדה הלוך ושוב בגפה לאחר שלמדה את המסלול על בוריו, ובפעמים רבות סוככה בגופה על חיילי הנחתים שהיו צריכים לחצות את שטחי ההפקר החשופים לאש של הסינים כדי לתגבר את הכוחות על הרכס. רקלס נפצעה פעמיים במהלך הקרב: פעם אחת מרסיסים שחדרו מעל לעין השמאלית שלה, ופעם נוספת מרסיסים שחדרו לאגף השמאלי של גופה, אך זה לא האט אותה או מנע ממנה להמשיך לעשות משלוחי נשק. בשלבים מסוימים בקרב, החיילים השתמשו ברקלס כדי לסחוב חיילי נחתים פצועים במורד ובמעלה הגבעות של הרכס. עבור ההישגים שלה במהלך הקרב היא הועלתה לדרגת רב"ט, והנחתים אהבו אותה מאוד עד שדאגו לה יותר מלעצמם, וכאשר היו תחת אש הם זרקו עליה את השכפצ"ים שלהם כדי שלא תיפגע. נחתים סיפרו, שבמהלך הקרב המראה של הסוסה הקטנה המביאה עבורם תחמושת במסירות גרם להעלאת המורל בקרב הלוחמים על הרכס.
אחד הנחתים תיאר זאת כך:

אני לעולם לא אשכח את התמונה הזאת של רקלס צועדת על הגבעות מול קו הרקיע, כשהצללית שלה בולטת בתוך הבזקי ההפצצות וההתלקחות. זה היה פשוט לא יאומן לראות אותה מביאה משלוחי נשק תחת האש העזה, באמצע כל הכאוס הזה.

כאשר רקלס לא הייתה נחוצה בחזית, היא שימשה להובלת ציוד אחר עבור הפלוגה, והייתה שימושית במיוחד עבור פריסת כבלים, תיל וחוטי טלפון. כדי להתחרות בכמות הסלילים שהיא יכלה לשאת על תרמילה, היה צריך כשנים עשר חיילים. רקלס הפכה להסוס הראשון בחיל הנחתים ובצבא האמריקני שהשתתף בצליחה אמפיבית, כאשר הרגימנט החמישי הפליג ממחנה קייסי בדונגדוצ'און צפונה, במטרה להשתתף במאות נחיתות אמפיביות מספר קילומטרים דרומית לאינצ'ון עקב תוכניתו הנועזת של גנרל דאגלס מקארתור להשמיד את הצבא הצפון קוריאני בתנועת מלקחיים מאינצ'ון הצפונית ומפוסאן שבדרום חצי האי קוריאה. קצין הטעינה של האונייה עליה התכוונה פלוגת התול"ר לעלות, עצר את טעינת הציוד שלהם כאשר ראה את הפלוגה ממתינה במזח עם רקלס, וסירב לאפשר לה לעלות לאונייה לאחר שזמן קצר קודם לכן אונייתו זכתה בפרס "האונייה הנקייה ביותר בחיל". עם זאת, ברגע שהפלוגה הביאה תוכנית מפורטת לטעינה של הסוסה והציוד שלה, הקצין הבכיר יותר שפיקד על הספינה אישר באופן ספציפי ויוצא דופן על צירופה להפלגה. ברגע שהאונייה הפליגה לעבר היעד, הסוסה נתקפה במחלת ים ולכלכה את רצפת האונייה בקיא שלה במהלך החלק הראשון של המסע. עקב הסערה, קצין הטעינה וחיילים אחרים לא יכלו להתקרב לחוף ולהוריד אותה מהאונייה למגינת לבם, אולם הסוסה התרגלה עד מהרה לחיים על הסיפון ולא יצרה יותר בעיות. לאחר שהנחיתה על אינצ'ון נעשתה בהצלחה, דיוויזיית הנחתים הראשונה הקימה בסיס עורפי לצורך מנוחה זמן קצר לאחר מכן, והחיילים בבסיס שחיבבו את רקלס נהגו להצטלם איתה לצד שלטי תיגר על סוס המרוצים האמריקני המפורסם "הרקדן האינדיאני", כששדה המרוצים המדומה נקרא פאדי דרבי ומסלול המרוצים המדומה "אופסאן דאונס". החיילים קבעו את תנאי המירוץ שכללו בין השאר נשיאת תחמושת במשקל 192 ק"ג לאורך 2 קילומטר של שדות וגבעות ללא רוכב, והתבדחו שהרקדן האינדיאני מעולם לא נענה לתיגר להתחרות ברקלס. הרקדן האינדיאני הגיע באותה שנה למקום שני במהלך הדרבי של קנטקי, אך ניצח בתחרות בלמונט ובתחרות של פריאקניס.

רנדולף מקאול פייט, אז מפקד דיוויזיית הנחתים הראשונה, העניק לרקלס את דרגת הסמל בטקס רשמי עם בימת כבוד ב-10 באפריל 1954, חודשים ספורים לאחר תום המלחמה. היא גם קיבלה שמיכה אדומה עם דרגה רקומה מזהב. רקלס זכתה לקידום נוסף לדרגת סמל ראשון ב-31 באוגוסט 1959 במחנה פנדלטון בקליפורניה שמשמש כבסיס האם של חיל הנחתים. גם קידום זה הוענק לה על ידי פייט, שאז כבר היה מפקד חיל הנחתים. פייט ניהל באופן אישי את טקס הקידום, במהלכו נורו מטחי כבוד מתותחים ונעשה לכבודה מצעד של 1,700 לוחמי נחתים מהרגימנט שבו לחמה. סמלת רקלס הייתה החיה הראשונה שהחזיקה בדרגת פיקוד רשמית בכוחות המזוינים של ארצות הברית.

ההגעה לאמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבה אודות הסוסה המיוחדת שנעשתה על ידי האיבנינג פוסט ופורסמה ב-17 באפריל 1954, בעוד שסמ"צ רקלס עדיין הייתה בקוריאה, הובילה לקמפיין של אזרחים וחיילים אמריקנים להביא את הסוסה לארצות הברית. בכיר בחברת התחבורה הימית הפסיפית - סטן קופל, קרא את הכתבה והציע להעביר את הסוסה בחינם על אחת הספינות של החברה שלו מיוקוהמה ביפן לסן פרנסיסקו. לפני שעזבה את קוריאה, נעשה טקס לכבודה עם להקה צבאית במהלך משחק כדורגל של חיל הנחתים. רקלס עזבה את קוריאה ליפן על מטוס תובלה ימית בכנף 1 של חיל הנחתים. לאחר מכן, היא הפליגה מנמל יוקוהמה ב-22 באוקטובר על סיפון אחת הספינות של חברת התחבורה הימית הפסיפית, והגיעה לחופי ארצות הברית ב-5 בנובמבר 1954. סופת טייפון עיכבה את הגעת האונייה לנמל סן פרנסיסקו עד לערבו של יום ה-9 בנובמבר, והיא נותרה באונייה עם צוות המטפלים שלה עד למחרת בבוקר. במהלך הסערה, היא חלתה שוב ושכבה באפיסת כוחות על הסיפון דווקא לקראת סוף המסע.

הכניסה של הסוסה רקלס לאדמת ארצות הברית לא הייתה פשוטה כל כך. אף שלשכת המכס והגנת הגבולות לא עשתה בעיות גדולות, מחלקת החקלאות של ארצות הברית התעקשה לעשות לה בדיקות רפואיות ולא אפשרה להוריד אותה מהספינה עד שיוחזרו תוצאות הבדיקות מהמעבדה. חיילי הנחתים יצרו קשר עם פקידים בכירים במחלקת החקלאות בוושינגטון שהסכימו בסופו של דבר לרדת מהאונייה, אולם הם התנו זאת בכך שאם יתברר בהמשך במעבדה שהיא חולה בנחרת או בשחין היא תושמד או תשלח חזרה ליפן. רבים מחיילי הנחתים שהכירו את הסוסה, זעמו על מה שהיה בעיניהם עלבון לכבודה. בלילה לפני שירדה מהאונייה, היא שוב אכלה את השמיכה האדומה המעוטרת שלה, אולם שמיכה חדשה הוכנה מבעוד מועד עם כל האותות והעיטורים שלה. כאשר ניתן האישור של מחלקת החקלאות, הטכנאי הוביל אותה מהספינה לידיו של סגן אריק פדרסן שרכש אותה בזמנו בקוריאה, וכף רגלה דרכה על אדמת אמריקה בסן פרנסיסקו ב-10 בנובמבר 1954, אשר היה במקרה גם יום ההולדת של חיל הנחתים. קהל רב של עיתונאים, חיילים ואזרחים קיבל אותה במחיאות כפיים בנמל. באותו יום, היא הובאה לטקס יום ההולדת של החיל לצד מפקדים וגנרלים, הועלתה במעלית לקומה 10 במלון שבו התרחשה המסיבה, והתכבדה לאכול את חתיכת העוגה הראשונה ועיטורי הפרחים שעליה מידי אשתו של סגן אריק פדרסן.

סמלת ראשונה רקלס הוחזקה במשך זמן קצר על ידי משפחתו של סגן אריק פדרסן, לפני שעברה לאורוות הקבע שלה ברגימנט החמישי של דיוויזיית הנחתים הראשונה במחנה פנדלטון בקליפורניה. כתבה שנייה על רקלס הופיעה ב-22 באוקטובר 1955. החומר לכתבות נלקח מלוטננט קולונל אנדרו גיר שרשם ביומניו אפיזודות משירותה של רקלס במלחמת קוריאה, ובהמשך, הוא הוציא עליה ספר מיוחד שנקרא "הגאווה של הנחתים". היא עשתה מספר הופעות פומביות כולל בתוכנית הטלוויזיה "מסיבת הבית" של השחקן ארתור גורדון לינקליטר, אך ההופעה המתוכננת שלה במופע של אד סאליבן נדחתה עקב תזמון גרוע של מועד ההגעה לאמריקה. אד סאליבן רצה שהיא תופיע אצלו בתוכנית אירוח ב-7 בנובמבר של 1954 בעיר ניו יורק והיה מוכן לשלם את העליות של ההבאה שלה מנמל סן פרנסיסקו, אך סופת הטייפון כאמור עכבה את הגישה לנמל עד ל-8 בנובמבר, ורקלס איפוא לא הופיעה בה.

אחרית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שהותה במחנה פנדלטון, זכתה סמלת ראשונה רקלס לטיפול ויחס של אח"מ. חיל הנחתים נזהר שלא לאפשר לה להיות מנוצלת על ידי גורמים מסחריים. במהלך חייה בבסיס, היא ילדה ארבעה סייחים: "פרארליס" (1957), "דונאטליס (חסר פחד)" (1959), ו"צ'סטי" (1964); הצאצא האחרון שלה - סייחה שנולדה בין 1965 ל-1966, מתה כחודש לאחר הלידה ולא קיבלה שם. הסייח "צ'סטי" נקרא על שם לוטננט גנרל בחיל הנחתים לואיס "צ'סטי" פולר, שהיה בין הבודדים שהורשו לרכב על הסוסה רקלס עקב היותו הנחת המעוטר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. רקלס פרשה משירות פעיל בטקס צבאי מלא במחנה פנדלטון ב-10 בנובמבר 1960. במקום זכותה לקבלת פיצויי פרישה על פי מסמכי חיל הנחתים, היא הורשתה לדור ולהסתובב חופשי במחנה כשעלויות המזון והטיפול היו על החיל.

דלקת פרקים שהתפתחה אצל רקלס בגבה לעת זקנה, הובילה אותה לפצוע את עצמה על ידי נפילה לתוך גדר תיל ב-13 במאי 1968. היא מתה בעודה מורדמת תוך כדי שפצעיה טופלו. בעת מותה, גילה הוערך בסביבות 19 עד 20 שנים. היא נקברה בטקס מכובד מאחורי האורוות בבסיס. החיל יצר לזכרה לוח זיכרון מצולם הנמצא בתוך מחנה פנדלטון. מרוץ הסוסים הראשון במסלול המרוצים אקוודוקט בניו יורק הוקדש לזכרה של "סמלת ראשונה רקלס" ב-10 בנובמבר 1989. בשנת 1997, רקלס נבחרה על ידי מגזין הלייף כאחת מ-100 הגיבורים האמריקנים של כל הזמנים.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה הראשונה לזכרה של סמלת ראשונה רקלס, נוצרה על ידי הפסל ג'וסלין ראסל אשר עיצב אותה בגודלה הטבעי כשהיא נושאת פגזי תול"ר, תחמושת וציוד לחימה אחר; חלק מהשיער של זנב האנדרטה נלקח מזנבה האמיתי של רקלס. האנדרטה נחנכה ב-26 ביולי 2013, בפארק סמבר פידליס ממוריאל במוזיאון הלאומי של חיל הנחתים בבסיס קוונטיקו שבוירג'יניה, יום אחד לפני ציון 60 שנה למלחמת קוריאה. בלוח האבן הסמוך לאנדרטה, רשום ציטוט של סמל הרולד ואדלי ששירת במהלך הקרב לצד סמלת רקלס:

רוח הנאמנות שלה חרף הסכנה והבדידות, היא דבר שטרם ראיתי. היא הייתה נחושה בדעתה, ובודדה. התמונה הזאת תישאר חרותה בראש ובלב שלי לנצח.

— סמל הרולד ואדלי 1953.

אנדרטה נוספת לזכרה של רקלס נחנכה במחנה פנדלטון ב-26 באוקטובר 2016. האנדרטה נוצרה אף היא על ידי ג'וסלין ראסל, והיא דומה לאנדרטה במוזיאון הלאומי של חיל הנחתים. על סמלת רקלס נכתבו מספר ספרים, חלקם על ידי לוחמי נחתים ששירתו לצידה; חברת ברייר המתמחה בייצור מודלים קטנים של בעלי חיים, יצרה מודל קטן של סמלת רקלס יחד עם השמיכה המעוטרת שלה.

אותות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור שירותה למופת בחיל הנחתים, הוענק לסמלת רקלס שני לבבות ארגמן עבור הפציעות שלה במהלך הקרב על מאחז וגאס, מדליית התנהגות טובה של חיל הנחתים, צל"ש יחידה אמריקני עם כוכב ברונז'ה, מדליית שירות הביטחון הלאומית, מדיילת השירות הקוריאנית (אות מלחמת קוריאה) עם 3 כוכבי ברונז'ה, מדליית האו"ם הקוריאנית, צל"ש יחידת חיל הים, וצל"ש יחידה קוריאני שניתן על ידי ממשלת קוריאה לכוחות שהשתתפו בהגנה על המדינה. האותות והמדליות שלה הוצמדו לשמיכת הסוס שלה יחד עם דרגת הסמל-ראשון, ובנוסף לכך, היא קיבלה עיטור שרוך צרפתי שהוענק לכלל חיל הנחתים במהלך מלחמת העולם הראשונה עבור ההגנה על צרפת. ב-28 ביולי 2016, הוענקה לסמלת ראשונה רקלס לאחר מותה מדליית דיקין בגין השירות הצבאי המסור שלה בין 1952 ל-1953.

לב הארגמן (2)	צל"ש יחידה (אמריקני)	צל"ש יחידת חיל הים	מדליית דיקין	שרוך צרפתי (אנ')
מדליית שירות הביטחון הלאומי	מדליית השירות הקוריאנית	מדליית האו"ם הקוריאנית	צל"ש יחידה (קוריאה)	מדליית ההתנהגות הטובה