סמביר

**סמביר**
**Самбір**
סמל סמביר סמל סמביר	דגל סמביר דגל סמביר
	מרכז העיר ובניין העירייה
	מרכז העיר ובניין העירייה
מדינה	אוקראינה
אובלסט	לבוב
ראש העיר	טאראס קופיליאק
שפה רשמית	אוקראינית
תאריך ייסוד	1241
שטח	24 קמ"ר
גובה	306 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	34,444 (2021)
קואורדינטות	49°31′20″N 23°11′49″E / 49.52222°N 23.19694°E
אזור זמן	UTC +2
	http://sambirrda.gov.ua
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים סמביר

סמביר (באוקראינית: Самбір, בפולנית: Sambor, "סמבור") היא עיר במחוז לבוב אוקראינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של העיר הוא משנת 1241, אז פלשו אליה המונגולים, והרסו את היישוב שנקרא כיום סטארי סמביר (מילולית: "סמביר הישנה"). חלק מהתושבים הניצולים הצליחו להסתתר ביישוב פוגוניץ'. החל משנת 1390 פוגוניץ' הפכה לסמביר החדשה, שעם הזמן נקראה בשם הכללי סמביר.

ב-1340 סמביר יחד עם כל גליציה נכבשה על ידי קז'ימייז' השלישי, מלך פולין.

ב-1390 סמביר קיבלה זכויות מגדבורג.

ב-1772 בזמן חלוקת פולין סמביר עברה לידיהם של ההבסבורגים. בזמן מלחמת העולם הראשונה העיר הייתה תחת כיבוש כוחות האימפריה הרוסית.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה ופירוקה של האימפריה האוסטרו-הונגרית סמביר הייתה תחת שליטתה של הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה. ב-1919 העיר נכבשה על ידי הצבא הפולני, ועברה לידיה של הרפובליקה הפולנית השנייה.

ב-1939 העיר סופחה לברית המועצות. בין 1941 ל-1944 הייתה תחת כיבוש של גרמניה. לאחר מלחמת העולם השנייה היא עברה לידיה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ואחרי פירוקה של ברית המועצות היא נכללה בשטח אוקראינה.

יהודי סמביר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיעוד הראשון לישיבת יהודים בסמביר הוא משנת 1447, ובשנת 1519 הוענק ליהודי העיר כתב זכויות המתיר להם חופש מגורים ותעסוקה. עם זאת, בשנת 1542 נאסרו מגורי היהודים בעיר. בשנת 1735 הורשו היהודים לשוב לעיר, ולבנות בה בית כנסת.

עם העברת השליטה בעיר לידי אוסטריה בשנת 1772, אסרו אלו מגורי יהודים ברוב חלקי העיר. בשנת 1780 נשרף הרובע היהודי בעיר, ויהודי היישוב נאלצו להצטופף בשטח מגורים קטן ביותר. הגבלות המגורים על יהודי העיר בוטלו בשנת 1864. כמה שנים מאוחר יותר נוסדה ביישוב חסידות סאמבור.

בין מלחמות העולם נמנו בעיר 6,275 יהודים, כשליש מתושביה, והתקיימה בה פעילות של המפלגות הציוניות ושל אגודת ישראל, תוך קיום תלמוד תורה, בית ספר מרשת בית יעקב, ספרייה יהודית, גימנסיה יהודית למסחר ובית ספר עברי משלים. בשנות השלושים של המאה ה-20 סבלו יהודי העיר מהתנכלויות אנטישמיות גוברות והולכות מצד שכניהם הפולנים והאוקראינים, תוך רצח משפחה יהודית בשנת 1930, הפצת כרוזים אנטישמיים וחילול בית העלמין היהודי בעיר.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו לעיר פליטים יהודים רבים ממערב פולין. הגרמנים כבשו את העיר בספטמבר 1939 לזמן קצר, וכעבור מספר ימים הועברה לשליטה סובייטית בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב. בתקופה הסובייטית נאסרה הפעילות הציבורית היהודית בעיר, והמסחר הפרטי בה חוסל.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 ביוני 1941, במהלך מבצע ברברוסה, שבו הגרמנים לכבוש את העיר, ולמחרת ערכו אוקראינים מקומיים פוגרום ביהודיה, בו רצחו בין 50 ל-100 איש. כעבור זמן קצר הטילו הגרמנים גזירות שונות על יהודי העיר, ובהן הגבלות תנועה, החרמת רכוש ודירות וגיוס לעבודות כפייה. בפברואר 1942 הוצאו להורג בעיר 32 בני ערובה יהודים, ובמרץ 1942 החל ריכוזם של יהודי העיר בגטו שהוקם בה.

בין ה-4 ל-6 באוגוסט 1942 ערכו שוטרים גרמנים ואוקראינים אקציה המונית בעיר, במסגרתה הועברו לגטו סמביר יהודים מסביבתה, ואלפים מיהודי הגטו רוכזו במגרש ספורט בעיר. כמה מאות מהם שולחו למחנה ינובסקה, כ-150 נרצחו במקום, ובין 4,000 ל-6,000 יהודים שולחו בקרונות משא למחנה ההשמדה בלז'ץ. בספטמבר 1942 רצחו הגרמנים כ-200 קשישים וחולים יהודים מהגטו.

בשתי אקציות גדולות שבוצעו בגטו סמביר באוקטובר 1942 שולחו לבלז'ץ למעלה מ-1,000 יהודים נוספים, ובמסגרתן נרצח גם ראש היודנרט המקומי, לאחר שסירב לשתף פעולה עם הגרמנים. ב-1 בדצמבר 1942 ננעלו שערי גטו סמביר, לאחר שהובאו אליו יהודים נוספים מהסביבה, ומספר יושביו הגיע לכ-3,000 איש. בגטו שררו רעב ומגיפות, וקבוצות של צעירים שולחו ממנו מעת לעת למחנה ינובסקה.

ב-10 באפריל 1943 בוצעה בגטו שבעיר אקציה נוספת, בה נרצחו כמה מאות יהודים בשטח בית העלמין היהודי המקומי, תוך רצח התינוקות בתחילה. ב-22 עד 23 במאי 1943 שולחו כ-550 יהודים מהגטו למיידנק.

ב-9 ביוני 1943 חוסל גטו סמביר, תוך שריפת בתים על יושביהם. כ-1,500 היהודים שנותרו בגטו נרצחו ביער ליד הכפר רדלוביצה הסמוך לעיר. במצוד שערכו הגרמנים בחורבות הגטו ובסביבת העיר לאחר מכן, תפסו ורצחו כ-170 יהודים נוספים.

מכ-6,300 יהודי סמביר ואלפי יהודי יישובי הסביבה שרדו את השואה כ-150 איש.