סליק

ערך זה עוסק במחבוא מחתרתי לנשק. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סליק (פירושונים).

"סְלִיק" הוא מחבוא מחתרתי לנשק ולמסמכים סודיים. המלה נכנסה לשימוש נרחב בארץ ישראל בתקופת טרום הקמת המדינה, בעת שלטון המנדט הבריטי, אז בנו המחתרות השונות (ארגון "ההגנה", לח"י ואצ"ל) סליקים בכל רחבי הארץ כדי לספק נשק להגנת נקודות היישוב השונות. מאותו שורש נגזר גם הפועל "להסליק" שמשמעו להחביא, להעלים מן העין.

הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע הבסיסי לבניית סליקים ושימוש בהם נבע ממצב בו השלטון המרכזי לא הצליח להעניק הגנה נדרשת לאזרחים ואלה נאלצו לנקוט ביוזמה עצמית של איסוף נשק לא חוקי והטמנתו במחבואים הרחק מעיני השלטון, כך שיוכל לשמש להם הגנה בשעת הצורך. תופעת החבאת הנשק מעיני השלטון הזר החלה עוד בתקופת מלחמת העולם הראשונה. סליקים חשובים היו בשלהי תקופת השלטון העות'מאני (הטורקי) בארץ ישראל. הסליקים השתייכו בחלקם למחתרת ניל"י שפעלה לצד הבריטים ועוד קודם לכן לארגון השומר.

בשנים 1936–1939 התחולל בארץ המרד הערבי, שכוּון בעיקר כנגד היישוב היהודי. השלטון הבריטי סיפק נשק להגנה עצמית ליישובים היהודיים וגם לכפרים הערבים. מצבת הנשק שסופקה על ידי הבריטים הייתה בדרך כלל כמות קטנה של כ-12 רובים, שהיו בכמות בלתי מספקת. עם החמרת המצב הביטחוני החלו היישובים היהודיים להתארגן כל אחד כפי יכולתו ולאגור נשק ותחמושת. הנשק והתחמושת שנאגרו ללא רישיון מטעם המשטרה הבריטית הושמו במקומות מסתור שונים. כך נולדו הסליקים היישוביים. למעשה לא היה יישוב בארץ שלא היה בו סליק עם כמות נשק מסוימת. נשק זה שימש גם את לוחמי הפלמ"ח באימונים. פרט לכך היו שני סוגי סליקים נוספים: סליקים ארציים וסליקים אישיים. הסליקים הארציים תוכננו ואורגנו על ידי ארגון ההגנה.

חלוקה נוספת לסוגי הסליקים הייתה של סליקים בנויים וסליקים ניידים. הסליקים הבנויים שמשו בדרך כלל לאחסון נשק ארצי או יישובי.

ההחלטה על מיקום הסליקים לא הייתה פשוטה. כפי שבנהלל נבנה הסליק מתחת למתקן לשאיבת שתן פרות, כך למשל ביד מרדכי נבנה הסליק מתחת לרצפת לול עופות, במקום בו תמיד היה זבל עופות מסריח, ואילו בעין גנים שכן הסליק בתוך בית הכנסת.

לאחר השבת השחורה וגילוי מספר סליקים ארציים, יצאה הוראה מטעם ההגנה לכל היישובים להוציא את הסליקים מתוך היישובים ולבנותם מחוץ לגדרות היישוב. אירועי השבת השחורה ביחס לארגון ההגנה היוו קו פרשת המים. המטרה העקרית של הבריטים הייתה איתור וגילוי נשק לא חוקי ותפיסת מבצעי פיגועים ומבוקשים אחרים הקשורים בפעילות נגד השלטון הבריטי.

חודשיים יותר מאוחר חשדו הבריטים שארגון ההגנה אוגר נשק בסליקים מרכזיים בדרום ברוחמה ובדורות. השכם בבוקר 28 באוגוסט 1946 הוקפו דורות ורוחמה בכאלפיים חיילים שהחלו במבצע חיפוש שנמשך שישה ימים והסתיים ב-3 בספטמבר. אף על פי שהבריטים גרמו להרס רב לא מצאו ברוחמה דבר פרט לסליקים ריקים. מצד שני גילו סליק אחד בדורות שהכיל שני תת-מקלעים שמייסר, שישה תת-מקלעים טומפסון, שלושה מקלעי ברן, תשעה מקלעי מ.ג. 34 ומכונת ירייה כבדה אחת.

הסליקים התחלקו בארץ כאמור לשלוש רמות: סליק ארצי, סליק יישובי וסליק פרטי. לארגון "ההגנה" היו 22 סליקים ארציים ברחבי הארץ. הסליקים הארציים נוהלו על ידי "יחידת הסליקרים של ההגנה". (כך הם קראו לעצמם). תפקיד היחידה היה להסדיר את העברת וקבלת הנשק והתחמושת, לאחסן אותו בהסתר מהבריטים, להעביר אותו בצורה מוסתרת לאחסנה בסליקים לטווח ארוך או קצר, לשמור אותו במצב תקין ולמסור ליחידות ההגנה השונות לפי הצרכים. צרכים אלה כללו מסירת נשק ליחידות הפלמ"ח לקראת אימון במסגרת גדולה (פלוגה ויותר) או לקראת פעולות שונות. היו מקרים רבים בהם הנשק שהוצא מהסליק ונמסר ליחידות למטרות אימון או מבצעיות, היה בגמר המבצע או האימון מוחזר לסליק.

ליחידה היו מספר דרכים להעביר את הנשק והתחמושת: בתוך מכונית פרטית שהותקנו בה חללים מוסתרים, בתוך מכלי דלק עם דופן כפולה וכדומה. ניתן לראות את אחת המכוניות עם ההתקנים המיוחדים במוזיאון בתי האוסף לתולדות צה"ל ביפו.

מצבת הנשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1947 ציין בן-גוריון ברשימותיו שלארגון "ההגנה" יש 10,073 רובים, מהם 8,720 ביישובים להגנה מקומית, 1,353 להגנה ארצית (מתוכם 336 ברשות מרכז ההגנה, 656 ברשות הפלמ"ח, 361 ברשות החי"ש) 561 ברשות המרכז. 186 מכונות ירייה מתוכן 31 ביישובים, 35 ברשות החי"ש, 5 ברשות הפלמ"ח, 115 ברשות המרכז. כל הציוד הארטילרי הכבד כלל 672 מרגמות "2, ו-96 מרגמות "3.

לוח זיכרון במקום שבו היה סליק ברמת השרון

מצבת הנשק של האצ"ל והלח"י כללה בתחילת 1947 את הכמויות הבאות:

אצ"ל - 2 מרגמות "3, 6 מרגמות "2, 7 מכונות ירייה, 150 מקלעים, 500 תת-מקלעים, 300 רובים, 200 אקדחים ו-1000 רימונים.

לח"י - 8 מקלעים, 30 תת-מקלעים, 120 אקדחים ו-259 רימונים.

סליקים ארציים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מן הסליקים הידועים יותר הם:

הסליק בקיבוץ יגור, סליק ארצי - נבנה בשנים 1937–1938 ביוזמתו של יקותיאל שבח מפקד יחידת ד"ר מילר, שהקים סליקים רבים בחיפה והצפון. הכניסה לסליק התבצעה תוך הזזת רצפת פחון שעמד מעליו, באמצעות מנגנון סמוי. הסליק התפרסם כשנתגלה בעת חיפוש שנערך בקיבוץ בזמן השבת השחורה ב-29 ביוני 1946. הבריטים חפשו במשך מספר ימים בעזרת כלבים ומגלי מתכות ולא גילו דבר. אחד המחפשים שם לב לצינורות אוורור היוצאים מהאדמה והדבר העלה את חשדו. בעקבות זאת חפרו הבריטים במקומות החשודים וגילו את הסליק המרכזי ועוד 25 סליקים קטנים. הנשק שהיה בסליקים הוחרם וחלק מחברי הקיבוץ נאסרו. סליק זה היה המרכזי בצפון הארץ ואחד הסליקים הגדולים בכל הארץ. בפשיטה עליו נתפסו כ-80 מרגמות 52 מ"מ, עשרות רובים ותת-מקלעים ותחמושת רבה. הסליק המרכזי, שנותר ריק לחלוטין מאז השבת השחורה, שוחזר ושופץ בשנת 1983 במסגרת חגיגות ה-60 לקיבוץ יגור ובמקום נערכים סיורים מודרכים. דוגמאות לכלי הנשק שאוחסנו בו מוצגות בו לאחר שנתקבלו ממוזיאון בתי האוספים של צה"ל שביפו.
סליק אבידוב בנהלל - סליק יישובי שנבנה ביזמת יעקב אבידוב במסווה של בור שתן לפרות, ושימש להגנת מושב נהלל. בזמן השבת השחורה נאטם פתחו של הסליק כדי למנוע את גילויו, ועם פרוץ מלחמת העצמאות הוא נפתח מחדש. הסליק מוזכר בספר "רומן רוסי" מאת מאיר שלו. הסליק נבנה כחדר גדול בגודל 5x5 מטר ובעומק של כחמישה מטרים.
סליק אלדמע בגבעתיים - הסליק הראשון של ארגון ההגנה בארץ ישראל. הסליק נחפר בשכונת בורוכוב בגבעתיים בחצרו של אברהם אלדמע, על ידי אליהו גולומב, חבר המפקדה הארצית של ההגנה וקודמו בתפקיד יוסף הכט. כמתקן אוורור לסליק הוקם שובך יונים ששימש הסוואה לארובת האוורור.
סליק קפה פילץ - שכן סמוך למחסן המשקאות של בית הקפה התל אביבי, בו בילו קצינים בריטים. הנשק פוזר בין סליקי תל אביב בטנדר של בית הקפה, בארגזי משקאות ריקים.
מכון איילון - היה סליק ומפעל מחתרתי לייצור תחמושת לתת מקלע סטן צפונית מזרחית לרחובות. הסליק, שהיה הגדול בארץ, הכיל מפעל שלם לייצור תחמושת 9 מ"מ לתת מקלע סטן. לסליק היו שתי כניסות מוסוות: אחת מתחת למכונת כביסה והשנייה מתחת לתנור אפיה.
הסליקים בבית-הספר הממלכתי תל-חי בחיפה
סליק פתח תקווה - ברחוב ארלוזורוב 25 בפתח תקווה הוחבאו כלי נשק רבים בתוך סליק שמוקם בחצר בית משפחת ליב (LIB). יונה ודוד ליב, שהיו פעילים במחתרת היהודית, החביאו בחצר ביתם כלי נשק כחלק מהמאבק נגד הבריטים. במהלך השבת השחורה (29 ביוני 1946) נכנסו חיילים בריטיים לחצר המשפחה אולם הסליק לא התגלה. במקום בו היה הסליק הציבה עיריית פתח תקווה שלט מוזהב המציין את שהתרחש בתקופה ההיא.
סליק פתח תקווה ברחוב קפלן 14 שכן פרדס גדול, בו הוחבאו כלי נשק רבים של מחתרת לוחמי חירות ישראל (לח"י), לימים הוקם בשטח זה בית החולים שניידר, במקום הציבה עיריית פתח תקווה שלט מוזהב המציין את השימוש בשטח זה, וכן את העברת כלל הנשק לצה"ל עם הקמת המדינה.
סליק כפר גלעדי - בקיבוץ יש כ-18 סליקים ידועים מתוכם מפורסמים הסליק של ארגון הקיבוץ שנבנה בשנת 1922 וסליק ההגנה שנחפר בשנת 1936 ונפתח בתחילת המאה ה-21 לביקורי קהל. בסליק זה עדיין מאופסנים כלי נשק במצב כשיר לירי. הכניסה לסליק מוסווית על ידי מכונה לגריסת גרעינים שעל ידי הפעלת מנגנון אפשר להזיזה ואז מתגלה הפתח ממנו יורדים לסליק.
סליק גבעת ברנר (סליק ארצי) - הסליק נחפר ונחשף במימון מוזיאון חיל האוויר בחצרים, בתואנה שהסליק שייך למוזיאון חיל האוויר היות שהנשק שנמצא בו נגנב על ידי חברי גבעת ברנר מבסיס תל נוף הבריטי. חלק מהנשק, וממכלי המתכת שבהם אוחסן, שנמצא בסליק מוצגים במוזיאון חיל האוויר בחצרים.

בעבר נטען על ידי מי שהיו מעורבים בהסלקת הנשק בקיבוץ ברנר, כי באדמות הקיבוץ נמצאים לפחות עוד שני סליקים נוספים שטרם נתגלו ^{[דרושה הבהרה]}.

סליק רביבים, (סליק ארצי) - ברביבים נמצאים מספר מכלי מתכת גדולים המוצבים מחוץ למערה בהם אוחסנו כלי הנשק.
סליק רוחמה, (סליק ארצי)

סליקים ישוביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמעט ולא היה יישוב בארץ ישראל בשנות המנדט האחרונות שלא היה בו סליק. חלק מהסליקים נשמרו בסוד במשך עשרות שנים ונתגלו רק בתחילת המאה ה-21, כדוגמת הסליק בקיבוץ עין השופט.

סליקים בכפר גלעדי - 22 סליקים. הראשון שנבנה ב-1922 שימש את הקיבוץ החשאי. ביניהם, סליק "השומר" בכפר גלעדי וסליק "ההגנה" בכפר גלעדי.
סליקים ביגור - ברחבי הקיבוץ הוטמנו כלי נשק ב-25 סליקים של הקיבוץ. זאת בנפרד מהסליק הארצי הגדול שנתגלה בשבת השחורה.
הסליק בעין השופט - נבנה במקור מתחת למתבן. לימים נבנתה מעליו מדגרה וברבות השנים הפכה לחדר כושר. כקיבוץ שלא הותקף במלחמת העצמאות ולא נאלץ להילחם, נותר הסליק עם הנשק שבו סגור במשך למעלה מ-65 שנים.
סליק נירים (דנגור) - הסליק הכיל שלושה כדי חלב שהוכשרו לאחסון הנשק. הסליק הכיל 7 רובי קרבין איטלקיים, 3 תת-מקלעים סטן, 2 תת-מקלעים טומיגן, 1 מדוכת רימונים, 1 מרגמה "2, 1 מקלע ברן, מקלע שוורצלוזה ו-100 כדורים לרובה. הנשק הוצא ממנו ערב התקפות הצבא המצרי על הקיבוץ.^[1]
הסליק במזרע
סליק בית החמרה בנען
הסליק ברמת יוחנן
הסליק בטירת צבי
הסליק בעין המפרץ
הסליק בגבת (תחנת שרה)
סליק המחסן באיילת השחר
סליק "השומר" בכפר גלעדי

סליקים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלה היו סליקים שנבנו ביוזמה אישית והכילו בדרך כלל נשק קל ותחמושת בכמות קטנה לשימוש אישי של בעל הסליק.

למרות עשרות השנים שחלפו מאז תום תקופת המנדט הבריטי, עדיין מתגלים מפעם לפעם סליקים עלומים שנשכחו, בעיקר סליקים ישוביים.

בתקופת המנדט ביתם של הציירת אנה טיכו והד"ר אלברט טיכו בירושלים, שימש כסליק של הפלמ"ח.^[2]

בביתה של עורכת הדין, פעילת ההגנה, שושנה שטרן היה סליק של ההגנה.^[3]

בביתה של משפחת אלדורף בשכונת יד אליהו פעל סליק קטן של לוחמי האצ"ל בתוך לול התרנגולים בחצר האחורית.

סליק האצ"ל בבית כנסת החורבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942 בנה האצ"ל סליק מתחת לארון הקודש של בית כנסת החורבה ברובע היהודי בירושלים, כחלק מתוכנית האצ"ל למלחמה כנגד כיבוש גרמני אפשרי של ארץ ישראל במלחמת העולם השנייה.^[4] הסליק התגלה רק במהלך העבודות לשיקום "החורבה" בראשית המאה ה-21, מגיני הרובע בתש"ח לא היו מודעים לקיומו, ולאנשי האצ"ל שידעו על הסליק לא הייתה באותה עת דרך להעביר מידע זה למגינים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יקותיאל שבח מפקד יחידת ד"ר מילר, הסליקר הראשי של חיפה והצפון.
משה אגוזי הסליקר הראשי של מחוז דן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפאל קיטרון, "תם ולא נשלם- פרשת הסליקים לאחר קום המדינה", אריאל 175, אוקטובר 2006, עמ' 71–84
רפי קיטרון, "ארץ ישראל הנסתרת - סיפורם של הסליקים ותולדותיהם", אריאל, 2010.