סלים אל-חוס
 | |||||||||||||||
| לידה |
20 בדצמבר 1929 (בן 94) ביירות, הרפובליקה הלבנונית תחת המנדט הצרפתי  | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
לבנון | ||||||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||||||
| מפלגה |
פוליטיקאי עצמאי | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
  | |||||||||||||||
סלים אחמד אל-חוס (בערבית: سليم أحمد الحص, תעתיק מדויק: סלים אחמד אלחץ; נולד ב-20 בדצמבר 1929) הוא פוליטיקאי לבנוני שכיהן כראש ממשלת לבנון ובמשך שנים רבות היה חבר הפרלמנט הלבנוני מטעם ביירות.
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאל-חוס תואר ראשון בכלכלה מהאוניברסיטה האמריקנית בביירות ודוקטורט בעסקים וכלכלה מאוניברסיטת אינדיאנה.
הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אל-חוס, מוסלמי סוני, היה ראש ממשלת לבנון שלוש פעמים. תקופת כהונתו הראשונה הייתה בשנים 1976–1980, במהלך השנים ראשונות של מלחמת האזרחים. תקופת כהונתו השנייה, מעוררת המחלוקת, הייתה בשנים 1987–1990. תקופת כהונתו השלישית הייתה מדצמבר 1998 עד אוקטובר 2000. בשתי תקופות הכהונה האחרונות שלו החזיק אל-חוס גם בתיק החוץ.
לאחר שאיבד את כיסאו בפרלמנט לטובת מועמד אנונימי יחסית בבחירות של שנת 2000, התפטר אל-חוס מראשות הממשלה והכריז על תום הקריירה הפוליטית שלו. במרץ 2005 הועלה שמו כמועמד לראשות הממשלה, בעקבות התפטרותו של עומאר כראמה, אך דווח כי אל-חוס דחה את ההצעה מסיבות בריאות, וכראמה מונה מחדש לתפקיד.
אל-חוס מזוהה כגורם פרו-סורי מובהק בלבנון ומרבה לאזכר בהתבטאויותיו את השתייכותו למחנה הלאומי הערבי ואת תמיכתו בסוריה ובחזבאללה. הוא הקים תנועה פוליטית בשם "הדרך השלישית" שלא זכתה להצלחה רבה בלבנון. למרות ההערכה שהוא זוכה לה בציבור הסוני, הוא איננו נחשב גורם חזק עוד בזירה הלבנונית כפי שהיה בעבר.
אל-חוס חבר בוועידה האנטי-אימפריאליסטית "ציר לשלום" (Axis for Peace).
תקופת כהונתו השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינואר 1988 ועד ספטמבר החרים אל-חוס את ישיבות הקבינט של ממשלתו, במחאה על מדיניותו של הנשיא אמין ג'ומאייל. ב-22 בספטמבר סירב לקבל את פיטוריו (ומינויו של הגנרל מישל עאון המרוני במקומו). המשבר הואץ בשל כישלונה של האספה הלאומית לבחור נשיא חדש (משרה שיועדה לפי האמנה הלאומית למרוני). חוקת לבנון קובעת שבמקרים כאלו ימנה הנשיא היוצא את ראש הממשלה להיות נשיא זמני, ובחירתו של ג'ומאייל בעאון התנגשה עם הנוהג שמקורו בהסכמה הלאומית למנות ראש ממשלה מוסלמי סוני. כתוצאה מכך התקיימו שתי ממשלות במקביל: ממשלתו של עאון בארמון הנשיאות בבעבדה וממשלתו של אל-חוס במערב ביירות (שהיא אזור מוסלמי).
לבנון נותרה ללא נשיא ועם שתי ממשלות יריבות. ממשלתו של אל-חוס נהנתה משני יתרונות: תמיכה סורית והכרה בינלאומית (למרות שמינויו של עאון היה תקף). במהלך אותה תקופה כיהן אל-חוס גם כנשיא לבנון בפועל עד 5 בנובמבר 1989, אז נכנס לתפקיד רנה מעווד, אך הלה נרצח לאחר שבעה-עשר יום בלבד. אל-חוס קיבל את תפקיד הנשיא בפועל ליומיים נוספים, עד שנבחר אליאס הראווי.
העימות בין הממשלות הפך אלים עם סירובו של עאון לקבל את הנוכחות הצבאית הסורית בלבנון. בשנת 1990 תמה מלחמת האזרחים ועאון נכנע ויצא לגלות בצרפת. גם אל-חוס התפטר ובמקומו נכנס לתפקיד עומאר כראמה.
פעילותו לאחר הפרישה מהחיים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אל-חוס שימש כחבר פרלמנט ושר החוץ של לבנון בממשל אמיל לחוד עד שנת 2000 כאשר הוחלף על ידי מחמוד חמוד, ופרש מהחיים הפוליטיים לאחר בחירתו של רפיק אל-חרירי לראשות הממשלה.
ב-2 במאי 2017, בהיותו בן 87, ערך אל-חוס שביתת רעב בת יום אחד כאות הזדהות עם שביתת הרעב של כ-1,500 אסירים פלסטינים המוחזקים בישראל שנערכה באותה עת.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הקודם: רשיד כראמי |
ראש ממשלת לבנון 8 בדצמבר 1976 - 20 ביולי 1980 |
הבא: תקי אלדין אלצלח |
| הקודם: רשיד כראמי |
ראש ממשלת לבנון 1 ביוני 1987 - 24 בדצמבר 1990 |
הבא: עמר כראמי |
| הקודם: רפיק אלחרירי |
ראש ממשלת לבנון 2 בדצמבר 1998 - 23 באוקטובר 2000 |
הבא: רפיק אלחרירי |
| הקודם: אמין ג'ומאייל |
נשיא לבנון (בפועל) 1988–1989 |
הבא: רנה מעווד |
| הקודם: רנה מעווד |
נשיא לבנון (בפועל) 1989 |
הבא: אליאס הראווי |