סלוצק

**סלוצק**
**Слуцк**
סמל סלוצק סמל סלוצק	דגל סלוצק דגל סלוצק
מדינה	בלארוס
וובלסט	מינסק
ראיון	סלוצק
תאריך ייסוד	1116 (נזכרת לראשונה)
על שם	סלוץ'
שטח	24.6 קמ"ר
גובה	250 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	60,056 (1 בינואר 2024)
קואורדינטות	53°02′N 27°34′E / 53.033°N 27.567°E
אזור זמן	UTC+3
	www.slutsk.minsk-region.by
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת בלארוס רגילה) מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה סלוצק

סלוּצְק (בלארוסית: Слу́цак, או Слуцк; רוסית: Слуцк; פולנית: Słuck), היא עיר במחוז מינסק בבלארוס. היא משמשת כמרכז מנהלי של מחוז המשנה סלוצק. נמצאת כ־105 ק"מ דרומית למינסק. העיר נמצאת במיזוג נהרות סלוצ' וביצ'יוק ומונה נכון ל־2023 כ־60,300 תושבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלוצק ידועה לנו מכתבי יד משנת 1116, שם היא מוזכרת לראשונה מיד עם פירוק הממלכה הרוסית העתיקה (רוסיה של קייב). בתחילה העיר הייתה עיר-מבצר. החל מהמאה ה־15 קמה סביבה עיירה המוקפת ביצורים וחפיר. במאות ה־16–17 הפכה כולה לעיר מבצר מהמשוכללות ביותר באזור בלארוס, ולא פעם הותקפה.

כיום, עקב תוכניות מתאר לכבישים שהתממשו, מסילות הברזל ובנייה צפופה, כמעט ולא נשאר דבר מההיסטוריה הזו. אפילו החפיר שהיה סביב העיר העתיקה רובו כוסה בעפר והפך לשטח בנייה. מעטים הם הבניינים ושרידים ששרדו את פגעי הזמן, כך שעיקר המקורות כיום הם מכתבי יד.

היהודים בסלוצק[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלוצק התפרסמה בכך שגרו בה בעיקר יהודים במאות השנים האחרונות, עד מלחמת העולם השנייה. היהודים הוזכרו בה לראשונה ב-1583 כנציגים של השוק המקומי. ב-1766 היו בה 1,577 יהודים.

בסלוצק כיהנו מגדולי הרבנים במאות ה-17 עד ה-20, ששמם נודע למרחוק מעבר לגבולות קהילותיהם. הרב ברוך משקלוב כיהן בסלוצק כדיין וכרופא משנת 1797 עד פטירתו ב-1808. בתחילת שנת תרכ"ה (1864) נתמנה הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק לרבה של סלוצק במקום רבי יוסף פיימר שנפטר. בפסח שנת תרל"ה 1875, החליט הרב סולובייצ'יק להסתלק מרבנות סלוצק, עקב מסע רדיפות שהתנהל נגדו על ידי חלק מעשירי העיר, משום שהנהגתו התקיפה בעניינים ציבוריים לא נשאה חן בעיניהם.

הרב יעקב דוד וילבסקי כיהן כרב בסלוצק החל משנת 1890 ויזם את הקמת ישיבת סלוצק - קלצק כסניף של ישיבת סלובודקה^[1]. הגרעין המייסד של הישיבה שנשלח על ידי הרב נתן צבי פינקל כללה ארבעה עשר בחורים, בהם הרב ראובן כץ, הרב אליעזר יהודה פינקל והרב יצחק רובנשטיין, כשבראש החבורה עמד הרב איסר זלמן מלצר. הרב איסר זלמן מלצר ירש את הרבנות של סלוצק מהרידב"ז כשזה עלה לארץ ישראל, וכיהן כרבה של סלוצק בין השנים 1903–1923. לאחר שהרב מלצר נמלט מברית המועצות בגלל רדיפות הקומוניסטים, החליפו הרב יחזקאל אברמסקי עד שנת 1930 עת גורש לסיביר.

בסלוצק גם נולדו יהודים מפורסמים רבים, בהם הרב ברוך בער לייבוביץ, הרב שאול ישראלי והסופר יצחק דב ברקוביץ. בתחילת המאה ה-20 חיו בעיר כ-10,200 יהודים, קרוב ל-80% מתושביה.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – טבח סלוצק

ב-27 באוקטובר 1941, כוחות מיוחדים מהאיינזצגרופן הנאצי יחד עם בעלי בריתם הליטאים (ארבע פלוגות של משטרת העזר הליטאית מהבטליון ה-12 מקובנה) נכנסו לעיר עם הקצאה לחיסול האוכלוסייה היהודית תוך יומיים. היהודים הוקפו, הוצאו מבתיהם ונרצחו בהמוניהם ברחובות. כמו כן נרצחו גם רבים מהאוכלוסייה האתנית באזור. קרוב ל-4,000 יהודים נרצחו במשך יומיים וכן לא יהודים. ההרג ההמוני ללא הבחנה התבצע על מנת להזהיר את האוכלוסייה בבלארוס לא לפעול כנגד הכובשים הנאצים. אפילו הממשל האזרחי הנאצי בבלארוס זעם, לאחר שהשקיע מאמצים גדולים כדי לזכות בשיתוף פעולה של האוכלוסייה המקומית, בהתאם להוראות מהיטלר.

בד בבד, הוקם בסתיו 1941 גטו מוקף גדר תיל בעיר, בו רוכזו יהודיה הנותרים ויהודים שגורשו מיישובי הסביבה. גטו זו חולק לשני חלקים, ומעת לעת נרצחו בו חולים יהודים. באביב 1942 נרצחו בין 3,000 ל-4,000 מיהודי הגטו שבעיר ליד הכפר קרסנאיה סלובודה. בינואר 1943 הועסקו יהודי הגטו בבניית בית בושת לחיילים הגרמנים בעיר, תוך שימוש במצבות מבית העלמין היהודי בעיר. ב-8 עד 9 בפברואר 1943 נרצחו יתר יושבי גטו סלוצק באתר ההרג בקרסנאיה סלובודה.