סינדרלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סינדרלה, יצירה של הצייר הגרמני אלכסנדר זיק (אנ')

סינדרלה, או לכלוכית בשמה העברי, היא המעשייה הנפוצה בעולם. ל'סינדרלה' קיימות מאות רבות של גרסאות מעמים ומתרבויות שונות. מקור המעשייה איננו ידוע בבירור; יש המחשיבים את הסיפור היווני על רודופיס (המאה ה-7 לפני הספירה) לגרסה הקדומה ביותר של הסיפור שהועלתה על הכתב[1]. המעשייה הפכה עם השנים למפורסמת ולאחת המעשיות הקלאסיות והאהובות ביותר. הגרסאות הכתובות הראשונות שפורסמו ונודעו היו מאת: ג'מבטיסטה בזילה (1634), שארל פרו (1697) והאחים גרים (1812). הסיפור עובד לשלל סרטים לאורך השנים, בהם הגרסה המצוירת של דיסני. האגדה היא אבטיפוס של סוג מוטיב

עלילת הסיפור על פי שארל פרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מספר על נערה יפהפייה וטובת לב ששמה אלה שהתייתמה מאמהּ כשהייתה ילדה קטנה. אביה האציל נשא בנישואים שניים אישה יהירה וגאוותנית. לאישה זו היו שתי בנות בגילה של אלה שדמו לאִמן בכול. בתום טקס הנישואים התגלה פרצופה האמיתי של האם החורגת. היא ושתי בנותיה המרושעות הפכו את אלה למשרתת שלהן: היא זו שקרצפה את המדרגות, ניקתה את חדריהן של העלמות ודאגה לארוחותיהן. בתום עבודתה הייתה מתיישבת בתוך האפר, לכן דבק בה הכינוי "סינדרלה" ( באנגלית cinder-Ella). סינדרלה לא העזה להתלונן על מצבה בפני אביה משום שאשתו שלטה בו לחלוטין (בחלק מהגרסאות אביה של סינדרלה הורעל על ידי האם החורגת).

התפנית בסיפור סינדרלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפנית בחייה של סינדרלה מגיעה כשהנסיך מכריז על נשף ריקודים. גם בני משפחתה של סינדרלה מוזמנים לנשף משום שהשתייכו למעמד האצולה. במשך כל היום האחיות מטפחות עצמן לקראת הנשף ואף קוראות לסינדרלה כדי שתייעץ להן, כיוון שזו נודעה בטעמה הטוב. סינדרלה נותנת להן עצות ואף מסרקת אותן במו ידיה. האחיות מתבדחות ושואלות אותה אם הייתה רוצה להצטרף אליהן אך היא מסרבת. בערב, בני הבית יוצאים לנשף, ורק אז פורצת סינדרלה בבכי. הסנדקית שלה, הפיה הטובה, עוזרת לה להגיע לנשף בעזרת קסם: את בגדי המשרתת הבלויים של סינדרלה היא הופכת לשמלת נשף מרהיבה מכסף וזהב, את נעליה המרופטות - לנעלי זכוכית, שש לטאות היא הופכת למשרתים אישיים, בעצת סינדרלה, חולדה היא הופכת לרַכָּב, דלעת פשוטה, אשר זה עתה רוקנה, היא הופכת לכרכרה מפוארת ועכברים - לסוסים אבירים. הפיה מזהירה את סינדרלה שבדיוק בשעת חצות, לאחר שהאורלוגין ישמיע שנים עשר צלצולים, יפוג הקסם והכל יחזור להיות כפי שהיה. סינדרלה, שאינה יודעת כיצד להודות לפיה הטובה, ממהרת אל הנשף שבארמון.

אוליבר הרפורד אייר את הפיה הטובה בהשראת הנוסח של שארל פרו

כאשר מגיעה סינדרלה לארמון, כל הנוכחים מוקסמים ממנה, והנסיך מבחין בה מיד, מוביל אותה לריקודים, נותן לה לימונים ותפוזים ומושיב אותה במושב הכבוד. סינדרלה מעניקה את הלימונים והתפוזים לאחיותיה, שכלל אינן מזהות אותה. רבע שעה לפני חצות עוזבת סינדרלה את הנשף. האחיות חוזרות אל ביתן ומספרות לסינדרלה על הנסיכה היפהפייה והמסתורית שפגשו בנשף. סינדרלה שואלת את אחת האחיות אם היא תוכל לתת לה את השמלה הפשוטה שלה כדי שגם היא תוכל לבוא לחזות בנסיכה, אך זו מסרבת. נשף נוסף נערך בארמון וסינדרלה יוצאת גם אליו מעוטרת אף יותר משהייתה בפעם הקודמת. הנסיך אינו מניח לה ומרעיף עליה מילות אהבה מתוקות. סינדרלה שוכחת את עצמה והשעון מקיש חצות. היא נמלטת מהארמון ומרוב חיפזון נשמטת מרגלה נעל זכוכית ונותרת על מדרגות הארמון. הנסיך מרים אותה בעדינות, מביט בה ושוקע בעצבות גדולה.

לאחר מכן שולח הנסיך את אציליו לחפש את הנערה בעלת הנעל הקטנה. כל אצילות הממלכה מוזמנות למדוד את הנעל, אך היא לא מתאימה לאף אחת מהן. האצילים מגיעים לביתה של סינדרלה והאחיות מנסות בכוח להכניס את רגלן לנעל הזכוכית הקטנה. סינדרלה, שצופה מהצד, מצחקקת ושואלת אם גם היא יכולה למדוד את הנעל. האחיות לועגות לה, אך האציל הממונה על המדידות, מבחין ביופייה ואומר שהנעל נמדדת לכל נשות הממלכה, לא משנה מעמדן. סינדרלה נועלת את הנעל התואמת את כף רגלה כאילו יצקו אותה במיוחד למידותיה. אז מופיעה הפיה הטובה ובמגע קסם הופכת את בגדיה של סינדרלה לנאים ומפוארים אף יותר מאשר הבגדים שלבשה בשני הנשפים הקודמים. עתה מזהים כולם את הנסיכה מהנשף. האחיות כורעות ברך לפניה ומבקשות את סליחתה על כל הרע שעוללו לה. סינדרלה מקימה אותן וסולחת להן.

סינדרלה מובלת אל הארמון בבגדיה היפים. הנסיך רואה אותה, מוקסם ממנה וכעבור ימים מעטים נושא אותה לאישה. סינדרלה, בטוב לבה, מזמינה את אחיותיה להתגורר בארמון ומשיאה אותן לאצילי החצר.

מסר הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעשיית סינדרלה באה למחות על היחסים בין אדם לאדם ועל העובדה שאנשים משתמשים בכוח שיש להם לרעה. המסר שהיא מבקשת להעביר הוא, שאם אין אדם זוכה למגיע לו מיד אדם, יזכה לו בדרך הנס והקסמים. מוטיב זה מופיע גם במעשיות-עם רוסיות, בהן זוכה תמיד הבן השלישי, הכסיל טוב הלב, באוצר, ביד הנסיכה היפהפייה ובכס המלוכה, הודות ליושרו, תומתו וטוב-לבו. היכולת להתמיד בתקווה, באהבת-אדם ובאמונה שאינה אומרת נואש עתידה, על פי הגישה המוסרית הזאת, להנחיל לסובל על לא עוול בכפו את הגמול המלא והשלם בהגיע העת.

המונח סיפור סינדרלה מוכר עד היום כמשל לסיפור חיים של אדם שחייו היו אומללים אך מקבלים תפנית ובסופו של דבר הם הופכים למוצלחים ומאושרים.

המונח סינדרום סינדרלה מתייחס לתופעה של פסיביות נשית ולהמתנה נעדרת יוזמה למהפך בחיים באמצעות אהבה רומנטית שתתקיים לעולמי עד.

בסיפור שזורים מספר מוטיבים ספרותיים. אחד מהם הוא מוטיב הבית. בתחילת הסיפור אביה של סינדרלה נישא לאישה חדשה לאחר מות אמהּ, ככל הנראה מתוך אינטרס כלכלי. בהמשך הסיפור, האב מת גם הוא, מה שנותן לסינדרלה תחושה כי כל עולמה בכלל וביתה בפרט "מתמוטטים עליה", תחושת חוסר יציבות "ביתי-משפחתי". במהלך הסיפור נחשפים להתעללות מצד אמהּ ואחיותיה החורגות של סינדרלה, מה שמוסיף לתחושת חוסר היציבות שלה ושהיא אינה חלק ממשפחתה. ”ימים קשים הגיעו לסינדי. האישה שהייתה חייכנית אך רעת לב ובנותיה השמנות והעצלות ביקשו להשתלט על הבית, להרחיק את לב אביה ממנה ולהפוך אותה למשרתת שלהן... עולמה של סינדרלה חרב עליה.”[2] סינדרלה חשה שביתה ששייך למשפחתה דורות רבים "נגזל ממנה" על ידי אימה החורגת ואחיותיה המתייחסות אליה כשפחה, היא סובלת וחשה עצב רב, ולמרות הכל מחליטה שטוב ליבה, נדיבותה והאופטימיות שלה יובילו לשינוי במצב הנוכחי.

עלילת הסיפור לפי האחים גרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרסה המקורית של האחים גרים, נקראת סינדרלה במקור אשנפוטל (בגרמנית: Aschenputtel), אמהּ של הגיבורה חולה במחלה אנושה, ולפני לכתה מן העולם היא מפצירה בבתהּ שתשמור על טוב לבה ועל חביבותה לבריות. לאחר שבתה מבטיחה לה שכך תעשה היא נופחת את נשמתה. הילדה מבקרת את קבר האם שלוש פעמים ביום וזוכרת את הבטחתה כל הימים.

עם בוא האביב, נושא האב האלמן אישה שנייה ולה שתי בנות יפהפיות אך רעות לב כאמן. אחיותיה החורגות של הנערה לועגות לה, דוחפות אותה למטבח, מלבישות אותה חלוק אפור ומאז עליה לעבוד מהבוקר עד הערב בעבודות המטבח הקשות. בלילה היא נאלצת להצטנף ולישון ליד האח. על כן תמיד נראים פניה מפויחים והכינוי "סינדרלה", דבק בה. האחיות החורגות נוהגות להציק לה ולשפוך חופן של עדשים לאפר התנור כדי שיהיה עליה לברור אותן מחדש. יום אחד נוסע האב הטרוד בעסקיו ליריד. סינדרלה מבקשת ממנו שיביא לה ממסעו את הענף הראשון שייתפס בכובעו בדרכו חזרה, לעומתה מבקשות אחיותיה החורגות מתנות יקרות. כשחוזר אביה של סינדרלה ממסעותיו הוא מביא לאחיות את מבוקשן ולסינדרלה הוא מעניק ענף של עץ אגוז. סינדרלה נוטעת אותו על קבר אמה, והוא גדל והופך לעץ פלאי. על אחד מענפיו מופיעה ציפור לבנה פלאית וממלאת אחר משאלות לבה של סינדרלה.

יום אחד מחליט הנסיך לערוך נשף מפואר שיימשך שלושה ימים כדי שיוכל לבחור לו כלה מתאימה, מבין המוזמנות האצילות. סינדרלה מבקשת להשתתף בנשף אך אמה החורגת אוסרת עליה וכעונש על תחינותיה, היא זורקת שלוש פעמים רצופות עדשים לאפר ומצווה על סינדרלה לברור אותן. סינדרלה יוצאת אל הגן וקוראת ליוני הבית והבר ולכל עופות השמיים ויחדיו הם עוזרים לה לברור את העדשים, כדי שתוכל ללכת לנשף. אך גם לאחר שנעשה כמצוותה אין האם החורגת מתרצה, והמשפחה יוצאת לנשף ומותירה את סינדרלה לבדה בבית. סינדרלה מבקשת מהעץ שלה עזרה, והציפור הלבנה הפלאית משליכה לה ממרום ענפיו שמלת זהב וסנדלי זהב. סינדרלה לובשת בזריזות את השמלה, נועלת את הסנדלים ומגיעה לנשף. הנסיך מוקסם ממנה ורוקד רק עימה. כאשר אחד המוזמנים מנסה להזמינה לרקוד עמו, מסרב הנסיך להיפרד ממנה ולהשאילה לאחר ואומר: "זו הרקדנית שלי בלבד!". כשסינדרלה מבקשת ללכת, הנסיך מציע ללוות אותה לביתה אך היא מצליחה לחמוק ממנו ולהתחבא בשובך יונים בגינת ביתה. גם לאחר יום הנשף השני מצליחה סינדרלה לחמוק ממנו. הפעם היא מסתתרת בין ענפי עץ אגסים ענקי שבגינת ביתה ונותרת מסתורית ועלומת שם בעיני הנסיך. בתום יום הנשף השלישי, בחומקה מן הארמון, נותר סנדל הזהב השמאלי של לכלוכית דבוק לזפת שעל מדרגות הארמון. את הזפת מרחו משרתיו של הנסיך על פי דרישתו - כך זמם ללכוד את נערת חלומותיו בעת שתחמוק ממנו ותנסה להיעלם.

הנסיך האומלל מבשר להוריו שיתחתן רק עם זו שהסנדל יהלום את כף רגלה. הוא יוצא עם סנדל הזהב אל ביתה של סינדרלה שכן לשם נעלמה הרקדנית המסתורית. בבית מנסה האחות הראשונה לנעול את הסנדל, אך הבוהן שלה גדולה מדי. בעצתה של האם היא קוצצת אותה והנסיך הולך שולל ומוליך את האחות הבכירה ברוב כבוד לעבר המרכבה המלכותית. מחוץ לבית מזהירות היונים שעל העץ את הנסיך מפני הזיוף. הוא משפיל את מבטו ורואה את הדם הנוזל מן הסנדל ומחזיר אותה אל הבית. כדי לתחוב את כף רגלה המגושמת אל תוך הסנדל העדין מוכרחה האחות השנייה לקצוץ את עקבה. גם הפעם מזהירות היונים את הנסיך והוא דורש בכל תוקף מהאם והאב להביא אליו את סינדרלה. היא ניצבת מולו בחלוקה האפור. סנדל הזהב מתאים לכף רגלה, הנסיך מזהה את פניה ולוקח אותה עמו אל הארמון. בדרך מתיישבות היונים על כתפיה של סינדרלה. בחתונה, עוקרות היונים את עיניהן של האחיות החורגות וכך הן נענשות על רשעותן.

המסר העולה ממעשיית האחים גרים: האדם הנמצא בשפל המדרגה, יכול לשנות את מצבו ולהגשים את שאיפותיו בעזרת הכוח הטמון בו להביע את משאלות לבו. האכזריות - קיצוץ חלקי כף הרגל כדי להתאימה לנעל, ניקור העיניים כעונש למתעללות - עומדת בניגוד גמור לאופיה התם והאוהב של סינדרלה, המביא לה בסופו של דבר את מזלה הטוב. נוכחות היונים ותפקידן בסיפור יכולה להתפרש כדימוי לתת מודע באישיותה של סינדרלה, הצד האקטיבי, הפועל כדי להוציא את משאלות הלב לפועל, אך גם הזועם והמעניש את הפוגעים בה. העובדה כי פעולות אלה נעשות על ידי היונים ומופרדות כך לחלוטין מסינדרלה בעצמה, מאפשרת לדמותה להישאר נקייה מרבב ולהיות מושא להזדהות הקוראים עם הטוב המנצח.

שאלת הסליחה או הענשת הגורם המרע או המסכל בשתי הגרסאות מעוררת מחלוקת מוסרית, שבה צד אחד מאמין כי ניתן לשנות את הרוע ולהפכו לטוב, לבגר את היצריות הקטנונית והאגואיסטית ולהופכה למושכלת ומבינה את צורכי הזולת ואת מקומה בעולם, וצד אחר הטוען שניתן לטוב ולבוגר לשרוד רק לאחר שהיצרי הקטנוני האגואיסטי לומד לקח ונחלש עד ממוגר לחלוטין. בגרסת שארל פרו סולחת סינדרלה לאם ולאחיות החורגות, אף גומלת להם בטוב ובכך מצליחה, ככל הנראה, לנטרל את תכונותיהן הקטנוניות והאכזריות. ניתן לטעון שזהו מימוש של עקרון "הלחי השנייה" שאליו הטיף ישו הנוצרי, או עקרון הדוגמה הטובה שעליו מצביע וולטר בסיפורו "זאדיק".[דרוש מקור] הסיפור אינו מוסיף ומפרט האם המשיכו האחיות והאם למרר את חיי סינדרלה שהפכה עכשיו למלכה, או שבאמת הסכינו עם היותה נעלה ונערצת מהן והסתפקו בגורלן הטוב למדי. המעשייה על פי שארל פרו מציעה הכלה של הרוע על ידי הטוב והטמעתו בתוכו ומסתפקת בכך, שכן זהו טיבה של מעשייה: היא מותירה מקום רב לדמיון ולתהייה. גרסת האחים גרים לעומתה מותירה את הכוחות השונים מופרדים לחלוטין כאשר היונים, שהן סמל לטוהר ותום אך הן גם בעלי חיים ופועלות על פי אינסטינקטים חייתיים הישרדותיים, הן למעשה הדמויות המורכבות מן היכולת להיטיב ולהרע. הן המקשרות בין המרכיב הטוב אך החלש שמתחזק ועובר תהליך של הבשלה, התבגרות ומימוש, לבין הגורם החזק המרע, שמסרב לאפשר התפתחות והופך לכן להיות חלש ובלתי מאיים. היונים גורמות לאיזון הכוחות בסיפור. התנהגותן משקפת לקורא/המאזין את הפוטנציאל והגמול הטמונים בבחירה בין הטוב לרע או הבגרות והבשלות מול הקטנוניות והיצריות הבלתי מבוקרת.

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cinderella (1911)

לאגדה "סינדרלה" נעשו במשך השנים מספר עיבודים לתחומי אמנות שונים. בהם:

מחזות זמר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Zack Zipes, The Great Fairy Tale Tradition: From Straparola and Basile to the Brothers Grimm, W. W. Norton & Co., 2001
  2. ^ אדיר כהן, "לישון עם כיפה אדומה לקום עם שלושה חזירונים", הוצאת אמציה