סינדי לאופר

סינדי לאופר
Cyndi Lauper

לידה	22 ביוני 1953 (בת 70) קווינס שבניו יורק שבארצות הברית
שם לידה	סינת'יה אן סטפני לאופר
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1976
מקום לימודים	אוניברסיטת ג'ונסון, תיכון ריצ'מונד היל
עיסוק	מוזיקאית, זמרת ויוצרת, שחקנית (קולנוע ובמה), מפיקה מוזיקלית
סוגה	גל חדש, רוק, בלוז, קאנטרי, רוקבילי, פופ, דאנס, AC
סוג קול	סופרן קולורטורה
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	זמרה, גיטרה, ציתר, חלילית, טרומבון, כלי הקשה, גיטרה בס, פסנתר, חליל אירי, בנג'ו, יוקולילי ודולצימר.
חברת תקליטים	Downtown
שיתופי פעולה בולטים	בלו אנג'ל
בן או בת זוג	דייוויד תורנטון (1991–?)
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	VH1 Trailblazer Honors (2017) פרס אמי לשחקנית המשנה הטובה ביותר בסדרה קומית (1995) פרס גראמי לאלבום מחזמר (2013) פרס גראמי לתגלית השנה (1985) כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד פרס אמי לבידור בפריים טיים
www.cyndilauper.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה

סינת'יה אן סטפני "סינדי" לאוֹפֶּר (Cynthia Ann Stephanie "Cyndi" Lauper; נהגה "לוֹפֶּר"; נולדה ב-22 ביוני 1953) היא זמרת, פזמונאית, שחקנית אמריקאית ופעילה לזכויות אדם שהקריירה שלה נפרשת על פני ארבעה עשורים.

לאופר פרצה לתודעה לאחר שהוציאה את אלבומה הראשון "She's So Unusual" בשנת 1983, שזיכה אותה בפרס גראמי לתגלית השנה והפך אותה לאמנית הראשונה בהיסטוריה עם ארבעה להיטים מאלבום בכורה בחמישייה הראשונה במצעד הבילבורד הוט 100. הייתה מראשוני כוכבי ה-MTV ואף הייתה הראשונה להשתתף באירועי הרסלמניה של ה-WWE.

אלבומה העשירי "Memphis Blues", שיצא בשנת 2010 והיה מועמד לגראמי, הפך לאלבום הבלוז המצליח ביותר במצעד הבילבורד 200 בשנה זו, ושהה במקום הראשון במשך 13 שבועות במצעד הבלוז האמריקאי. לאופר גם כתבה והלחינה לבדה את כל השירים למחזמר ברודוויי המצליח "Kinky Boots", שזכה למספר הגדול ביותר של מועמדויות בטקס פרסי הטוני לשנת 2013, בהם זכה המחזמר ב-6 פרסים, ביניהם גם פרס המחזמר הטוב ביותר והמוזיקה המקורית הטובה ביותר שהוענקו ללאופר, מה שהפך אותה לאישה הראשונה אי פעם שזכתה לבדה בקטגוריה "המוזיקה המקורית הטובה ביותר". בעקבות המחזמר, זכתה בפרס גראמי נוסף. היא נכללת בתערוכת "נשים ברוק" של היכל התהילה של הרוק אנד רול, בשנת 2015 נכנסה להיכל התהילה של כותבי השירים ובשנת 2016 קיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

סינדי הפכה במהלך השנים לאייקון תרבות ובמהלך הקריירה שלה, הוציאה 12 אלבומים, יותר מ-40 סינגלים ונכון ל-2011 מכרה יותר מ-50 מיליון אלבומים ו-20 מיליון סינגלים ברחבי העולם, זכתה במספר פרסים הכוללים פרס גראמי, פרס אמי, פרס טוני, VMA, בילבורד, פרס המוזיקה האמריקאית ועוד, מה שהופך אותה לאחת האמנים הנמכרים ביותר בכל הזמנים.

ביוגרפיה

1953–1975: ראשית חייה

סינת'יה אן סטפני לאופר נולדה ברובע קווינס שבניו יורק לפרד לאופר (מהגר גרמני) ולקת'רין דומיניק (מסיציליה). יש לה אחות גדולה בשם אלן ואח קטן בשם פרד. כבר מגיל צעיר לאופר החלה לצבוע את שיערה בצבעים שונים ולהתלבש שונה. צבע השיער הראשון שלה היה ירוק, לכבוד יום פטריק הקדוש, כשהיא רק בת 9. בילדותה אהבה מאוד מוזיקה ואמנות וחיפשה כל הזמן דרכים לבטא את עצמה. הוריה התגרשו כאשר הייתה צעירה מאוד. בתקופה זו אמה עבדה בעבודות מזדמנות בתור מלצרית כדי לפרנס את סינדי והאחים שלה. אמה עודדה אותה להיות פעילה ויצירתית. בגיל 12, היא החלה ללמוד לנגן בגיטרה, והתחילה לכתוב שירים. השיר הראשון שלמדה לנגן על גיטרה היה "Greensleeves". לאופר עברה בין 4 בתי ספר שונים ולבסוף נשרה מהלימודים ונסעה לטייל בקנדה עם כלבה ספרקי, במטרה למצוא את עצמה. לאחר מכן חזרה לניו יורק.

1976–1982: תחילת הקריירה ולהקת בלו אנג'ל

עטיפת האלבום "Blue Angel". לאופר אמרה מאוחר יותר שהיא שונאת את העטיפה ושהיא נראית בה כמו ציפורת מרחוב סומסום

באמצע שנות ה-70 החלה לאופר להופיע במסגרת להקות שונות במועדונים שונים בניו יורק. ב-1977 הוציאה לאופר סינגל ראשון בלבד, "You Make Loving Fun", חידוש לפליטווד מק אבל השיר נכשל ולא נכנס לאף מצעד. באותה השנה היא לקחה שנה חופש משירה, עקב בעיות במיתרי הקול. למרות תחזיותיהם הקודרות של שלושה רופאים שונים, לפיהן לא תוכל לשוב לשיר, חזרה לאופר לשיר בעזרתה של מפתחת הקול קטי אגרסטה.

ב-1978, כשכבר גיבשה זהות מוזיקלית משלה וסגנון ייחודי, פגשה לאופר את המוזיקאי ג'ון תורי וביחד הם הקימו את להקת הרוקאבילי בלו אנג'ל, אשר הוציאו אלבום יחיד ב-1980 על שם הלהקה. חברות תקליטים ומבקרי מוזיקה רבים שמו לב לפוטנציאל של הזמרת, שמיעתה האבסולוטית, יכולתה לשיר ב-4 אוקטבות וסגנונה המוזיקלי המקורי, והתעניינו בהחתמתה של לאופר בלבד בלעדי חבריה ללהקה, אך הזמרת הצעירה סירבה לכולם מכיוון שהיא לא הייתה מוכנה לבגוד בחבריה ללהקה. הלהקה זכתה לעיקר הפופולריות שלה במועדוני הלילה בניו יורק ואף הסינגל "I'm Gonna be Strong" נכנס למקום ה-37 במצעד ההולנדי. עם זאת, כאשר הלהקה רצתה להקליט עוד אלבום, חברת התקליטים מנעה מהם להמשיך ליצור עד ש"יהיה להם לפחות להיט אחד". כאשר האלבום נכשל, לאופר הגיעה לפשיטת רגל והלהקה התפרקה.

1983–1985 הפריצה הגדולה: האלבום She's So Unusual

עטיפת אלבום הבכורה "She's So Unusual" שזיכה אותה בפרס גראמי ולהכרה עולמית

לאחר פירוק הלהקה, לאופר המשיכה להופיע במועדונים שונים, תוך כדי שהיא מממנת את עצמה בעבודות מזדמנות. אף על פי שהיא הייתה שמחה שהיא עדיין מופיעה על הבמה, היא לא הייתה מרוצה מכך שהיא שרה חידושים ללהקות רוק כמו לד זפלין ובאד קומפני - חלומה היה לבצע שירים מקוריים פרי עטה. ב-1981, בזמן ששרה בבר מקומי בניו יורק, פגשה לאופר את דייוויד וולף, אשר מאוחר יותר הפך לאמרגנה, והחתים אותה בפורטרט רקורדס. ב-14 באוקטובר 1983, יצא אלבום הבכורה של לאופר, She's So Unusual. באמצע שנות ה-80 הפכה לאופר לאחת מהזמרות המצליחות ברחבי העולם ואף זכתה בפרס גראמי על תגלית השנה בטקס פרסי גראמי, שהתקיים בשנת 1985.

שירה בקול ילדותי, טקסטים פמיניסטיים ולבוש זרוק וצעקני - סייעו ללאופר ביצירת התדמית שלה. המראה הייחודי שלה, שבא לידי ביטוי בעיקר בשיער צבעוני, מנופח וחצי-מגולח נתפס כאחד מסמלי תרבות הפופ של שנות השמונים. לאופר זכתה להצלחה בזכות השילוב שהציגו השירים בין אלמנטים של פופ, פאנק (Funk), פאנק (Punk), רוק אנד רול, גל חדש, רגאיי וסקא. לאחר אלבומה המצליח מ-1983 She's So Unusual, עזבה לאופר את המיינסטרים ופנתה לכיוון של מוזיקת אמצע הדרך, מאותו אלבום ניתן למנות את הלהיטים "Girls Just Want to Have Fun" (שיר הבכורה בביצוע לאופר שנכנס למקום ה-1 בישראל והפך להמנון פמיניזם בכל העולם. זאת לאחר שלאופר שינתה חלק ממילות השיר המקוריות שכתב וביצע רוברט הזרד מספר שנים קודם לכן), "Time After Time" (השיר המצליח ביותר של לאופר שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100. השיר הוא בין השירים שהכי חודשו בהיסטוריה, ויש לו מעל 100 גרסאות כיסוי) ו־"She Bop" (שיר המדבר על אוננות, לאופר רצתה שילדים שישמעו את השיר יחשבו שהשיר מדבר על ריקוד אבל כאשר יגדלו, הם יבינו את נושאו האמיתי של השיר. בנוסף, לאופר סיפרה בריאיון להווארד סטרן שהקולות לשיר הוקלטו כשהיא הייתה עירומה). לאופר הפכה לאמנית הראשונה בהיסטוריה ש-4 להיטים מאלבום אחד הגיעו לחמישייה הפותחת במצעד הבילבורד הוט 100.

בנוסף, לאופר לקחה חלק ב-WWE, באירוע רסלמניה והתחברה למתאבקים מפורסמים, כמו האלק הוגאן (אשר בין היתר שיחק את שומר הראש שלה בטקס פרסי גראמי שהתקיים בשנת 1985) והמתאבק קפטן לו אלבנו, אשר שיחק בין היתר כאביה של לאופר בקליפים רבים שלה. דייוויד וולף, חבר של לאופר דאז, היה מעריץ מושבע של התוכנית והוא חשב שלא רק שיהיה ללאופר כיף, זו תהיה דרך מצוינת למכור עוד אלבומים. באותן שנים היא נהגה להסתובב עם כל המתאבקים ואף לריב איתם בפומבי עד כדי מכות. כל המתאבקים הפופולריים של אותה תקופה, ביניהם אנדרה הענק, הופיעו בווידאו קליפים שלה ובכך גרמה להצלחת התוכנית אשר צברה תאוצה והיא פופולרית עד היום. סינדי אף הייתה מנהלת אישית של מתאבקים, הידועה מביניהם היא המתאבקת וונדי ריכטר.

ב-1985 לאופר לקחה חלק בשיר מרובה האמנים "We Are the World", כשהיא שרה את החלק הסופרני של הגשר. בהקלטת השיר לאופר גרמה רעש בהקלטות, שנבעו מהתכשיטים הרבים שענדה. היא הקליטה את שיר הנושא של התוכנית האמריקאית "Pee-wee's Playhouse" בשם אלן שו. באותה שנה סטיבן ספילברג בחר בלאופר לכתיבת המוזיקה לסרטו "הגוניס" ונתן לה יד חופשית לבחור את הזמרים שיופיעו בפסקול הסרט.

1986–1989: סרט ראשון בהשתתפותה והמשך עשייה מוזיקלית

ב-1986, 3 שנים לאחר אלבומה הראשון והמצליח, חזרה לאופר עם האלבום True Colors, עם שיר הנושא שהיה ללהיט והיה לסינגל השני של לאופר שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100. האלבום היה שקט, אישי ובוגר יותר מאלבום הבכורה וניכר בהתערבותה הגדולה יותר של הזמרת בהפקה ובכתיבה. סינדי יצאה לסיבוב הופעות עולמי מצליח ואת ההופעה האחרונה שלה, בפריז, צילמה לקלטת וידאו שבנוסף שודרה גם ברשת ה-HBO. כמו כן, השתתפה באלבום The Bridge, של הזמר בילי ג'ואל ברצועה "Code of Silence", כשהיא מעורבת בכתיבה ושרה קולות רקע. זהו השיר היחיד של ג'ואל שהוא כתב עם שותף.

ב-1988 הופיעה לראשונה בסרט קולנוע בשם "זעזועים" לצד פיטר פאלק וג'ף גולדבלום, בתפקיד בכורה בתור מדיום משוגעת בשם סילביה. באותה השנה נסעה למוסקבה והצטרפה לתמלילנים אמריקאים לפרויקט "Music Speaks Louder Than Words", שעסק בשיתוף פעולה מוזיקלי של מוזיקאים אמריקאים לבין מוזיקאים סובייטים. בנוסף לאופר גם סגרה מעגל כאשר קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטה בקווינס, אף על פי שפרשה מבית הספר בגיל מוקדם. שנה לאחר מכן, ב-1989 יצא האלבום השלישי שלה, A Night to Remember. לשם אלבום זה, לאופר הנמיכה את המראה הפאנקיסטי וקולה הילדותי, בכוונה לצאת לגמרי מהמיינסטרים. האלבום היה אישי ודיבר ברובו על להמשיך הלאה ממערכת יחסים כואבת. לאופר יצאה למסע הופעות שהצליח במיוחד באמריקה הדרומית וביפן. אף על פי שהאלבום הצליח די יפה במכירות, לאופר מעדיפה לקרוא לאלבום "A Night to Forget" עקב הבעיות שלה באותה עת עם חברת התקליטים ופרידתה מבן זוגה והמנהל שלה, דייוויד וולף.

1990–1999: היציאה מהמיינסטרים וההתבגרות המוזיקלית

בשנות ה-90, כדי "לברוח" מעט מתעשיית המוזיקה, המשיכה לאופר לשחק בסרטים רבים שיצאו לטלוויזיה ולקלטות וידאו בתפקידים ראשיים ובהופעות משנה וגם כיכבה בתוכניות טלוויזיה ואף זכתה בפרס אמי בשנת 1995 על משחקה בסדרה "משתגעים מאהבה". כמו כן, היא המשיכה להוציא אלבומים בהם התפתחה מוזיקלית והשתתפה בכתיבה, בהלחנה ובהפקה של השירים. השירים באלבומים Hat Full of Stars, מ-1993 ו-Sisters Of Avalon, מ-1996 עסקו ברובם בנושאים בעלי טאבו ונושאים חברתיים קשים לעיכול אשר לא היה נהוג לשיר עליהם כמו אלימות במשפחה, גילוי עריות, הומופוביה, גזענות ועוד. לשם אלבומים אלו לאופר שיפרה את קולה, מה שהתבטא בקולה הגבוה והבוגר יותר.

בשנת 1990, לכבוד נפילת חומת ברלין, לאופר הצטרפה לזמרים רבים למופע של רוג'ר ווטרס, "החומה בברלין", כשהיא מבצעת את הלהיט הכי גדול מהאלבום בבגדי תלמידה, "Another Brick in the Wall" (החלק השני). ההופעה נצפתה על ידי יותר מ-5 מיליון אנשים בעולם, כולל בישראל. באותן שנים היא גם התקרבה מאוד ליוקו אונו והצטרפה להופעות מחווה רבות לכבוד ג'ון לנון. ב-1991 היא הצטרפה לאמנים רבים שהקליטו ביחד את השיר "Give Peace a Chance" בתגובה למלחמת המפרץ. ב-1992 סינדי לקחה חלק בפסקול לאופרת הרוק הצרפתי "Tycoon" כשהיא מבצעת בו 2 שירים. אחד מהשירים, "The World Is Stone", יצא מחוץ לארצות הברית וזכה להצלחה ענקית באירופה, במיוחד בצרפת בו הוא הגיע למעמד זהב. היא השתתפה באלבום Out of Body, של להקת ההוטרס, וביצעה בו איתם את השיר "Boys will be Boys". חברי הלהקה הקדישו לה שיר מהאלבום בשם "Private Emotion", שידוע בעיקר בחידוש המצליח של ריקי מרטין משנת 2000.

ב-1994 יצא אלבום אוסף ראשון לזמרת, Twelve Deadly Cyns...and Then Some, אשר כלל את מיטב הלהיטים ושירייה מארבעת אלבומיה האחרונים, כולל 3 שירים חדשים, וביניהם חידוש בסגנון רגאיי ללהיט הבכורה של סינדי בשם "Hey Now". השיר והאלבום זכו להצלחה, כשהשיר הגיע למקום הרביעי במצעד הסינגלים הבריטי, אך למרות זאת הקליפ לא שודר בטלוויזיה כי לאופר נראתה בו חובקת במלא זמרות דראג קווין ברקע. באותה השנה יצאה קלטת וידאו עם מיטב הקליפים המצליחים של לאופר, כשהיא מטיילת בלונה פארק שבקוני איילנד ומסבירה על עשיית הקליפים. לאופר השתחררה מהחוזה של אפיק רקורדס ב-1998 עם אלבום חג המולד Merry Christmas ... Have a Nice Life. באותו הזמן לאופר נכנסה להיריון, מה שפגע בקידום האלבומים האחרונים שלה, כמו אלבום חג המולד שלא זכה לקידום כלל ונכשל. היא הורידה פרופיל והצטרפה לסיבוב ההופעות של הזמרות שר וטינה טרנר. למרות הכל, היא התעקשה להמשיך להקליט ובאותה שנה היא הקליטה את השיר "Disco Inferno" של להקת הטראמפס. הסינגל היה להיט במועדונים בארצות הברית, והופיע גם בפסקול לסרט "לילה ברוקסברי". השיר העניק לה עוד מועמדות לפרס גראמי, בקטגוריית "שיר הדאנס של השנה".

2000–2009: משנה סגנונות- אלבום גל חדש, אלבום אקוסטי, אלבום דאנס ועוד

לאופר במהלך הופעה

בשנות ה-2000 לאופר המשיכה ליצור ופיתחה שם כיוצרת רצינית ומוערכת, בניגוד לדימוי הקליל בו החזיקה בשנות השמונים. בשנת 2001 כתבה את שירי האלבום Shine, בחברת תקליטים עצמאית; אך שזו פשטה רגל, לאופר נאלצה לבחור רק 5 שירים מתוכו ולהוציא את האלבום כמיני-אלבום ביפן בלבד (האלבום המלא יצא בעולם רק בשנת 2004). בשנת 2003 יצא האלבום At Last, שכלל חידושים לשירים סטנדרטיים. האלבום לווה ב-DVD שהצליח מאוד והגיע למעמד זהב בארצות הברית, של הופעה שצולמה בניו יורק. ב-2005 יצא האלבום The Body Acoustic, שכלל את מיטב להיטיה ושיריה בסגנון אקוסטי, מלווה בזמרים רבים אשר גדלו על שירי הזמרת והושפעו ממנה. אף על פי שלא הוציאה חומר מקורי מאז האלבום Shine, לאופר המשיכה להישאר עסוקה ולקחת חלק בפרויקטים שונים. היא התארחה בתוכניות טלוויזיה רבות כמו בתוכניות "הכי גאים שיש", "כל כך רייבן", אחת שיודעת", "רוק 30" ועוד. כמו כן הופיעה בפעם הראשונה כשחקנית תיאטרון בברודוויי, במחזמר "אופרה בגרוש".

ב-2008 יצא אלבומה העשירי Bring Ya to the Brink, שהיה מועמד לגראמי וקיבל תגובות טובות וסינדי הגדירה אותו כאלבום עם קצב טוב. מתוך אלבום זה התפרסם הסינגל הראשון בשם "Set Your Heart", אשר יצא ביפן בלבד וקודם בפרסומת לטויוטה שם. סינגל נוסף מאלבום זה, "Same Ol' Story", שהגיע למקום הראשון במצעד שירי הדאנס קלאב. הסינגל השלישי מהאלבום, "Into the Nightlife", הגיע גם הוא למקום הראשון במצעד שירי הדאנס קלאב. הסינגל זכה לקידום של קליפ בו רואים את סינדי במועדון בניו יורק. באותה השנה, הוציאה את הלהיט השוודי "A Christmas Duel", ביחד עם להקת ההייבס.

בהמשך לאותו אלבום, הוציאה לאופר ב-2009 אלבום רמיקסים בשם Floor Remixes,ביפן בלבד.

2010–הווה: אלבום בלוז, אוטוביוגרפיה והמחזמר "קינקי בוטס"

ב-22 ביוני 2010, ביום הולדתה, סינדי הוציאה את אלבומה ה-11 בסגנון הבלוז בשם Memphis Blues. האלבום הושפע מילדותה של סינדי, לפני שפרצה והייתה מבצעת קאברים לשירי בלוז ישנים. לאלבום זה הצטרפו ללאופר גדולי הבלוז והג'אז, כולל אגדת הבלוז בי בי קינג. האלבום זכה להצלחה ושהה 13 שבועות במקום הראשון במצעד הבלוז האמריקני ונכנס הישר למקום ה-26 במצעד הבילבורד 200. לשם קידום האלבום, יצאה לאופר לסיבוב הופעות מצליח בעולם עם מעל 140 הופעות (המופע הכי גדול ומצליח שלה אי פעם). הסיבוב זכה למיטב התשבחות מהקהל וממבקרי המוזיקה וגם ממנו יצא DVD בשם To Memphis With Love, מתוך הופעה מממפיס. באותה שנה השתתפה כמתמודדת בעונת הסלבס השלישית של תוכנית הריאליטי "המתמחה" בהנחיית דונלד טראמפ, שם סיימה במקום השישי. ב-11 במרץ 2011, כשהגיעה ליפן במסגרת סיבוב ההופעות שלה, התרחשה רעידת האדמה בסנדאי. בניגוד לשאר האמנים שביטלו הופעתם וחזרו לארצם, לאופר נשארה לאורך כל התקופה ותרמה חלק מהכנסותיה לנפגעי האסון, מה שהפך אותה לגיבורה ביפן, בה היא נשארה פופולרית מאז שפרצה בשנות ה-80. בסוף 2011 היא קיבלה את פרס NARM האמריקאי על מפעל חיים בשל תרומתה למוזיקה.

ב-2012 כתבה את האוטוביוגרפיה שלה "Cyndi Lauper: A Memoir" שהפך לרב-מכר של הניו יורק טיימס והופקה לה תוכנית מציאות על חייה המטורפים, בהשתתפות בעלה ובנה.

ב-4 באפריל 2013, עלה לברודוויי המחזמר "קינקי בוטס", לו כתבה והלחינה את המוזיקה. המחזמר מבוסס על סרט בריטי בעל אותו שם שיצא בשנת 2005, על מפעל נעליים שנקלע לקשיים. המחזמר הצליח בקופות והמוזיקה שסינדי יצרה זכתה לביקורות משבחות. המחזמר גרף את מספר המועמדויות הגבוה ביותר בטקס פרסי הטוני לשנת 2013 - 13 מועמדויות, מתוכם המחזמר זכה ב-6, כולל פרס המחזמר הטוב ביותר והמוזיקה המקורית הטובה ביותר, שהגיע ללאופר. בכך הפכה לאופר לאישה הראשונה בהיסטוריה שזכתה לבד בקטגוריית המוזיקה למחזמר, כאשר היא גם כותבת וגם מלחינה. היא שברה באותה שנה שיא נוסף כשסינגל שהוציאה מתוך המחזמר, "The Sex is In The Heel", הפך לסינגל הראשון מתוך מחזמר מזה 25 שנים שנכנס לעשירייה הראשונה במצעד שירי הדאנס קלאב. בטקס פרסי גראמי שהתקיים בשנת 2014, הוענק ללאופר גם פרס גראמי על אלבום המחזמר הטוב ביותר, מה שהפך לפרס גראמי השני שקיבלה, לאחר 29 שנים מקבלת הפרס הראשון על "תגלית השנה" ב-1985.

ב-6 באפריל באותה השנה, שידר PBS ספיישל בשם "הופעה בבית הלבן: ממפיס סול" בו לאופר שרה בבית הלבן בפני ברק אובמה וזכתה לתשואות מהקהל, וגרמה אפילו מהומה כשסטיב כהן קרא ללאופר בטוויטר "לוהטת" ולאחר מכן מחק את ההודעות. בקיץ 2013, לרגל חגיגות 30 שנה לתחילת הקריירה שלה והוצאת האלבום הראשון שלה She's So Unusual, שהפך לקלאסיקה, לאופר יצאה לסיבוב הופעות מיוחד בארצות הברית, יפן, קנדה ואוסטרליה, והופיעה ב-4 בינואר 2014 בהיכל נוקיה בתל אביב. בשנת 2015, נכנסה להיכל התהילה של כותבי השירים וב-11 באפריל 2016 קיבלה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

במאי 2016 הוציאה אלבום חדש בשם Detour, בסגנון קאנטרי.

בשנת 2018 גילמה בתפקיד אורח את ונסה בחידוש לסדרת הטלוויזיה "מגנום, בלש פרטי" ברשת CBS.

בשנת 2023 שיחקה בשני פרקים של סדרת הקומדיה השחורה "סיפור האימה של דולורס רואץ'" מבית אמזון פריים וידאו.

חיים אישיים

ב-1991, נישאה לאופר לשחקן דייוויד תורנטון, כשמי שחיתן אותם הוא ריצ'רד הקטן. לזוג בן בשם דיקלין אשר נולד ב-19 בנובמבר 1997.

הם גרים כיום בבניין ההיסטורי והמפורסם Apthorp שבמנהטן. יש להם בית נוסף בקונטיקט.

לאופר חונכה כקתולית ואף הלכה לבתי ספר קתוליים. כיום היא מחשיבה את עצמה כ"גרושה-קתולית".

לאופר ידועה כתומכת בנושאים רבים הקשורים לזכויות אדם כמו חקר איידס, זכויות להט"ב ומעמד האישה.

דיסקוגרפיה

אלבומי אולפן 1983: She's So Unusual 1986: True Colors 1989: A Night to Remember 1993: Hat Full of Stars 1996: Sisters of Avalon 1998: Merry Christmas ... Have a Nice Life 2003: At Last 2004: Shine 2008: Bring Ya to the Brink 2010: Memphis Blues 2016: Detour

אלבומי אוסף 1989: The Best Remixes 1994: Twelve Deadly Cyns...and Then Some 1996: Wanna Have Fun 2000: Time After Time: The Best of Cyndi Lauper 2003: The Essential Cyndi Lauper 2003: The Great Cyndi Lauper 2005: Hey Now! (Remixes & Rarities) 2005: The Body Acoustic 2009: Floor Remixes 2009: Playlist: The Very Best of Cyndi Lauper 2009: True Colors: The Best of Cyndi Lauper 2014: She's So Unusual: A 30th Anniversary Celebration 2019: Japanese Single Collection – Greatest Hits

מיני-אלבומים 2001: Feels Like Christmas 2002: Shine 2014: She's So Unusual (Remixed) פסקולים 1988: Vibes 2013: Kinky Boots

הופעות

סיבובי הופעות

• 1983–1984: Fun Tour
• 1986–1987: True Colors World Tour
• 1989: A Night to Remember World Tour
• 1993–1994: Hat Full of Stars Tour
• 1994–1995: Twelve Deadly Cyns World Tour
• 1996–1997: Sisters of Avalon Tour
• 1999: Summer Tour '99
• 2001–2003: Shine Tour
• 2003–2004: At Last Tour
• 2005–2006: The Body Acoustic Tour
• 2008: Bring Ya to the Brink Tour
• 2010–2011: Memphis Blues Tour
• 2012: Japan Tour
• 2013–2014: She's So Unusual: 30th Anniversary Tour
• 2016: Detour Tour

סיבובי הופעות משותפים

• 1991: American Music Awards Concert Series
• 2007: True Colors Tour (בשיתוף אירייז'ר ודבי הארי)
• 2008: True Colors Tour (בשיתוף ג'ואן ג'ט ו-The B-52's)
• 2009: Girls Night Out Tour (בשיתוף רוזי אודונל)
• 2017: Australian Tour (בשיתוף בלונדי)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של סינדי לאופר

• סינדי לאופר, ברשת החברתית פייסבוק
• סינדי לאופר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• סינדי לאופר, ברשת החברתית אינסטגרם
• סינדי לאופר, ברשת החברתית טיקטוק
• סינדי לאופר, סרטונים בערוץ היוטיוב
• סינדי לאופר, ברשת החברתית Goodreads
• סינדי לאופר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• סינדי לאופר, באתר AllMovie (באנגלית)
• סינדי לאופר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• סינדי לאופר, באתר Metacritic (באנגלית)
• סינדי לאופר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• סינדי לאופר, באתר אייטונס (באנגלית)
• סינדי לאופר, באתר ספוטיפיי
• סינדי לאופר, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
• סינדי לאופר, באתר Last.fm (באנגלית)
• סינדי לאופר, באתר AllMusic (באנגלית)
• סינדי לאופר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• סינדי לאופר, באתר דיזר
• סינדי לאופר, באתר Yandex.Music (ברוסית)
• סינדי לאופר, באתר Discogs (באנגלית)
• סינדי לאופר, באתר Songkick (באנגלית)
• סינדי לאופר, באתר Genius
• סינדי לאופר, באתר SecondHandSongs
• סינדי לאופר, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• סינדי לאופר, באתר בילבורד (באנגלית)
• סינדי לאופר, באתר טיידל (באנגלית)
• סינדי לאופר, באתר אמזון מיוזיק
• עמוד ישראלי על סינדי לאופר בפייסבוק
• סינדי לאופר, במסד הפרופילים Nndb (באנגלית)
• נועה רובין, סינדי לאופר לא רגילה בכלל, באתר nrg‏, 13 בספטמבר 2008
• גבי בר-חיים, נערות שעשועים: ריאיון עם ליידי גאגא וסינדי לאופר, באתר nrg‏, 17 במרץ 2010
• מאיה נחום שחל, המגפיים של סינדי, באתר כלכליסט, 11 ביוני 2013
• גל אוחובסקי, ‏הכי גאה שיש, באתר ‏מאקו‏, 26 בדצמבר 2013
• סינדי לאופר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: איילין הקרט

זוכה פרס אמי - שחקן האורח הטוב ביותר בסדרה קומית 1995

הבא: בטי וייט

הקודם: אלן מנקן וג'ק פלדמן

זוכה פרס הטוני - המוזיקה המקורית הטובה ביותר 2013

הבא: ג'ייסון רוברט בראון