סילבסטר השני

סילבסטר השני
Sylvester II
	סילבסטר (מימין)
	סילבסטר (מימין)
לידה	946; בייאק, ממלכת צרפת
פטירה	12 במאי 1003 (בגיל 57 בערך); רומא, מדינת האפיפיור
שם לידה	Gerbert d'Orlhac
מדינה	מדינת האפיפיור
מקום קבורה	בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו
דת	הכנסייה הקתולית
	2 באפריל 999 – 12 במאי 1003; (4 שנים ו־5 שבועות)
	→ גרגוריוס החמישי יוחנן השבעה עשר ←

האפיפיור סילבסטר השני (Pope Sylvester II;‏ סביבות 946 – 12 במאי 1003) נולד בשם גרברט מאוריאק או ז'רבר מאוריאק (Gerbert d'Aurillac) היה מלומד נוצרי בן המאה העשירית, האפיפיור הצרפתי הראשון. ז'רבר שימש כמנהל בית הספר הקתדרלי בריימס וכמורם של שניים מקיסרי האימפריה הרומית הקדושה, היה הארכיבישוף של ריימס ומאוחר יותר של רוונה, טרם מונה לאפיפיור. הוא נודע בקידומם של לימודי מתמטיקה, אסטרונומיה ומדעים נוספים שלא היו בשימוש באירופה מאז התקופה הקלאסית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר חלוק בשאלות אודות הרקע וחייו המוקדמים של ז'רבר. על פי מסורות מקומיות, ייתכן כי נולד בכפר בייאק (Belliac) באזור אקיטן (Aquitaine) שבצרפת, בין השנים 945-950, וככל הנראה הגיע מרקע צנוע ולא מיוחס^[1]. בסביבות השנה 963 הצטרף ז'רבר, כמו צעירים רבים אחרים, למנזר סנט ז'רלד בעיר אוריאק. לאחר הצטרפותו למנזר, החל ז'רבר אימון במקצועות הטריוויום (לימודי דקדוק, לוגיקה ורטוריקה) תחת ריימונד דה לאבור, שהיה נחשב מורה מצוין, ולזכותו זקף ז'רבר את רוב הידע שרכש בחייו. לימודי השפה והספרות, אליהם פיתח העדפה, חשפו בפניו את העושר של התרבות הרומית העתיקה ^[2].

לימודיו בקטלוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודת המפנה בחייו התרחשה בשנת 957, כאשר הברון בורל (Borrell) מברצלונה הגיע לביקור במנזר באוריאק לצורך עלייה לקברו של הקדוש סן ג'ראר. באותם ימים, הקשרים בין אקוויטן בצרפת לבין קטלוניה בספרד היו קרובים מאוד. ע"פ אחד מתלמידיו של ז'רבר, רישה דה סן רמי, ביקש המנזר מהברון בורל לקחת עמו חזרה לקטלוניה את ז'רבר, שהוכיח את עצמו כתלמיד מבריק במיוחד, כדי שירכוש שם השכלה מדעית ומתמטית^[3]. קטלוניה, שגבלה באל-אנדלוס הספרדית מדרום, סימנה באותה עת את גבולה הסופי של הציוויליזציה הנוצרית - מערבית ומבצר העומד בפני פלישת המוסלמים. אולם כתוצאה מהפיגור היחסי של אירופה הנוצרית בהשוואה לעולם המוסלמי, שימשה קטלוניה נקודת ממשק של ידע ומסחר בין הציוויליזציות. ספרים וכתבי יד היו חלק מאוד מרכזי בסחר חליפין זה שהתקיים בין אל-אנדלוס לבין קטלוניה במהלך אותה תקופה, ובאמצעות קשרים אלו הצליח הרבה מהידע היווני-רומי להגיע חזרה לאירופה יחד עם תוספות של מלומדים מוסלמיים ותחומי ידע מהודו ומהמזרח הרחוק. הודות למיקום הגאוגרפי שלה, קטלוניה החזיקה באחת הספריות הגדולות באירופה במנזר סנטה מריה שבעיר ריפול (Ripoll), בה בילה ז'רבר שעות רבות בלמידה. תחת הדרכתו של אטו, בישוף העיר ויק (Vic), הפך ז'רבר לבקיא בצורה יוצאת דופן במקצועות המדעים, המתמטיקה והאסטרונומיה (קוואדריוויום) במהלך אותם שנים.

ז'רבר כמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 970, הצטרף ז'רבר למשלחת של הבישוף אטו לרומא שם הצליח להרשים את האפיפיור יוחנן השלושה עשר בבקיאותו במדעי הקוואדריוויום. בהמלצתו הנלהבת של האפיפיור, מונה ז'רבר לאחר ביקורו להיות מורהו הפרטי של בנו שלאוטו הראשון מלך גרמניה ואיטליה (ולימים קיסר האימפריה הרומית הקדושה). לאחר שנתיים בהם שימש כמורה עבור אוטו השני, פנה ז'רבר ללימודים בבית הספר הקתדרלי בעיר ריימס, שם מונה על ידי הארכיבישוף אדלברון ללמד את מקצועות הקוודיריוויום בהם הצטיין ^[4]. זמן מה לאחר מכן, בשנת 973, מונה ז'רבר על ידי מעסיקו הקודם, אוטו הראשון, לשמש כאב המנזר בבוביו. אולם על אף ניסיונותיו הרבים לקדם רפורמות בהנהלת המנזר ובתוכניות הלימוד, נתקל ז'רבר בהתנגדות עזה ולכן שב ללימודיו בריימס כעבור שנה, שם הפך מונה לשמש כמנהל בית הספר עד שנת 997^[5]. תחת ניהולם של ז'רבר מאוריאק ושל הארכיבישוף אדלברון ידע בית הספר הקתדרלי בריימס תקופה של פריחה אינטלקטואלית. הארכיבישוף אדלברון, שהיה אחיו העשיר של דוכס לורן, נודע אף הוא במהפכנותו, ובמשך שנים היה חלוץ בניסיונות לקדם רפורמות ולימודים מדעיים^[6]. באותן שנים בית הספר בריימס נודע בהתמחותו באתיקה, ברטוריקה קיקרויאנית, בספרות קלאסית ובקוואדריוויום. בשנת 987, ז'רבר שיתף פעולה עם אדלברון על מנת למנות את הוגו קאפה למלך צרפת תחת לותר, המלך הקרולינגי האחרון ובכך למנוע ממנו לקחת את לורן מידיו של אוטו השלישי.

בשנת 989 נפטר הארכיבישוף אלדברון. על אף שז'רבר נדמה כמחליפו הטבעי, קאפה מינה במקומו את ארנולף, בנו הלא חוקי של לותייר, המלך המודח, לארכיבישוף ריימס. לאחר מינויו של ארנולף ידע בית הספר בריימס תקופה קשה, ועמד במרכזם של סכסוכים פוליטיים רבים שאילצו את ז'רבר להימלט^[7]. ארנולף עצמו הודח ממשרת הארכיבישוף בשנת 991 באשמת בגידה במלך הוגו קאפה וז'רבר מונה תחתיו לארכיבישוף ריימס. המינוי עורר תערומת רבה כל כך, עד כי האפיפיור יוחנן החמישה עשר שלח נציג רשמי לצרפת מטעמו על מנהת להשעות את ז'רבר מתפקידו. ז'רבר נאבק על מנת להוכיח כי הצו היה בלתי - חוקי אך סינוד בשנת 995 קבע כי הדחתו של ארנולף לא תקפה ובכך סתם את הגולל על מאמציו של ז'רבר שנאלץ לעזוב את ריימס.

המינוי לאפיפיורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר להשתייכותו לבית הספר בריימס, שמר ז'רבר על קשרים קרובים גם עם גורמים בחצר הקיסרות, שם שימש בעבר כמורה. לאחר שעזב ז'רבר את ריימס מצא מקלט במגדבורג וברוונה בחצרו של אוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בחצרו של אוטו השלישי שימש ז'רבר כמלמד וכיועצו של הקיסר, שהיה באותה עת בן שש עשרה בלבד. לצד זאת, אוטו דאג לקדם את מורו בתפקידיו בכנסייתיים ובשנת 998 מינה האפיפיור גרגוריוס החמישי את ז'רבר לארכיבישוף רוונה. כקיסר האימפריה, החזיק אוטו השלישי בהשפעה רבה בנוגע למינוי של משרת האפיפיור. אין הדבר מפתיע, אם כן, שאוטו השלישי בחר בז'רבר, המורה הפרטי של משפחתו, לשמש כאפיפיור תחת גרגוריוס החמישי. וכך, בשנת 999, מונה ג'רבר מאוריאק לאפיפיור וקיבל את השם סילבסטר השני. הבחירה בשם סילבסטר לא הייתה מקרית, שכן סילבסטר הראשון היה האפיפיור בזמן הקיסר קונסטנטינוס. לאוטו השלישי, כבנה של נסיכה ביזנטית ושל קיסר האימפריה הרומית הקדושה, היו שאיפות פוליטיות גבוהות וראה בעצמו כממשיכו של הקיסר קונסטנטין. הוא אף קיווה שהאפיפיור החדש, בדמותו המהפכנית של ז'רבר מאוריאק, ישתף עמו פעולה בשאיפותיו החילוניות עבור האימפריה. לאחר מינוי כאפיפיור החל סילבסטר השני בניקוי אורוות מוסרי בשורות הכמורה והכנסייה, ויצא חוצץ כנגד תופעות של מכירת משרות ופילגשות. דעותיו ופעולותיו המהפכניות עוררו שוב התנגדות עזה, כפי שהיה בתפקידו כאב מנזר בבוביו, ואף היה עליו אף להימלט מרומא לזמן מחשש למרד בקיסר. לאחר שנים ספורות, במאי 1003, חלה סילבסטר השני במהלך טקס המיסה בכנסייה ברומא ונפטר ממחלתו כעבור תשעה ימים ^[8].

מורשתו האינטלקטואלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד ממקורות המידע העשירים ביותר אודות מפעלו האינטלקטואלי של ז'רבר מאוריאק הוא רישה (Riché) מסן רמי, שהיה אחד מתלמידיו בבית הספר בריימס. רישה מתאר בכתביו את ז'רבר מאוריאק כמורה כריזמטי ויצירתי שהצליח, על ידי שיטות לימוד מגוונות ויישומיות, להעמיד תלמידים משכילים ובעלי ידע נדיר ביחס לאותה תקופה ^[9]. במשך תקופת ההוראה של ז'רבר בבית הספר בריימס הושם דגש מיוחד על לימודי הרטוריקה. כתביו של המדינאי הרומי המפורסם קיקרו, שהיו מהמקורות האהובים על ז'רבר, היוו את הבסיס ללימודים אלו. בנוסף לקיקרו נלמדו גם כתבים קלאסיים אחרים מתקופת יוון ורומא, דבר שלא היה נפוץ בתקופה זו. אולם מלבד הדגש על מדעי הטריוויום ההומניסטים, ז'רבר מאוריאק נודע במידה רבה בזכות הידע המופלג שלו במדעי הקוואדריוויום, ובכללם מתמטיקה, גאומטריה ואסטרונומיה. לימודי המתמטיקה היוו נקודת התחלה עבור התלמידים בריימס לכל לימודי המדעים המדויקים. חידוש נוסף המיוחס לז'רבר הוא הכנסתן לשימוש של הספרות הערביות בעת שבאותה תקופה היה נהוג השימוש בספרות רומיות באירופה הנוצרית^[10]. בנוסף, מספר לנו רישה בכתביו על החזרתו לשימוש של מכשיר האבקוס על ידי ז'רבר, עבור חישובים מהירים. לימודי האסטרונומיה היו חלק מרכזי בהוראתו של ז'רבר מאוריאק, ובמסגרתם עשה שימוש נרחב באמצעי המחשה ומדידה שבנה בכוחות עצמו. הוא ביסס את הוראת האסטרונומיה והגאומטריה במידה רבה על תאוריות יווניות ופיתגוראיות, ונעזר לשם כך בספירות ובגלובוסים בכיתת הלימוד, כדי להמחיש את מבנה העולם ותנועת הכוכבים^[11]. ז'רבר מאוריאק לימד כמה ממלומדים החשובים והמשפיעים ביותר של תקופתו. בשל כך הפך ז'רבר למקור השראה של לימוד וידע במשך דורות רבים אחריו. ידועים לנו על לפחות שלושה עשר תלמידים שלמדו תחת ז'רבר מאוריאק בבית הספר בריימס והפכו ברבות הימים לבישופים או ארכיבישופים. תלמידים אלו העבירו את הידע, שרכשו מפיו של ז'רבר, לתלמידיהם במנזרים ובבתי הספר הקתדרלים ברחבי אירופה^[12].

רשימת מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cigola, Michela, Distinguished Figures in Descriptive Geometry and Its Applications for Mechanism Science: From the Middle Ages to the 17th Century (Springer, 2016)

Darlington, Oscar G., "Gerbert, the Teacher", The American Historical Review 52, no. 3 (1947), p. 456-476.

Riche, Pierre, Gerbert d'Aurillac: Le pape de l'an mil (Fayard,1987)

Sigismondi, Costantino, Gerbert of Aurillac: astronomy and geometry in tenth century Europe, International journal of modern Physics 1:18 (February 2012)

Truitt, E. R., "Celestial Divination and Arabic Science in Twelfth-Century England: The History of Gerbert of Aurillac's Talking Head", Journal of the History of Ideas Vol. 73, No. 2 (April 2012), p. 201-222.

Zuccato, Marco, Gerbert of Aurillac and a Tenth-Century Jewish Channel for the Transmission of Arabic Science to the West Author,Speculum Vol. 80, No. 3 (July 2005), p. 742-763

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא סילבסטר השני בוויקישיתוף

סילבסטר השני, באתר MacTutor (באנגלית)
אלי אשד, סילבסטר הגדול - האפיפיור המכשף
סילבסטר השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סילבסטר ה-2, (945 בערך - 1003), אפיפיור, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Pierre Riché, Gerbert d'Aurillac: Le pape de l'an Mil, Paris, (Fayard, 1987), p.18-19
^ Pierre Riché, Gerbert d'Aurillac: Le pape de l'an Mil, Paris, (Fayard, 1987), p.21
^ Pierre Riché, Gerbert d'Aurillac: Le pape de l'an Mil, Paris, (Fayard, 1987), p. 22
^ Pierre Riché, Gerbertd'Aurillac, le pape de l'an Mil, Paris, (Fayard, 1987), p. 40
^ E. R. Truitt. "Celestial Divination and Arabic Science in Twelfth-Century England: The History of Gerbert of Aurillac's Talking Head",Journal of the History of Ideas Vol. 73, No. 2 (April 2012), p. 207-208
^ Oscar G.Darlington, "Gerbert, the Teacher",The American Historical Review 52, No. 3 (1947), p. 463
^ Michela, Cigola,Distinguished Figures in Descriptive Geometry and Its Applications for Mechanism Science: From the Middle Ages to the 17th Century (Springer, 2016), p. 36
^ E. R. Truitt. "Celestial Divination and Arabic Science in Twelfth-Century England: The History of Gerbert of Aurillac's Talking Head." Journal of the History of Ideas Vol. 73, No. 2 (April 2012), p. 207-208
^ Marco Zuccato, Gerbert of Aurillac and a Tenth-Century Jewish Channel for the Transmission of Arabic Science to the West Author, Speculum Vol. 80, No. 3 (July 2005), p. 747
^ Michela Cigola, Distinguished Figures in Descriptive Geometry and Its Applications for Mechanism Science: From the Middle Ages to the 17th Century (Springer, 2016), p. 35
^ Costantino Sigismondi, Gerbert of Aurillac: astronomy and geometry in tenth century Europe, International journal of modern physics 1:18 (February 2012), p. 2
^ Oscar G Darlington, "Gerbert, the Teacher", The American Historical Review 52, No. 3 (1947), p. 473

הקודם: גרגוריוס החמישי	אפיפיור (רשימת האפיפיורים)	הבא: יוחנן השבעה עשר

[1] Pierre Riché, Gerbert d'Aurillac: Le pape de l'an Mil, Paris, (Fayard, 1987), p.18-19

[2] Pierre Riché, Gerbert d'Aurillac: Le pape de l'an Mil, Paris, (Fayard, 1987), p.21

[3] Pierre Riché, Gerbert d'Aurillac: Le pape de l'an Mil, Paris, (Fayard, 1987), p. 22

[4] Pierre Riché, Gerbertd'Aurillac, le pape de l'an Mil, Paris, (Fayard, 1987), p. 40

[5] E. R. Truitt. "Celestial Divination and Arabic Science in Twelfth-Century England: The History of Gerbert of Aurillac's Talking Head",Journal of the History of Ideas Vol. 73, No. 2 (April 2012), p. 207-208

[6] Oscar G.Darlington, "Gerbert, the Teacher",The American Historical Review 52, No. 3 (1947), p. 463

[7] Michela, Cigola,Distinguished Figures in Descriptive Geometry and Its Applications for Mechanism Science: From the Middle Ages to the 17th Century (Springer, 2016), p. 36

[8] E. R. Truitt. "Celestial Divination and Arabic Science in Twelfth-Century England: The History of Gerbert of Aurillac's Talking Head." Journal of the History of Ideas Vol. 73, No. 2 (April 2012), p. 207-208

[9] Marco Zuccato, Gerbert of Aurillac and a Tenth-Century Jewish Channel for the Transmission of Arabic Science to the West Author, Speculum Vol. 80, No. 3 (July 2005), p. 747

[10] Michela Cigola, Distinguished Figures in Descriptive Geometry and Its Applications for Mechanism Science: From the Middle Ages to the 17th Century (Springer, 2016), p. 35

[11] Costantino Sigismondi, Gerbert of Aurillac: astronomy and geometry in tenth century Europe, International journal of modern physics 1:18 (February 2012), p. 2

[12] Oscar G Darlington, "Gerbert, the Teacher", The American Historical Review 52, No. 3 (1947), p. 473

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]