סיירת חרוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סיירת חרוב
פרטים
כינוי האריות
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך צה"ל
סוג סיירת פיקודית
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1966–1974 (כ־8 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקים היחידה יחזקאל (חזי) שלום
מלחמות מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
פיקוד
יחידת אם חטיבה 35, פיקוד מרכז, חטיבת הבקעה
מפקדים מפקדה הראשון היה יחזקאל (חזי) שלום, ע' קמ"ן חטיבה 35

סיירת חרוב (יחידה 484) הייתה סיירת פיקודית שפעלה בפיקוד המרכז בין השנים 19661974.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היוזמה להקמת סיירת חרוב החלה באפריל 1966. מקימי הסיירת היו יחיאל אמסלם (אמסה) קמ"ן חטיבה 35 וסגנו, מפקדה הראשון של הסיירת יחזקאל (חזי) שלום[1]. בהמשך, מפקדה השני אריה צידון (צימל) הוא שהפכה מיחידה בהקמה, ליחידה מבצעית. לוחמי היחידה נבחרו משורות חטיבת הצנחנים ובתחילת דרכה הייתה היחידה חלק מחטיבה זו[2]. במהלך מלחמת ששת הימים תפקדה כיחידת חוד של חטיבה 4[3], ולאחר המלחמה הייתה לחלק מחטיבת הבקעה, שהוקמה ב-1968.

לאחר הקמתה, פעלה הסיירת בעיקר בגבול ירדן. במלחמת ששת הימים לחמה הסיירת באזור מצפון לירושלים, רמאללה וצפונה לכיוון שכם. במלחמת ההתשה בבקעת הירדן פעלה הסיירת במשימות סיור, אך בייחוד במשימות מיוחדות שעיקרן תצפיות, מארבים חודרים מעבר לגבול ומרדפים אחר מחבלים ומסתננים באזורי יהודה ושומרון והגבול החדש עם ירדן[4]. בתקופה זו הסיירת טופחה על ידי אלוף הפיקוד רחבעם זאבי.

באירוע חטיפת המטוס הלבנוני באוגוסט 1973, שבו מטוס בואינג 707 לבנוני נחטף על ידי אזרח לובי והונחת בנמל התעופה בן-גוריון, הוטלה משימת ההשתלטות על הסיירת, תוך העדפתה על-פני כוח מסיירת מטכ"ל. כוח בפיקוד שלום קורן, מפקד פלוגה בסיירת, פרץ פנימה והשתלט על החוטף, החמוש באקדח, ושחרר את בני הערובה.

בראשית מלחמת יום הכיפורים פעלה היחידה, בפיקוד חיים אורן, במסגרת החזית הירדנית במלחמת יום הכיפורים, בתור כח כוננות מפני תקיפה ירדנית-עיראקית, וכנגד מחבלים. לקראת סוף המלחמה הועברה לחזית הדרום. בתחילה נועדה הסיירת להשתתף ב-22 באוקטובר, כחלק מכוח מיוחד עליו פיקד מתן וילנאי, בפשיטה על פורט פואד, אולם זו בוטלה בשל כניסת הפסקת האש הראשונה לתוקפה[5]. לאחר מכן לחמה בקרבות טיהור החיץ החקלאי ובחילוץ הצנחנים הנצורים במהלך הקרב בעיר סואץ[6], עד לכניסת הפסקת האש לתוקף.

לאחר מלחמת יום הכיפורים כחלק מרפורמה במערך חיל הרגלים פורקו כל הסיירות הפיקודיות וכוח האדם הופנה לאיוש גדודי חי"ר. בין אלה שפיקדו על פלוגות בסיירת ניתן למנות את יוני נתניהו[7], אסא קדמוני, יואב גלבר, בילו מישורי ואת שריה עופר ("ייה").

על שמה של הסיירת הוקם בשנת 1995 גדוד חרוב שנמנה עם גדודי חי"ר מ"כ אשר הפכו מאוחר יותר לגדודים המרכיבים את חטיבת כפיר.

סמל היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון ראשוני לסמל היחידה צויר על ידי אייזיק ("עזי") שפירא, בן קיבוץ אפיקים, ששירת כמש"ק במחלקת המודיעין של חטיבה 35. ציור ראשון של הסמל בגרסתו הסופית בוצע על קיר ודלת במגורי הסיירת בתל נוף, על ידי לוחם היחידה, משה שדה (שטיינפלד). המוטיבים העיקריים בסמל מדגישים את ייעוד הסיירת ושיוכה: האריות מצביעים על שיוך היחידה לפיקוד מרכז, הג'יפ מסמל את משימות ואופי פעילות היחידה, הכנפיים מסמלות את השיוך למערך המוצנח והחבצלת היא סמל המודיעין.

עם גיבוש הרעיון וציור הסמל, הוא הוצג ב-1966 על ידי יעקב רוזנצווייג (לימים, "רוזן"), לוחם ביחידה, בפני אביו, אשר עסק בצורפות. האחרון התנדב מייד להכין תבנית ואבטיפוס ללא כל עלות. לאחר קבלת האישורים הנדרשים לנשיאת הסמל היחידתי, אורגן על ידי אחד מקציני הסיירת, נדב בר אמוץ, יום עבודה לחיילי היחידה במסיק הזיתים. בהכנסות מיום עבודה זה, מומון ייצור סמל סיירת חרוב. הסמל יוצר כפי שעוצב ובהתאם לאבטיפוס שייצר הצורף חיים רוזנצווייג מחיפה.

מפקדי היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
יחזקאל שלום 1966 - 1967 מפקד היחידה הראשון, מונה לתפקיד ב-3 באפריל 1966. היחידה הייתה בהקמתה, על בסיס חיילי צנחנים מהגדודים
אריה צידון (צימל) 1967 לימים מפקד חטיבת הצנחנים. היחידה הפכה בתקופתו למבצעית
דן שגיא (צ'ובו) 1967
עמוס נאמן 1967 - 1968
צבי עופר[8] 1968 נהרג בקרב עם מחבלים בוואדי קלט בדצמבר 1968. על שמו נקרא "מחנה עופר" ובשנות האלפיים, בית סוהר עופר[9].
יוסף קולר 1969 - 1970 לימים מפקד עוצבת הגליל
יהודה בר (יוד-בית) 1970 - 1972 לימים מפקד עוצבת הגליל
מנחם סלע (נחיק) 1972 - 1973
ישראל פסח 1973
יאיר קליין 1973 ממלא מקום מפקד הסיירת (20 ביולי 1973 - 10 באוקטובר 1973)
חיים אורן (איבן) 1973 - 1974 מפקדה האחרון של היחידה, מתחילת מלחמת יום הכיפורים ועד פירוקה ביוני 1974; קודם לכן, בשנים 1970–1971, כיהן כסגן-מפקד הסיירת

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר סיירת חרוב ברמת גן
לוחית זיכרון בכיכר סיירת חרוב ברמת גן

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפקדי הסיירת, באתר מורשת סיירת חרוב
  2. ^ סיירת חרוב הוקמה באפריל 1966, באתר מורשת סיירת חרוב
  3. ^ מסע סיירת חרוב במלחמת 6 הימים, באתר מורשת סיירת חרוב
  4. ^ עדו נתניהו, "הקרב האחרון של יוני", הוצאת "מעריב, 1991, עמ' 118
  5. ^ http://www.484.co.il/editor/assets/plugat_koren1973.pdf סיפורה של פלוגת קורן במלחמת יום הכיפורים 1973], מתוך אתר עמותת סיירת חרוב, עמ' 3-9
  6. ^ ראו את הסרט "קרב אחד יותר מידי".
    סרטונים הצצה: קרב אחד יותר מדי, באתר nana10‏, 12 בספטמבר 2013
  7. ^ יוני נתניהו, מכתבי יוני, הוצאת ספרית מעריב, מהדורה מיוחדת לכבוד 30 שנים למבצע אנטבה, 2006, עמ' 204-205
  8. ^ דברים לזכרו מתוך הספר: "עשרים שנות גבורה בישראל", מתוך אתר חטיבת הצנחנים
  9. ^ שמעון כהן, לראשונה בואדי קלט: הנצחה למפקד קרבות המרדפים, באתר ערוץ 7, 5 במרץ 2012
  10. ^ מילות השיר "יש לי אהוב בסיירת חרוב", באתר שירונט
  11. ^ פארק סיירת חרוב, אתר סיירת חרוב