סייד קשוע
 | |
| לידה |
31 ביולי 1975 (בן 48) טירה, ישראל  |
|---|---|
| שם לידה |
سيد قشوع |
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שפות היצירה |
ערבית, עברית, ערבית פלסטינית, עברית ישראלית |
| בת זוג | נג'את קשוע |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
סייד קשוע (בערבית: سيد قشوع; נולד ב־31 ביולי 1975) הוא עיתונאי, תסריטאי, סופר ופובליציסט ערבי–ישראלי. בעברו, בעל טור סאטירי במוסף "הארץ" ובשבועון "העיר". חתן פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2005, וחתן פרס קוגל לספרות בשנת 2011.[1]
ספריו, "ערבים רוקדים", "ויהי בוקר", "גוף שני יחיד" ו"עקוב אחר שינויים", הם רבי-מכר שתורגמו למספר שפות, והראשון מביניהם אף עובד לסרט קולנוע, "ערבים רוקדים - זהות שאולה".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קשוע נולד בטירה שבאזור המשולש בישראל, למשפחה מוסלמית-ערבית[2]. קשוע מגדיר עצמו גם כ"פלסטיני"[3]. אביו, דרוויש קשוע, שהיה חבר בארגון השמאל-הקיצוני "מצפן"[4], נעצר במרץ 1969 בירושלים בעקבות פיגוע בקפטריה של האוניברסיטה העברית שבו נפצעו 28 ישראלים, משום שנחשד שידע על כוונת המחבלים אך לא מנע את הפיגוע. הוא לא הועמד לדין, אך ישב כשנתיים במעצר מנהלי כתוצאה מכך[5]. אמו של סייד קשוע, חלימה, היא עקרת בית.
בגיל 15 התקבל קשוע לבית הספר התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים, באותה תקופה למדו בבית הספר תלמידים ערבים בודדים בלבד (גיבור הספר החצי-אוטוביוגרפי "ערבים רוקדים" מספר כי בעת לימודיו נתקל לעיתים ביחס גזעני מצד חבריו ללימודים)[6]. בתום לימודיו התיכוניים פנה ללימודים אקדמיים בסוציולוגיה ובפילוסופיה באוניברסיטה העברית, שם הכיר את נג'את, רעייתו לעתיד.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שסיים את לימודיו, התקבל למקומון "כל העיר" ככתב. תחילה כתב כתבות מגזין, ואחר כך הפך גם למבקר טלוויזיה ולבעל טור אישי בעל אופי סאטירי.
הביקוש של העיתונות הישראלית לכתבים ערבים ישראלים גבר בעקבות האינתיפאדה השנייה ומהומות אוקטובר 2000, ובמקביל להופעותיו התכופות בטלוויזיה, קיבל קשוע הצעות עבודה רבות מעיתונים ישראלים, בין היתר הצעה לטור קבוע במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". קשוע נענה להצעה זו ואף התפטר מעבודתו ב"כל העיר", אך זמן קצר טרם כניסתו לתפקיד בוטל החוזה. באותה שנה הוצעה לו עבודה במקומון "העיר", וטור פרי עטו בשם "החבית העממית" התפרסם גם ב"כל העיר". בתחילת 2003 פוטר בעקבות קיצוצים.
בשנת 2002 יצא לאור ספר הביכורים של קשוע "ערבים רוקדים", שהפך לרב-מכר ותורגם לשבע שפות[7].
במרץ 2003 חזר קשוע לטירה עם משפחתו; את ההכנות למעבר תיאר קשוע בטורו "החבית העממית" ב"עכבר העיר". בשנת 2004 ראה אור ספרו השני, "ויהי בוקר", שתורגם לחמש שפות[7]. בשנת 2010 פורסם ספרו השלישי, "גוף שני יחיד", שתורגם לשש שפות[7]. על ספר זה הוענק לו פרס ברנשטיין לרומן עברי מקורי לשנת 2011. "ספרו של קשוע מציע מבט סאטירי מרתק על הישראליות ובמיוחד על התודעה הערבית-ישראלית, נושא שלא זכה כמעט לייצוג בספרות העברית", כתבו חברי ועדת הפרס מיכאל גלוזמן, גבריאל צורן ואבידב ליפסקר.
קשוע כתב את תסריט סדרת הדרמה הקומית "עבודה ערבית", ששודרה לראשונה ב־24 בנובמבר 2007 בערוץ 2. הסדרה עוסקת בצורה הומוריסטית, אך נוקבת, ביחסי ערבים–יהודים בישראל, מבוססת בחלקה על טוריו של קשוע בעיתון הארץ, ומזכירה במעט את הביוגרפיה של קשוע עצמו.
כחצי שנה לאחר שחזר לטירה, עבר קשוע באוגוסט 2003 להתגורר בבית צפאפא שבמזרח ירושלים וב-2008 עברה המשפחה לשכונת רמת דניה שבירושלים.
לקשוע ולאשתו נג׳את בת ושני בנים.
בקיץ 2014 החל משמש מרצה אורח באוניברסיטת אילינוי באורבנה–שמפיין במסגרת התוכנית ללימודי ישראל[8].
קשוע היגר עם משפחתו לארצות הברית, ושיתף את קוראיו בחבלי קליטתו שם. בשנת 2016 הוא שימש פרופסור קליני בתוכנית לתרבות וחברה יהודית של אוניברסיטת אילינוי, ומלמד כתיבה יוצרת[9]. נכון לשנת 2019 הוא משמש כעוזר הוראה ותלמיד מחקר באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס שבמדינת מיזורי בארצות הברית[10], ועובד כתסריטאי עבור רשת HBO האמריקאית[11].
ב-2011 זכה באות אביר מסדר האמנויות והספרות הצרפתי[12]
בנובמבר 2014 יצא לאקרנים הסרט "ערבים רוקדים - זהות שאולה", בבימויו של ערן ריקליס – תסריט ועלילה מאת קשוע. סרט זה גם מבוסס על הספר הראשון מאת קשוע "ערבים רוקדים".
באוקטובר 2015 החלה בערוץ הראשון הקרנתה של הסדרה "התסריטאי" שכתב קשוע[13], ובדצמבר באותה שנה החלה הקרנתה גם בערוץ השני.
ב־2016 ויתר על קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, זאת על רקע ביטול הענקת פרס מטעם האוניברסיטה לארגון "שוברים שתיקה".
בנובמבר 2017 פרסם טור פרידה ממדורו במוסף "הארץ"[14].
ספרו "ויהי בוקר" עובד לסרט בשם זה על ידי ערן קולירין. הסרט יצא לאקרנים בשנת 2021 והוקרן לראשונה בפסטיבל קאן. הוא זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים חיפה וב-7 פרסי אופיר.
קשוע כתב את תסריט סדרת הדרמה הקומית "מדרסה", ששודרה לראשונה ב־1 בינואר 2023 בערוץ כאן חינוכית. הסדרה עוסקת בקהילת בית ספר דו־לשוני בירושלים. סוגיות חברתיות ופוליטיות יהיו במוקד הדילמות של הנערים והנערות בבית הספר וכן של הוריהם.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצד השבחים הרבים להם זוכה קשוע, כתיבתו הביקורתית כלפי שני המגזרים, היהודי והערבי, מציבה אותו תחת ביקורת כבדה משני הצדדים. במגזר היהודי הציוני יש הרואים בקשוע שמאלני רדיקלי. במגזר הערבי, לעומת זאת, יש המבקרים את קשוע על כך שהוא כותב בעברית בלבד ובעיתונים ישראליים, וטוענים כי הוא מביע עמדות פרו־ישראליות ומביע בוז גלוי לערבים ולתרבותם. בריאיון סיפר קשוע כי בעבר הושווה לשר אביגדור ליברמן, נאמר עליו כי הוא משתמש ב"טרמינולוגיה ציונית" ובטירה אף הופצו שמועות כי התגייר[4].
בראשית מבצע עופרת יצוקה פרסם קשוע מאמר סאטירי בשם "יצוקה. בטח יצוקה" שבו התחזה לאיש ימין קיצוני במטרה להלעיגו, וכתב בין היתר כי:
אין אפס, חייבים להמשיך עד הסוף, עד שילמדו שאיתנו לא באים בכוח. או שהם נכנעים ובאים לנשק את רגלינו שנעזוב אותם במנוחה או שממשיכים להנחית עליהם מכות מהשמיים שלא יידעו מאיפה זה בא להם בכלל[15].
המאמר תורגם לערבית והופץ בעיר הולדתו, טירה, שם הובן כפשוטו כמתקפה נגד הערבים. כפי שסיפר בטור:
התברר שבטירה הופץ כרוז שנושא את הכותרת "כלב ציוני מטירה" ומאשים אותי בשיתוף פעולה עם האויב הציוני, תוך שהוא מתאר אותי כאדון החזירים היהודים, מתיר את דמי וקורא לבני משפחתי המכובדים לצאת בפומבי ולהקיא אותי מקרבם. הכרוז, שנחתם על ידי הגורם האלמוני "חופשי הכפר", בא בעקבות דרשה שנשא אחד האימאמים במסגדי טירה, ובה הוכרזתי באופן רשמי כמי שיצא מדת האסלאם ומהאומה הערבית[16].
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערבים רוקדים, 2002, הוצאת מודן.
- ויהי בוקר, 2004, הוצאת כתר.
- גוף שני יחיד, 2010, הוצאת כתר.
- בן הארץ, 2015, הוצאת כתר.
- עקוב אחר שינויים, 2017, הוצאת כנרת, זמורה־ביתן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של סייד קשוע, בקטלוג הספרייה הלאומית
- סייד קשוע, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- סייד קשוע, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- סייד קשוע, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- סייד קשוע, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- מאמרי סייד קשוע, באתר "הארץ"
- נרי ליבנה, הערבי הנודד, באתר הארץ, 6 בינואר 2004
- רותה קופפר, גם בוגד, גם כותב גרוע, באתר הארץ, 12 בפברואר 2008
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם סייד קשוע, באתר iCast, 15 ביוני 2010- עמיחי שלו, יש לי חדרון משלי, באתר ynet, 4 ביולי 2010
- אורית אלקלעי, "אל תירה בי, אני יכול להיות מצחיק", באתר פסיכולוגיה עברית, מרץ 2011
- רונה סגל, "העוזרת שלי מפחדת מערבים", באתר מאקו, 2 בפברואר 2012
- חנה הרציג, סייד קשוע כאנטי גיבור יהודי, 7 באפריל 2012
- פיני אסקל, סייד קשוע: "ישראל קיצונית, גזענית וימנית", באתר גלובס, 15 באוגוסט 2013
אורי קליין, למה חשוב לראות את "ערבים רוקדים", באתר הארץ, 27 בנובמבר 2014- רוני קובן, המקום הרע הזה שנקרא בית, באתר מאקו, 25 במרץ 2015
- אריאל הורוביץ, סייד קשוע צוחק על כולנו. גם על עצמו, באתר בית אבי חי, יולי 2015
- נבו זיו, גילה את אמריקה, באתר "ידיעות אחרונות", 20 באוגוסט 2017
- גפי אמיר, "עקוב אחר שינויים": בספר החדש של סייד קשוע, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2017
מכתביו:
- אני חוזר הביתה, באתר הארץ, 13 באפריל 2003
- הצצה נדירה אל לב החברה הערבית, באתר הארץ, 1 במאי 2010
- הצצה אל ספרו החדש של סייד קשוע, "גוף שני יחיד", באתר הארץ, 22 בדצמבר 2017
על כתביו:
- יאיר עדיאל, על פואטיקה ופוליטיקה של גישות ללשון: קריאה בטורים מאת סייד קשוע, תיאוריה וביקורת 34, אביב 2009, 11–41
- איימן סיכסק, "גוף שני יחיד" מאת סייד קשוע, שביל הבריחה, באתר הארץ, 2 ביוני 2010
- אריק גלסנר, סכסוך שכנים: על "גוף שני יחיד" של סייד קשוע, באתר nrg, 13 ביוני 2010
- יעל גבאי, יחיד במינו, באתר ynet, 20 ביוני 2010
- דוד רוזנטל, עוד הוא מדבר: לא בטוח שיש כרגע צורך בלקט טורים של סייד קשוע, באתר וואלה!, 26 במאי 2015
- עופרה עופר אורן, "עקוב אחר שינויים": איך סיפור יכול לשנות חיים, בבלוג "סופרת ספרים", 2 באוקטובר 2017
- נמרוד עופרן, מתרוקן מחוויות: "עקוב אחר שינויים" של סייד קשוע פורח בקו שבין זיכרון לבדיון, באתר וואלה!, 14 בנובמבר 2017
- אוהד דהן, הזרות של סייד קשוע: מה אמת ומה בדיה?, באתר nrg, 21 בנובמבר 2017
- עדיה מנדלסון מעוז, פלסטין אהובתי: המקום והבית ביצירותיו הספרותיות של סייד קשוע, עיונים 32, 2019, עמ' 137–164
- שירי גורן, 'עידן טראמפ הגיע וסוף סוף אני מרגיש בבית:' סייד קשוע באילינוי, עיונים 36, 2021
- עדיה מנדלסון-מעוז, פלסטין אהובתי – המקום והבית ביצירותיו הספרותיות של סייד קשוע, עיונים, 32 (2019): 164-137. https://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/32/Adia-Mendelson-Maoz.pdf
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מיה סלע, פרס קוגל לספרות יוענק לסופרים חנה טואג, סייד קשוע וליזי דורון, באתר הארץ, 5 באפריל 2011
- ^ סייד קשוע, אני מוסלמי, ולכן אני האיש הרע, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2015
- ^ פיני אסקל, סייד קשוע: "ישראל קיצונית, גזענית וימנית", באתר גלובס, 15 באוגוסט 2013
- ^ 1 2 נרי ליבנה, הערבי הנודד, באתר הארץ, 5 בינואר 2004
- ^ השלטון מפחד מקשוע באתר "מצפן"
- ^ "ערבים רוקדים", עמ' 68
- ^ 1 2 3 סייד קשוע, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- ^ Israel Studies Project. The Program in Jewish Culture and Society at the University of Illinois
- ^ Faculty Directory, The Program in Jewish Culture and Society at the University of Illinois
- ^ Negotiating Israeli and Palestinian Identity: A conversation with author and journalist Sayed Kashua
- ^ Sayed Kashua at S.F. State: for the popular Palestinian Israeli writer, home is elusive
- ^ הזוכים באות מסדר האמנויות והספרות, אתר הבמה, 14 ביוני 2011
- ^ עידו ישעיהו, כל החיים לפניו: "התסריטאי" של סייד קשוע נוטה לשלמות, באתר וואלה!, 23 באוקטובר 2015
- ^ סייד קשוע, טור הפרידה של סייד קשוע, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2017
- ^ סייד קשוע, יצוקה. בטח יצוקה, באתר הארץ, 2 בינואר 2009
- ^ סייד קשוע, גלות ברחוב הראשי, באתר הארץ, 23 בינואר 2009
- סופרים ערבים ישראלים
- עיתונאים ערבים ישראלים
- בעלי טור ישראלים
- סאטיריקנים ישראלים
- פובליציסטים ערבים
- פובליציסטים ערבים ישראלים
- סגל העיר
- סגל הארץ
- מסדר האמנויות והספרות
- זוכי פרס ברנשטיין
- בוגרי התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות (ירושלים)
- זוכי פרס היצירה לסופרים ומשוררים
- זוכי פרס קוגל
- זוכי פרס האקדמיה לטלוויזיה: תסריטאים
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- מוסלמים
- טירה (עיר): אישים
- ישראלים שנולדו ב-1975