סידנא עלי
 | |
| מסגד סידנא עלי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מסגד  |
| על שם | עלי בן-עולים |
| מיקום | הרצליה |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 32°11′16″N 34°48′20″E / 32.18783889°N 34.80568611°E |
|
(למפת נתניה רגילה)   סידנא עלי  מצפון: __ רשפון (מועצה אזורית חוף השרון) מצפון-מזרח: __ רעננה ממזרח: __ גבעת ח"ן (מועצה אזורית דרום השרון), __ הוד השרון מדרום: __ רמת השרון, __ גליל ים (מועצה אזורית חוף השרון), __ תל אביב-יפו | |
  | |
סידנא עלי (בערבית: سيدنا علي - "אדוננו עלי") הוא מסגד הנמצא על הצוק בחלק הצפוני של חוף הרצליה, סמוך לשכונת נוף ים שבמערב הרצליה. המבנה היה המסגד של הכפר הערבי אל-חרם ששכן במקום עד מלחמת העצמאות. המבנה וסביבתו נחשבים גן לאומי מאז שנת 1966.
המסגד[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
במסגד קבור הקדוש המוסלמי עלי בן-עולים, מצאצאי החליף עומר בן אל-ח'טאב.[1] לפי המסורת הערבית היה עלי לוחם מוסלמי שנהרג בקרבות עם הצלבנים בסביבת אפולוניה בשנת 1250 בקירוב.[2] הערבים קוראים למקום גם "חַרַם (מקום קדוש) סידנא עלי" או בקיצור אֶל-חַרַם (המקום הקדוש) וזה היה שמו של הכפר הערבי שהיה שם עד 1948. לפי הכתובים עלי בן-עולים מת כבר ב-1081 ולכן ייתכן ונהרג בקרב מול ביזנטים הרבה לפני הגעת הצלבנים.
המבנה הנוכחי של המסגד הוקם בתקופה הממלוכית בשנת 1481. הערבים נהגו לבוא למקום לחגיגה עממית בסוף עונת האבטיחים. זאב וילנאי כותב שהייתה אבן שחורה קבועה בקיר ליד הקבר ושמשה לוודא אם אדם דובר אמת או שקר. היו מעמידים את הנבחן מספר צעדים לפני האבן ומכסים את עיניו. הוא היה צועד ומושיט את ידו קדימה. אם נגעה היד באבן - אות היא שהוא חף מפשע, אבל אם לא - סימן שהוא דובר שקר וחייב להתפלל במקום ולכפר על חטאיו.[3] כיום האבן אינה נמצאת במקום.
בדורות קודמים האמינו השומרונים, כנראה בהשפעת השם עַלִי, שבמקום נמצא קברו של עֵלִי,[דרוש מקור] שהיה כהן במשכן בשילה.
בשנת 1839 נחו במקום השר משה מונטיפיורי ואשתו יהודית במסעם ברכיבה מיפו לחיפה. יהודית מספרת ביומנה:
"הגענו בתשע אל קבר עלי בן עולים... האזור כולו שמם, מכוסה חולות בכל הדרך. לא מצאנו לנו מחסה זולת בית-תפילה מוסלמי אחד, שגם בו רבו היתושים עד מאד. בכל זאת שמחנו, כי הישגנו לנו מקום להינפש ולסעוד ליבנו בפת שחרית. האבטיחים היו לנו כמעדני מלכים".
בשנת 1948 נמלטו התושבים המוסלמים מכפרם עקב מלחמת העצמאות. בשנת 1990 הוחזר המסגד למוסלמים. המקום שופץ והיום קיים בו בית תפילה מוסלמי פעיל.
חוף הרחצה שלמרגלות המסגד קרוי "חוף סידנא עלי".
ייתכן וסידנא עלי הוא גילגול של מצודת הריבאט שהייתה בארסוף כפי שתיאר מוקדסי:
"ולבירה הזאת (רמלה), בירת המחוז "רבאטאת" על חוף הים, בהן שוהה חיל-מצב, אליהן מפליגות ספינות של הביזנטים 'שלנדיאת' ו'שואניאת', כשעמן שבויים של המוסלמים המיועדים למכירה. כי שלושה שבויים נפדים תמורת מאה דינר, ובכל "רבאט" נמצאים אנשים היודעים את לשונם ונוהגים ללכת אליהם בשליחויות, ומובאים אליהם סוגי אוכל שונים, וכאשר נראות אניותיהם, מזעיקים את חיל-המצב, אם היה לילה הדליקו אבוקות על המגדל של אותו ה'רבאט', ואם היה יום העלו עשן ומכל 'רבאט' (מתמשכים) מספר מגדלים נישאים אל הבירה בהם הוצבו אנשים. מדליקים אש במגדל של ה'רבאט' אחר-כך במגדל הבא אחריו, ואחר-כך באחר, ולא עוברת שעה עד שניתן אות האזעקה לגיוס בבירה. מכים בתוף על המגדל וקוראים להיזעק אל אותו ה'רבאט', (אז) יוצאים האנשים עם נשק וכוח, וצעירי הכפרים מתאספים ואחר יחל הפדיון. יש ואיש אחד יכול לקנות איש אחד, ואילו אחר משליך דרהם או טבעת עד שיאספו די כסף לקניית השבויים אשר עמם. וה'רבאטאת' של המחוז הזה, אשר בהן מתקיים פדיון השבויים הן: עזה, מימאס, אשקלון, אזדוד = אשדוד, מאחוז=יבנה, יפו וארסוף"
בסמוך למסגד על מצוקי החוף שכנה בעבר "אפולוניה", הקרויה גם ארסוף ותל ארשף, היא עיר עתיקה. העיר הוקמה במאה הרביעית לפני הספירה, תחת השלטון הפרסי. בהמשך, אצל היוונים, שימשה כעיר נמל, ואז גם שונה שמה מארשף, על שם האל רשף, לאפולוניה, על שם האל אפולו. במאות החמישית והשישית לספירה נחשבה אפולוניה לעיר השנייה בגודלה מבין ערי החוף, אחרי העיר העתיקה קיסריה. בתקופה הביזנטית היא המשיכה לגדול ושוב נכבשה, הפעם על ידי המוסלמים. במאה ה-13 עלה למבצר הסולטן הממלוכי ביברס. במקום נערך קרב במשך 40 יום, בסופו נחרבה אפולוניה.
במקום כעת "מבצר אפולוניה" - מסלול הליכה הצופה לים, ועובר דרך אפולוניה ומשקיף על המסגד "סידנא עלי". המקום בחזקת רשות הטבע והגנים.
בשטח המסגד צולם בשנת 1970 סרטו של מנחם גולן, "הפריצה הגדולה", כששטח המסגד משמש כבית כלא לכאורה.
תחנת המשטרה הבריטית בסידנא עלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצפון למסגד נמצא מוסד לשיקום נערים מצפה ים. הבניין הבולט בתוכו הוקם על ידי הבריטים כתחנה של משטרת החופים שצוידה במכ"ם לגילוי אוניות מעפילים.
ב-23 בנובמבר 1945 הצליחה אוניית המעפילים "ברל כצנלסון" להגיע לחופי הארץ ליד חוף שפיים. הספינה התגלתה בידי הבריטים במשטרת סידנא עלי והם הזעיקו כוחות צבא שעצרו חלק מהמעפילים ומאנשי הפלמ"ח שלא הספיקו להתפנות.
בעקבות מקרה זה הוחלט לתקוף ולפוצץ את תחנות משטרת החופים הבריטית בסידנא עלי ובגבעת אולגה. הפעולה בוצעה ב-25 בנובמבר 1945. הבריטים הבחינו בכוח המתקרב ופתחו באש לעברו. הכוח פרץ למקום והניח את חומר הנפץ. הבריטים הוזהרו כי המקום עומד לפני פיצוץ. רובם עזבו את המקום והנשארים נפגעו מהפיצוץ.
בעקבות פעולה זו הטילו הבריטים עוצר על קיבוץ שפיים ועל מושב רשפון, וערכו במקום חיפוש נרחב עם מכשירים מגנטיים לגילוי מחבואי נשק. בשפיים נתקל הצבא בהתנגדות פסיבית ופרץ לקיבוץ בכוח תוך הפעלת גז מדמיע. בצורה דומה פעל במושב רשפון. ההגנה הזעיקה לשני היישובים אלפים מתושבי האזור. הצבא פתח עליהם באש והם נעצרו לאחר שאחד מהם נהרג. הבריטים השלימו את החיפוש ללא התנגדות נוספת. שללם היה ציוד צבאי מועט ומעט תחמושת. עוצר ובקשה למסדר זיהוי הפוגעים בגבעת אולגה הוטל גם בגבעת חיים ומושב חגלה כיוון שעקבות חולית הפושטים הובילה לשם. אלפים מתושבי עמק חפר הגיעו לעזור ליישובים, עקפו את המחסומים חדרו למשק וחלקם צבאו על הגדרות הבריטיות. המצב הסתבך והבריטים ירו על ההמון ובסוף היום נמנו 8 הרוגים יהודיים.[4] אנדרטת המצור על גבעת חיים מוצבת לזכר האירוע ליד גבעת חיים.
הבריטים שיקמו את הבניין תוך זמן קצר והמשיכו לנסות ולאתר בעזרת הרדאר אוניות מעפילים.
מחנה הקומנדו הימי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מלחמת העצמאות נעשה המקום מרכז אימונים ל"יחידת המתאבדים של אסקימו". מפקד המקום היה אהרון בן יוסף. לאחר כשנתיים מוזגו לשייטת 13 והמחנה נעזב.[5]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל: תל אביב, השרון, השפלה והנגב, הוצאת "תוּר", מהדורה שלישית, תש"י–1950.
- זאב וילנאי, "סידנה עלי", בתוך: אריאל – אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, הוצאת עם עובד: תרבות וחינוך, 1978, כרך נ–ע, עמ' 5382–5385.
- יהודה סלוצקי, ספר תולדות ההגנה, כרך שלישי (ממאבק למלחמה), חלק שני, הוצאת עם עובד, תשל"ב, עמ' 861–865.
- מנחם תלמי, אפרים תלמי, כל הארץ: לכסיקון גיאוגרפי של ישראל, הוצאת "עמיחי", ספטמבר 1966, עמוד 492.
- חנה טרגן, "קבר סידנא עלי בארסוף: לתולדותיו של מקום קדוש", בתוך: ישראל רול, אורן טל ומיכאל וינטר (עורכים), מפגש הצלבנים והמוסלמים בארץ ישראל: השתקפותו בארסוף, בסידנא עלי ובאתרי החוף, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007, עמ' 111–126.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיור בחוף סידנא עלי באתר טבע ונופים בישראל
- גן לאומי סידנא עלי באתר טבע ונופים בישראל
- מ. קפליוק, סידנא עלי, דבר, 17 באוגוסט 1928
- מנחם תלמי, פינות חבויות: אפולוניה, מעריב, 23 בפברואר 1958
- מנחם תלמי, "אדוננו עלי" מול אפולוניה, מעריב, 3 בדצמבר 1965, המשך
- יצחק בן-חורין, טיול סופשבוע: 16. אל אפולוניה וסידני־עלי, מעריב, 30 בינואר 1986, המשך
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כל מקום ואתר מדריך שלם להכרת הארץ, משרד הביטחון – ההוצאה לאור והוצאת כרטא 1980 "סידנא עלי" עמ' 350.
- ^ ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956 הערך "סידנה עלי" עמ' 955.
- ^ זאב וילנאי, אריאל-אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל,הוצאת עם עובד, 1978.
- ^ ארץ ישראל בשבעת ימי האלם, דבר, 2 בדצמבר 1945
- ^ משה גורמן ואריה בן-אלי, בסיס חיל הים בין שרידי חרבות של מבצר ימי, "חיל הים" חוברת ה' נובמבר 1948.
