סטלה מאריס
.jpg)
סְטֶלָה מַארִיס (מלטינית: Stella Maris – "כוכב הים") הוא אזור בראש הכרמל ובו מתחמים של מנזר וכנסייה בני מאות שנים, וכן קפלות ומבנים נוספים השייכים למסדר הכרמליתי.
השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושג "כוכב הים" במסורת הנוצרית הקתולית הוא תיאור אחד ההיבטים של הבתולה הקדושה, שבהקשר זה מוצגת כמגוננת על יורדי ים, מלחים ודייגים. כנסיות, מנזרים ומוקדי פולחן קתולי לכבוד הבתולה הקדושה המכונים "כוכב הים", קיימים בארצות שונות, בדרך כלל בחופי ים או באתרים הצופים אל עבר הים. יש אחרים הטוענים שזהו שיבוש הביטוי "סטילה מריה", כלומר "טיפת הים" או "טיפת מרים", שכן על פי המסורת הכרמליתית מרים וישו עברו במקום. שם המקום נקבע בשנות העשרים של המאה ה-20 על ידי קונסול ספרד בעת הקמת המגדלור החדש. לאור המסורת הנוצרית, אומץ השם בידי הכרמליתים.
המנזר הכרמליתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מנזר סטלה מאריס
המסדר הכרמליתי נוסד במקורו על הר הכרמל בתקופת ממלכת הצלבנים בידי נזירים שחיו במערות בהשראת אליהו הנביא. המסדר שגשג והתרחב משם לרחבי אירופה. לאחר נפילת עכו הצלבנית בשנת 1291 גורשו הנזירים מן הכרמל. בשנת 1631 החלו הכרמליתים במאמץ לשוב ולהתיישב במקום בו נוסד מסדרם, אך רק ב-1769 זכו בפירמאן שבו אישר סולטאן העות'מאני חסות צרפתית על האזור ועל אנשי המנזר; מאז נקרא הרכס וסביבותיו "הכרמל הצרפתי". ב-1826 החל האב קאסיני (Cassini), חבר המנזר ואדריכל, לבנות מחדש את המנזר. הכנסייה נפתחה ב-1836, והבנייה הושלמה ב-1853. ב-1839 העניק האפיפיור גרגוריוס השישה עשר לכנסייה תואר כבוד של "בזיליקה מינור", כאות לכך שהכנסייה נחשבת "כנסיית אם" של המסדר.
בקפלת תרסה מאווילה שמחוץ למנזר, שוכן מבנה קבורה, שאליו הוכנסו גופות הנזירים לקבורה ראשונית, ולאחר מכן פונו עצמותיהם אל חדר קטן במנזר, הנמצא מאחורי מזבח הכנסייה. בקיר הפרוזדור המוביל אל החדר קבועים לוחות שיש המונים את שמות הנפטרים. סביב המנזר מספר מבנים נוספים המשמשים את הנזירים.
דרך סטלה מאריס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדרך הייתה אחת הדרכים הבודדות שניתן היה לעלות בהן מחיפה ששכנה על יד הים אל הכרמל. הנזירים ששלטו בדרך זאת במאה ה-19 הקימו שערים משני צידי הדרך וגבו דמי מעבר מכל הרוצה לעלות אל ההר. הדרך הייתה חלק משטח כולל שהנזירים טענו לבעלות עליו. על מנת לחזק את עמדתם בנו הנזירים מעין חומה שתחמה את האזור, שלשיטתם, היה שייך להם. החומה נמתחה מאזור סטלה מאריס בואכה נחל עמיק, מרכז הכרמל (של היום) וחזרה לאזור המנזר[1]. שרידי החומה נמצאים במורד השלוחה מעל מערת אליהו. במיוחד נגע עניין השימוש בדרך לטמפלרים שרצו להגיע ממושבתם אל שכונת הנופש כרמלהיים. דרישה זאת הביאה לסכסוכים רבים (כולל פיזיים) בין הנִצים. כפי שניתן להבחין בתמונות מראשית המאה ה-20, בסמוך לדרך נמצא שביל להולכי רגל שהוביל גם הוא אל ההר. השביל (נכון ל-2020) מוזנח ונקטע בשני צדדיו. בדרך נמצא מצפור פבר על שם אליהו פבר, מבעלי חברת הבנייה פבר, והוא מהווה חלק מדרך נוף חיפה.
מצבת חיילי נפוליאון וצלב שאטו רנו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחזית המנזר הוקמה מצבה המנציחה את מקום קבורתם של החיילים הצרפתים מצבא נפוליאון, שככל הנראה, נרצחו במקום על ידי הטורקים. כיום ידוע שבמקום נקברו כ-15 חיילים בלבד מבין חולי הדבר שהושארו במנזר[2] וכנראה נמצאו במורד ההר. למצבה צורת פירמידה - זכר לקרבות הכיבוש במצרים. על המצבה פסוק בלטינית מקינת דוד על שאול: "איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה"[3].
ב-1876 בקרו במקום מלחים צרפתים מאונית המלחמה "שאטו רנו" (Château-Renaud) והציבו לפני המצבה, צלב גדול מברזל. במרכז הצלב האותיות C.R על שם האניה ובתחתית הצלב נמצא כדור ברזל עליו חקוק בצרפתית: "המלחים של שאטו רנו: לזכר החיילים האמיצים של צבא מצרים שנפלו בהתקפות על עכו. הם נפלו בעת מלוי תפקידם בפאר רב. אלוהים קבל אותם אל חיקו לנצח".
המצבה נהרסה על ידי הטורקים במאי 1915 בתואנה של חיפוש מחבוא נשק תחתיה. הצרפתים זעמו על קונסול גרמניה בחיפה, שהסית, לדבריהם, את החיילים, ובתגובה ירו מספר פגזים מפריגטה[4] אל עבר ביתו במושבה הגרמנית[5]. המצבה הוקמה מחדש ב-1919.
פסל מרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1894 נתרם על ידי ממשלת צ'ילה פסל מרים, אם ישו. הפסל עומד על עמוד שיוצר, ככל הנראה, על בסיס שברי תותחים ממלחמת האזרחים הצ'יליאנית ב-1891.
-
פסל מרים שנתרם על ידי ממשלת צ'ילה
ארמון הקיץ של הפאשא והמגדלור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מגדלור סטלה מאריס
.jpg)
ארמון הקיץ של עבדאללה פאשא הוא בית המגורים העתיק ביותר שנשמר בחיפה. הוא נבנה בקצהו של הצוק עם תצפית רחבת היקף. הבית, במקור, נבנה עם קומה אחת כאשר החלק המרכזי הוא אולם עם תקרה עשויה קמרונות צלב וממנו יוצאים אל החדרים בצדדים. בהיקף החלל נבנו מושבי אבן ומן האגף ניתן היה לצאת אל מעין טרסה חצי מעגלית עם מרפסות קטנות בקצוות שהשקיפה אל הים. כבר ב-1870[6] עמד מגדלור בקצה המערבי וב-1928 הוקם המגדלור הנוכחי. לבניין, שהועבר לכרמליתים ב-1834, הוספה קומה ב-1926. הכרמליטים התקינו על הכניסה שלט סגלגל ובו פסוק בלטינית המבקש ממריה, מלכת יופי הכרמל, להתערב למען ביתה וכתובת בערבית המופנית לאליהו הנביא; כמו כן מוטבעת בשלט השנה (1834) שבה הותקן השלט[7]. קונסול ספרד בחיפה, שהיה פטרונם של הנזירים במהלך מלחמת העולם הראשונה, קבע את "סטלה מאריס" כשם המקום. הבניין נתפס על ידי הצבא הבריטי, ושימש אותם עד תום המנדט הבריטי ועזיבתם הסופית את צפון ארץ ישראל בסוף יוני 1948. לאחר עזיבתם השתכנו בו מלחים אמריקאים, ונכון לשנות ה-20 של המאה ה-21 הוא משמש כבסיס של חיל הים.
פרשת פיצוץ הרדאר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – פיצוץ תחנות הרדאר
לאחר תפיסות אוניות המעפילים "אנצו סרני" ו"אקסודוס" ("יציאת אירופה תש"ז") החליטה תנועת המרי העברי לפוצץ, בפעולת פלמ"ח, את מתקן המכ"ם הבריטי שהיה מצוי ליד סטלה מאריס (על הגבעה ליד רחוב טשרניחובסקי 17 כיום)[8] ושימש את הבריטים לגילוי אוניות מעפילים. המקום הותקף שלוש פעמים.
השם "סטלה מאריס" השתרש כשם המקום בספרים רבים, אך אין מדובר על מקומו של המכ"ם כיום. ישנן עדויות המצביעות על כך שלא מכ"ם פוצץ במקום, אלא מכשיר רדיו אחר[9].
קפלת המשפחה הקדושה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קפלת (לעיתים נקראת הלב הקדוש) היא קפלה קטנה העומדת במקומה של טחנת רוח שנתרמה על ידי עולה רגל מאלזס, אשר מעולם לא הופעלה (ויש הטוענים שלא הושלמה כלל)[11]. הקפלה משמשת להתבודדות נזירים[12].
ליד קפלת הלב הקדוש ובשביל המקביל לדרך סטלה מאריס, נמצאים ביצורים בריטיים שהיוו חלק ממערך הגנת החוף מפני צוללות[13].
דרומית-מזרחית לקפלה שוכנת מצבה קטנה ליעקב שכטר[14], מהנדס, בן 44 בנופלו, איש חיל ההנדסה שנהרג בעת מילוי תפקידו בהכשרת הדרך לבסיס[15].
מנזר פרוספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצפון לארמון פאשא נמצאות מערות ששימשו את מנזר פרוספר (על שם האב פרוספר). כאן הקים המנזר הכרמליטי את מנזרו בשנית בשנות ה-30 של המאה ה-17. במקום התגוררו מספר נזירים, חייהם היו קשים והם סבלו ממחלות וממעשי שוד רבים.
רכבל חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – רכבל חיפה
בסטלה מאריס נמצאת התחנה העליונה של רכבל חיפה, המקשר את סטלה מאריס עם בת גלים. הרכבל הוקם למטרות תיירות על ידי החברה הכלכלית לחיפה ב-1986. אורכו של הרכבל 355 מ', והפרש הגבהים בין שתי תחנותיו 130 מטר. במהלך מלחמת לבנון השנייה הושבת הרכבל, והוא חזר לפעול כשנה וחצי לאחר מכן.
מעל התחנה העליונה של הרכבל נמצא "מצפור סן פרנסיסקו", ששוקם בשנת 2006. הוא מוקדש לזכרם של יקותיאל ושמואל פדרמן בעיצובו של גד שלח, והוא זכה לשמו בשל העובדה שסן פרנסיסקו היא עיר תאומה לחיפה.
הבהאים בסטלה מאריס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבהאים, בראשות מנהיגם הבהאא אללה, ביקרו גם במנזר סטלה מאריס, מתוך תקווה שהנזירים יבחינו בסגולותיו של מנהיגם כממשיך הנביאים. בביקור זה קיבל הבהאא אללה את "איגרת הכרמל", המקדשת את הכרמל ובייחוד את אזור זה שהיה גם על פי אמונתם האזור שבו פעל אליהו הנביא. לציון האירוע הוקם במקום אובליסק בסופו של רחוב דוד מרקוס בשנת 1971, ולפי התוכניות ייבנה בו בית תפילה בהאי.
קבר אלישע[עריכת קוד מקור | עריכה]
_(36502360733).jpg)
- ערך מורחב – קבר אלישע
קברו של אלישע אינו מתואר בתנ"ך, אך על פי מסורת יהודית מראשית המאה ה-13, קברו שכן במערה בראש הר הכרמל מעל מערת אליהו, ב'מר אליאס', כיום במערה בתחום מנזר הכרמליתים של סטלה מריס.
מסורת יהודית מאוחרת יותר, ממחצית המאה ה-19, מזהה את קברו באזור השומרון או בסביבתה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם פורטל חיפה |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גליה דורון, מראה מקום: אליהו בכרמל, באתר מקראנט
- צור שלו (אוניברסיטת חיפה), ג'מבטיסטה די סנט אלסיו(הקישור אינו פעיל)
- יואב איתיאל, כוכבות הים של סטלה מאריס, מגזין המושבות, 4 באוקטובר 2013
משה גלעד, "יש בסטלה מאריס ערכים היסטוריים מימי אליהו הנביא. איך אפשר להסב אזור כזה למגורים?", באתר הארץ, 29 באוגוסט 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מתוך פרש היסטוריה
- ^ אלי שילר, חיפה ואתריה הוצאת אריאל, 1985, עמ' 121
- ^ עוד על צורת התרגום והמקור הנלווה אליה ראו יהודה זיו, שו"ת זיו (ה): סטלה מאריס, קדש וקדושה, עוד על 'מחנה נתן', בבלוג "עונג שבת", 23 במרץ 2015.
- ^ יוסי בן-ארצי, במצור ובמאבק – א"י במלחמת העולם הראשונה.
- ^ להרחבה על הפרשה ראו התיישבות נתיני המעצמות בחיפה - המאבקים בין המעצמות בחיפה.
- ^ מפה צרפתית
- ^ רון פוקס, בית המגורים הערבי בחיפה העות'מאנית, בחיפה - היסטוריה מקומית, עורך: יוסי בן-ארצי, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה וזמורה-ביתן 1998, עמ' 67–68
- ^ מרדכי נאור, עמוד האש על הכרמל מבצעי הפלמ"ח נגד תחנות הרדאר הבריטיות בשנים 1946–1947, הוצאת משרד הביטחון, עמ' 12
- ^ וכך גם פורסם בהודעת הבריטית הרשמית. ראו גם מרדכי נאור, עמוד האש על הכרמל: מבצעי הפלמ"ח נגד תחנות הרדאר הבריטיות בשנים 1946–1947, הוצאת משרד הביטחון, עמ' 123
- ^ מפת חיפה (באנגלית) 1919, עם סימון הקפלה דרומית מזרחית למנזר הכרמליטים, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ אלי שילר (עורך), חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, עמ' 116.
- ^ י' שורר, "כוכב הים", בתוך: טבע וארץ, ינואר–פברואר 1997.
- ^ אהוד גלילי, פביו רוברטי, ריצ'רד וולדינג, שחף גלילי וברוך רוזן, נתיב הקרבות של הצוללת האיטלקית 'שירֶה' במלחמת העולם השנייה והטבעתה על ידי הבריטים לפני תקיפת נמל חיפה, קתדרה, גיליון 155, ניסן תשע"ה
- ^ מי-טל בן סימון, אנדרטה לזכר חלל צה"ל קבורה מתחת לצמחייה, באתר mynet חיפה, 22 באפריל 2010
- ^ על פי אתר יזכור הוא נהרג בסנט לוקס.
