סטיבן רוזנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטיבן רוזנברג
Steven Rosenberg
לידה 2 באוגוסט 1940 (בן 83)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אונקולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס ויליאם ב' קולי (2011)
  • Clarivate Citation Laureates (2023)
  • פרס המרכז הרפואי אלבני (2018)
  • המדליה הלאומית לטכנולוגיה וחדשנות (2023)
  • AACR Award for Lifetime Achievement in Cancer Research (2024)
  • עמית האקדמיה של האגודה האמריקנית לחקר הסרטן (2015)
  • פרס לאופולד גריפואל (1988)
  • פרס לאימנולוגיה קלינית של נוברטיס (2016)
  • פרס מסרי (2014)
  • פרס קיו למחקר רפואי (2012)
  • AACR-CRI Lloyd J. Old Award in Cancer Immunology (2020) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטיבן ארון רוזנברגאנגלית: Steven Aaron Rosenberg; נולד ב-2 באוגוסט 1940) הוא חוקר סרטן יהודי–אמריקאי, ראש המחלקה לכירורגיה במכון הלאומי לסרטן שבבת'סדה, מרילנד, ארצות הברית ופרופסור לכירורגיה ב-Uniformed Services University of the Health Sciences ובבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. מחלוצי פיתוח האימונותרפיה והריפוי הגני. החוקר הראשון שהצליח להשתיל גן זר בבני אדם[1].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנברג נולד ברובע הברונקס שבניו יורק ב-1940, ילדם השלישי של זוג יהודים, בעלי מסעדה קטנה, שהיגרו לארצות הברית מפולין[2]. הוא בעל תואר ראשון בביולוגיה (1960) ורופא (MD, 1963) (שניהם מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס) ובעל דוקטורט (PhD) בביופיזיקה מאוניברסיטת הרווארד (1969), שאותו השלים במקביל להתמחותו בכירורגיה. בתקופת התמחותו זו, בבריגהאם אנד וימנ'ס הוספיטל שבבוסטון הוא הכיר את אליס או'קונל, שהייתה אז האחות הראשית של בית החולים. ב-1968 הם נישאו ובהמשך נולדו להם שלוש בנות. ב-1970 התקבל למכון הלאומי האמריקאי לחקר הסרטן - NCI ובתוך ארבע שנים, בגיל 33 הגיע לדרגת ראש המחלקה הכירורגית וראש הצוות האימונותרפי.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' רוזנברג היה הראשון שהצליח לפתח טיפול אימונותרפי יעיל כנגד סרטן. המאמר המקורי שלו בעניין זה התפרסם ב-1985 ב-New England Journal of Medicine. עד אז טופלו חולי הסרטן לסוגיו רק בשלושה סוגי טיפולים: הקרנות, כימותרפיה וניתוחים. רוזנברג פתח במחקריו את הכיוון הטיפולי הרביעי, שלא היה קיים עד אז - האימונותרפיה.

כשלוש שנים לאחר מכן, ב-1988, רוזנברג וצוותו היו הראשונים שהצליחו לשנות לימפוציטים מבחינה גנטית, כך שיוכלו להילחם בסרטן (Adoptive Cell Transfer). הם הוציאו מדם החולה את הלימפוציטים, השתילו בתוכם רצפטורים המסוגלים לזהות תאי סרטן, הירבו את הכמות שלהם ואז השתילו אותם חזרה בגופו של החולה. השיטה הזו הוכחה כיעילה במקרים של מלנומה מפושטת, בכחמישית עד רבע מהמקרים המטופלים[3][4].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1985 - זכה בפרס ארמנד האמר לחקר הסרטן, בסך 100,000$, יחד עם חוקר יפני.
  • 2011 - קיבל פרס מ"המכון (האמריקאי) לחקר הסרטן".
  • 2012 - קיבל את פרס Keio Medical Science בסך כ-190,000$, שוב ביחד עם חוקר יפני.
  • 2015 - זכה במדליית הכבוד של "החברה האמריקנית לסרטן"
- וכן בתואר "העובד הפדרלי של השנה".

ספרו של רוזנברג בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סטיבן רוזנברג וג'ון בארי, התא שהשתנה - פיצוח מסתרי הסרטן, תרגום: אסתר טיכו, הוצאת עם עובד, 1993[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סטיבן רוזנברג, באתר NIH
  2. ^ סטיבן רוזנברג, באתר People, דצמבר 1985
  3. ^ "Gene therapy rids men of cancer"‏, 1 בספטמבר 2006, BBC
  4. ^ "התאים הונדסו - הסרטן נעלם", 3 בספטמבר 2006, באתר nrg
  5. ^ שלושת מקבלי פרס נוברטיס לאימונולוגיה קלינית ל-2016, זליג אשחר, סטיבן רוזנברג וקרל ג'ון, באתר נוברטיס, 15 באוגוסט 2016
  6. ^ על רקע מגפת הקורונה: הוכרזו הזוכים בפרס דן דוד, באתר וואלה!‏, 15 בפברואר 2021
  7. ^ תקציר וביקורת על הספר, באתר "סימניה"