סומרסט מוהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם סומרסט מוהם
William Somerset Maugham
סומרסט מוהם בתמונה מ-1934. צילם: קארל ואן וכטן
סומרסט מוהם בתמונה מ-1934. צילם: קארל ואן וכטן
לידה 25 בינואר 1874
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בדצמבר 1965 (בגיל 91)
ניס, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אנגליהאנגליה אנגליה, בריטניהבריטניה בריטניה
שם עט W. Somerset Maugham
מקום לימודים קינגס קולג' לונדון, אוניברסיטת היידלברג, בית הספר לרפואה של בית החולים סנט תומאס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות בכבלי אנוש, חוד התער עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1897 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Syrie Maugham (מאי 19171929) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Mary Elizabeth Maugham עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עמית כבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ויליאם סומרסט מוהם CHאנגלית: William Somerset Maugham;‏ 25 בינואר 187416 בדצמבר 1965) היה מחזאי אנגלי, סופר ומחברם של סיפורים קצרים, אחד הסופרים הפופולריים והמרוויחים ביותר בתקופתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוהם נולד בפריז, לאב דיפלומט בריטי, ודיבר צרפתית בלבד עד שהתייתם בגיל 8 מאימו ובגיל 11 מאביו ועבר אל שארית משפחתו בוויטסטייבל, קנט, אנגליה, שם גדל והיה לתלמיד בבית הספר האנגליקני דה קינג'ס סקול, קנטרברי.

טרם הצלחתו הספרותית, למד מוהם ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת היידלברג בגרמניה, ולמד רפואה בבית החולים סנט תומאס בלונדון, שבו אף עבד כרופא בסיום התמחותו. עם הצלחת ספרו "ליזה מלאמבת'", שיצא לאור ב-1897, החליט מוהם לנטוש את העיסוק ברפואה. בזמן מלחמת העולם הראשונה שירת מוהם כמרגל עבור ה-MI6, במסגרתה נשלח לרוסיה במשימה למניעת המהפכה הרוסית על ידי שמירת כוח המנשביקים. עלילות אלה היוו רקע לספר הסיפורים שלו "אשנדן, או הסוכן הבריטי", שלדעת רבים הוא מספרי הריגול הטובים ביותר שנכתבו אי-פעם. לאחר מכן בזמן עבודתו הקצרה כנהג אמבולנס בצלב האדום הבריטי פגש את ג'רלד הקסטון, צעיר מסן פרנסיסקו, אשר היה למאהבו של מוהם עד מותו של הקסטון ב-1944. לאחר מכן חי מוהם עם אלן סירל.

מוהם כתב קומדיות, רומנים פסיכולוגיים וסיפורי ריגול. הצלחתם המסחרית, הפקות מצליחות של מחזותיו ומספר עיבודים של כתביו לסרטים, אפשרה למוהם רווחה כלכלית וחיים נוחים. הוא נהנה מטיולים רבים, בייחוד למזרח אסיה, לאיי האוקיינוס השקט ולמקסיקו, לרוב מלווה בידי הקסטון (גם בזמן נישואיו). ב-1926 רכש וילה בריביירה הצרפתית אשר הייתה לביתו במשך רוב חייו.

ב-1917, בניו ג'רזי, נשא מוהם לאישה את סאיירי ברנרדו, אשתו לשעבר של איל ההון הנרי וולקם. הם התגרשו ב-1928 לאחר נישואים סוערים שהסתבכו בשל יחסיו של מוהם עם גברים ויחסיו עם הקסטון בפרט. לאחר מותו של הקסטון שקע מוהם בדיכאון, חלה ירידה ביצירתו ורק הופעתו של מזכירו-מאהבו (ולאחר מכן בנו המאומץ), אלאן סירל, הצילה אותו משקיעה כללית. למוהם הייתה בת אחת, אליזבת מארי מוהם (19151998), ובאחרית ימיו ניסה מוהם לנשלה מצוואתו וירושתו הענקית, בניסיון להעביר את רוב רכושו לאלן סירל - מזכירו ומאהבו - שאותו אף אימץ כבן. אף שמוהם היה נערץ בשל סגנונו ואישיותו המבריקה והמרשימה, רבים מבני דורו הסתייגו ממנו, בשל מה שנתפס כ"חייו השערורייתיים". אף שמוהם היה בעל נטייה ברורה לגברים, ועם מרכיב מיזוגיני באישיותו, הרי שבחייו היו לו מספר פרשיות אהבים רציניות עם נשים - הסופרת ויולט האנט, השחקנית סו ג'ונס והנסיכה סשה קרופוטקין.

לאחר מותו של בן זוגו ג'רלד הקסטון ב-1944, חזר מוהם לאנגליה. בחייו הפרטיים, מוהם תמך בתאוריות קונספירציה אנטישמיות לגבי פליטי המלחמה היהודים, וציין ש"ידוע שלגסטפו היו מרגלים בין הפליטים, והם לעיתים לא רחוקות היו יהודים".[1]

ב-1947 ייסד את פרס סומרסט מוהם, הניתן עד ימינו לסופר או הסופרים הבריטיים הטובים ביותר תחת גיל שלושים וחמש על עבודת סיפורת שפורסמה בשנה החולפת.

סומרסט מוהם מת בניס שבצרפת, ב-16 בדצמבר 1965.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סומרסט מוהם ברישום

הספר הראשון של מוהם היה "ליזה מלאמבת'" (Liza of Lambeth), שהופיע בשנת 1897 ונכתב כשעבד כרופא בבית החולים סנט תומאס בלאמבת', שכונת העוני ליד בית החולים. בהמשך פנה מוהם לכתיבת מחזות, והמחזה "ליידי פרדריק", שהוצג בשנת 1907, הביא לו הצלחה רבה ופתח את שערי עולם הספרות לפניו. למרות הצלחותיו, הערכתו העצמית לגבי עבודתו הייתה נמוכה, והוא תיאר את עצמו בשנותיו האחרונות כמצוי "בשורה הראשונה של המדורגים השניים". עם השנים גברה הערכת המבקרים אליו והוא נתפס, גם עתה, כאחד מגדולי הסופרים הבריטיים.

לרוב מסכימים כי יצירת המופת של מוהם היא "בכבלי אנוש" (Of Human Bondage), רומן אוטוביוגרפי העוסק בחייו של פיליפ קארי, אשר כמו מוהם התייתם וגודל בידי דודו האדוק. גמגומו החריף של מוהם הוחלף ברגלו הקלוטה של פיליפ. גם הרומנים "הפרוטה והירח", "קרן זווית" ו"על חוד התער", נחשבות כיצירות מופת מרשימות.

כמה מהבולטים שבסיפוריו הקצרים עוסקים בקולוניאליסטים מערביים במזרח הרחוק. הסיפורים עוסקים במטען הרגשי שנטבע בקולוניאליסטים בשל בידודם. הפרוזה המאופקת של מוהם אפשרה לו לבחון מתחים ותשוקות מבלי להידחק למלודרמטיות.

ממחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלהבה הקדושה , תרגם לעברית מנחם גנסין, הוצג בתיאטרון הבימה בשנת 1931.
  • ליידי פרדריק (1907)
  • המעגל
  • אשה קבועה
  • המכתב

מבחר כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ליזה מלאמבת' (1897)
  • (1902) Mrs Craddoc
  • הסחרחרה, זמורה ביתן 1996(1905)
  • (1908) The Magician
  • בכבלי אנוש, זמורה ביתן 1986 (1915)
  • הפרוטה והירח (1919)
  • הצעיף הצבעוני (1925)
  • אשנדן הסוכן הבריטי (1928)
  • עוגיות ושיכר (1930) Cakes And Ale: or, the Skeleton in the Cupboard
  • קרן זווית, זמורה (או- בפינה נידחת, ספריה לעם) (1932)
  • שם בוילה (1941)
  • שעה בטרם שחר (1942)
  • חוד התער, ז"ב 1987 (1943)
  • כאז כן עתה, מסדה (1946)
  • תיאטרון (להיות ג'וליה), הוצאת רמון מסדה (1947)
  • קטלינה (1948)

סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "The Magician" (1908)
  • "Lord Mountdrago" (1939)
  • "A Man from Glasgow" (1947)
  • "Before the Party"
  • "The End of the Flight"
  • "The Facts of Life"
  • "Footprints in the Jungle"
  • "Honolulu"
  • "An Official Position"
  • "The Outstation"
  • "Mr. Know All"
  • "The Taipan"
  • "The Treasure"
  • "Rain"
  • "The Verger"

אוספי סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (1906) The Fortunate Painter and the Honest Jew
  • (1921) The Trembling of a Leaf
  • (1945) The Lotus Eater
  • גשם, סיפורים נבחרים, הוצאת זמורה-ביתן, 1991

ספרים שהופיעו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kushner, Tony. The Persistence of Prejudice: Antisemitism in British Society during the Second World War. Manchester: Manchester UP, 1989, p. 117.