שומו-יפוע
שֻמוּ־יפוּע (באמורית בתעתיק אכדי: su-mu-e-pu-uḫ, שחזור: śumu-yepuʿ,[1] śumu-yipuʿ,[2] או šumu-yâpuʿ[3];[א] מלך בין השנים 1780–1810 לפנה"ס לערך על פי הכרונולוגיה התיכונה) היה על פי התיעוד ההיסטורי, המלך הראשון של ממלכת ימחד, שמרכזה היה בעיר חלב. הוא הקים את שושלת בית ימחד, שושלת ממוצא אמורי ששלטה בצפון סוריה בין המאות ה-18 וה-17 לפנה"ס והתקיימה גם במאה ה-16 לפנה"ס.
תקופת מלוכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין מידע על נסיבות עלייתו לשלטון של שומו־יפוע בחלב ועל חייו לפני ששמו הופיע לראשונה בטקסטים בארכיון מָרי. באותה עת תחום שלטונו כלל גם את אללחֿ במערב, קרוב לים התיכון, ואת העיר טובה (Tuba) ממזרח. האזכור הראשון שלו הוא בטקסים של יעדון-ליאְם מלך מרי, כאחד השליטים שנלחמו נגדו. הקמת הממלכה והתגברותה על פני ממלכת אבלה, הממלכה הקודמת ששלטה במרחב, אינם ידועים. אבל תהליך זה היה חלק מתהליך שהתרחש באותה עת, של התעצמות שושלות מלכים ממוצא שמי מערבי, שהקימו ממלכות ברחבי מסופוטמיה.[4] שומו־יפוע הקים את הממלכה והקים ברית עם יעדון-ליאם ממרי, שאתו היה בקשרי נישואים, אבל בהמשך יעדון-ליאם החל להתפשט צפונה וכבש את אמר ותותול וערים נוספות שהיו לפני כן בשליטת שבטי בני ימין, שהיו בני ברית של ימחד. בשנת 1805 לפנה"ס הוא גם יצא למסע מלחמה מערבה וטען שהגיע עד הים התיכון. השבטים שכבש מרדו כנגדו.[5] מסעות מלחמה אלה הביאו את שומו־יפוע לתמוך בשבטי בני ימין והוא יצא אתם לקרב כנגד יעדון-ליאם, שטען שניצח אותם. יעדון-ליאם נהרג בסופו של דבר על ידי בנו שומו-ימם שעלה לשלטון בשנת 1800 לפנה"ס, ולאחר ארבע שנים, בשנת 1796 לפנה"ס, כבש שמשי-אדד הראשון מלך אשור את מרי.[6]
מלחמה נגד אשור[עריכת קוד מקור | עריכה]
שומו־יפוע תקף ממלכה באזור זַלמַקוּם, (אזור ביצתי בין הפרת ואזור מוצא הבליח שחרן במרכזו), תוך שהוא נעזר בעיר המדינה חשום, ששכנה מצפון לחלב. חשום העבירה לאחר מכן את נאמנותה לשמשי-אדד הראשון. עלייתו של שמשי-אדד הראשון בצפון מסופוטמיה ואשור היוותה איום גדול יותר על ימחד מאשר כוחה של מרי. המלך האשורי היה בעל שאיפות כבוש והתפשטות, ותכנן להיות מלך מסופוטמיה והלבנט וקרא לעצמו "מלך העולם". הוא צרף לבריתו, בנוסף לחשום, גם את כרכמיש ואורשום, ששכנו מצפונה של חלב[7] והיו לפני כן בנות ברית של ימחד.[8] הוא כרת ברית עם קטנה, יריבתה של ימחד, ששכנה מדרומה. ברית זאת נחתמה על ידי נישואים בין בנו ישמח-אדד, לנסיכה בלתום, בתו של איש-אדו מלך קטנה. שומו־יפוע לא היה מרוצה מהברית הזאת ותקף את אזור הספר של קטנה, תוך שהוא ממריד ערים בדרום כנגד מלך קטנה. הסיבה הרשמית למלחמה הייתה מאבק על עיר הגבול "פַּרגַה".[9]
לאחר כיבוש מרי, ברח זמרי-לים, היורש של מרי, לימחד. הוא התקבל בברכה שם על ידי שומו־יפוע, שהכיר בו כיורש החוקי ותכנן להשתמש בו למטרותיו בעתיד, כיורש החוקי של מרי. ברית המלכים של שמשי-אדד הראשון תקפה את חלב, אבל לא הצליחה לכבוש אותה. שומו־יפוע כרת ברית עם שבטי הסותו והתוּרוּכּוּם (אנ'), שבטים שחיו בצפון הרי הזגרוס ואזור ימת אורמיה, בשטח אירן של היום. הם תקפו את צבא אשור ממזרח ומדרום. בנוסף, הוא כבש את העיר דור-שמשי-הדו ושינה את שמה לדור-שומו־יפוע.
מותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שומו־יפוע נהרג ב-1780 לפנה"ס, בעת מאבקו בשמשי-אדד הראשון. יורשו היה בנו ירים-לים הראשון, בנו מאשתו שֻמו־נה־אבי (שם נקבי זה מופיע באמורית בתעתיק אכדי: su-mu-na-bi או su-mu-na-a-bi, שחזור: śumu-na-ʾabi[10]). השושלת של שומו־יפוע המשיכה להתקיים דרך מלכי אללחֿ.
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ J. Caleb Howard, Amorite Names through Time and Space, Journal of Semitic Studies 68, 2023-02-22, עמ' 19–67 doi: 10.1093/jss/fgac027
- ^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, p. 267
- ^ Mary E. Buck, "Western Amorite Corpus", in: The Amorite Dynasty of Ugarit, Brill, 2020 p. 315
- ^ עורך: ישראל אפעל, של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות (מהתקופות הפריהיסטוריות עד סוף האלף השני לפני הספירה), הוצאת יד יצחק בן צבי, 1982, עמ' 150
- ^ The Ancient Near East: History, Society and Economy, מאת Mario Liverani, הוצאתRoutledge, 2013, עמ' 354
- ^ Warfare in the Ancient Near East to 1600 BC, מאת William J. Hamblin, הוצאת Routledge, 2006, עמ' 254
- ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 7
- ^ The Military Establishments at Mari מאת Jack M. Sasson, הוצאת Gregorian Biblical BookShop, 1969, עמ' 44–45
- ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 11
- ^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, p. 165
| הקודם: אין |
מלך ממלכי ימחד 1810–1780 לפנה"ס, על פי הכרונולוגיה התיכונה |
הבא: ירים ליאְם הראשון 1780–1764 לפנה"ס |