סולימאן חוסני פאשא
 | |
| לידה |
1838 איסטנבול, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
11 באוגוסט 1892 (בגיל 54 בערך) בגדאד, האימפריה העות'מאנית |
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית |
| השכלה |
הקולג' הצבאי העות'מאני |
| השתייכות |
צבא האימפריה העות'מאנית |
| תקופת הפעילות |
מ-1863 |
| דרגה |
גנרל דיוויזיה |
| פעולות ומבצעים | |
| |
  | |
סולימאן חוסני פאשא (בטורקית: Süleyman Hüsnü Paşa; 1838, איסטנבול האימפריה העות'מאנית - 11 באוגוסט 1892, בגדאד, האימפריה העות'מאנית) היה גנרל בצבא העות'מאני ומפקד גיזרת הבלקן בעת המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סולימאן פאשא נולד באיסטנבול ובה התחנך באקדמיה הצבאית. ב-1867, כשהוא בדרגת רב-סרן, הוצב חוסני פאשא בכרתים והשתתף בדיכוי המרד באי. ב-1873, הועלה לדרגת קולונל ומונה למדריך באקדמיה הצבאית ושנה מאוחר יותר לסגן המנהל בדרגת בריגדיר גנרל. בקיץ 1876, קיבל סולימאן פאשא את הפיקוד על גזרת הבלקן, לא בשל יכולתו הצבאית אלא כאות הוקרה מצד הסולטאן מוראט החמישי על סיועו להדחת הסולטאן אבדילאזיז ותמיכתו בו[1]. כישוריו המוטלים בספק נחשבים לאחד הגורמים העיקריים לכישלון ולקיבעון הפיקודי ברמת מטה שהפגין הצבא העות'מאני במהלך המלחמה. עוד יוחס לו כישלון אישי בשל התבוסה בקרב על מעבר שיפקה. לאחר המלחמה הודח מהצבא, נכלא למשך שנה, דרגותיו ועיטוריו נשללו ממנו והוא נדון למוות בסופו של משפט צבאי ארוך ומתוקשר[2]. גזר הדין הומתק על ידי הסולטאן עבדול חמיד השני והומר לגלות בבגדאד[3], שם הלך לעולמו ב-1892 ונקבר בסמוך למסגד אבו יוסף שבעיר.
