נתן זך

נתן זך
Nathan Zach
Harry Seitelbach

נתן זך, 1991
לידה	13 בדצמבר 1930 כ"ג בכסלו ה'תרצ"א ברלין, גרמניה
פטירה	6 בנובמבר 2020 (בגיל 89) י"ט בחשוון ה'תשפ"א רמת גן, ישראל
שם לידה	הארי זייטלבך
מדינה	ישראל
מקום קבורה	קיבוץ עינת
מקום לימודים	אוניברסיטת אסקס, האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית
תחום כתיבה	שירה
יצירות בולטות	שירים שונים, כי האדם עץ השדה, ציפור שנייה
תקופת הפעילות	1944–2016 (כ־72 שנים)
פרסים והוקרה	פרס ישראל, פרס ביאליק, פרס אקו"ם, פרס עקביהו, פרס שירה בינלאומי באיטליה

נָתָן זַךְ (כ"ג בכסלו ה'תרצ"א, 13 בדצמבר 1930, ברלין, רפובליקת ויימאר − י"ט בחשוון ה'תשפ"א, 6 בנובמבר 2020, רמת גן, ישראל) היה משורר, עורך, מתרגם, מבקר שירה, סופר, פזמונאי ומחזאי ישראלי. חתן פרס ישראל לשנת 1995, פרופסור בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. זך נחשב לפורץ דרך בשירה העברית ולאחד המשוררים העבריים החשובים במחצית השנייה של המאה ה־20 וראשית המאה ה־21.

ביוגרפיה

נתן זך נולד בשנת 1930 בברלין בשם הארי זייטלבך (בגרמנית: Harry Seitelbach) לנח (נורברט), יהודי גרמני יליד פשמישל, ולקלמנטינה (טינה) לבית קבלצי (Cavallazzi), איטלקייה ילידת טורינו. זך עלה לארץ ישראל ב־1936, לאחר עליית הנאצים לשלטון, ובהמשך שירת בצה"ל כקצין מודיעין וכקצין ביטחון בחטיבה 8 והשתתף במלחמת העצמאות. הוא המשיך לשרת עד 1951 והשתחרר בדרגת סרן.

בצעירותו של זך, אביו התאבד מאחר שירד מכל נכסיו ומאחר שלא הסתגל לחיים ולתרבות בישראל.

זך היה בעל תואר ראשון בפילוסופיה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית. בשנים 1960–1967 לימד באוניברסיטאות בישראל. בשנים 1968–1978 חי באנגליה והשלים דוקטורט באוניברסיטת אסקס. לאחר חזרתו לישראל לימד באוניברסיטת תל אביב, ומונה לפרופסור באוניברסיטת חיפה.

קריירה מקצועית

בנערותו

כנער עיבד זך סיפורים לילדים וכתבות שהתפרסמו בעיתונים "הבוקר לילדים" ו"הצופה לילדים".

כמשורר

אוסף שיריו הראשון יצא לאור ב־1953 בקובץ "בשלושה" בשיתוף עם משה דור ואריה סיון, בהוצאת 'לקראת'. בשנת 1955 פרסם אוסף שירים שני, "שירים ראשונים". לאחר מכן, בספרו השלישי "שירים שונים", הנחשב על ידי רבים להישגו החשוב ביותר, הופיע מבחר שירים מ"שירים ראשונים" בנוסף לשירים חדשים.

בשנים שלאחר מכן, הוציא זך את ספרי השירה: "כל החלב והדבש" (1966), "במקום חלום" (1966), "צפונית מזרחית" (1979), "אנטי־מחיקון" (1984), "בית־ספר לריקודים" (1985), "שירים על כלב וכלבה" (1990), "כיוון שאני בסביבה" (1996) ו"כי האדם עץ השדה" (1999).

ב-2004 יצא ספר שיריו "הזמיר כבר לא גר כאן יותר", בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בשנת 2008 התפרסמה מהדורת "כל השירים ושירים חדשים" וב־2013 ראה אור ספר שירה בשם "מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ב־2016 פרסם זך את ספר השירה האחרון שלו "אומרים שממש יפה שם".

בנוסף עסק זך בתרגום שירה ומחזות, בהם "מעגל הגיר הקווקזי".

כמחזאי

בדצמבר 1984 הועלה בתיאטרון הקאמרי המחזה היחיד שכתב זך, "בית ספר לריקודים", בבימויו של שמואל בונים ללחנים של סשה ארגוב.

המחזה, כולל בתוכו קטעי שירה פרי עטו של זך, ונחשב ליוצא דופן במבנה כתיבתו. המחזה לא זכה להכרה מצד הקהל, וירד מן הבמות כעבור מספר שבועות.

כעורך וסופר

בשנים 1995–1998 ערך ופרסם זך 25 קונטרסים בשם "הנה", המציגים משוררים לקהל הרחב. זך פרסם גם ספרי פרוזה: ספר שכתב על מות אמו "מות אמי", שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב־1997. בשנת 2001 פרסם שלושה סיפורים לילדים שכתב: "הדבורה דבורה", "הנשר הגדול" ו"הסיפור הקטן על האנשים הגדולים", שיצאו בהוצאת ספריית פועלים. בשנת 2004 התפרסם "קוף המחט", אוסף סיפורים בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

"לקראת" – הפולמוס על משקל חופשי בשירה העברית

חבורת "לקראת" בקפה כסית, 1953 (מימין לשמאל): יצחק לבני, י' ליש, מקסים גילן, נתן זך ומשה דור

מאז אמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 עסק זך גם בביקורת ספרות. מאמרו "הרהורים על שירת אלתרמן", שפורסם בכתב העת עכשיו ב־1959, היה מניפסט חשוב של המרד של חבורת "לקראת" בפאתוס הלירי של המשוררים העבריים בארץ, שכן הוא כלל מתקפה יוצאת דופן על נתן אלתרמן, שהיה אחד היוצרים החשובים והמוערכים ביותר בישראל. במאמר זך מסכם את הכללים החדשים לשירה שגיבשו המשוררים של חבורת "לקראת" שזך השתייך אליהם. לפני שזך פרסם את "הרהורים על שירת אלתרמן" ואת ספר שיריו הראשון, אחדים ממשוררי "לקראת" כבר פרסמו את ספרי שיריהם: משה דור, דוד אבידן, משה בן שאול, אריה סיון ויהודה עמיחי. בחבורה היו גם בנימין הרושובסקי (הרשב), ישראל פנקס וגרשון שקד. ספרו הראשון של יהודה עמיחי, שיצא לאור בשנת 1955, נחשב לספר שחולל את המהפכה בשירה העברית.

הכללים החדשים של החבורה, שזך סיכם והציג, היו שונים מכללי החריזה והמשקל שהיו נהוגים אז בשירה בארץ. זך טען ברשימה הזאת שהכללים בשירתו של אלתרמן, הסימטריה הנוקשה והריתמוס הקבוע, הם מכניים ומקובעים, ולפיכך תמונת העולם שמתקבלת בשירה כזו היא מלאכותית. הוא יצא בעיקר נגד הסימבוליזם הרב שמקשט את השיר, מכיוון שלדעתו הוא אינו טבעי אלא נכפה על השיר כדי להתאים למבנה הקבוע של הכתיבה. עוד טען שהעושר הלשוני והשימוש המרובה בסימבולים בשירי "כוכבים בחוץ", יוצרים רושם של מלאכותיות ושל העדר רגש ממשי. לפיכך, גרס זך, יש להעדיף את המשקל החופשי, שרק הוא מבטא את טעמו של המשורר בן התקופה המודרנית. אין הוא פוסל כל שימוש בחרוז או במקצב, אלא שהוא מבקש למצוא את המקום הנכון שלהם בשיר.

לטעמם של משוררי "לקראת" ובסגנון כתיבתם, המשורר שמתאר את המציאות, חיצונית – של תיאורי נוף, או פנימית – של רגשות, צריך להיצמד למהותה של המציאות המתוארת ולתאר אותה בקצב חופשי וזורם. לכתוב שירה בשפה פשוטה "בגובה העיניים", כפי שכבר נכתבה ופורסמה על ידי משוררי "לקראת", שתיטיב לתאר את המציאות כמות שהיא, ללא המילים שנועדו לקשט בלבד ולא באו לתאר חוויה, מצב או תמונה. הלשון השירית שזך משתמש בה בשיריו משלבת רמות לשון שונות, ובעיקר לשון בינונית־רגילה, שקרובה יותר ללשון דיבור יום־יומית, עם לשון גבוהה יותר. משלבי הלשון השונים באותו השיר נבחרים בהתאם לסיטואציה, ובהתאם לצרכיו של המשורר, כדי שייטיב לתאר את הסיטואציה שבשיר. משוררי "לקראת" שילבו בשירתם לשון דיבור יומיומית עם לשון ספרותית, וסגנון שירתם בלט לנוכח הלשון הגבוהה בשירתם של משוררים מדורו של אלתרמן.

עקרונות השירה שלפיהם כתבו ופרסמו משוררי "לקראת" מתחילת שנות ה־50, בספריהם ובחוברות "לקראת" לפני צאת המניפסט של זך, נתפסו כמרד. הם שברו את המבנה השירי ואת הצורה שהייתה שלטת בשירה העברית עד שנות ה־60. העקרונות החדשים האלה, שזך רק סיכם אותם בדיעבד, השתלטו באופן כמעט מוחלט על השירה העברית עד ימינו; למעשה, מאז שנות ה־60 משוררים מעטים כותבים במבנה השירי הישן.

ציטוט משירו של נתן זך "כי האדם עץ השדה" בפארק ע"ש לילי שרון בעכו

זך מתאר כיצד שירה צריכה להיראות בכמה משיריו הראשונים בקובץ "כל החלב והדבש". ב"השיר הנכון" הוא כותב:

כְּשֶׁהָרֶגֶשׁ דּוֹעֵךְ, הַשִּׁיר הַנָּכוֹן מְדַבֵּר.
עַד אָז דִּבֵּר הָרֶגֶשׁ, הַשִּׁיר הָאַחֵר.
עַכְשָׁו הִגִּיעַ הַזְּמַן לַשִּׁיר הַנָּכוֹן לְדַבֵּר.

השימוש המרוכז באמצעים מינימליסטיים, המדגימים את הפואטיקה המודרניסטית, הם שעושים את השיר בעיני המשורר לבעל מעמד ייצוגי מיוחד ביצירתו המוקדמת. המאבק בסנטימנטליות הוא נושא שירו "השיר הנכון". ניתן לשמוע בשיר נימה פולמוסית מובלעת (עם אלתרמן) בציון הזמנים "אז" ו"עכשיו", ציוני זמן שמרמזים על השוני המהותי בין שירת העבר לשירה העכשווית, ומרמזים על חילופי הדורות והפואטיקות.

ב"לומר זאת אחרת" הוא טוען כי השירה "מְבָרֶרֶת דְּבָרִים מְבֹרָרִים, בִּזְהִירוּת הִיא בּוֹחֶרֶת דְּבָרִים נִבְחָרִים". זך איננו מתעלם מן העולם התרבותי שקדם לו, והוא מתייחס בשיריו לדמויות מן המקרא, מן הברית החדשה או מן המיתולוגיה היוונית, אך הוא מתאר מצבים אנושיים שבירים, ומיטיב "לתקן" אותם. כך, למשל, בשירים כמו "הווה זהיר", "תן לי מה שיש לעץ", "שיר לאוהבים הנבונים", "כי האדם עץ השדה" ועוד.

העיקרון המכונן של שירת זך הוא העיסוק החוזר בדיוקן "האחר" על גילוייו השונים. עולמו של הדובר בשירת זך מאוכלס באחרים, זרים לעצמם ולזולתם. ביקורת שירתו של זך עמדה על כך ששירה זו נותנת פתחון פה לגוף ראשון יחיד (ל'אני') ולא לגוף ראשון רבים שמאפיינת את שירת תש"ח.

ב־2001 התעורר שוב הפולמוס על השימוש בכללי המקצב והמשקל. בני ציפר, עורכו של מדור תרבות וספרות בעיתון הארץ, פרסם אז מאמר ביקורת קצר, אך מלא הלל, על ספר הביכורים של המשורר הצעיר דורי מנור ("מיעוט", 2000). שירתו של מנור מתאפיינת בשימוש במשקל קצוב ומדוד – אותם הכללים שאפיינו את שירתם של משוררי "דור היישוב" (עד 1948) ואת השירה הקלאסית. ציפר קרא לשיריו של מנור "ציון־דרך ופרשת מים" בשירה העברית, ואפילו טען שיש בו אקט חתרני, כנגד אותו "אוונגרד" ש"רמס" את הניגון האלתרמני במשך ארבעים שנה, וקבע: "חזר הניגון שזנחנו לשווא!" שבועיים לאחר מכן, באותו מדור, פרסם נתן זך מאמר תגובה (הארץ, 26.1.2001), ובו תקף את גישתו של ציפר וגם את שירתו של דורי מנור. זך טען שיש בשלמות הצורנית, בחריזה ובמשקל משום חזרה לימי העבר של השירה העברית, ולכל הפחות – חיקוי לא־מוצלח של שלונסקי ואלתרמן. הוא תקף את מנור ומשוררים חדשים אחרים: "במקום למשוך את קדמוניותיהם שלהם לעבר לשון ההווה השירית במיטבה, מבקשים לגרור את הלשון העכשווית לאחור". כעבור ימים אחדים הגיב דורי מנור במאמר משלו במוסף תרבות וספרות של הארץ, תקף את זך על סגנונו "המתלהם" וטען כי שני הסגנונות יכולים לדור בכפיפה אחת וכי הוא דוגל בפלורליזם בשירה (הארץ, 2.2.2001).

פעילות ציבורית

בבחירות לכנסת העשירית ב־1981 הוצב במקום ה־119 ברשימת רצ. בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013 הוצב נתן זך במקום הסמלי 59 ברשימת מרצ למועצת עיריית תל אביב.

עמדות פוליטיות

ערך מורחב – ויקיציטוט: נתן זך

בשנת 2010 ביטא זך את השקפותיו בנוגע לסכסוך הישראלי־ערבי ואמר: "אנחנו והערבים החמצנו את ההזדמנויות שלנו. הם, בטיפשות שלהם ב־1948 – ואנו בכל השנים לאחר מכן. יש לי חשש כבד שהמדינה הזו תפסיק להתקיים בעוד 50 שנה אם לא לפני זה, ובינתיים תהיה מלחמה אחרי מלחמה." הוא הביע את נכונותו להצטרף למשט לעזה בדומה למשט שנערך כמה חודשים קודם לכן. ביחס למגוריו בישראל אמר: "אילו ידעתי שישראל תהיה מה שהיא היום, לא הייתי חוזר ארצה מאנגליה ב־1978. ניתן לכתוב בעברית מבלי לחיות כאן. לא צריך לשמוע בכל יום על עינויים או הריגה בטעות של פלסטיני. לא ארצה לסיים את חיי במדינת אפרטהייד". זך תמך בחרם על ההתנחלויות, וסבר כי הכיבוש הוא המקור לרוב תחלואי החברה הישראלית. "אכזריות הדיכוי חדרה פנימה אלינו. אין יום שלא נרצחים כאן אנשים. האלימות בכבישים ובבתי־הספר חלחלה מהכיבוש. אני הייתי קצין ביטחון של חטיבה 8. אני לא משתמט, השתתפתי בשלוש מלחמות שהיו לחיים ולמוות".

בשנת 2010 בראיון בערוץ 10 אמר זך בנוגע לסדרות בטלוויזיה של "כושים יורים בכושים" כי "הכושים זה בשביל עדות המזרח". ואף "קם הרעיון הזה לקחת אנשים שאין להם שום דבר משותף; אלה באים מהתרבות הגבוהה ביותר שישנה, התרבות המערב־אירופאית, ואלה באים מהמערות". בעקבות הביקורת על התבטאויות אלה פרסם זך מאמר תגובה ובו התנצל על מה שאמר וטען כי הייתה זו "אמרה טיפשית", וכי המזרח תרם רבות לתרבות האנושית.

בשנת 2014, זך פרסם בעיתון הארץ מודעת הזדהות עם דברי אבו מאזן, שלפיהם ישראל ביצעה רצח עם בעזה במבצע צוק איתן. בעקבות המודעה הוא הוזמן לראיון בתוכניתו של רזי ברקאי, שם הוא חזר על דברי ההזדהות ובתגובה לשאלה על נפגעי הירי הישראלים בעוטף עזה הוא ענה: "אוי ווי, תסתכל על המפה פעם, עטפו אותם. מסביב לעזה הקטנה הנמושה העלובה שהשתלטו עליה אנשי חמאס, הקימו רשת של קיבוצים. למה דווקא שמה? הנגב גדול", עוד הוסיף: "אז הייתי חוטף בתל אביב, במלחמה כמו במלחמה. מי כיהודים חטפו כבר דברים יותר גרועים".

ב־19 בינואר 2015 פרסם מודעה בעיתון "הארץ", שבה הוא איחל לאבו מאזן הצלחה בתביעה על פשעי מלחמה שהגישה הרשות הפלסטינית בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נגד מדינת ישראל.

ב־15 ביוני 2011 אמר זך "גם היטלר, סטלין ומוסוליני נבחרו בבחירות דמוקרטיות".

חיים אישיים

ב־1958 נשא לאישה את אסיה הרמתי (הוכברג), אך השניים התגרשו כעבור זמן קצר. ב־2014 נישא זך לשרה אביטל לאחר 40 שנות זוגיות. לזך לא היו ילדים משלו, מה שלימים הביע עליו צער רב. במסגרת ראיון לתוכנית הטלוויזיה "חוצה ישראל", אמר זך: ”היום אני מאוד מתחרט, וזה גורם לי להרבה כאב. כי הטיפשות זוהרת מתוך זה. אני הייתי האב הכי נפלא שיכול להיות בעולם”.

בשנת 2009 אובחן זך כלוקה במחלת אלצהיימר, אך המשיך לפרסם ספרי שירה ולהתראיין. בשנת 2016 הלך מצב בריאותו והחמיר. בשנותיו האחרונות הוא התגורר בבית האבות משען רמת אפעל שברמת גן.

זך נפטר ב־6 בנובמבר 2020, בגיל 89. הוא הובא למנוחות בקיבוץ עינת, וכפי שביקש הושמעו בהלווייתו שלושה משיריו: "כי האדם עץ השדה", "ועוד לא אמרתי הכל" ו"ציפור שנייה". על מצבתו נחרטו מילות השיר "לבדו" שכתב זך ומתחת לשמו נחרט ציטוט מתוך אחד משיריו: "כאן נותר כל המיותר".

פרסים והוקרה

פסיפס עם שירו של נתן זך "אני רוצה תמיד עיניים" בפתח בית ההורים ע"ש פנחס רוזן ברמת חן

• 1972 - השיר "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" הולחן על ידי מתי כספי עבור ערב שירי המשוררים הראשון של גלי צה"ל
• 1982 - פרס ביאליק לספרות
• פרס ע"ש עקביהו על מפעל חיים בשירה מטעם אוניברסיטת בר־אילן.
• 1995 - פרס ישראל
• 2003 - פרס אקו"ם לשנת תשס"ג על מפעל חיים בזמר העברי
• זכה בפרס הבינלאומי באיטליה לשירה.
• 2022 - הועלה המופע "כמו עץ השדה" משיריו

ציטוטים משיריו מופיעים באתרים שונים כמו: פסיפס השיר "אני תמיד רוצה עיניים" בבית הורים ע"ש פנחס רוזן רמת חן, "כי האדם עץ השדה" בפארק ע"ש לילי שרון בעכו ועוד.

כתביו

ספרי שירה

• בשלושה (עם אריה סיון ומשה דור, 1953)
• שירים ראשונים (1955)
• שירים שונים (1960)
• כל החלב והדבש (1966)
• במקום חלום (1966)
• מבחר (1974)
• צפונית מזרחית (1979)
• אנטי־מחיקון (1984)
• בית־ספר לריקודים (1985)
• שירים על כלב וכלבה (1990)
• כיוון שאני בסביבה (1996)
• כי האדם עץ השדה (1999)
• הזמיר כבר לא גר פה יותר (2004)
• כל השירים ושירים חדשים (2008. שלושה חלקים)
• מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה (2013)
• אומרים שממש יפה שם (2016)

פרוזה

• מות אמי (1997)
• קוף המחט (2004)

ספרי ילדים

• הסיפור הקטן על האנשים הגדולים (2001)
• הנשר הגדול (2001)
• הדבורה דבורה (2001)

ספרי עיון

• זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית, הוצאת אל"ף, 1966.
• קווי אוויר: על הרומנטיקה בסיפורת הישראלית ועל נושאים אחרים שיחות מילואים, הוצאת כתר, 1983.
• אימג'יזם ווורטיציזים: מאמר שכתב זך ב־1976 בעבור האנתולוגיה Modernism: A Guide to European Literature של הוצאת Penguin Books ובו הוא מסכם את עיקרי מחקר הדוקטורט שלו. הופיע בעברית ב־2010, הוצאת 'עמדה', 'דחק – כתב עת לספרות טובה', מאנגלית: יהודה ויזן
• השירה שמעבר למלים – תיאוריה וביקורת (1954–1973), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011.
• אני רוצה תמיד עיניים / עורכת: שרה אביטל. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019
• הסופר בחברת ההמונים: תיאוריה וביקורת 1954–1996 / עורכת: שרה אביטל. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2021.

פרקי ביוגרפיה

• משנה לשנה זה (2009)

מתרגומיו

• דקלים ותמרים / צרור שירי עם ערביים בתרגום נתן זך וראשד חוסיין, הוצאת דביר, 1967.
• מעגל הגיר הקווקזי / ברטולט ברכט, הוצאת אור־עם, 1983.
• קדיש ושירים אחרים / אלן גינסברג, הוצאת עם עובד, 1988.
• הנה, קונטרס לשירה, מס' 3 / פרידריך כריסטיאן דליוס, הוצאת תג, 1995.
• הנה, קונטרס לשירה, מס' 8 / אדוארדו סאנגווינטי, הוצאת תג, 1995.
• עליך אחלום חרישית / אלזה לסקר־שילר, הוצאת אבן חֹשן, 1996.
• הנה, קונטרס לשירה, מס' 21 / ו.ה. אודן, הוצאת ירון גולן, 1998.

מחזה

• בית ספר לריקודים, התיאטרון הקאמרי, במאי: שמואל בונים, תפאורה: אריה נבון, מוזיקה: סשה ארגוב, הצגת הבכורה: דצמבר 1984.

משיריו

• כי האדם עץ השדה (קיים לחן וביצוע של שלום חנוך)
• אני רוצה תמיד עיניים (קיים לחן וביצוע של שלמה ארצי)
• יופיה אינו ידוע (קיים לחן וביצוע של שלמה ארצי)
• איך זה שכוכב (קיים לחן וביצוע של מתי כספי)
• כשאלוהים אמר בפעם הראשונה (קיים לחן וביצוע של מתי כספי)
• כלבלב הו בידי בם בם (קיים לחן וביצוע של מתי כספי)
• שיר ערב (מסתבך והולך) (קיים לחן וביצוע של מתי כספי)
• לא טוב היות האדם לבדו (קיים לחן וביצוע של מתי כספי, קיים ביצוע מפורסם ללחן זה של יהודית רביץ)
• כמעט טוב (אל תתנצל) (קיים לחן וביצוע של מתי כספי, ביצוע נוסף של נורית גלרון)
• הנה פתחתי חלון (קיים לחן של מתי כספי בביצוע: ריקי גל)
• עד מחר (קיים לחן וביצוע של יוני רכטר)
• ועוד לא אמרתי הכל (קיים לחן של אבנר קנר בביצוע אריק איינשטיין. קיים לחן נוסף של אילן וירצברג בביצוע נורית גלרון)
• כולנו זקוקים לחסד (קיים לחן של אילן וירצברג בביצוע: נורית גלרון)
• אני יושב על שפת הרחוב (קיים לחן וביצוע של שלמה ארצי)
• פזמון חוזר (קיים לחן של אשר ביטנסקי בביצוע נורית גלרון. קיים גם לחן וביצוע של אלון עדר)
• ציפור שנייה (קיים לחן של מישה סגל בביצועים רבים, ביניהם של נורית גלרון, חוה אלברשטיין, יהורם גאון, סוזן ופרן)
• הצייר מצייר (קיים לחן וביצוע של עמית פוזננסקי)
• כשצלצלת רעד קולך (קיים לחן וביצוע של חנן יובל, קיימים גם ביצועים נוספים ללחן זה של נורית גלרון ושל אסף ארליך)
• הפעם הראשונה (קיים לחן וביצוע של שלמה יידוב, זהו גם שם אלבום הבכורה שלו)
• שיר לאוהבים הנבונים (קיים לחן של דפנה אילת בביצוע חוה אלברשטיין)
• יש איזה שוחד (קיים לחן וביצוע של שם טוב לוי)
• איך שהעצים (קיים לחן וביצוע של רונן ירקון)
• כל הזמן (קיים לחן וביצוע של רונן ירקון)
• כי תבואנה אל הארץ
• תימהון
• אני שומע משהו נופל
• ענק

רבים משיריו של זך הולחנו: "כי האדם עץ השדה", "פזמון", "איך זה שכוכב", "שבעה", "יופייה אינו ידוע", "לבדו", "ציפור שנייה" ועוד. ב־1981 הוציאה נורית גלרון את האלבום שירים באמצע הלילה שהתבסס כולו על שיריו של זך, שהעניק לאלבום את שמו וכתב לו הקדמה. ב־1997 פרסמה להקת הפוסט-פאנק סדרני הדשא את השיר (שבהמשך הפך לשיר המזוהה עמה) "מוות לסמלת", שבו הופיע בית משירו של זך "שיר NO טיפוסי" שנכתב בזמן מלחמת לבנון הראשונה ושזך עצמו אישר לשימוש.

ב־1992 הקליט שפי ישי את השיר "שבעה" באלבום הסולו הראשון שלו, "אהבה ושנאה". כשיצא השיר הוא נפסל לשידור בגלי צה"ל^{[דרוש מקור]}.

ב־2010 יצא לאור "גבר לא ידבר על כך" אלבום הסולו השני של שפי ישי שהוקדש לשירי נתן זך. ב־2008 יצא האלבום כמה נהדרת היית בו מקריא זך משיריו על רקע מוזיקה מאת המלחין שלומי פריג'. באלבום מנגנת הפסנתרנית שירה שקד והוא כולל ואלס לפסנתר שכתב סבו של זך לכבוד טקס ההכתרה של וילהלמינה, מלכת הולנד. ב־2011 הוציא זך אלבום נוסף עם פריג', אהבה צומחת בלילות. לאלבום זה עיצב את העטיפה האומן מנשה קדישמן.

בקולנוע

• פגישות עם נתן זך - בימוי: דוד פרלוב (1996)
• נתן זך - פגישה עם משורר - בימוי: יהודה קווה (2007)

ראו גם

• סוס העץ מיכאל

לקריאה נוספת

• נתן זך, משנה לשנה זה: פרקי ביוגרפיה ספרותית ומובאות, 2009(הספר בקטלוג ULI)
• עמוס לוין, בלי קו – לדרכה של 'לקראת' בספרות העברית החדשה, הקיבוץ המאוחד, 1984
• שיחה עם נתן זך, 'מקסימום אנרגיה במינימום מילים'. תומאס ארנסט יום, אימג'יזם ושירה עברית. מראיין: אריאל קריל. דחק – כתב עת לספרות טובה, כרך ב', עמ' 90–96, 2012
• גבריאל מוקד, ‏ארבעה משוררים – דברים על יהודה עמיחי, נתן זך, דוד אבידן ויונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2006(הספר בקטלוג ULI)
• ניסים קלדרון, פרק קודם: על נתן זך בראשית שנות השישים, הוצאת הקיבוץ המאוחד: ספרי סימן קריאה, 1985
• ניסים קלדרון, "זך, נתן", לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, עמ' 409–412, 2014
• אורי הולנדר, המוזיקה של המהפכה: נתן זך 1955–1966, מוסד ביאליק, 2017(הספר בקטלוג ULI)
• דורית מאירוביץ', עקרונות הפואטיקה של נתן זך, אוניברסיטת תל אביב, המחלקה לספרות עברית, 1981
• אורציון ברתנא, עדות קריאה, פפירוס, 1982
• חמוטל בר יוסף, נאו־דקאדנס בספרות הישראלית 1955–1965: המקרה של נתן זך, ביקורת ופרשנות 27, עמ' 125–152, 1991
• סיגל נאור פרלמן, "לכתוב כאילו היית ערפאת עצמו, על נתן זך ודיוקן המשורר כמשרטט דיוקן, מטעם 6, יוני 2006
• סיגל נאור פרלמן, "יופיה עוד אינו ידוע, לשון אופוזיציונית, בגידת האם ועוצמתה של שירת 'זך המאוחר'", מטעם 13, מרץ 2008
• אמירה לם, "עם מי נשאר לי לדבר" (ריאיון עם נתן זך), ידיעות אחרונות, המוסף '7 ימים', 14 במאי 2004
• חמוטל צמיר, "בשם הנוף: לאומיות, סובייקטיביות ומגדר בשירת שנות החמישים והששים", 2006
• עמוס לוין, "'בלי קו' לדרכה של לקראת בספרות העברית החדשה", הקיבוץ המאוחד, 1984
• ראובן שוהם, בעולם של נתן זך גם פרצוף מוכר הוא זר: עיונים שונים ביצירת נתן זך, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשע"ג
• סיגל נאור פרלמן, "בשדות אז אולי: פואטוביוגרפיה, עיון בשירתו המאוחרת של נתן זך", הקיבוץ המאוחד, 2014
• חנה סוקולוב־עמיחי,"על מנת לזכור: יהודה עמיחי, נתן זך ועובדות שראוי להציג", עכשיו מס' 73–74, 14–2013
• נתן זך בשיחה על אידית סיטוול (מראיינת: מיכל סגל), דחק – כתב עת לספרות טובה, כרך ז', 2016
• אילת נגב פרויקט בן-יהודה, זך, נתן

קישורים חיצוניים

• נתן זך, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• נתן זך, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• קורות חייו באתר שירשת
• אלי אשד, היקום של נתן זך
• גיטה אבינור, "נתן זך: המשורר כאינטלקטואל", בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975
• מרב יודילוביץ', "אסור להיכנע לדעת קהל", באתר ynet, 17 באפריל 2008
• טל פרי, ‏"לא נשארו לי שנות יצירה רבות", באתר גלובס, 23 בדצמבר 2009
• ניסים קלדרון, זך מחוץ לקופסה, באתר ynet, 2 בפברואר 2009
• דליה קרפל, נתן זך כמעט בן 80. שיחה על הזמנים שעוד יבואו, באתר הארץ, 11 במרץ 2010
• מתוך אוסף המכתבים הגדול של נתן זך, באתר הארץ, 17 במרץ 2010
• שמעון שלוש, על ציפורים אצל זך, אתר סימניה 7 באוגוסט 2011
• שמעון שלוש, על השיר "יופיה אינו ידוע", אתר סימניה 9 ביולי 2012
• נילי גולד, זיכרונות הילדות המודחקים של נתן זך, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2012
• עופרה עופר אורן, נתן זך נגד נתן אלתרמן: שיר מופלא או "אוסף של זיקוקין די-נור"?, באתר ynet, 19 ביוני 2016
• אלעד זרט, "וַאֲנִי לֹא יוֹדֵע אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה, כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה", באתר "ידיעות אחרונות", 7 בנובמבר 2020
• מוטי זעירא ומיטל טרבלסי, מספרים ושרים נתן זך, בערוץ האוניברסיטה הפתוחה, אוקטובר 2021
• ניצה בן-דב, ‏"הטיל דופי ביופי" (על שירו של נתן זך "אני רוצה תמיד עיניים"), בעיתון מקור ראשון, ב-11 פברואר 2022
• זיוה שמיר, על נתן זך, באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית

עם מותו

• אלעד זרט, "מי שעבר את כל המאה ה-20 לא יכול להיות אופטימי": הריאיון שלא פורסם עם נתן זך, באתר ynet, 8 בנובמבר 2021
• גילי איזיקוביץ, "אנחנו כולנו אזרחי העולם של נתן זך": פרידה ממשורר שקרא תיגר על השירה, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2020
• גילי איזיקוביץ ויאיר אשכנזי, נתן זך היה מחשובי המשוררים הישראלים מתקופת קום המדינה, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2020
• דברים לזכרו של זך, באתר האקדמיה ללשון העברית, 8 בנובמבר 2020
• גילי איזיקוביץ, זך ביקש שלא יושמעו הספדים, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2020
• דן מירון, זך יצר שפה שנבעה מן העיקולים והתפניות של המצב הרוחני הישראלי, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2020
• גבריאל מוקד, אחרון משוררי השלישייה הגדולה, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2020
• דוד אוחנה, השיר המעז ללכת לפח האשפה כדי למצוא את נושאיו, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2020
• נילי גולד, הבהוב קטן של תקווה משדות אז אולי, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2020
• נסים קלדרון, הוא היה איש קשה. קשה ומסובך, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2020
• רון דהן, המשורר שהתעקש על הלשון היום־יומית, על היעדר הפאתוס והדרמה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 25 בנובמבר 2020
• יצחק לאור, שיר: גם זך מת, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2020
• אורי הולנדר, על פרידתו הסופית של דור המדינה מן המדינה, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2020
• עיתון 77, גיליון לזכרו של נתן זך, עורך רפי וייכרט, גיליון 417, פברואר–מרץ 2021

הערות שוליים

הקודם: זרובבל גלעד, יהושע טן-פי

פרס ביאליק לספרות יפה 1982

הבא: נסים אלוני, עוזר רבין