נפת עזה (המנדט)

נפת עזה (נפה)
Sub-district of Gaza
טריטוריה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי המנדט הבריטי
מחוז מחוז עזה
ערים בנפה #יישובי הנפה
בירת הנפה עזה
תאריך ייסוד 1920 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 1,111,501 דונם (1945)
תאריך נטישה 1948 עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה
 ‑ בנפה 137,180 (1945)
קואורדינטות 31°31′00″N 34°27′00″E / 31.516666944444°N 34.45°E / 31.516666944444; 34.45 
אזור זמן UTC +2

לחצו כדי להקטין חזרה

נפת צפתנפת עכונפת טבריהנפת נצרתנפת ביסאןנפת חיפהנפת ג'ניןנפת שכםנפת טולכרםנפת יפונפת רמלהנפת ירושליםנפת רמאללהנפת חברוןנפת עזהנפת באר שבעים המלחאמירות עבר הירדןערב הסעודיתהמנדט הצרפתי על לבנוןהמנדט הצרפתי על סוריהממלכת מצרים
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נפת עזהאנגלית: Sub-district of Gaza) הייתה נפה במחוז עזה בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל על שם העיר עזה.

לפי תוכנית החלוקה יועד רוב שטח הנפה למדינה הערבית, למעט יישובים יהודיים בשוליו הצפון-מזרחיים.

לאחר מלחמת העצמאות והסכמי שביתת הנשק של 1949 נותר צפון ומזרח הנפה במחוז הדרום במדינת ישראל ואילו מערבה ודרומה הפכו לרצועת עזה, שנשלטה על ידי מצרים.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שערכו רשויות המנדט, היה סך האוכלוסייה בנפה 137,180 בני אדם שהתפלגו כדלקמן:

  • ערבים:134,290, מתוכם 1,250 נוצרים
  • יהודים: 2,890

יש להתחשב בעובדה שהנתונים האלה לא נבעו ממפקד אוכלוסין, אלא התבססו על מפקד האוכלוסין המנדטורי האחרון של 1931 בתוספת הגידול המחושב באוכלוסייה ונתוני ההגירה היהודית והערבית, (שהיו חלקיים בלבד).

שטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1945 היה סך שטח הנפה 1,111,501 דונמים. התפלגות השטח הייתה כדלקמן:

  • שטח בבעלות ערבית: 841,804 דונמים
  • שטח בבעלות יהודית: 49,260 דונמים
  • שטח בבעלות ציבורית (אדמות מדינה): 220,437 דונמים

יישובי הנפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

[1] ערי הנפה:

כפרים ויישובים:

שבטים בדואים:

  • ג'באראת
  • תראבין

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נפת עזה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.