נס עמים
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | מטה אשר |
| גובה ממוצע[1] | 26 מטר |
| תאריך ייסוד | 1964 |
| סוג יישוב | יישוב כפרי אחר |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 457 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -2.1% בשנה |
(למפת הגליל המערבי רגילה)   נס עמים  באדום - נס עמים בירוק - מיקום בניין המועצה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
8 מתוך 10 |
| http://www.nesammim.org | |
נֵס עַמִּים הוא כפר שיתופי בגליל המערבי צפונית לעכו, על יד רגבה ומשתייך למועצה אזורית מטה אשר.
שמו של היישוב לקוח מתוך חזון אחרית הימים בספר ישעיהו פרק י"א פסוק י': ”והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו והייתה מנוחתו כבוד”.
סמל היישוב הוא דג ושיבולת משולבים. השיבולת מסמלת חקלאות ואילו הדג מסמל את הנצרות. הדג הורד קצת למטה כדי שלא תיווצר צורת צלב.
הקמת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב הוקם בשנת 1963 על ידי חברת "נס עמים" בראשה עמדו נשיא החברה יעקב בראנדט, מהנדס העיר שפהאוזן בשווייץ, יוהאן פילון, רופא, נשיא החברה בהולנד ושלמה בזק מקיבוץ איילת השחר, אשר היה נציג הקבוצה בישראל. המייסדים חשו כי מחובתם של האירופאים הנוצרים לכפר על יחסם ליהודים לאורך ההיסטוריה, על ידי מעשה חיובי. הכוונה הייתה להקים במדינת היהודים יישוב נוצרי מועיל, אשר יטפח את הקשר בין שתי הדתות.
תושביו הראשונים של היישוב היו מהארץ וכן מתנדבים מארצות הברית, הולנד, שווייץ, בלגיה וגרמניה. התוכניות להקמת היישוב נתקלו בחשדנות רבה מצד תושבי האזור ובהתנגדות מצד גורמי שלטון שונים[3]. מיד לאחר שנודע כי קבוצת נוצרים רכשו 1,200 דונם אדמות סמוך למושב עמקה להקמת "חווה חקלאית". חברי מושב עמקה, שהיו שרויים אותה עת במצוקה כלכלית רבה, היו בין הראשונים שיצאו כנגד התוכנית ואליהם הצטרפו תושבי יישובים נוספים באזור וראש המועצה האזורית געתון (כיום חלק ממטה אשר), יוסף מאיר. מאוחר יותר, לאחר שהתברר כי האדמות נמכרו לחברת נס עמים מידי תושב אבו סנאן, שלא היה מוכן למוכרן ליהודים, ולאחר שהשתכנעו תושבים מן האזור בתועלת האפשרית בהקמת היישוב, החלו רבים תומכים בהקמתו, כולל ראש המועצה האזורית[4].
בין ראשי המתנגדים ליישוב היה שר הדתות זרח ורהפטיג. שר הדתות פנה אף לשר החקלאות משה דיין וביקשו למנוע מכסות מים מן היישוב לכשיקום, אולם בקשה זו לא נענתה. מתנגד אחר היה רבה הראשי של נהריה, הרב קלר, אשר חששו היה כי המתיישבים מבקשים לקיים פעילות מיסיונרית בישראל והקמת היישוב החקלאי תשמש רק כמסווה לפעילות נוצרית דתית. העובדה כי בין הפעילים בהקמת היישוב היו מספר יהודים שהתנצרו, חיזקה טענות אלה. הרב קלר אף ניסה לארגן רבנים ואנשי דת מכל רחבי הארץ לאסיפות המוניות נגד הקמת היישוב. יוזמי התוכנית להקמת היישוב ניסו מצידם לשכנע את הציבור כי אין בכוונתם לעסוק בפעילות המרת דת[5].
הקמת היישוב התאפשרה לאחר שגורמי ממשלה שונים, ראש הממשלה דוד בן-גוריון והשרים לוי אשכול ופנחס ספיר, תמכו בהקמת היישוב, אשר מקימיו לא ביקשו כל תמיכה ממשלתית וקנו בכספם את אדמותיהם[6], ומנגד הבטיחו כי עיקר פעילותם ביישוב תהא כלכלית, כולל הקמת מפעלי תעשייה לאבקת מזון, כלי עבודה מדויקים, מכשירי חקלאות ואף תעשיית שעונים[7]. את המגעים עם יוזמי היישוב ניהל בשם הממשלה, מנהל משרד ראש הממשלה טדי קולק.
בחודש אפריל 1963 התיישבו במקום ראשוני המתיישבים, בני הזוג וטלי משווייץ, באוטובוס ישן שהציבו במקום[8]. האוטובוס משמש היום כמוזיאון הכפר. בחודש אוגוסט 1964 הושלמה סלילת כביש גישה באורך 5 ק"מ, המסתעף מכביש עכו-נהריה, אל הכפר[9]. אותה עת התגוררו במקום 17 מתיישבים ראשונים, שהגיעו מצרפת, הולנד, שווייץ וארצות הברית, במבנים ארעיים עשויים אזבסט. המתיישבים עסקו בגידול פסיונים ובגידולי פלחה.
במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
רוב תושבי היישוב הם יהודים מההרחבה שביישוב בנוסף ישנם גם מתנדבים ממספר ארצות בעולם (בעיקר מגרמניה והולנד) המגיעים לתקופות קצובות. בשיא היו במקום יותר מ-200 מתנדבים עם משפחות וילדים. הם התפרנסו מגידול פרחים בחממות ומנגריה גדולה. היישוב חווה משבר כלכלי גדול. החממות והנגריה נסגרו ומספר המתנדבים ב-2013 היה כ-50 בלבד. הענף הכלכלי היחיד הוא בית הארחה ובו 58 חדרים. המטבח הוכשר ואף הותקן עירוב ביישוב. השפה המדוברת ביישוב היא אנגלית.
במקום הוקם "בית תפילה ולימוד". זו אינה כנסייה ואין בו כל סממן נוצרי. בכניסה יש אפילו מזוזה. המתנדבים מתפללים שם במוצאי שבת ולא בימי ראשון. בכניסה לבית נמצא הפסל "אחד" של הפסלת טובה היילפרין, המראה יהודים, נוצרים ומוסלמים המתפללים לאותו אל.
במקום מתקיימים סדנאות ודיאלוגים בין קבוצות שונות על מנת לקיים ביניהן דיאלוג לשלום.
מדי שנה מציינת הקהילה במקום את יום השנה לליל הבדולח בטקס אזכרה.
ב-2012 החל שיווק של בתים בהרחבה הקהילתית[10] וב-2015 עברו להתגורר ביישוב 90 משפחות חדשות. כתוצאה מכך, נפתח ביישוב גן ילדים ומועדון נוער.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נס עמים האתר הרשמי הבינלאומי
- נס עמים אינפורמציה כולל חדשות עדכניות
- אתר ההרחבה הקהילתית
- מלון נס עמים
- נס עמים באתר הרשות לפיתוח הגליל
- ארי ליבסקר, הבאנו Hallo עליכם, באתר כלכליסט, 4 באוקטובר 2012
נס עמים (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ ש. רפפורט, סיבוב אחרון על "נס עמים", מעריב, 12 במרץ 1963
- ^ מועצת געתון החליטה לתמוך בהקמת "נס עמים", מעריב, 19 במרץ 1963
- ^ "נס עמים" - גשר בין נוצרים ליהודים. המייסדים מבטיחים: לא מיסיון!, מעריב, 12 בדצמבר 1962
- ^ יוסף חריף, חומר-נפץ ושמו: "נס עמים", מעריב, 13 בספטמבר 1962
- ^ יוסף חריף, פרשה דתית נוספת - לממשלה, מעריב, 10 בינואר 1964
- ^ שמעון רפפורט, בית ראשון בנס-עמים, מעריב, 23 באפריל 1963
- ^ הושלם כביש גישה אל הכפר הנוצרי נס-עמים, מעריב, 3 באוגוסט 1964
- ^
עמירה הס, ביקשו לחיות לצד יהודים אך נכשלו במבחן המנגל, באתר הארץ, 22 באפריל 2015
| ||||||||||||||||||
