נמל אשקלון - קצא"א

נמל אשקלון - קצא"א
	מבואות נמל אשקלון ומקשריו.
	מבואות נמל אשקלון ומקשריו.
מיקום
מדינה	ישראל
מיקום	אשקלון
קואורדינטות	31°38′06″N 34°29′41″E / 31.635°N 34.494722222222°E
פרטים
מפעיל	חברת קו צינור אירופה אסיה
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת ישראל רגילה) ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה; רמון; ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים; האדום; נמל אשקלון - קצא"א נמל אשקלון - קצא"א נמל אשקלון - קצא"א מפת __ אשקלון; [‌למפה דינמית של השפלה וסביבותיה‌] מצפון, ממזרח ומדרום: __ מועצה אזורית חוף אשקלון; ממערב: הים התיכון

נמל אשקלון - קצא"א הוא נמל וחוות מיכלים לאחסון מוצרי נפט, השוכן דרומית לעיר אשקלון. הנמל הוא חלק ממיזם קו צינור אילת-אשקלון שנועד להזרמת נפט ומוצריו מנמל אילת לים התיכון. בכך נועד הצינור לשמש גשר יבשתי בין הימים הללו תוך עקיפת תעלת סואץ ולייצא נפט שמקורו באיראן למדינות אירופה. הנמל הופעל משנת 1968 ועד 2019 על ידי חברת קו צינור אילת אשקלון ומאז על ידי ממשיכתה - "חברת קו צינור אירופה אסיה". החל משנת 2003 משמש הנמל גם ל"הזרמה הפוכה", כלומר הזרמת מוצרי נפט שנפרקים בים התיכון ומובלים לים סוף.^[1]

מתקני הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקני הנמל כוללים מקשרים למכליות דלק וגז, מזח לפריקת פחם מאוניות תפזורת, מעגן לגוררות המסייעות להתקשרויות השונות וחוות מיכלים לאחסון דלק מסוגים שונים.

המקשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנמל^[2] מורכב ממִקְשָרִי מיכליות הממוקמים 3.2 ק"מ מהחוף בעומק מים של 31 מטר ולהם קצב פריקה וטעינה של 7,500 מטרים מעוקבים בשעה. מיקשרים אלה יכולים לקלוט מכליות במעמס של עד 250,000 טון.

מיקשר מס' 1 למוצרי דלק (רב מצופי).
מיקשר מס' 2 למוצרי דלק ולמזוט ב-2 קווים ימיים נפרדים (רב מצופי).
שני מיקשרים חד מצופיים, מס' 3 ומס' 4, לנפט גולמי
מיקשר גפ"מ (רב מצופי).

מקשר חד מצופי- SINGLE POINT MOORING (SPM) הוא מצוף יחיד שחלקו התחתון מעוגן לקרקעית הים בעזרת מספר רב של עוגנים, חלקו העליון הוא צריח מסתובב על צירו ויכול לפנות ללא הפרעה לשני הכיוונים (בדומה לצריח של טנק) צנרת הדלק עוברת במרכז המצוף דרך תוף (מיכל) מתוחכם המאפשר הזרמת הדלק תוך כדי תנועת הצריח. המכלית נקשרת למצוף בעזרת חבל התקשרות שיוצא מצריח המצוף ומתחבר לחרטום האוניה. במצב זה חרטום האוניה פונה כל הזמן לכיוון הרוח והגלים, מה שמאפשר פריקה וטעינה של המכלית בתנאי ים גבוה. ישנם מצופים המאפשרים פעולות פריקה וטעינה עד גלים בגובה של 4 מטר.^[א]

מקשר רב מצופי - או מקשר קונבנציונלי- (CBM) CONVENTIONAL BOUY MOORING בנוי ממספר מצופים בין 4 ל-9 כתלות בעומק המים, גודל האוניות וחשיפתו לתנאי מזג האוויר. בסיום רתיקת האוניה, חרטום האוניה יפנה לכוון שנקבע שממנו מגיעים מרבית הגלים והרוח במשך השנה. צנרת הולכת הדלקים מונחת על קרקעית הים ומחוברת לאוניה בסיום פעולות הרתיקה. מאחר שהאוניה לא זזה ממקומה בכול זמן הפריקה/ טעינה מקשר זה מוגבל בגובה גלי הים שבו ניתן להמשיך ולפעול בביטחה.^[ב]

מזח הפחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרום למקשרי הנפט נבנה מזח המיועד לפריקת פחם לתחנת הכוח רוטנברג. אורך המזח העגינה הוא כ-300 מטר ומאפשר קשירת אוניית תפזורת אחת מצדו הצפוני.

אל מזח העגינה מוביל גשר באורך כ-2,100 מטר המאפשר תנועת רכב עליו. בצידו הדרומי מסוע המוביל את הפחם הנפרק מהאנייה אל מיכלי האחסון בחוף. עומק המים באזור הפריקה נע בין 22 ל-27 מטר, והוא מסוגל לטפל באוניות במעמס של עד 170,000 טון.

חוות מיכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך מכלי אחסון דלק כולל יש 30 מיכלים לאחסון בגדלים שונים ועוד מספר מיכלים להפרדת מים. יכולת אחסון של כ-2.3 מיליון טון. המכלים מוזנים מקו הצינור ומנמל אשקלון ומזרימים דלק גולמי לבתי הזיקוק באשדוד או לנמל אשקלון.

הזרמה הפוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט "הזרמה הפוכה" נולד עקב מצוקת אחסון של דלקים שנוצר בעקבות רגולציה של האיחוד האירופי שלא מאפשר חידוש/שיקום/שיפוץ של מיכלים ישנים באירופה ולא מאפשר בניית מיכלי אחסון חדשים. כמו כן השפעת ה"ירוקים" על הרגולציה באיחוד חייבה סגירה של בתי זיקוק לכל רוחב ביבשת. ^[ג] בעוד חוות המיכלים של קצאא באילת עמדה הרבה שנים כמעט ללא שימוש לאחר סיום הסכם אספקת הנפט ממצרים שנקבע הסכם השלום עם מצריים. הרעיון היה לאחד את חוות המיכלים באילת עם החווה באשקלון. מה שיאפשר להגדיל מאוד את כושר האחסון של החברה עבור הלקוחות שלה. כך הפכה קצא"א לאחת מחוות האחסון הגדולות בעולם.

ציוני דרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

1968 - הקמת הנמל, לאחר התנגדות של גורמי איכות הסביבה, שלא זכו באותה עת להתייחסות רצינית.^[3]
1973 - הנחת קו "18 לאורך 36 ק"מ מנמל אשקלון לבתי הזיקוק באשדוד.
1996 - הופעל מסוף ימי ויבשתי למזוט.
1998 - הופעלה חוות גפ"מ כולל מסוף ימי בקיבולת של 1,500 טון. החווה קולטת גפ"מ מן הים והיבשה ומנפקת אותו במכליות כביש להפצה ברחבי הארץ.
2000 - הופעל מזח פחם בנמל אשקלון עבור תחנת הכוח רוטנברג וקצא"א החלה לספק את השירותים הימיים לחברת החשמל לישראל.
2003 - החל הנמל לשמש גם ל"הזרמה הפוכה".
2019 - הזיכיון של חברת קו צינור אילת אשקלון הסתיים. הפעילות של צינור הנפט ונמלי אשקלון ואילת הועברה לחברת "קו צינור אירופה אסיה בע"מ".
במאי 2019 הגיעו 2 גוררות חדשות לנמל, אחת מהם נקראה על שמו של אורי לוברני שבמשך שנים רבות היה נציג האוצר בדירקטוריון קצא"א.^[4]
במאי 2020 חתמה קצא"א על הסכם עם מדינות המפרץ במסגרת הסכמי אברהם, ההסכם הנוכחי יניב לקצא"א תזרים של עד כ-700 מיליון דולר בתוך תקופת זמן של כ-8 שנים ובמסגרתו יועבר נפט למסוף קצא"א שבמפרץ אילת, ומשם יועבר הנפט למסוף החברה באשקלון.^[5]

תאונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בדצמבר 1976 נהרג צולל קו צינור אילת-אשקלון בתאונת עבודה תוך כדי צלילה בנמל הנפט באשקלון.^[6]
ב-23 בדצמבר 1980 נספה צולל נוסף של קו צינור אילת-אשקלון בנסיבות דומות.
ב-5 בנובמבר 2009 נהרג עובד קו צינור אילת-אשקלון בעת פעילות בגוררת בנמל הנפט באשקלון.^[7]

מנהלי הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל הנמל הוא עובד חברת קצא"א אשר שר התחבורה ממנה אותו לתפקידו במינוי רשמי.

מישאל שחם בשנת 1968 היה חבר בצוות ההקמה ומונה למנהלו הראשון, תפקיד אותו מילא עד ליציאתו לגמלאות בשנת 1977.
בדצמבר 1978 מונה לאל"ם מיל' צבי גבעתי. גם הכשיר עובדים לריתוך צינור תת-מימי שנפגע בסערה. בכך חסך לחברה כסף רב.^[8] שימש בתפקיד עד 1988.
אינג שלמה כהן עד 1992
סא"ל מיל' מרדכי שלו, 1993 - 2005, קלט את נושא הגפ"מ.
משה מרודי, 2005 - 2012.
אלון שופ, 2012 - 2023.
זאביק אשכנזי, 2023 - היום.