נלי זק"ש
 | |
| זק"ש ב-1966 | |
| לידה |
10 בדצמבר 1891 שנברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
12 במאי 1970 (בגיל 78) Högalid Parish, שוודיה |
| שם לידה |
Leonie Sachs |
| מדינה |
גרמניה, שוודיה |
| מקום קבורה |
החלקה היהודית בבית הקברות הצפוני בסטוקהולם |
| אירועים משמעותיים |
שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
נלי זַקְ"שׂ (בגרמנית: Nelly Sachs, נהגה "זָקְס"; 10 בדצמבר 1891, ברלין – 12 במאי 1970, סטוקהולם) הייתה משוררת ומחזאית יהודיה-גרמנייה, כלת פרס נובל לספרות בשנת 1966.[1]
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נלי ליאוני זק"ש (ראשי תיבות של "זרע קדושים") נולדה למרגרטה לבית קרגר וגאורג ויליאם זק"ש, מהנדס, ממציא ויצרן גומי בברלין בירת גרמניה למשפחה יהודית מן המעמד הבינוני. אביה היה תעשיין זעיר. היא הייתה בת יחידה להוריה וזכתה לחינוך מעולה. עקב בריאות רופפת למדה אצל מורים פרטיים במשך שלוש שנים ורק בשנת 1903 החלה ללמוד בגימנסיה (בית ספר גבוה) לבנות. בגיל 15 התרשמה עמוקות מ"אגדת יסטה ברלינג", רומן הבכורה של סלמה לגרלף, והחלה עמה בקשר מכתבים, שנמשך כ-35 שנים. כתבה את שיריה הראשונים בעת שהייתה בת 17. שיריה החלו להתפרסם בעיתונים כשהייתה בת עשרים. היו אלה שירים שמרניים ורומנטיים, ולימים שינתה לחלוטין את נושאי שירתה ואת צורתה. בשנת 1921 יצא לאור בתמיכתו של סטפן צוויג ספר השירה הראשון שלה.
בשנת 1940 הייתה מועמדת לעבודות כפייה אצל הנאצים, ורק התערבותה של הסופרת השוודית המפורסמת סלמה לגרלף הצילה את חייה. לגרלף עירבה בהצלתה את משפחת המלוכה השוודית, ונלי זק"ש ואמה הזקנה חולצו מגרמניה והובאו לסטוקהולם. חייה בסטוקהולם לא היו קלים, היא התגוררה עם אמה בדירה קטנה והתפרנסה מעבודות תרגום.
שירתה של נלי זק"ש השתנתה לחלוטין עם השואה, והיא הפכה לשירת קינה על העם היהודי שהושמד במחנות ההשמדה. גם מחזותיה עסקו בנושא הזה, מהיבטים שונים. עם תרגום יצירתה לאנגלית, בראשית שנות ה-60 של המאה העשרים, התפרסמה ברחבי העולם.
למרות הרקע האישי שלה, פנתה נלי זק"ש ב-27 בינואר 1962 לראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון בבקשה לא להוציא להורג את אדולף אייכמן. הנימוק לטענתה היה שגם בסדום הגרמני היו צדיקים בודדים ושהיא עצמה ניצלה בזכות בודדים כאלה.[2]
נלי זק"ש זכתה בפרס המו"לים הגרמני היוקרתי בשנת 1965. בטקס קבלת הפרס היא אמרה דברים בזכות ההתפייסות עם הגרמנים, והצהירה, שחרף המוראות שעברה היא ואמה, הרי היא מאמינה באפשרות של קיום גרמני אחר. בשנת 1966, כשהייתה בת 75 שנים, זכתה בפרס נובל לספרות בצוותא עם ש"י עגנון. היה זה אחד המקרים הבודדים שבו חלקו שני זוכים בפרס הספרותי החשוב ביותר בעולם. היא מצוטטת כמי שאמרה שבעוד ש"י עגנון מייצג את מדינת ישראל, היא מייצגת את הטרגדיה של העם היהודי. בשנת 1972 נולדו האיורים מעשה ידיה של הציירת, הגרפיקאית היהודייה-הונגרייה-שוודית לנקה רוטמן לשיריה של נלי זק"ש.
פרס נלי זק"ש מחולק מדי שנתיים על ידי העיר דורטמונד לסופרים שיצירתם מקדמת את ההבנה בין בני האדם.
מיצירותיה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שירים (נדפס: נלי זקס), עברית: מאיר איילי, ירושלים, 1967.
- אלגיות על העקבות בחול, נלי זק"ש, תרגום מגרמנית ואחרית-דבר: ידידיה פלס, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987.
- אלי: מחזה מסתורין על ייסורי ישראל ומבחר שירים, תרגם: ד"ר משה שפיצר, ירושלים: ספרי תרשיש, 1966.
- מדומה: מבחר שירים, נלי זק"ש, תרגם מגרמנית והוסיף אחרית דבר: ידידיה פלס, הקיבוץ המאוחד, 1981.
- התכתבות - פאול צלאן/ נלי זק"ש, תרגמה מגרמנית והוסיפה פתח דבר : דינה פון-שוורצה, קשב לשירה, 2014.
- תהילים של לילה (מבחר שירים) תרגמה מגרמנית : דינה פון-שוורצה, הוצאת "קשב לשירה", 2020.[3]
שיריה של נלי זק"ש תורגמו מגרמנית ללשונות רבות, בהן תרגום ליידיש:
- געקליבענע לידער, אויך בילדער פון דער דראמאטישער פאעמע עלי, נעלי זאקס, יידיש: מאיר שטיקר, ניו יארק, 1967.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ידידיה פלס, 'המיסטיקה בשירת נלי זק"ש', שדמות, ע"ט, 1981.
- יוסי גמזו, 'להאזין לקול הדם (על נלי זק"ש)', משא, מוסף דבר, דצמבר 1976.
- י. הורביץ, 'עם הסתלקותה של נלי זק"ש', מאזנים, ל"א, 1970. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- מאיר איילי, 'על נלי זק"ש ועל שירתה', בתוך: "כרביבים", הקיבוץ המאוחד, 1997.
- טוביה פרשל, 'פרשת הצלתה של נלי זק"ש מן הגיהנום הנאצי', הדואר, מ"ו, תשכ"ז-1967.
- 'נלי זק"ש בעברית: ביבליוגרפיה של תרגומים מיצירתה ולמאמרים וכתבות אודותיה', אסף וערך: ידידיה פלס, יד לקורא, כ"א, תשמ"ה 1985. יד לקורא; כתב עת לספרנות, לביבליוגרפיה ולארכיונאות. ירושלים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נלי זק"ש, באתר פרס נובל (באנגלית)
- נלי זק”ש, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
- גיטה אבינור, "נלי זק"ש - סופרת סבלות ישראל", בספרה הפורטת על הפסנתר הכחול, מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 87–90
- יידישאי בשטוקהולם, באתר ynet, 17 באפריל 2008
- נלי זק"ש קוראת שלוש מיצירותיה, מתוך אתר הספרייה הלאומית
- מידע על נלי זק"ש בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת הפרסומים של נלי זק"ש, בקטלוג הספרייה הלאומית
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-127 של זק"ש, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
- דינה פון־שוורצה (מסתאי), הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, אנו שולי הפצע שמוכרח להישאר פעור: חמישים שנה למותה של נלי זק"ש, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 6 במאי 2020
- מי-טל נדלר, "גאוגרפיה של ארצות ליליות": על שירתה של נלי זק"ש, באתר "פנס", מאי 2021
- מי-טל נדלר ודינה פון שוורצה, שיחה על שירתה של נלי זק"ש, בית הסופרים, 8.7.21.
- אסיף רחמים, בִּמקום בַּמולדת אוחזת אני בגלגולֵי עולם, באתר "מעלה", יוני 2021 - על "תהילים של לילה"
- נלי זק"ש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- נלי זק"ש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נלי זק"ש (1891-1970), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ במשותף עם הסופר שמואל יוסף עגנון.
- ^ מכתב ושיר של המשוררת נלי זק"ש בנושא חנינה לאייכמן, 27 במרץ 1962, באתר מט"ח המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 25.5.2013
- ^ מי-טל נדלר, "גאוגרפיה של ארצות ליליות": על שירתה של נלי זק"ש, באתר "פנס", מאי 2021
| זוכי פרס נובל לספרות | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גרי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) | 
|
| 1926–1950 | דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950) | |
| 1951–1975 | לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגווי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יוהנסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975) | |
| 1976–2000 | בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000) | |
| 2001 ואילך | נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) | |