ניסוך המים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניסוך המים
(מקורות עיקריים)
ניסוך המים. ציור של דפנה לבנון
ניסוך המים. ציור של דפנה לבנון
משנה משנה, מסכת סוכה, פרק ד', משנה ט'
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"א, עמוד א'
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק י', הלכה ו'

ניסוך המים היא מצווה שהתקיימה בתקופת בית המקדש בימי חג הסוכות בבוקרו של כל יום מימי החג. המצווה התקיימה בניסוך מים בשעת הקרבת קרבן התמיד של שחר בנוסף לניסוך היין שהתקיים לאורך כל השנה בשעת הקרבת הקורבנות.

מצווה זו לא מוזכרת בתורה, אך על פי מסורת החכמים היא "הלכה למשה מסיני". חז"ל מצאו רמז לניסוך המים בפרשת פינחס בשינויי אותיות קלים בין הפסוקים הכמעט זהים לקרבנות הימים השונים של סוכות, אשר יוצרים יחדיו את הצירוף "מים"[1]. בספר שמואל, מוזכר קרבן של ניסוך מים אך הוא אינו קשור לגשמים או לחג הסוכות[2][3].

טעם המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסוך נעשה בחג הסוכות שבו מתפללים ונידונים על המים – גשמי החורף של אותה השנה. קרבן ניסוך המים, בדומה למנחת העומר או להבאת הביכורים, הוא מעין קרבן ראשית לקראת עונת הגשמים, כמאמר התוספתא:

אמר רבי עקיבא: אמרה תורה: הבא עומר שעורים בפסח, שהוא פרק שעורין, כדי שתתברך עליך תבואה... הבא ניסוך המים בחג כדי שיתברכו עליך גשמים.

תוספתא סוכה, סוף פרק ג'

סדר הניסוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל יום מימי חג הסוכות, עם שחר, היו יוצאים הכהנים והעם לשאוב מים ממעיין הגיחון בצלוחית של זהב המכילה שלושה לוגיםליטר). השאיבה נעשתה בפומביות וחגיגיות רבה, ולוותה בשירת הלויים ובכלי נגינה. לאחר השאיבה, היו מגיעים לשער המים בבית המקדש שם תקעו והריעו ותקעו בחצוצרות ובשופרות. הכהן שזכה בעבודת הניסוך, היה עולה בכבש אל מזבח העולה, ופונה לפינה המערבית-דרומית, שם היו נעשים הנסכים. הכהן היה שופך את המים מצלוחית הזהב לתוך ספל כסף המנוקב בתחתיתו, תוך כדי שפיכת יין לספל זהה, המנוקב בתחתיתו אף הוא[4]. מהספלים היו נוזלים המים והיין דרך המזבח לשיתין (חלל עמוק מתחת למזבח, אולם יש מחלוקת בדבר[5]).

התנגדות הצדוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ח, עמוד ב', מתוארים ניסיונות של הצדוקים לשלול את מצוות ניסוך המים, אליה התנגדו כיוון שאינה נזכרת כפשוטה בתורה שבכתב אלא אך ורק במסורת הפרושית לתורה שבעל פה. מתואר אף מקרה בו כהן צדוקי ניסך את המים על רגליו במקום לתוך הספל, על מנת לבזות את המצווה. על פי המתואר, תגובת העם הייתה קשה ביותר – "רגמוהו כל העם באתרוגיהן". בשל מחלוקת זו, קבעו חז"ל כי מצוות ניסוך המים תעשה בפומביות ובחגיגיות רבה, כדי לשלול את דעתם של הצדוקים[6].

המצווה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שמרבית המקורות המתארים את המצווה נכתבו לאחר חורבן בית המקדש, מצווה זו לא נהגה בפועל לאחר החורבן. עם זאת, על פי הדעה המאפשרת לקיים את המצווה במקום המזבח גם בהיעדרו, התנועה לכינון המקדש הפועלת להשבת עבודת המקדש, קיימה בעבר בשנים תשמ"ט, תש"ן ותשנ"א את מצוות ניסוך המים[7]. האיסור על הכנסת תשמישי קדושה והבידוק הקפדני הנלווה להר הבית בשנים האחרונות מנעו גם נוהג זה.

החל מסוכות תשע"ה מקיימים ארגוני המקדש טקס "תרגול ניסוך המים" ובו שואבים מים מהגיחון ויוצקים אותם על דמוי מזבח ברובע היהודי בירושלים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "מתניתין דרבי עקיבה, דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה: בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם: מים" (תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק א', הלכה ג'). רבי עקיבא מתייחס לקורבנות שהקריבו בבית המקדש בחול המועד סוכות, תוך שהוא מסתמך על שינויי אותיות שקיימים במילים מסוימות, שבסופו של דבר יוצרים את המילה "מים" – בכל הימים כתוב "ונִסכה", אך ביום השני כתוב במקום "ונסכיהם" (עם תוספת האות מ"ם), וביום השישי כתוב "ונסכיה" (עם תוספת האות יו"ד). בכל הימים כתוב "כמשפט", וביום השביעי כתוב "כמשפטם" (עם תוספת האות מ"ם). וזהו הרמז. דרשה זו מובאת גם בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ג, עמוד ב' בשם רבי יהודה בן בתירא וכן גם בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ב', עמוד ב'.
  2. ^ שמואל א', ז', ה'; שמואל ב', כ"ג, ט"ז.
  3. ^ אולם הירושלמי במסכת סנהדרין, דף ה', עמוד ב' מביא את דעת בר קפרא שמעשה ניסוך המים של דוד בשמואל ב', כ"ג, ט"ז היה בחג, זאת אומרת בסוכות.
  4. ^ כדי שיציאת המים והיין תסתיים יחד, נקבו של ספל היין היה רחב יותר, כי היין היה סמיך יותר מהמים, והואיל והיו מתחילים לנסך את המים והיין בבת אחת, היה נקב ספל יין רחב יותר, וכך יציאת המים הסתיימה יחד עם סיום יציאת היין. כל זה מתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ח, עמוד ב'.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ט, עמוד א'
  6. ^ אלכסנדר רופא, (ב'ראשית צמיחתן של הכיתות בימי בית שני', קתדרה, 49 (תשמ"ט), עמודים 14–15), מציין שתרגום השבעים על שמואל א', ז', ו' גורס, שלא כמסורה, וישפכו מים על הארץ לפני ה', אולי כרמז להלכה הצדוקית.
  7. ^ בטאון יבנה המקדש גיליון 242