נימפאה כחולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןנימפאה כחולה

מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים קדומים
סדרה: נופראים
משפחה: נופריים
סוג: נימפאה
מין: נימפאה כחולה
שם מדעי
Nymphaea caerulea
Verdcourt, 1989

נימפאה כחולה (שם מדעי: Nymphaea caerulea, נקראת גם נימפאה תכולה או לוטוס כחול) היא צמח-מים רב-שנתי, הגדל במים מתוקים. תפוצתה של הנימפאה היא באזורים הטרופיים של כדור הארץ ויש המזהים אותה עם צמח הנלומבו, שהיה מקודש במצרים העתיקה ומופיע רבות באמנות המצרית הקדומה. גבעוליו מושרשים בקרקעית הבריכה, והצמח בעל פקעת ועלים מעוגלים ודמויי לב אשר צפים על המים.

הפרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרח בצבע לבן-תכלכל ומכאן שמו. עלי הכותרת מחודדים וערוכים בדורים (בצורת עיגולים) מרובים. הגביע בצמח זה משתנה לעלי כותרת, ואלה משתנים לאבקנים. ריבוי האיברים, והמעבר בין עלי הכותרת לאבקנים, מעיד על מוצאה הקדום של הנימפאה.

השפעות פסיכולוגיות ופסיכואקטיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים הראו שלנימפאה הכחולה יש תכונות פסיכואקטיביות, ויכול להיות ששימשה לטקסים דתיים במצרים העתיקה ובמספר תרבויות דרום אמריקאיות עתיקות. מינון של בין 5 ל-10 גרם גורם לגירוי עדין, שינוי בתהליכי מחשבה, תפיסה חזותית מוגברת וחזיונות עדינים בעין סגורה.

פרח זה קרוב לפרח הנלומבו (Nelumbo), הידוע גם כפרח הלוטוס הקדוש. פרחי הנלומבו ופרחי הנימפאה מכילים את האלקואידים נוציפרין (Nuciferine) ואפורפין (Aporphine). תכונות אלו הופכות את הנימפאה אפשרות הגיונית (ביחד עם עוד מספר פרחי לוטוס) בנוגע לפרח שאוכלי הלוטוס המיתולוגיים אכלו בסיפור האודיסאה.

בתרבות המודרנית הפרח משמש כדי לרקוח מספר משקאות, כגון משקה חליטה, יין ומרטיני של לוטוס כחול. המתכונים לרוב המשקאות הללו כוללים השריית עלי הכותרת במים עד שלושה שבועות. תה לוטוס נרקח על ידי הרתחת הפרח השלם במים ל-10-20 דקות.

תפוצת הצמח בישראל, בעבר וכיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נימפאה כחולה שצולמה בנחל סעדיה

בעבר הצמח היה נפוץ בנחל הירקון ובמעיינות אחדים בעמק זבולון ובנחל סעדיה. בגלל זיהום נחלי החוף נפגעה תפוצתו, והיום תפוצתו קטנה. לפיכך, לאחר ניקוי הירקון לקחו זרעים של הצמח מגן המקלט של אוניברסיטת תל אביב, והשיבו אותו לירקון. הנימפאה גדלה גם באזור עמק החולה.

שימושים של הצמח בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר הכינו מפירות הנימפאה קמח לאפיית לחם, ואכלו את שאר חלקיו. כמו כן הפרעונים הקדומים נהגו לאכול את הניצן או את הפרח שגורם לחידוד החושים.

מין נוסף ותפוצה עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מין קרוב לנימפאה הכחולה הוא נימפאה לבנה, הנדירה אף היא בישראל. נימפאה לבנה היא מין שבא מאירואסיה, ואילו נימפאה כחולה היא מין טרופי, שישראל היא גבול תפוצתו הצפוני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]