ניאיגטה (מחוז)
| |||
 | |||
| מדינה |
 יפן | ||
|---|---|---|---|
| חבל ארץ | צ'ובו | ||
| מושל | הירוהיקו איזומידה | ||
| רשות מחוקקת |
האסיפה המחוזית של ניאיגטה  | ||
| בירת המחוז | ניאיגטה | ||
| תאריך ייסוד |
3 באפריל 1869 | ||
| על שם |
ניאיגטה | ||
| שטח | 12,582.47 קמ"ר | ||
| ‑ הנקודה הגבוהה |
Mount Korenge | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 2,192,319 (1 במרץ 2021) | ||
| ‑ צפיפות | 188.48 נפש לקמ"ר (2011) | ||
| קואורדינטות | 37°54′09″N 139°01′23″E / 37.902472222222°N 139.02316666667°E | ||
| אזור זמן | UTC +9 | ||
| www.pref.niigata.lg.jp | |||
  | |||
מחוז ניאיגטה (ביפנית: Niigata-ken 新潟県) הוא מחוז באזור צ'ובו שבאי הונשו, יפן. בירת המחוז היא העיר ניאיגטה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד רסטורציית מייג'י במחצית השנייה של המאה ה-19 התחלק האזור של מחוז ניאיגטה של היום בין שטחי מחוזות אצ'יגו וסדו. במהלך תקופת סנגוקו איחד הדאימיו אואסוגי קנשין את שני המחוזות למחוז אחד תחת שליטתו, ואף הפך למנהיג שבט אואסוגי.
העיר ניאיגטה, בירת המחוז, היא העיר הגדולה ביותר ביפן השוכנת לחופו של ים יפן, והייתה עיר הנמל הראשונה לחופי ים יפן שנפתחה לסחר עם מעצמות זרות, לאחר פתיחת יפן למערב על ידי קומודור מת'יו פרי ב-1854. מאז מילאה העיר תפקיד חשוב בסחר בין יפן לבין רוסיה וקוריאה.
בשנות ה-60 וה-70 עבר מחוז ניאיגטה עבודות תשתית ותחבורה רבות שסייעו לפיתוחו, בהן בניית רכבת מהירה ותחנת כוח הידרואלקטרית, הודות לפעילותו של קקואיי טנאקה, פוליטיקאי יליד המחוז, וראש ממשלת יפן בשנות ה-70.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למחוז ניאיגטה רצועת חוף באורך 240 קילומטרים, לאורך חופי ים יפן, ושטח המחוז כולל גם את האי סדו. המחוז מתחלק לארבעה אזורים: אזור ג'וּאֶצו בדרום, צ'וֹאֶצו במרכז, קַאֶצו בצפון, והאי סדו. שיפכו של נהר שינאנו, הארוך ביותר ביפן, נמצא במחוז וכרבע מכלל שטחי המחוז מוקדשים לפארקים לאומיים.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כלכלת מחוז ניאיגטה נשענת בעיקר על חקלאות, והמוצר העיקרי הוא אורז. מחוז ניאיגטה הוא המחוז השני ביפן בייצור אורז, אחרי מחוז הוקאידו. בסביבת העיר אואונומה מגדלים את זן האורז קושיהיקרי, הנחשב לאיכותי ביותר ביפן. כפועל יוצא מגידול אורז, מחוז ניאיגטה גם מפורסם בייצור מוצרי אורז, כגון סאקה ופריכיות אורז.
בנוסף, משגשגת במחוז גם תעשיית הפרחים, ובייחוד שושנים, צבעונים ואזליאות.
במחוז נמצאו מצבורי נפט, אך לא בכמות המאפשרת עצמאות ליפן, והמדינה עדיין תלויה בייבוא מבחוץ. בעבר פעל באי סדו מכרה זהב, אך הוא נסגר ב-1989, ובסנג'ו וצובמה ישנם מכרות כסף פעילים.
ערים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחוז ניאיגטה 20 ערים:
|
|
|
|
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ניאיגטה (ביפנית)- אתר האינטרנט הרשמי של ניאיגטה (באנגלית)
- אתר האינטרנט הרשמי של ניאיגטה (בסינית מפושטת)
- אתר האינטרנט הרשמי של ניאיגטה (בסינית מסורתית)
- אתר האינטרנט הרשמי של ניאיגטה (בקוריאנית)
- אתר האינטרנט הרשמי של ניאיגטה (ברוסית)
- אתר האינטרנט הרשמי של ניאיגטה (במונגולית)
- אתר האינטרנט הרשמי של ניאיגטה (בוייטנאמית)
- ניאיגטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ניאיגטה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- האתר הרשמי של מחוז ניאיגטה
- אתר מידע תיירותי על מחוז ניאיגטה
| מחוזות יפן
| ||
|---|---|---|
| חבל הוקאידו | הוקאידו (סאפורו) | 
|
| חבל טוהוקו | אאומורי (אאומורי) • איווטה (מוריאוקה) • מיאגי (סנדאי) • אקיטה (אקיטה) • יאמאגטה (יאמאגטה) • פוקושימה (פוקושימה) | |
| חבל קאנטו | איבראקי (מיטו) • טוצ'יגי (אוצונומיה) • גונמה (מאבאשי) • סאיטאמה (סאיטאמה) • צ'יבה (צ'יבה) • מחוז טוקיו (טוקיו) • קנאגאווה (יוקוהמה) | |
| חבל צ'ובו | ניאיגטה (ניאיגטה) • טויאמה (טויאמה) • אישיקווה (קנאזווה) • פוקואי (פוקואי) • יאמאנאשי (קופו) • נאגנו (נאגנו) • גיפו (גיפו) • שיזואוקה (שיזואוקה) • אאיצ'י (נגויה) | |
| חבל קנסאי | מיאה (צו) • שיגה (אוצו) • קיוטו (קיוטו) • אוסקה (אוסקה) • היוגו (קובה) • נארה (נארה) • וקאיאמה (וקאיאמה) | |
| חבל צ'וגוקו | טוטורי (טוטורי) • שימאנה (מצואה) • אוקיאמה (אוקיאמה) • הירושימה (הירושימה) • ימאגוצ'י (ימאגוצ'י) | |
| חבל שיקוקו | טוקושימה (טוקושימה) • קאגווה (טקמאצו) • אהימה (מצויאמה) • קוצ'י (קוצ'י) | |
| חבל קיושו | פוקואוקה (פוקואוקה) • סאגה (סאגה) • נגסאקי (נגסאקי) • קוממוטו (קוממוטו) • אויטה (אויטה) • מיאזאקי (מיאזאקי) • קגושימה (קגושימה) • אוקינאווה (נהה) | |
| טוקיו | ||
| טוקיו | מטרופולין טוקיו • 23 הרבעים של טוקיו | |