נחמה הנדל

**נחמה הנדל**
	נחמה הנדל, 1961
לידה	22 באוגוסט 1936; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	30 בספטמבר 1998 (בגיל 62); כְּפַר סָבָא, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות מורשה
מוקד פעילות	ישראל
תקופת הפעילות	1954–1998 (כ־44 שנים)
עיסוק	זמרת, מלחינה, גיטריסטית, בדרנית
סוגה	זמר עברי
שפה מועדפת	עברית
כלי נגינה	גיטרה
חברת תקליטים	הד ארצי ; לבנטיני
בן זוג	אנטול רנייה
	פרופיל ב-IMDb

נחמה (הלנה) הֶנדֶל (22 באוגוסט 1936 – 30 בספטמבר 1998) הייתה זמרת, גיטריסטית, מלחינה, שחקנית ובדרנית ישראלית. מהזמרות הידועות בזמר העברי בשנות החמישים והשישים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמה הנדל נולדה כבתם השנייה של זוג עולים מפולין, חנה (לבית פוירשטיין) וד"ר מיכאל הנדל,^[1] מחנך והיסטוריון ששימש במשך שנים רבות כמפקח במשרד החינוך. חלק ניכר ממשפחתה נספה בשואה. גדלה בשכונת רחביה בירושלים, למדה בבית הספר היסודי "בית הכרם" ובתיכון "בית הכרם", ושאפה לעסוק במשחק. בין השנים 1954–1956 שירתה בלהקת הנח"ל, שם שיחקה במערכון שכתב אפרים קישון בשם "סאלח שבתי". לאחר שחרורה יצאה בסוף 1956 לפריז ללמוד משחק ושירה, אולם חזרה ארצה ב-1957 והקימה עם חבריה לשעבר מלהקת הנח"ל את להקת "בצל ירוק". הלהקה הפיקה כמה להיטים והנדל שימשה בה כסולנית. במקביל שיחקה בסרט "עמוד האש". לאחר שעזבה את "בצל ירוק" הקימה ביחד עם הזמר רן אלירן את הצוות "רן ונמה" לקראת מבחני הקבלה לתוכנית הפופולרית של איש המדיה האמריקאי אד סאליבן שנערכו בישראל בחודש אוגוסט 1958. לאחר שעברו את המבחנים הם הופיעו בתוכנית והחלו להתפרסם בארצות הברית ובקנדה וקיימו שם הופעות רבות. שם גם הוציאו את שני אלבומיהם, שרק מאוחר יותר התפרסמו בישראל. השניים שהו בארצות הברית כשנה וחצי ובמהלכן הכירה הנדל שתי זמרות מפורסמות ומצליחות - אודטה וג'ואן באאז - שהשפיעו על יצירתה בהמשך. עם האחרונה אף הופיעה יחד במועדון ניו-יורקי מוכר, The Village Gate. לאחר שחזרה לישראל עסקה בשימור שירים ישראליים.

שנות השישים והשבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1961 הוציאה נחמה הנדל את אלבומה הראשון, "שירים של אז ושל עכשיו", בשיתוף המוזיקאי יחזקאל בראון, ושלוש שנים לאחר מכן הקליטה שירים שהולחנו על ידי נחום היימן. היא התפרסמה במיוחד כשזכתה בפסטיבל הזמר והפזמון 1964 יחד עם בני אמדורסקי בשיר "ילדתי אימרי", למילים של משה דור וללחנו של יעקב הולנדר. בפסטיבל זה גם שרה את השיר "כשושנה בין החוחים" למילים מתוך שיר השירים וללחן מאת ינון נאמן. בפסטיבל הזמר והפזמון 1965 שרה הנדל את השיר "יפה-נוף" למילים של רבי יהודה הלוי וללחנו של ינון נאמן. בשנת 1966 גילמה את התפקיד הראשי במחזמר "המלך ואני", וכשנה לאחר מכן, מעט לפני מלחמת ששת הימים, הוציאה את אלבומה השני, "ואולי". לאחר זמן מה הצטרפה לתנועה הרוחנית "סוּבּוּד", שדוגלת באחוות האדם, ובעקבות כך שינתה את שמה להלנה.^[2] את בעלה, הגיטריסט והסופר הגרמני אנטול רנייה (בנם של השחקנים שארל רנייה ופמלה ודקינד(גר'), בתו של המחזאי הגרמני פרנק ודקינד) הכירה כשהתנדב בארץ ונישאה לו. בארץ נמתחה ביקורת חריפה על נישואיה. בעקבות נישואיהם עברה לגרמניה ושם נולדו בתה, דיליה (1970), ובנה, מיכאל (1972).

בשנת 1970 יצא לאור אלבומה "נחמה הנדל בשירי ביאליק", שעבורו ליקטה במשך ארבע שנים משיריו. באביב 1973 הגיעה לארץ, השתתפה בערב משוררים של גלי צה"ל, ולאחר מכן הופיעה עם בעלה ברחבי הארץ והלחינה משירי לאה גולדברג, שהייתה מורתה. בסתיו 1979 הגיעה שוב להופעות ולהקלטות בישראל בהפקתו וניהולו של איתן גפני ..

שנות השמונים ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 עברה הנדל להתגורר באוסטרליה, תחילה בפרת' ולאחר מכן בסידני. שם עסקה בהוראת שירה למבוגרים, כתבה מוזיקה לתיאטרון, הופיעה עם בעלה בצמד וארגנה ערבי שירה בציבור. כשחזרה לישראל כעבור עשור, ב-1994, עברה להתגורר בדירה שרכשה בכפר סבא. בעלה עבר לגרמניה, שם גם עבד; הבת, דיליה, נישאה לצ'לן אמריקאי והשניים עברו לגרמניה; הבן, מיכאל, שלמד יהדות באוסטרליה, בארצות הברית ובישראל, עבר ללונדון. הנדל החלה להופיע יחד עם הזמרת שולי נתן, הקליטה והוציאה ב-1997 את האלבום "מחוץ לסערה", שבניגוד לציפיותיה ספג ביקורת קרירה ולא זכה להצלחה מיוחדת. באלבום נכללו גרסאות כיסוי ל"רואים רחוק רואים שקוף" של שמוליק קראוס, "הרדופים ליד החוף" של שלמה ארצי ו"שיר ישראלי" של שלמה גרוניך ומקהלת שבא. באלבום גם נכלל דואט של הנדל וחנן יובל בשם "זמן טוב", שהלחין יובל למילים של אהוד מנור. בחוברת המילים באלבום לא נכתב שהשיר מבוצע ביחד עם זמר אחר.

בנובמבר 1997 התגרשה מבעלה.

הנדל דיבבה בכמה סרטי אנימציה לפני פטירתה, בהם "מולאן" ו"פוקהונטס" של דיסני. מולאן יצא לאקרנים שלושה חודשים לפני מותה.

הנדל נפטרה ב-30 בספטמבר 1998, יום הכיפורים בביתה בכפר סבא, לאחר התקף לב קשה שנגרם בעקבות התקף אסתמה. בת 62 במותה. נטמנה בבית הקברות מורשה ברמת השרון.

לאחר מותה הוציאה לזכרה חברת "הד ארצי" אלבום אחרון בשם "השירים היפים" ובו כל שיריה הידועים, בהם: "דונה דונה", "ואולי", "הכניסיני תחת כנפך", "משירי זמר נודד", "שירו של אבא", "יד ענוגה", "סתיו" ועוד. רן אלירן, שותפה לצמד "רן ונמה", הקליט לזכרה את השיר "קול פעמונים" שכתב חיים קינן.