נחל מירון
 | |
| ראש הנחל, סמוך לעין זבד | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| יובלים |
נחל סוד, נחל בר יוחאי  |
| שפך |
נחל עמוד |
| מדינות באגן הניקוז |
ישראל |
|
(למפת צפת רגילה)   נחל מירון | |
  | |
נחל מירון הוא נחל אכזב ברובו, מיובליו העליונים של נחל עמוד. תוואי הנחל עובר סמוך למושב מירון. הוא עובר צפונית מהר מסרבים. לאורכו מספר מעיינות בהם מעין מירון ("מי מגידו") ועין בר-יוחאי, שמימיהם נשאבים מעין תרון ועין תינה. מי הנחל נשפכים לנחל עמוד שהוא חלק מאגן הניקוז של הגליל המזרחי העליון.
ראשו של נחל מירון, בו נמצא עין זבד, הוא בגוש הרי מירון. השם זבד משותף למעיין, לחורבה השוכנת בהמשך הדרך ולהר זבד – כל אלה מקורם בשם הערבי זאבוד, שיש המזהים בו את זבוד דגלילא, שבמדרש בראשית רבה.
מהפסגה יורד הנחל בערוץ הררי צר ומלא צמחייה. באביב ישנה פריחה עשירה במקום, וניתן להבחין בפעמוניות ובסחלבים. מצדו השני של ההר, נמתח שביל ישראל. לאורך השביל נמצא גוש סלע גבוה, המכונה "כיסא אליהו". לפי האגדה[דרוש מקור] כאשר יופיע אליהו הנביא באחרית הימים, יישב בתחילה על מרומי הסלע הזה ומכאן יתקע בשופרו הגדול ויכריז על בוא חרותנו ותשועתנו. בהמשך השביל מגיע עד השרידים של מאוזוליאום, ושרידי בית-הכנסת בחורבת שמע. החוקר ישעיהו פרס סבר בזמנו, שהמקום הוא כפר שמי הנזכר בתלמוד הירושלמי, אלא שדעה זו אינה מקובלת. כיום מקובל לזהות את המקום עם תקוע הגלילית (להבדיל מתקוע שבגבול מדבר יהודה, מולדת הנביא עמוס). עליה נאמר בתלמוד בשל שפע זיתיה: "תקוע אלפא לשמן (מנחות פ"ה, ע"ב), דהיינו, בעסקי שמנים היא הראשונה. או - "אוכלין בזיתים עד שיכלה אחרון שבתקוע", שהרי תקוע היא בצפון וזיתיה מבשילים במאוחר.
היום מכונה המקום ח'רבת שמע. כבר במאה ה-16 נתגלו שרידי בית-כנסת עתיק במקום. בחפירות ארכאולוגיות נחשפו במקום מערות, גתות ושרידי מבנים. הבניין בנוי לרוחב ושונה מבתי-הכנסת האחרים שבגליל. ראשיתו, במאות השנייה והשלישית-לספירה, אז חרב כנראה ברעידת אדמה, נבנה שוב ותיפקד במאות הרביעית והחמישית, עד להריסתו במאה השישית ברעש נוסף. על משקוף פתחו חקוקה דמות נשר. מדרגות היורדות למרחב בית הכנסת מובילות, ככל הנראה, למקום בו שכנה עזרת הנשים. בפנים מצויים שרידי טורי עמודים המשרטטים את המקום בו הוצב ארון הקודש. באתר שער נוסף עם משקוף מעוטר במנורה בת שבעה קנים, וכן ספסל אבן ששימש את המתפללים ושרידי מקווה ששכן בתוך בית הכנסת עצמו.
בחזית בית הכנסת מבנה בן שתי קומות שאורכו כארבעה מטרים. זהו מבנה קבורה, שבקומתו הראשונה מצויות גומחות למתים וכריות אבן למראשותיהם. שנים רבות הייתה מקובלת הסברה שזה הוא קברו של שמאי הזקן ושל אשתו. ליד המבנה ישנן מערות, מקום קבורת תלמידי שמאי הזקן. במורד אפיקו של נחל מירון, לצד החניון בגדתו הדרומית של הנחל נמצאת טחנת קמח ישנה ששימשה לטחינת קמח בכח מי מעין מירון עד תחילת המאה ה-20. כיום (2009) המקום מוזנח, ולא משולט.
במעלה הגדה המערבית, סמוך למושב מירון, נמצאים בית הכנסת העתיק במירון וקבר רבי שמעון בר יוחאי.
2.5 ק"מ אחרי שחוצה אותו כביש עכו-צפת (866), נובע בנחל מירון המעיין עין יקים ("עין תינה"). מכאן ואילך הנחל הופך לנחל איתן המלא בבוסתנים, בצמחייה ובמפלי מים זורמים. 800 מטר אחר כך נחל מירון נשפך לנחל עמוד ושופך את מימיו אליו. הקטע האחרון בנחל הוא חלק משמורת נחל עמוד, ואף רבים טועים ומזהים אותו כחלק מנחל עמוד עצמו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
קבר שמאי הזקן ואשתו מעל נחל מירון -
בית הכנסת בחורבת שמע -
עץ האלון בעין זבד
