נחום גוטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחום גוטמן
לידה 15 באוקטובר 1898
טלנשטי, בסרביה, האימפריה הרוסית
פטירה 28 בנובמבר 1980 (בגיל 82)
תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלי
מקום לימודים
תקופת הפעילות 19151980 (כ־65 שנים)
תחום יצירה ציור, פיסול, ספרות ילדים
זרם באמנות אסכולת ארץ ישראל
פרסים והוקרה פרס ישראל (1978)
יקיר העיר תל אביב-יפו
פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול
פרס אנדרסן עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מנחם גוטמן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שחזור הסטודיו של גוטמן במוזיאון נחום גוטמן לאמנות, נווה צדק
קבריהם של נחום גוטמן ואשתו דורה, עליהם חקוקה חתימתו המפורסמת
לוחית זיכרון על ביתו של נחום גוטמן ברחוב אחד העם 136 בתל אביב

נחום גוטמן (15 באוקטובר 1898, טלנשטי, בסרביה28 בנובמבר 1980, תל אביב) היה צייר, מאייר, פסל וסופר ישראלי, יליד האימפריה הרוסית. חתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת תשל"ח (1978).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים, 1913-1898[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחום גוטמן נולד ב-1898 בעיירה טֶלֶנֶשטי שבבסרביה (אז בתחומי האימפריה הרוסית; כיום במולדובה), הרביעי מבין חמשת ילדיהם של ש. בן-ציון (אלתר גוטמן) ואשתו רבקה. ב-1903 עבר עם משפחתו לעיר אודסה ושם למד עברית ב"חדר המתוקן" שפתח אביו הסופר. עם המורים בחדר המתוקן נמנה חיים נחמן ביאליק, שהפך בהמשך לידידו של גוטמן. את בית אביו פקדו בילדותו, בין השאר, אלחנן ליב לוינסקי, יהושע חנא רבניצקי, אלתר דרויאנוב, מאיר דיזינגוף ומנדלי מוכר ספרים[1]

באוקטובר 1905 עלה גוטמן עם משפחתו לארץ ישראל.[2] תחילה גרו בשכונת נווה שלום על גבול יפו. חמש שנים למד ב"בית הספר לבנות" בנווה צדק, שאביו שימש בו מורה. משפחו של נחום גוטמן אף התגוררה בבניין בית הספר, בדומה למשפחותיהם של מורים אחרים בו.[3] בהמשך למד בבית הספר של חברת "עזרה", שגם בו לימד אביו. לאחר זמן עברה המשפחה לבית בן ארבעה חדרים ברחוב בוסתנאי שבנווה צדק.[4]

הסופר ש"י עגנון היה מזכירו של אביו באותם ימים. בכתב העם שפרסם אביו, העומר, פרסם לראשונה עגנון את הסיפור עגונות, שלפיו עברת את שם משפחתו מצ'צ'קס לעגנון.[5] ב-1910 נפטרה אמו של גוטמן בטבריה ונטמנה בעיר על ידי עגנון. זאת הסיבה שגוטמן לא צייר את דיוקנה של אמו, בניגוד לכל קרוביו האחרים. המשפחה עברה להתגורר באחוזת בית (ראשיתה של העיר תל אביב). אביו נישא מחדש לרופאת הילדים בת-שבע יוניס. לילדיו לא היה מקום בבית החדש וסבתו של גוטמן הצעיר עלתה לארץ כדי לעזור בגידול המשפחה[6]. גוטמן הילד החל ללמוד בגימנסיה הרצליה, ששכנה בצמוד לבית המשפחה ברחוב הרצל מס' 3. במקביל החל ללמוד ציור אצל הציירת אירה יאן.

מ"בצלאל" לאירופה, 1926-1913[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 16 למד אמנות ב"בצלאל" אצל אבל פן וזאב רבן. במלאת לו 18 חזר לתל אביב ונלווה לתושבים שגורשו ממנה - אך חזר כדי לשמור על העיר הריקה. בשלהי מלחמת העולם הראשונה התנדב, יחד עם מרבית תלמידי "בצלאל", לגדוד העברי. בשנים 19201926 למד אמנות בווינה, בברלין ובפריז. באותה עת יצר הדפסים רבים כגון "איוב ורעיו". ב-1923 אייר את ספרי אביו "כתבים לבני הנעורים", שיצאו לאור בברלין וכן את ספר שירי הילדים "החליל" של שאול טשרניחובסקי. בכך החל פעילות ארוכה של איור ספרי ילדים ונעשה חלוץ המאיירים של ספרי ילדים עבריים[7]. במהלך תקופה זו קשר גוטמן קשר קרוב עם פרידה פליגלמן, אנתרופולוגית יהודיה צעירה, שהיגרה מארצות הברית לאירופה. השנים שעשה בווינה, ברלין ופריז נחשבות לשנים שעיצבו את יצירתו[6]. קשריו הרומנטיים עם פליגלמן הסתיימו באחת כשחזר לתל אביב, באביב 1925.

ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שובו לארץ, ב-1926, ערך גוטמן תערוכות ציורים והשתתף בתערוכות אמני ארץ ישראל במגדל דוד. הוא השתייך, ביחד עם ישראל פלדי, ראובן רובין וציונה תג'ר, לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל". נושאי הציור של חבריה היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה, והם נתנו דגש לצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ. הם שאבו השראה מדמויותיהם של ערביי ארץ ישראל והאמינו כי דמותם היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העבריים בתקופת התנ"ך.

גוטמן הוסיף לאייר ספרי ילדים. בין השאר אייר את ספריו של חיים נחמן ביאליק ומספר רב של מקראות וספרי לימוד. מאות ספרים אוירו על ידו לאורך השנים, כולל ספריו שלו. בנוסף לפעילותו כצייר וכסופר עיצב גוטמן את סמלה הראשון[8] של העיר תל אביב ועסק גם בעיצוב תפאורה להצגות תיאטרון.

ב-1928 נשא לאישה את דורה יפה. אחותו של כתריאל יפה, רב החובל של ספינת כ"ג יורדי הסירה. ב-1936 נולד בנם מנחם (חמי).

"דבר לילדים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1931 השתתף גוטמן בייסוד כתב העת לילדים "דבר לילדים" ובמשך 32 שנה היה הצייר הקבוע של השבועון. הוא אייר את שערי העיתון, את אלפי הסיפורים והשירים שפורסמו בו, וכתב ואייר סיפורים ורשימות בהמשכים, שלאחר מכן קובצו לספרים[7].

ב-1934 נשלח על ידי עיריית תל אביב לדרום אפריקה לצייר את דיוקנו של יאן סמאטס. לבקשת עורך "דבר לילדים", יצחק יציב, ניאות לשלוח מן הנסיעה יומן מסע מאויר, כתחליף לאיורים הרגילים שפרסם, מאחר שבמהלך הנסיעה לא יכול היה לאייר חומרים שלא היו לעיניו. יומן המסע, המשלב מציאות ובדיון, פורסם בהמשכים בשבועון ובהמשך כונס לספרו הראשון, "בארץ לובנגולו מלך זולו".

מתעד ראשית תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העצמאות נלווה גוטמן אל הלוחמים כצייר צבאי ורישומיו ראו אור בחוברת "חיות הנגב".

מקום מיוחד בעבודתו לאורך השנים מקבלת מלאכת התיעוד והשימור של ראשית תל אביב. אביו ש. בן ציון נמנה עם 66 מייסדי שכונת אחוזת בית, וציוריו של גוטמן, שאותם צייר עשרות שנים לאחר מעשה, מקימים לחיים את מראה השכונה, קורותיה, אנשיה ובתיה. לרגל חגיגות היובל של תל אביב אסף גוטמן את זכרונותיו וציוריו מראשיתה של העיר והוציא לאור את הספר "עיר קטנה ואנשים בה מעט, סיפורים על ראשיתה של אחוזת בית, היא תל אביב". מועט מאוד התיעוד האותנטי על נושאים אלו, וזכרונותיו המסופרים והמאוירים של גוטמן הם מקור מידע חשוב וזוכים לציטוט ולהתייחסות אצל כל העוסקים בתקופה[9].

בשנות ה-50 זכה גוטמן להכרה בינלאומית, ציוריו הוצגו במוזיאונים הנחשבים בעולם, והוא ייצג את ישראל בביאנלות בינלאומיות. כן זכה בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרו "שביל קליפות התפוזים"[10]. יקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 1976 וחתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת 1978.

ב-1966 הכין פסיפס גדול ממדים המתאר תמונות מחיי תל אביב. הפסיפס נמצא על קיר באולם הכניסה המערבי למגדל שלום. ב-1976 עיצב פסיפס נוסף, פסיפס תולדות תל אביב, המתאר את תולדות העיר על שלושה לוחות גדולים ועוד 15 תמונות. פסיפס זה הוצב במקור בחזית בית העירייה הישן בכיכר ביאליק, אך הועבר וניצב כיום בחזית מגדל רוטשילד 1.

נחום גוטמן נפטר בתל אביב ב-28 בנובמבר 1980 ונטמן בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בעיר. ב-1998 נפתח בשכונת נווה צדק בתל אביב מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, שבו מוצגות יצירותיו המקוריות בשמן, באקוורל וברישום.

ב-1971 יצר הבמאי יונה זרצקי סרט על נחום גוטמן ואמנותו[11].

ב-2007 יצא להקרנות בבתי הקולנוע סרט האנימציה הארוך בין חולות ושביל קליפות. את התסריט כתבה דיתה גרי, על פי סיפורים וציורים מאת גוטמן.

רשימת פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים, עיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים באיורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוגרפיות וספרי אמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחום גוטמן: תערוכת יובל, ציורי שמן, צבע מים, פסלים, הוצאת המוזיאון 1969
  • כאלה היו, הוצאת מערכת הביטחון 1971
  • כחומר ביד היוצר - פסלוני החימר של נחום גוטמן, הוצאת כתר 1979
  • נחום גוטמן, עריכה ומבוא: אהוד בן עזר, צילומים: ישראל צפריר, עיצוב גרפי: דורית שרפשטיין, מודן הוצאה לאור, 1997
  • מזווית אחרת, הוצאת ידיעות אחרונות, 1998
  • לאה נאור, צייד הצבעים: סיפורו של נחום גוטמן, ירושלים: יד יצחק בן-צבי ('ראשונים בארץ'), תשע"ב, 2012
  • אבירמה גולן, נחום גוטמן (הישראלים), הוצאת צלטנר, 2019

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה האזרחי, נחום גוטמן, תל אביב: מסדה, 1965 (אלבום)
  • אהוד בן עזר (עריכה ומבוא), נחום גוטמן, גבעתיים: מסדה, 1984 (אלבום)
  • נורית גוברין, "פחד להחזיק בעט-כותבים" - בין נחום גוטמן לאביו, בתוך: 'דבש מסלע - מחקרים בספרות ארץ-ישראל', משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ט/1989, עמ' 344 - 354. ועוד שם לפי מפתח השמות.
  • גדעון עפרת, הפרדס הקסום: הדימוי האירוטי ביצירתו של נחום גוטמן, הוצאת מוזיאון נחום גוטמן, 2001
  • רותי גוטמן, מרים ברושי (עורכות), נחום גוטמן: 1898–1980: ביבליוגרפיה, 2 כרכים, תל אביב: מוזיאון נחום גוטמן, 2003–2006. (כרך ב: מאמרי ביקורת על האמן ויצירתו)
  • מירה מאיר, נחום גוטמן אוהב ציורים: בעקבות הספר אני אוהב לצייר", הוצאת משרד החינוך והתרבות
  • תמר רותם, מעבר לים, רומן ביוגרפי, הוצאת שוקן, 2021[19]
  • יעל דורון, נחום גוטמן פינת ביאליק: דיאלוג בין ספרות לאמנות, הוצאת רסלינג, 2022.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גוטמן, עמ' 15-14
  2. ^ גוטמן, עמ' 32-25
  3. ^ גוטמן, עמ' 34
  4. ^ גוטמן, עמ' 40
  5. ^ גוטמן, עמ' 47-44
  6. ^ 1 2 רותם, תמר, מעבר לים, ישראל: שוקן, 2021, עמ' 77-79 132-133
  7. ^ 1 2 אוריאל אופק, כרך שני, ספרות הילדים העברית 1900–1948, דביר, 1988, עמ' 487-486
  8. ^ נאור, לאה, צייד הצבעים, ישראל: יד בן - צבי, 2012, עמ' 270
  9. ^ למשל 'תל אביב'- מודי וענת, פרק 1 שדורי קשת, תל אביב, ספריית עידן, הוצ' יד בן צבי 1980, ועוד
  10. ^ IBBY, IBBY Honour List (1956-1980), April 1980, p.11
  11. ^ זריצקי, יונה. נחום גוטמן - ארכיון שפילברג האוניברסיטה העברית, 1971.
  12. ^ גנזים - אגודת הסופרים בישראל, "שאול טשרניחובסקי 100 שנה להולדתו", חוברת 90, תשרי תשל"ו, כרך ז', שנה 13, עמוד 53
  13. ^ צל"ש לסופרים ישראלים, מעריב, 11 במאי 1979
  14. ^ חולק פרס דיזנגוף במוזיאון, דבר, 28 בפברואר 1956; חולק פרס דיזנגוף לציור ולפיסול, הצופה, 28 בפברואר 1956
  15. ^ נחום גוטמן – ברשימת הכבוד של "פרס אנדרסן", דבר, 9 באוגוסט 1962
  16. ^ "פרס יציב" – לנחום גוטמן, דבר, 26 בפברואר 1964
  17. ^ פרס פיכמן חולק לנחום גוטמן ולברוך האגר, דבר, 23 ביוני 1969
  18. ^ פרס-ישראל בספרות ילדים לנ. גוטמן, אנדה עמיר ול. קיפניס, דבר, 8 בפברואר 1978
    חתני פרס ישראל תשל"ח, דבר, 10 במאי 1978
  19. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ', הסיפור שעוד לא סופר על נחום גוטמן, באתר הארץ, 15 במאי 2021