נורמנים
 | |
| כיבושי הנורמנים במאה ה-12 (באדום) | |
| שפות | |
|---|---|
| נורדית עתיקה, לטינית | |
| דת | |
| פגאניות נורדית, נצרות |
הנורמנים (בנורדית עתיקה: Norðmaðr – "איש (מן) צפון (נור)") היו פולשים סקנדינבים (בעיקר ויקינגים-דנים) אשר במהלך המחצית השנייה של המאה ה-9 לספירה החלו בכיבוש החלק הצפוני של צרפת הידוע כיום בשם נורמנדי, ממנו התפשטו לאיטליה; הם ידועים גם בשל הכיבוש הנורמני של אנגליה, שהחל עם קרב הייסטינגס ב-1066.
הנורמנים היו ממוצא ויקינגי, אבל היו למעשה בעיקר ממערב פלנדריה. טרם התיישבות הנורמנים בצרפת, הם היו ככל השבטים הוויקינגיים, אשר בזזו ושדדו כפרים ששכנו על חופי המדינות השכנות, ואף חדרו עמוק יותר ליבשה דרך הנהרות. במהלך המאה ה-9 התהדקו הקשרים בין המנהיגים הנורמנים למלך האנגלי והם שימשו לו כשכירי חרב במאבק על כיבוש האי הבריטי והכפפתו תחת מנהיגות אחת. בשנת 911, לאחר פשיטות על צפון צרפת ומצור על פריז, העניק להם שארל התם מלך פרנקיה המערבית את אזור הסן התחתי. באזור זה, שהפך לאחר התפשטות מסוימת לדוכסות נורמנדיה, הקימו הנורמנים את בירתם רואן. מנהיג הפולשים, הרולף או רולו מנורמנדי (הידוע יותר גם בשמו הלטיני רוברט) נשבע אמונים לשארל התם כדי שזה ייתן לו את חבל הארץ. לאחר כמה שנים של התנחלות בנורמנדי, התנצר רולו ובעקבותיו שאר הנורמנים ובכך החלה תקופה חדשה בתולדות עם זה.
הנורמנים שאימצו את הדת הנוצרית ואת השפה הצרפתית העתיקה, יצרו באמצעות שילוב מסורתם זהות תרבותית חדשה, נפרדת משכניהם הפרנקים ומבני ארצות מוצאם הסקנדינביים.
התרבות הנורמנית הייתה משתנה וסתגלתנית, ולמשך זמן מסוים הובילה אותם לכיבוש שטחים בכל רחבי אירופה.
כיבוש אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – ממלכת אנגליה הנורמנית, הכיבוש הנורמני של אנגליה
הכיבוש הנורמני של אנגליה לא נבע מייצרי התפשטות חסרי רסן, או מצפיפות רבה מידי בנורמנדי, היא נבעה עקב סכסוכי ירושה. ויליאם הכובש טען כי הוכרז כיורשו של מלך אנגליה אדוארד המודה שעמד למות ואשר לא היו לו בנים לרשת אותו.
לאחר בגידתו של הרולד גודווינסון בויליאם, לא נותר לו אלא לשים פעמיו אל עבר אנגליה ולדרוש בכוח את הכתר המגיע לו. בקרב הייסטינגס כאמור ניצחו הנורמנים את הסקסונים והתנחלו באנגליה, כאשר הם נטמעים בקרב הסקסונים.
הנורמנים בסיציליה ודרום איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – ממלכת סיציליה הנורמנית
לשטחי דרום איטליה הגיעו נורמנים ב-999 כשכירי חרב בהזמנת שליטי ערי מדינה מקומיים שנזקקו לעזרה בהתמודדות עם הקיסרות הרומית המזרחית. במקביל, היו נורמנים ששימשו שכירי חרב באימפריה הרומית המזרחית. ב-1029 נתן להם הדוכס סרגיוס הרביעי מנאפולי מקום להקמת יישוב קבע.
ב-1035 הגיעו לדרום איטליה ויליאם יד הברזל יחד עם אחיו דרוגו והצטרפו ללומבארדים באפוליה במלחמתם כנגד הביזנטים. כאשר הביזנטים הובסו ב-1040 קיבלו השניים את אמאלפי כשלל.
בנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטירות בנורמנדי ובאנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טרם התיישבו הנורמנים בצרפת, היו יורדי ים שהיו נוהגים כמו עמים נורדיים אחרים, לפשוט על חופים של ממלכות אחרות ולבזוז אותם. כאשר בראשית המאה ה-10 התיישבו רולו ואנשיו בשפך הסיין העילי (לכיוון האוקיינוס האטלנטי), הם עזבו בהדרגה את עיסוקיהם הימיים ועסקו בגיבוש וחיזוק שליטתם על השטחים הקרקעיים שכבשו.
האסטרטגיה המרכזית שלהם, שנולדה בנורמנדי, כללה בניית ביצורים מהם יכלו הנורמנים לצאת למתקפה, להיות מוגנים ואף לשלוט על טריטוריות סמוכות. בהמשך, הפכו ביצורים אלו למעין טירות אשר רובן המכריע היה עשוי מבני עץ המוגנים בחומת עץ אשר חפיר סובב אותן.
כאשר כבשו הנורמנים את אנגליה ב-1066, הם החלו לבנות ביצורי קבע מאבן, כדי לזכות ביתרון על אויביהם. דוגמה מובהקת לכך הוא המגדל הלבן, המצוי בימינו במתחם מצודת לונדון.
הנורמנים בנו טירות רבות, כדי להגן על גושי ההתיישבות שלהם ועל צירי האספקה ברחבי האי. גם כאשר הרחיבו את כיבושם לוויילס ולסקוטלנד, המשיכו הנורמנים בשיטה זו.
בימינו ניצבות טירות ושרידי טירות רבים על אדמת האי הבריטי, כעדות לפועלם של הנורמנים, שעל אף היותם עם קטן, כבשו אי גדול והשפיעו עליו מהיבטים רבים.
