נורית גוברין

נורית גוברין

לידה	5 בנובמבר 1935 (בת 88) תל אביב, פלשתינה (א"י)
ענף מדעי	ספרות
מקום מגורים	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב
תלמידי דוקטורט	אבנר הולצמן
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1998)
תרומות עיקריות
חקר הספרות העברית

נורית גוברין (נולדה ב-5 בנובמבר 1935) היא חוקרת, סופרת, מורה, מרצה ופרופסור אמריטה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

פרופ' נורית גוברין באירוע של פרויקט בן-יהודה, 2018

נורית גוברין נולדה בתל אביב, בת לסופר ולמסאי ישראל כהן ואחות לחגית הלפרין. את הוויית הספרות העברית ספגה מילדותה.למדה בבית הספר תל נורדאו והשלימה את לימודי התיכון שלה בבית הספר "תיכון חדש". לאחר שירותה בנח"ל הייתה זמן קצר חברת קיבוץ מעין ברוך. את לימודיה האקדמיים עשתה באוניברסיטת תל אביב בשנים 1961–1972. בשנת 1964 קיבלה תואר ראשון בספרות ותנ"ך ותעודת הוראה. עבודת הדוקטור שלה נושאת את השם "העומר וש. בן-ציון עורכו". במוסד הזה החלה גם להורות, והיא עשתה בו את כל הדרך האקדמית עד למעלת פרופסור מן המניין, תואר שאותו קיבלה בשנת 1990.

נורית גוברין היא מהמובילות של תחום חקר הספרות העברית והוראתו. היא מילאה בארץ ומחוצה לה תפקידים ציבוריים הקשורים לתחום הספרות העברית. על פעילותה בתחום זכתה בשורה של פרסים, ובהם פרס ביאליק לספרות יפה בשנת 1998. חידושה העיקרי של נורית גוברין בחקר הספרות העברית והבנתה הוא בתפיסתה כרב-מערכת תרבותית והיסטורית שיש לה זיקות הדוקות לתחומים נוספים: התחום החברתי, הביוגרפי וההיסטורי. היא הקפידה על הצגה מפורטת ומוארת של התהליך ההיסטורי-תרבותי שהוביל את הספרות העברית ממרכזים שונים בעולם (מזרח אירופה, אמריקה) אל המרכז היחיד בארץ ישראל ובישראל. גוברין השתתפה במרבית מהכנסים של ברית עברית עולמית.

נורית גוברין כתבה ספרי מחקר רבים, ובהם פיתחה את תפיסת היסוד שלה. בין השאר כתבה מונוגרפיות על גרשון שופמן, דבורה בארון ואהרן מגד; ספרים העוסקים בחקר כתבי עת ספרותיים ובחקר חבורות ספרותיות; ואסופות של מאמרי ביקורת התייחסות וגילויים ראשונים מהארכיונים. תורתה שונה מתורת הספרות הכללית שפותחה באוניברסיטת תל אביב ולעיתים אף מנוגדת לה. גוברין היא גם מחלוצות המחקר הספרותי העברי הנוגע ליצירתן של סופרות עבריות. בין הפרסים שהוענקו לה: פרס אברהם קריב על ספרה "ברנר – 'אובד עצות' ומורה-דרך" (1993); פרס ביאליק (1998); פרס ישראל אפרת (2002), פרס מפעל חיים מטעם עירית רמת-גן (2010); אות יקירת העיר תל אביב-יפו (2010).

בשנת 2005 פרשה גוברין לגמלאות בתום ארבעים שנות הוראה ומחקר בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. לרגל המאורע הוגש לה "ספר יובל", אסופה נרחבת של דברי ספרות, מחקר ויצירה, בהשתתפותם של ארבעים יוצרים וחוקרים. ספר יובל זה, "ממרכזים למרכז – ספר נורית גוברין" (בעריכת אבנר הולצמן ובהוצאת אוניברסיטת תל אביב) מציג באופן נרחב ומגוון את הנחות היסוד שהניחה בחקר הספרות העברית החדשה ובהוראה. מאז יציאתה לגמלאות ממשיכה גוברין לפרסם ספרים ומחקרים. לימדה בהתנדבות בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, למעלה מעשר שנים (עד תשע"ט/2018). משתתפת בכנסים בארץ ובעולם ומרצה בפני קהלים שונים במסגרות רבות. בשנת תש"ע (2010) זכתה באות יקיר העיר תל אביב-יפו ובפרס עיריית רמת גן למפעל חיים בספרות. ביבליוגרפיה של כל כתביה והכותבים עליה, בשנים 1950 - 2020 בעריכת אלי שקדי, בהוצאת צבעונים, תשע"ט/2019, 150 עמודים, לקראת יובל ה-85 שלה.

בפברואר 1956 נישאה לשלמה גוברין, בנו של ח"כ עקיבא גוברין, בקיבוץ מעין ברוך. לבני הזוג נולדו שלושה בנים. נורית ושלמה גוברין היו נשואים עד מותו של שלמה באוגוסט 2009. לבני הזוג שמונה נכדים ועשרה נינים.

מספרי נורית גוברין

• ראובן פאהן, מבחר כתבים, מחקר, מבוא, עריכה וביבליוגרפיה: נורית גוברין, הוצאת מסדה, 1969.
• שי של ספרות, המכון לחקר הציונות באוניברסיטת תל אביב והוצאת עקד, 1973.
• מעגלים, רמת גן, הוצאת מסדה, אגודת הסופרים, 1975.
• מפתחות, אוניברסיטת תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978.
• "העומר": תנופתו של כתב-עת ואחריתו, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1980.
• שרשים וצמרות: רישומה של העלייה הראשונה בספרות העברית, פפירוס, 1981.
• מאופק אל אופק: ג. שופמן חייו ויצירתו, שני כרכים, הוצאת יחדיו, 1982.
• תלישות והתחדשות: הסיפורת העברית בראשית המאה ה-20 בגולה ובארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 1985.
• 'מאורע ברנר': המאבק על חופש הביטוי, יד בן צבי, 1985.
• המחצית הראשונה: דבורה בארון - חייה ויצירתה, מוסד ביאליק, 1988.
• דבש מסלע: מחקרים בספרות ארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 1989.
• ברנר - "אובד עצות" ומורה דרך, משרד הביטחון, 1991.
• צריבה: שירת-התמיד לברנר, משרד הביטחון, 1995.
• כתיבת הארץ: ארצות וערים על מפת הספרות העברית, הוצאת כרמל, 1998.
• קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרכים א - ב, הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, 2002.
• נוסעת אלמונית: שלומית פלאום - חיים ויצירה, הוצאת כרמל, 2005.
• ציפור חלוּמה - על שירתה של ציפי שחרור, אחרית דבר לספרה של ציפי שחרור, "עונה שנייה לאהבה", 2000.
• קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרכים ג - ד, הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, 2008.
• אהרן מגד: חסד החיים - דיוקנו של בן-הארץ כסופר עברי, הוצאת כרמל, (תשע"ב) 2011
• קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרכים ה - ו, הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, 2015
• עטרת קוצים - דברי סופרים בפרס ברנר, יחד עם רחל סטפק, הוצאת גוונים, 2017.
• קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך ז, הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט / 2019.
• קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך ח, הוצאת צבעונים ואוניברסיטת תל אביב, תשפ"ב / 2022.

לקריאה נוספת

• אבנר הולצמן, "קווים למפעלה המחקרי של נורית גוברין", בתוך: נורית גוברין, קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך א, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 10–21.
• נורית גוברין, "לאחוז בשולי ההיסטוריה: דור שנות השלושים ומשהו – קטלוג חוויות", קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך ב, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 470–483.
• אבנר הולצמן, עין בעין: על עשרים חוקרי ספרות, הוצאת כרמל, ירושלים, 2018, עמ' 175 - 213
• הרצל חקק, "היכל הספרות הנשכחת". על הכרך השביעי של 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', לרבות ששת הכרכים הקודמים. 'מקור ראשון. שבת', כ"ר במרחשוון תש"ף (22 בנובמבר 2019), עמ' 18 - 19.
• הרצל חקק, "קריאה לדורות - מגדלור של אורות", 'סלונט, מגזין ספרותי אינטרנטי', בעריכת לילי פרי, י"ז בסיון תשפ"ב (16 ביוני 2022).
• משה גרנות. "המסע אל לב היוצרים והקוראים" 'האומה', שנה ס' גיליון 227, אב תשפ"ב (אוגוסט 2022), עמ' 108 - 112. על הכרך השמיני של 'קריאת הדורות'.
• עפרה מצוב-כהן. "נאה דורשת, נאה מקיימת", 'עתון 77', גיליון 426, אב-אלול תשפ"ב (אוגוסט-ספטמבר 2022), עמ' 14. על הכרך השמיני.
• מירון ח. איזקסון, "קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה", המסדרון, בעריכת יאיר בן-חיים, גיליון 16, טבת תשפ"ג (דצמבר 2022), עמ' 10.
• ננה אריאל, "משפחת הנשכחים", 'קשר. כתב עת לחקר תולדות העיתונות והתקשורת בעולם היהודי ובישראל', בעריכת גדעון קוץ, מספר 59, סתיו 2022, עמ' 247 - 249. על הכרך השמיני.

ביבליוגרפיה:

• כתבי נורית גוברין. ביבליוגרפיה (1950–2004). ערך: יוסף גלרון-גולדשלגר; השלים ועידכן: אבנר הולצמן. הוצאת מכון כץ לחקר הספרות העברית, בית הספר למדעי היהדות אוניברסיטת תל אביב, 2005.
• כתבי נורית גוברין. ביבליוגרפיה (1950 - 2020). ערך: אלי שקדי. הוצאת צבעונים, תל אביב, 2020. כוללת בתוכה גם את קודמתה. עם מבוא של נורית גוברין: "הלל לביבליוגרפיה ולביבליוגרפים".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נורית גוברין בוויקישיתוף

• נורית גוברין, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• נורית גוברין, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• כתבי נורית גוברין בפרויקט בן-יהודה
• נורית גוברין, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• הספרים של נורית גוברין, באתר "סימניה"
• נורית גוברין, פגישתם של גולי ארץ-ישראל עם מצרים והקהילה היהודית בה במלחמת-העולם הראשונה(הקישור אינו פעיל), פעמים, 25, תשמ"ו 1985, עמ' 73–101
• בן ציון יהושע, נורית גוברין: מחקר בלשי ומסע במנהרת הזמן, אי-מאגו
• כל כתבי נורית גוברין : ביבליוגרפיה, 1950–2020, בעריכת יוסף גלרון-גולדשלגר ; הוסיף, עדכן והשלים – אלי שקדי, הוצאת צבעונים, תשע"ט/2019, 150 עמודים.
• מאמרי נורית גוברין באתר נתן אלתרמן
• יקירי העיר תל אביב-יפו לשנת 2010, עיריית תל אביב
• נורית גוברין, לעקיבא גוברין. הַאוֹחֵז בַּקּוֹאַלִיצְיָה מוֹשְׁכוֹת וָרֶסֶן, באתר הארץ, מוסף ספרים, 2 בספטמבר 2016
• יוסי פלס, תפישת העולם הספרותית של נורית גוברין, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2015
• על נורית גוברין במלאת לה 85 | אבנר הולצמן, על נורית גוברין, מורתי | יוסי פלס, חמלה לכושלים, לתלושים ולנידחים | רוני סומק, במחזור הדיו שלה זורם גם דם | באתר הארץ, 19 בנובמבר 2020
• אלי אשד, נורית גוברין: חוקרת הספרות כבלשית, באתר "יקום תרבות", 31 באוקטובר 2020

הערות שוליים

הקודם: יהושע קנז

פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם אריה סיון, אפרים קישון 1998

הבא: אהרן אלמוג, נורית זרחי, יורם קניוק