נוחי דנקנר
 | |
| לידה |
13 בנובמבר 1954 (בן 69) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| מקום מגורים | הרצליה |
| השכלה |
אוניברסיטת תל אביב |
  | |
נוחי דנקנר (נולד ב-13 בנובמבר 1954 בתל אביב) הוא איש עסקים. נודע בשל שליטתו בין 2003 ל-2013 (דרך חברות פרטיות ממונפות) בקבוצת אי די בי אשר החזיקה בשיאה בחברות רבות במשק, אך בסוף 2013 איבד שליטה זו על רקע הסדר חוב. בשנת 2011 הונו האישי הוערך ב-1.2 מיליארד דולר.
הורשע בעבירות על חוק ניירות ערך ועל חוק איסור הלבנת הון ונידון לשלוש שנות מאסר.[1][2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נח (נוחי) דנקנר נולד ליצחק דנקנר (1924—2023) וזהבה לבית דוברושין, ילידת תל אביב ודור רביעי בארץ, שב-2011, אף השיאה משואה ביום העצמאות על התנדבותה ב"מועצה לישראל יפה". אביו, יצחק דנקנר, היה אחד מששת האחים שהקימו את "דנקנר השקעות" והיו בעלי מפעל תעשיות מלח לישראל בעתלית.
לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הרצליה ב-1972, התגייס דנקנר לצה"ל והתנדב לקורס טיס, ממנו הודח לאחר שנה, והוצב בלהק המודיעין. השתחרר משירות מילואים בדרגת רב-סרן. לאחר שירותו למד מדע המדינה ומשפטים באוניברסיטת תל אביב, שם גם ערך את כתב העת "עיוני משפט". אחרי סיום לימודיו והתמחות במשרד יגאל ארנון ושות׳, היה ממייסדי משרד עורכי הדין דנקנר-לוסקי.
ב-1999 הכיר את הרב יעקב איפרגן, המכונה "הרנטגן" ומאז, לפי עדותו, התפתחה ביניהם מערכת יחסים הדוקה. דנקנר הצהיר בתוכנית טלוויזיה ב-2010: "אני נהנה ממנו, מהחוכמה שלו, מהעצות שלו, מהניסיון שלו." לפי עדויות שונות במשך השנים, דנקנר התייעץ עם הרב איפרגן בקביעות לפני ביצוע עסקאות בהיקף ענקי. הוא הפך לאורח הכבוד הראשי שלו בהילולות השנתיות שהוא עורך בנתיבות, ולפי מקורות שונים בשנים 2005–2010, תקופת הפיכתו לטייקון, תרם דנקנר 20 מיליון שקל לעמותות של הרב איפרגן ומיליוני שקלים נתרמו בידי חברות ציבוריות שבשליטתו.[3] ב-2013, שנת התמוטטות עסקיו, הוא נעדר לראשונה מההילולה של הרב איפרגן.
גנדן תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1995 הקים יחד עם אביו, יצחק דנקנר ושותפים נוספים (אבי פישר, צור דבוש, ומשפחת שימל) את חברת "גנדן תיירות ותעופה" (על שם מנזר גנדן בטיבט בו ביקר), שפעלה כחברת החזקות בתחומי התיירות והתעופה. בינואר 1996 רכשה גנדן תיירות את השליטה בחברת "אופן סקיי", העוסקת בייצוג חברות תעופה זרות בישראל. בספטמבר 1997, רכשה את חברת התעופה "ישראייר".[4] ובהמשך את החברות "המילניום השלישי", "נתור" ו"יוניטל".
בשנת 2009 רכשה איי די בי חברה לפיתוח (אז חברה ציבורית בשליטת נוחי דנקנר) את חברת "גנדן תיירות ותעופה", ומיזגה אותה עם כלל תיירות, המוחזקת גם כן בידי אי די בי חברה לפיתוח.[5] פעילותה של כלל תיירות בתחומי התיירות והנסיעות בוצעה באמצעות החברה הבת דיזנהויז שמוזגה לתוך גנדן תיירות.[6] הקבוצה הממוזגת החלה לפעול בשם "איי די בי תיירות". העסקה גררה ביקורת ציבורית רבה, מאחר שבאותה עת היו לגנדן תיירות הפסדים צבורים וחובות של עשרות מיליוני שקלים, שהועברו מחברת גנדן הפרטית לחברה הציבורית אי די בי.[7]
רכישת מניות בנק הפועלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דנקנר השקעות
בשנת 1997 יזם נוחי דנקנר יחד עם בן דודו דני דנקנר, בניגוד לדעתו של דודו שמואל דנקנר שהיה עד אז הדמות הדומיננטית והמובילה בעסקי המשפחה, עסקה שבה רכשה תעשיות מלח 11.6% ממניות בנק הפועלים תמורת 358 מיליון דולר (1.4 מיליארד שקל), ההשקעה מומנה במלואה בהלוואה שתעשיות מלח קיבלה מבנק לאומי על ידי שעבוד הקרקעות של תעשיות מלח כבטוחה להלוואה. בנק לאומי העריך את שווי הקרקעות ב־200 מיליון דולר על סמך ההסכם עם מינהל מקרקעי ישראל המקנה לתעשיות מלח זכויות בנייה נרחבות על הקרקעות. נכון לשנת 2016 החובות הללו עדיין לא הוחזרו.[8]
אומדן שווי הקרקעות של תעשיות מלח נקבע על סמך הסכם שבגינו נעצר דני דנקנר באשמת מתן שוחד והלבנת הון. שווי הקרקעות של תעשיות מלח היה למעשה נמוך בהרבה מהשווי בו העריכו אותן בבנק לאומי, וספק אם הם היו מאשרים את ההלוואה אם היו יודעים על כך מראש.[9]
הפרדת עסקי המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1999, בתום שנתיים של מתיחות בין נוחי דנקנר לבין שמואל דנקנר, הוחלט על פילוג בעסקי המשפחה, שמואל דנקנר ובני משפחה אחרים רכשו את המניות של נוחי דנקנר, של אביו, יצחק דנקנר, ושל משפחת גילינסקי בחברת דנקנר השקעות תמורת 100 מיליון דולר.[10]
בדיעבד נאלצו שאר בני משפחת דנקנר להקדיש את המחצית הראשונה של שנות ה-2000 בניסיונות לחלץ עצמם מההלוואה מבנק לאומי. בסופו של דבר מכרו את השליטה בדנקנר השקעות ביוני 2004, תמורת 58 מיליון דולר לדלק נדל"ן של יצחק תשובה. בינואר 2007 נאלצה המשפחה למכור גם את השליטה בתעשיות מלח (לשרי אריסון) תמורת 886 מיליון שקל, והעניקה לה בכך את השליטה הבלעדית בבנק הפועלים.[11]
גנדן השקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – גנדן השקעות
בשנת 1999 ייסד דנקנר ושותפים נוספים את חברת גנדן השקעות ("גנדן הולדינגס בע"מ") – חברה שביצעה השקעות כושלות בתחומי הנדל"ן, התקשורת והטכנולוגיה. בעקבות כישלון זה, חובו האישי של דנקנר לבנקים דרך גנדן הוערך בכ-400 מיליון ש״ח.[12][13]
רכישת קבוצת אי די בי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 2003 רכשה גנדן השקעות, יחד עם משפחות מנור ולבנת, מהמשפחות רקנאטי וקרסו, את השליטה בקבוצת אי די בי, שהייתה אחת מהקבוצות הפעילות והמעורבות ביותר במשק הישראלי וכללה את שופרסל, נייר חדרה, מכתשים אגן תעשיות, נכסים ובניין, גב ים, אלרון, כלל עסקי ביטוח ועוד.[14]
קרן הפנסיה "מבטחים הוותיקה" שבבעלות ההסתדרות, סיפקה מימון בהיקף של 54 מיליון דולר לגנדן, כדי שזו תוכל להשלים את ההשתלטות.[15][16] עסקת מתן המימון האמורה לוותה בביקורת רבה, ואושרה בין היתר בזכות תמיכתם של שלושה דירקטורים חדשים, שהצטרפו לקרן "מבטחים" ואישרו את המענק בישיבה הראשונה שבה השתתפו. חבר הכנסת לשעבר שמואל אביטל, ששימש יו"ר הקרן באותה עת, מונה בשנת 2008 על ידי דנקנר ליו"ר חברת "מקסימה" שבשליטתו.[17] בתקופה זו דנקנר יחד עם שותפיו בגנדן החזיקו בכ-55% ממניות איי. די. בי אחזקות. בשנת 2006 הוענק לדנקנר פרס התעשייה בקטגוריית האלקטרוניקה.
שבע השנים הראשונות של דנקנר באי.די.בי היו הצלחה ובמהלכן הגדיל את היקפה של אי די בי על ידי רכישת חברות רבות. בשנת 2005 רכשה דיסקונט השקעות את חלקיהן של מתחרותיה בסלקום ובשנת 2006 רכשה אי די בי את כור תעשיות. כן נרכשה קלאבמרקט על ידי שופרסל, עסקה שהיוותה גורם משמעותי בעליית מחירי המזון ויוקר המחיה בישראל.[18]
הקבוצה שבראשות דנקנר נכנסה מוכנה למשבר הסאבפריים בשנת 2008 שממנו יצאה מחוזקת. כמו כן, עסקה אי.די.בי בפיתוח נדל"ן בלאס וגאס (יחד עם קבוצתו של יצחק תשובה).
בשנת 2010, שהיוותה את שנת השיא של דנקנר, הוא דורג ברשימת המיליארדרים של פורבס עם הון של מיליארד דולר.
בשנת 2009 רכשה איי די בי חברה לפיתוח (חברה ציבורית שכבר איננה נסחרת בבורסה לאחר מחיקתה מהמסחר על ידי נוחי דנקנר בעיצומו של המשבר הכלכלי) את חברת התיירות הפרטית של נוחי דנקנר ואבי פישר, גנדן תיירות ותעופה, ומיזגה אותה בחברה הפרטית כלל תיירות, המוחזקת גם כן בידי אי די בי חברה לפיתוח.[5]
ב-17 בדצמבר 2013 איבד את השליטה ב-IDB. ב-5 בינואר 2014 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי השליטה באי.די.בי תועבר מידיו של דנקנר לשליטת קבוצת אקסטרה-אלשטיין של אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה.
פרויקט הפלאזה לאס וגאס[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 2007 הודיעו אי.די.בי פיתוח ונכסים ובנין מקבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר על שיתוף פעולה עם אלעד גרופ (חברה פרטית בבעלות יצחק תשובה שבאמצעותה הוא מנהל את עסקי הנדל"ן שלו בצפון אמריקה) להקמת פרויקט מלונאות ענק בהשקעה של 7 מיליארד דולר בלאס וגאס. הקרקע לפרויקט נרכשה תמורת 1.2 מיליארד דולר ועליה היה ממוקם מלון קיים ("ניו פרונטיר").[19] ביולי 2007 נכסים ובנין גייסה 900 מיליון שקל באג"ח כדי לממן את חלקה בפרויקט.
בנובמבר 2007 יצחק תשובה ונוחי דנקנר לחצו במשותף על כפתור שהפעיל פיצוץ מבוקר אשר הביא לקריסתו של מלון "ניו פרונטיר" בן ה-16 קומות. המלון פוצץ כדי לפנות את הקרקע ולהתחיל בעבודות ההקמה של הפרויקט תחת המותג "פלאזה". באירוע הודיע נוחי דנקנר כי "השלמת הפרויקט, שצפויה בשנת 2011, תיצור לפחות 15 אלף מקומות עבודה חדשים בעיר".[20]
מספר חודשים לאחר השקת הפרויקט הוא החל להיתקל בקשיים, המשבר הכלכלי העולמי הוביל לבעיות בגיוס ההון הדרוש להקמה, כמו כן איש העסקים פויו זבלודוביץ', שבבעלותו מלון אחר הנושא את השם "פלאזה" בלאס וגאס, הגיש תביעה קניינית על הזכות לשימוש בשם "פלאזה לאס וגאס".[21] בנובמבר 2011 נודע כי ירד לטמיון כמעט כל ההון שהושקע במיזם.[22]
השקעה בבנק קרדיט סוויס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 2008–2010 רכשה כור תעשיות שבשליטתו של דנקנר מניות בבנק השווייצרי קרדיט סוויס והגיעה בשיא לאחזקה של 3.24% ממניות הבנק. סכום ההשקעה המצטבר בקרדיט סוויס הגיע ל-6.95 מיליארד שקל במאי 2010.[23] בשנים שלאחר מכן נמכר חלק גדול ממניות הבנק שנרכשו.[24]
מכירת מכתשים אגן תעשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 2010 התקיימו מגעים למכירת חברת מכתשים אגן תעשיות שבשליטת כור תעשיות לכמצ'יינה הסינית, ובעקבות כך לפיטורים נרחבים בחברה, דבר שהוביל לצעדי מחאה של עובדי החברה, ובעקבותיהם הודיעה אי.די.בי על הקפאת העסקה בשבוע עד לבירור הדברים מול ועד העובדים. בסוף אותו שבוע, הודיעה החברה כי הגיעה להסכם עם ועד העובדים, לפיו יפרשו 200 עובדי החברה באופן מיידי, ושאר עובדי החברה לא יפוטרו לפחות עד לשנת 2017.[25] עסקת המכירה הושלמה לפי שווי חברה של 2.4 מיליארד דולר.[26]
השקעה במעריב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש מרץ 2011 רכשה קבוצת אי די בי את עיתון מעריב באמצעות דיסקונט השקעות,[27] תמורת 147 מיליון ש"ח. בתקופת שליטתה בעיתון, הזרימה קבוצת אי די בי על פי ההערכות מעל 300 מיליון שקלים כהשקעה, אך בספטמבר 2012 החליט למוכרו, ללא חובות העסק וללא בית הדפוס, לשלמה בן צבי (שהחזיק בעיתון "מקור ראשון") תמורת 85 מיליון שקלים בלבד. על השקעה זו נמתחה ביקורת רבה,[28] ואף הוגשה תביעה נגזרת על-סך 370 מיליון ש"ח כנגד דסק"ש ונושאי המשרה בה.[29]
איבוד השליטה באידיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המינוף בו בחר דנקנר היה בעוכריו. הוא פעל להרחיב את עסקיו ולהגדיל את שליטתו באי. די. בי.[30] וגם קבוצת אי די בי פעלה לגיוס הלוואות במיליארדי שקלים הן מהבנקים והן מהציבור באיגרות חוב. בשנת 2013, היה סך חובותיו של דנקנר גדול משווי נכסיו.[31]
מספר גורמים תרמו לנפילתו של נוחי דנקנר: מינוף יתר, עסקאות כושלות (עסקת לאס-וגאס, קניית מעריב, ההשקעה במניית קרדיט סוויס), שימוש בדיבידנדים שזרמו ממורד הפירמידה העסקית כדי לבצר את אחזקתו באי.די.בי. תחת הורדת המינוף או רכישות נוספות, המחאה החברתית שגרמה לירידת ערך בחברת שופרסל ובעיקר הרפורמה בשוק הסלולר שכיווצה את שוויה של סלקום – החברה החשובה ביותר בקבוצה של דנקנר – במיליארדי שקלים.
ב-8 בדצמבר 2013 הצביעו הנושים של אי די בי אחזקות בעד הסדר נושים הכולל העברת השליטה על אי.די.בי. מידיו של נוחי דנקנר לידיהם של אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה.[32] הסדר זה אושר על ידי בית המשפט ב-17 דצמבר 2013 עם תנאים מתלים שאינם קשורים לדנקנר, וב-5 בינואר 2014 אישר בית המשפט הסדר זה באופן סופי. דנקנר הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, אך ערעורו נדחה ב-14 במאי 2014.[33]
הרשעתו בפלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף נובמבר 2012 עוכב דנקנר לחקירה ברשויות המס ובמשטרת ישראל, בחשד להרצת מניות אי די בי אחזקות.[34] ב-6 בינואר 2014, יום אחד בלבד לאחר איבוד השליטה באי די בי אחזקות, פורסם שהפרקליטות הודיעה על זימונו של דנקנר לשימוע, טרם הגשת כתב אישום בגין תרמית בקשר לניירות ערך (במניית אי די בי אחזקות), עבירה של פרט מטעה בתשקיף, עבירה של הפרת חובת דיווח ועבירה של איסור עשיית פעולה ברכוש אסור (הלבנת הון).[35] יחד עם דנקנר זומנו לשימוע גם חברת אי די בי אחזקות עצמה, ואיתי שטרום. מעורב נוסף, עדי שלג, חתם על הסכם עד מדינה.
החשד היה שבימים טרם הנפקת מניות אי די בי אחזקות בפברואר 2012 בסך 321 מיליון שקלים, בוצעה פעילות מסחר תרמיתית במניות אי די בי אחזקות על-מנת לתמוך בשער גבוה יותר של המניה ולאותת לשוק על עניין במניה על ידי ניפוח מחזור המסחר, כל זאת במטרה לשפר את סיכויי הצלחת ההנפקה והמחיר שיתקבל בה.
ביוני 2014 הוגש כתב אישום נגד דנקנר בעבירות על חוק ניירות ערך – תרמית מניות, הכנסת פרט מטעה בתשקיף והפרת חובת דיווח ובעבירה על חוק איסור הלבנת הון – סעיף עשיית פעולה ברכוש אסור.[36]
ביולי 2016 הרשיע אותו השופט ח'אלד כבוב בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.[37] ב-5 בדצמבר 2016 נגזרו עליו שנתיים מאסר בפועל, שנת מאסר נוספת על תנאי וקנס של 800 אלף שקל. ביצוע עונש המאסר עוכב עד להגשת ערעור.[38] דנקנר ערער על ההרשעה, ובמקביל הפרקליטות ערערה על קולת העונש.
ב-22 בינואר 2018, יומיים לפני שהייתה אמורה להעיד, התאבדה עדת מדינה במשפט הדיבידנדים.[39] התובעים ביקשו להציג את עדותה המוקלטת והשופטת ביקשה שיגישו בקשה, אך הצדדים פנו לגישור ולמחרת, הודיעו שהגיעו לפשרה.
באוגוסט 2018 החמיר בית המשפט העליון את עונשו לשלוש שנות מאסר, והוא החל לרצות אותו באוקטובר 2018.[40][41]
נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין קיצר את תקופת מאסרו של דנקנר בארבעה חודשים (המירם במאסר על תנאי) עקב סיבות בריאותיות, ולאחר שועדת השחרורים הסכימה להורדת שליש וקיצור מנהלי עקב צפיפות הוא שוחרר ב-2 בפברואר 2020 בתנאים מגבילים.[42][41]
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דנקנר נשוי לאורלי לבית הולצר (אחייניתו של בני פלד) ואב לשתי בנות ובן. מתגורר בהרצליה פיתוח. אח סבו היה עובד בן עמי. דני דנקנר, בן דודו, הורשע במתן שוחד בפרשת הולילנד ושירת שתי תקופות מאסר.[43]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גדי בלום וניר חפץ, עסקים וקהילה - נוחי דנקנר, ישראל לאן - 18 שיחות עם האישים שמעצבים את פני המדינה, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, תל אביב, 2008, עמ' 117 - 149
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שי שלו, אי.די ביס: איש השנה של "גלובס" – נוחי דנקנר, באתר גלובס, 25 בדצמבר 2002
- אורה קורן, "אם לא אי.די.בי, תהיה עסקה אחרת", באתר הארץ, 22 בדצמבר 2002
- ערן אזרן ומוטי בסוק, כך הפך דנקנר השקעה של מיליונים למיליארדים, באתר וואלה!, 13 במאי 2011
- חגי עמית, קונה-מרוויח-טועה-מוכר: העסקות שסיבכו את אי.די.בי, באתר TheMarker, 9 בדצמבר 2011
- חגי עמית, האיש שהאמין שמגיע לו הכל, באתר TheMarker, 30 בנובמבר 2012
- חזי שטרנליכט, הצרות של נוחי דנקנר, באתר ישראל היום, 30 בנובמבר 2012
- שרון שפורר, תחקיר: התיאבון של נוחי דנקנר לאנשי רשות ניירות ערך, באתר הארץ, 11 בינואר 2013
עמי גינזבורג, רז סמולסקי, דניאל שמיל, החיים הטובים של דנקנר // טייקון חדל פירעון עם בית ענק בהרצליה פיתוח ומטוס פרטי, באתר TheMarker, 13 במרץ 2013- שרון שפורר, כל אנשי נוחי, באתר TheMarker, 7 במאי 2013
- שוקי שדה, עשר שנים לעסקת אי.די.בי // שכרון כוח, באתר TheMarker, 7 במאי 2013
- שוקי שדה, עשר שנים לעסקת אי.די.בי // שושלת דנקנר, באתר TheMarker, 9 במאי 2013
- מיכאל רוכוורגר, עשור לעסקת אי.די.בי // בעליות ובירידה, באתר TheMarker, 9 במאי 2013
- יהודה שרוני, מיוחד: נוחי דנקנר מדבר על השנה הקשה ביותר בחייו, באתר מעריב השבוע, 15 באפריל 2014
- איתן אבריאל, איך הצליח אדם אחד לשלוט ב-400 מיליארד שקל של הציבור?, באתר TheMarker, 12 בפברואר 2015
- ישראל רוזנר, איתי רום, המקור, המקור: עלייתו ונפילתו של נוחי דנקנר, באתר nana10, 30 ביוני 2015
- ניר גונטז', נוחי דנקנר: אני חי על חשבון אחרים, באתר הארץ, 11 בינואר 2016
- סטלה קורין ליבר, כלום לא נפל משמיים על נוחי דנקנר. הכול החלטות גרועות שלו, באתר גלובס, 4 ביולי 2016
- יסמין גואטה, רותם שטרקמן, "יכול להגדיל דרך איתי? אתה ענק": כך נפל נוחי דנקנר - רגע אחר רגע, באתר TheMarker, 29 באוגוסט 2018
- שמעון איפרגן., על הרצפה, באתר מאקו, 8 בנובמבר 2018
- שמעון איפרגן, ליאור שלו, נוחי לא יוותר עד שהוא יבנה את האימפריה שלו מחדש. זה בוער לו בעצמות, באתר מאקו, 27 במאי 2020
- טל גלעדי, שוש מולא ואיתי אילנאי, "אינני מרגיש מסכן, אבל ברור שחוויית הכלא אינה נעימה. אינני עוד אדון לעצמי״, באתר "ידיעות אחרונות", 4 בספטמבר 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חן מענית, מכה קשה לדנקנר: העליון דחה את הערעור והחמיר את עונשו, באתר גלובס, 29 באוגוסט 2018
- ^ תלם יהב, העליון החמיר את העונש: נוחי דנקנר - לשלוש שנים בכלא, באתר ynet, 29 באוגוסט 2018
- ^ שרון שפורר, הציבור מפסיד מיליונים מהחברות בין נוחי דנקנר לרנטגן, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2012
- ^ שי שלו, זה העסק הכי מסעיר וסוחף שאני מכיר, באתר גלובס, 26 באוקטובר 1999
- ^ 1 2 גולן חזני, עסקת בעלי העניין של נוחי דנקנר יוצאת לדרך: המחיר של גנדן תיירות: 1.75 מיליון דולר בלבד, באתר כלכליסט, 7 באוגוסט 2009
- ^ יורם גביזון, אי.די.בי רוכשת מגנדן את ישראייר - ומשחררת אותה מערבויות ב-49 מיליון ד', באתר הארץ, 8 באוגוסט 2009
- ^ יורם גביזון, "דנקנר הכניס את ישראייר לאי.די.בי, השתחרר מחובות אישיים וגרם לציבור נזק של עד 440 מיליון שקל", באתר TheMarker, 20 בספטמבר 2012
- ^ מיכאל רוכוורגר, 25 מיליארד שקל על המדף. התעלומה: מי יקנה?, באתר TheMarker, 20 ביוני 2016
- ^ אתי אפללו, הקרקעות של הדנקנרים כבר לא יעזרו ללאומי, באתר הארץ, 24 באפריל 2010
- ^ שלומית לן, השושלות – דנקנר ורקנאטי, באתר גלובס, 2 באוקטובר 2005.
- ^ יורם גביזון, נפילתה של משפחת דנקנר, באתר TheMarker, 11 במאי 2009
- ^ אלי דניאל, גנדן השקעות - רקע, באתר TheMarker, 20 באפריל 2002
- ^ גולן חזני, דנקנר יתחייב להחזיר חובות עד סוף חייו, באתר כלכליסט, 27 ביולי 2014
- ^ שלומי גולובינסקי, עסקת החיים של נוחי דנקנר, באתר ynet, 20 במאי 2003
תרשים מבנה הבעלות של קבוצת אי די בי - ^ יורם גביזון, הסיבוב של נוחי דנקנר על עמיתי קרן הפנסיה מבטחים, באתר הארץ, 8 במאי 2005
- ^ מיכל רוה, קרן הפנסיה מבטחים שוקלת מחדש מימון עיסקת אי.די.בי, באתר גלובס, 17 במרץ 2003
- ^ סיון איזסקו, נוחי דנקנר מפנק: 240 אלף שקל לשמואל אביטל, באתר כלכליסט, 1 ביולי 2010
- ^ עדי דברת-מזריץ, קדמי בועדת הכלכלה: אישור רכישת קלאברמקט היה טעות, באתר TheMarker, 11 ביוני 2012
- ^ מיכאל רוכוורגר, נוחי דנקנר חובר לתשובה בעסקת הפלאזה בלאס וגאס: ישתתף ב-50% מההשקעה בהיקף של 3–4 מיליארד דולר, באתר הארץ, 10 ביוני 2007
- ^ שלומי שפר, יצחק תשובה ונוחי דנקנר פוצצו לפני הצהריים את מלון הפרונטיר בלאס וגאס, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2007
- ^ אורה קורן, תשובה זכה בקרב על השימוש בשם "פלאזה לאס וגאס" מול זבלודוביץ', באתר TheMarker, 6 באוקטובר 2008
- ^ אורן פרוינד, פרויקט לאס וגאס נגוז: נכסים ובנין מחקה 279 מיליון שקל והפסידה 427 מיליון שקל, באתר TheMarker, 28 בנובמבר 2011
- ^ מישל אודי, כור עלתה לאחזקה של 3.24% ממניות קרדיט סוויס ומופסדת "על הנייר" ב-806 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 23 במאי 2010
- ^ מיקי גרינפלד, כור סיימה סבב מכירה רביעי של מניות קרדיט סוויס, באתר כלכליסט, 31 באוקטובר 2013
- ^ יורם גביזון, 4 מנכ"לים, 2 יו"רים ו-2 בעלי הון: כך הידרדרה מכתשים מחברה מפוארת לכישלון, באתר TheMarker, 28 באוקטובר 2010
- ^ [nrg מעריב, נחתמה העיסקה למכירת מכתשים אגן: כמצ'יינה תרכוש כ-60% מהחברה, באתר nrg, 9 בינואר 2011
- ^ לי-אור אברבך, דנקנר: "'מעריב' יהיה ציוני ופטריוטי; לא ישרת מטרות עסקיות או פוליטיות", באתר גלובס, 21 במרץ 2011
- ^ חגי עמית, נתי טוקר, הון ועיתון // דנקנר רוצה את מעריב – והפנסיונרים משלמים את המחיר, באתר TheMarker, 20 ביולי 2012
אורן פרסיקו, לבקשת נוחי, באתר העין השביעית, 4 בפברואר 2015 - ^ חן מענית, רשות ני"ע תשתתף במימון תביעה נגזרת נגד דנקנר ודסק"ש, באתר גלובס, 4 בדצמבר 2013
- ^ ערן סוקול, דנקנר האמין באי.די.בי, ולא ידע מתי להפסיק, באתר כלכליסט, 22 באפריל 2013
- ^ גולן חזני, רחלי בינדמן ושניר הנדלר, השבוע הגורלי של נוחי דנקנר: 9 מיליארד שקל ממתינים לאלשטיין, באתר כלכליסט, 21 באפריל 2013
- ^ יניב רחימי ואיתי בלומנטל, נושי IDB קבעו: נוחי דנקנר יאבד את השליטה, באתר ynet, 8 בדצמבר 2013
- ^ אלה לוי-וינריב ואפרת פרץ, נוחי דנקנר איבד סופית את אי.די.בי: העליון דחה את ערעורו, באתר גלובס, 14 במאי 2014
- ^ רותם שטרקמן, ערן אזרן, מיכאל רוכוורגר וסיון איזסקו, החשד: דנקנר יזם ומימן תוכנית להעלות את שווי אי.די.בי לקראת ההנפקה, באתר TheMarker, 6 בינואר 2014
- ^ תומר גנון וזוהר שחר לוי, כתב אישום בכפוף לשימוע יוגש נגד דנקנר, באתר ynet, 6 בינואר 2014
- ^ תומר גנון וזוהר שחר לוי, הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד נוחי דנקנר על הרצת מניות אי.די.בי. אחזקות, באתר כלכליסט, 30 ביוני 2014
יסמין גואטה, נוחי דנקנר: "זו הייתה באמת הנפקת חברים, לא עניין אותם שער המניה; לא היה שום צורך להריץ מניות", באתר הארץ, 13 ביולי 2014 - ^ גולן פרידנפלד, נוחי דנקנר הורשע בהרצת מניות אי.די.בי אחזקות, באתר ynet, 4 ביולי 2016
תפ (ת"א) 60386-06-14 מדינת ישראל נגד נוחי דנקנר ואחרים, ניתן ב-4 ביולי 2016 - ^ גלעד מורג, איש העסקים נוחי דנקנר נשלח לשנתיים בכלא, באתר ynet, 5 בדצמבר 2016תומר גנון, שנתיים מאסר בפועל לנוחי דנקנר שהורשע בהרצת מניות, באתר כלכליסט, 5 בדצמבר 2016
- ^ עו"ד ענבל ציון לפני שהתאבדה: "תחת מתקפת איומים", באתר TheMarker, 6 בפברואר 2018
- ^ דניאל דולב, העליון הכריע: שלוש שנות מאסר לנוחי דנקנר בפרשת הרצת המניות, באתר וואלה!, 29 באוגוסט 2018
ע"פ 220/17 נוחי דנקנר נ' מדינת ישראל, ניתן ב־29 באוגוסט 2018 - ^ 1 2 נוחי דנקנר אחרי שחרורו: "היינו 6 אסירים בתא, הסתדרתי עם כולם", באתר גלובס, 25 בפברואר 2020
- ^ משה נוסבאום ואור רביד, אחרי שעונשו קוצר: נוחי דנקנר השתחרר מהכלא, באתר מאקו, 2 בפברואר 2020
- ^ מתוך ספר המחזור שלו, גימנסיה הרצליה, 1972
