נווה המדבר סיווה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מלבד זאת שחסרים מקורות בערך נראה כי חלק ניכר מדי ממנו הוא מחקר מקורי; כל הפרקים העוסקים ביחס ההנהגה המוסלמית בנווה המדבר להומוסקסואליות שרווחה בו מכילים קביעות או מציגים דעות שהן חסרות מקור ואין לדעת על מה הן מתבססות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מלבד זאת שחסרים מקורות בערך נראה כי חלק ניכר מדי ממנו הוא מחקר מקורי; כל הפרקים העוסקים ביחס ההנהגה המוסלמית בנווה המדבר להומוסקסואליות שרווחה בו מכילים קביעות או מציגים דעות שהן חסרות מקור ואין לדעת על מה הן מתבססות. | |
 | |
| מראה ממזרח על נווה המדבר סיווה, 2011 | |
| מדינה |
 מצרים |
|---|---|
| מחוז | מטרוח |
| שטח | 80 קמ"ר |
| גובה | 19- מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בנווה המדבר | 25,031 (1 ביולי 2021) |
| קואורדינטות | 29°11′00″N 25°33′00″E / 29.18333°N 25.55000°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.siwaoasis.com | |
נווה המדבר סיווה (בערבית: واحة سيوة) הוא נווה מדבר הנמצא במדבר לוב בשטחה הריבוני של מצרים, במרחק של כ-50 ק"מ מהגבול המשותף עם לוב וכ-560 ק"מ מהבירה קהיר. שטח נווה המדבר משתרע על פני 80 קמ"ר ומתגוררים בו כ-23,000 תושבים.[1] סיווה נחשבת לנקודת היישוב המבודדת ביותר במדינה.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נווה המדבר סיווה ממוקם בשקע גאולוגי היורד לעומק של 19 מטרים מתחת לפני הים. אורכו של השקע כ-80 ק"מ ורוחבו כ-20 ק"מ. בשטחו של השקע נובעים כ-1000 מעיינות של מים מתוקים ומליחים. שטחו של האגם הגדול ביותר בתחום נווה המדבר, בריכת סיווה, הוא 32 קמ"ר. מי האגם הם מליחים, ולא חיה בו דגה[2]. העיירה המרכזית בנווה המדבר נקראת סיווה.
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האקלים בנווה המדבר הוא אקלים צחיח. הטמפרטורה הממוצעת מגיעה לכדי 38 מעלות צלזיוס בחודשי הקיץ ויורדת ל-20 מעלות בחודשי החורף. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על כ-10 מ"מ.[3]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
נווה המדבר סיוה, שבלב מדבריות החול של מערב מצרים, הוא מיישובי הקבע המבודדים, ובה בעת העתיקים ביותר במצרים שמחוץ לעמק הנילוס. כבר במאה השביעית לפני הספירה הוקם בו נקרופוליס מצרי, והחל מתקופה זו היה לנקודת מפגש בין התרבות היוונית לתרבות המצרית. הרודוטוס הזכיר את המקדש המקומי לאל אמון בכתביו מן המאה החמישית לפני הספירה. הזיהוי של מקדש זה עם נקודת הציון, שבה הבטיח האורקל לאלכסנדר מוקדון את המלוכה במצרים בעת מסע כיבוש האימפריה הפרסית, מקובל כיום על מרבית ההיסטוריונים של העת העתיקה. סביב שנת 702 נכנס האזור תחת השלטון האסלאמי של בית אומיה, אך כנראה בשל הבידוד הרב וההיצמדות העיקשת אל המסורת, ובניגוד לאזורים אחרים בצפון אפריקה, לא התאסלמה האוכלוסייה המקומית כלל במשך כ-400 שנה ויותר, עד שנת 1203, עם עלייתה של השושלת האיובית.
ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עדויות ארכאולוגיות מלמדות על כך שנווה המדבר סיווה מיושב ברצף מאז המאה העשירית לפני הספירה. העדויות הראשונות בכתב המעידות על קשר בין ההתיישבות בסיווה לתרבות המצרית העתיקה, מתוארכות למאה השביעית לפני הספירה. עוד ידוע על קשרים שהתקיימו בין תושבי נווה המדבר לממלכת פרס וליוונים. בזמן הכיבוש הרומי שימשה סיווה כיעד להגליית אסירים ומתנגדי שלטון. במרכז העיר ממוקם הגרעין העתיק והמבוצר של סיווה מן המאה השלוש עשרה, אשר בנוי קומות קומות של לבני בוץ. בחלק זה של העיירה, המכונה "שאלי ע'אדי", התגוררו רבים מתושבי הקבע שלה עד שנות העשרים של המאה העשרים, אך כיום רק המסגד בו נמצא בשימוש והאזור נחשב לאתר תיירות.
האירופאי הראשון שהגיע לסיווה בעידן המודרני ואיתר את שרידי מקדש אמון, היה האנגלי ויליאם ג'ורג' בראון בשנת 1792.
סיווה סופחה למצרים בידי מוחמד עלי בשנת 1819, זאת למרות שתושבי סיווה הברברים יותר דומים במוצאם ללובים. השלטון המצרי השקיע מאמצים נרחבים לבסס את שליטתו בנווה המדבר לאחר ביקורו של המלך פואד הראשון במקום בשנת 1928. במהלך ביקורו של המלך הוא נחשף למנהגיהם הייחודיים של תושבי המקום, ובהם גם נישואים הומוסקסואליים. המלך דרש מבאי כוחו של השלטון לאכוף את החוק המצרי במקום ביתר שאת, עד ליישור קו של ערכי תושבי המקום, עם הנהוג בכלל החברה המצרית של אותה העת.
במהלך מלחמת העולם השנייה, שימשה סיווה כיעד לכיבוש במערכה על צפון אפריקה וכבסיס לקבוצת המדבר ארוכת הטווח של הצבא הבריטי. העיירה הופצצה על ידי חיל האוויר האיטלקי שיצא מלוב, שהייתה תחת שליטה איטלקית. במהלך ההפצצות נהרגו כמאה מקומיים וחיילים בריטים. במהלך המערכה השתלטו חיילי קורפוס אפריקה הגרמנים בפיקודו של ארווין רומל על נווה המדבר אך נסוגו בהמשך[4].
סיווה נותרה מבודדת במשך תקופה ארוכה עד לקראת סופה של המאה העשרים. במשך תקופה זאת, דרך ההגעה היחידה לאזור הייתה באמצעות אורחות גמלים. בשנת 1983 העניק נשיא מצרים חוסני מובארק לתושבי המקום מסוק שישמש אותם לצרכים רפואיים ולקשרים עם העולם החיצון. הכביש הסלול הראשון שחיבר בין סיווה לבין עיר החוף מרסא מטרוח נחנך בשנת 1986. למעשה היה כביש זה הראשון שחיבר בין נווה המדבר לעולם החיצון. בעקבות סלילת הכביש גדלו באופן ניכר היקף המסחר החקלאי וזרם התיירות הנכנסת לנווה המדבר.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תושבי נווה המדבר הם ברובם הגדול בֶּרְבֵּרִים אשר דוברים בשפה בֶּרְבֵּרִית ייחודית למקום הקרויה סיווית, או תסיווית וכן ז'לאן נ-איסיוואן ("לשון הסיווים") בצורה הנורמטיבית של השפות הנ"ל, ובערבית: واحة سيوة Wāḥat Sīwah. יתר התושבים הם בדואים או ממוצא מצרי.
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
תושבי המקום הם מוסלמים ברובם המכריע. בימי קדם הייתה הדת המצרית הקדומה הדת השלטת בנווה המדבר. הדת הנוצרית ככל הנראה מעולם לא הגיעה למקום למרות שהייתה הנפוצה במצרים עד עליית האסלאם, ותושבי המקום המשיכו לעבוד את האלים המצרים ובהם האל אמון (בין היתר באורקל המקומי שאף נקרא על שמו - אמוניום), עד השלטת האסלאם במקום בשנת 1150 לספירה.
כלכלה וחקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חקלאות מהווה את עיקר כלכלתה של סיווה מראשית ההתיישבות בה ועד ימינו. עיקר הגידולים המקומיים הם תמרים וזיתים. ההערכה היא שכיום גדלים בשטח נווה המדבר כ-300,000 עצי דקל וכ-70,000 עצי זית. ענף גידול נוסף בסיווה הוא של המלוכיה הנאכלת.
בנוסף לחקלאות קיימת בסיווה תעשיית אריזה ושיווק של מים מינרליים וכן ענף תיירות מתפתח.
תרבות ומנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבידוד הגאוגרפי של נווה המדבר איפשֵׁר התפתחות של תרבות ייחודית למקום שבאה לידי ביטוי במנהגים, חגים, לבוש ואמנות מקומית.
חגים ופסטיבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
החג המזוהה ביותר עם סיווה הוא חג הסייאהא הייחודי למקום. החג נחגג במשך שלושה ימים שבהם הירח מלא בסביבות חודש אוקטובר מדי שנה. במהלך החג מתאספים כל תושביו הגברים של נווה המדבר על פסגתה השטוחה של גבעה סמוכה לעיירה סיווה הנקראת עדי סיוואחה ומתפללים, סועדים, רוקדים ושרים יחדיו. החגיגות שמות דגש על השוויון והאחווה בין תושבי נווה המדבר ללא קשר למעמדם השבטי והחברתי. במהלך החגיגות נערכות סולחות רבות[5].
נישואים ומעמד האשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החברה הסיווית היא מאוד שמרנית בכל הנוגע לנישואים ומעמד האשה. נשים בנווה המדבר אינן רשאיות להסתובב בפומבי שלא בלווית גבר בן-משפחה, מחויבות לכסות את עצמן כליל בניקאב, והן אינן מורשות להשתתף בחגים המסורתיים. הנישואים בסיווה נערכים לרוב בין בני זוג מאותו השבט. גיל הנישואים הממוצע לבנות עומד על 14[6].
תרבות הומוסקסואלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיווה מהווה מוקד עניין עבור מחקרים אנתרופולוגים וסוציאולוגים מפאת תרבות הנישואים ההומוסקסואליים שהייתה מקובלת בה בעבר. הסברה הרווחת היא שהמסורת התפתחה בעקבות השהות המשותפת והארוכה (שנמשכה לעיתים שנים רבות) של גברים צעירים בעורף החקלאי של נווה המדבר בתנאים של בידוד מהחברה בכלל ומנשים בפרט. חוקרים ומבקרים שתיעדו את החיים בנווה המדבר דיווחו על הנורמות המקובלות באזור שכללו תרבות משכב זכר ענפה וטקסי נישואים רבי פאר בין גברים[7]. נישואים הומוסקסואליים התאפיינו בכך שגבר, בדרך כלל בעל אמצעים, שילם מוהר למשפחת נער בו הוא מעוניין. מוהר זה היה גבוה בהרבה ממוהר מקביל בטקס של נישואי גבר ואישה; כך תיאר זאת האגיפטולוג הגרמני גאורג שטיינדורף, שביקר בסיווה בשנת 1900 "הסעודה החגיגית שהתקיימה לכבוד הנישואים לנער היו מפוארים מאוד, והכסף ששולם עבור הנער היה 15 פאונד לערך, לעומת הכסף ששולם עבור נערה שעמד על קצת יותר מאשר פאונד אחד"
בשנות השלושים והארבעים עוד סיפרו מבקרים על השכיחות יוצאת הדופן של יחסי מין אנאליים בין גברים, בקרב הסיווים. כך דיווח הארכאולוג האמריקני ביירון דה פרורוק ב-1936 על "התלהבות לדבר שאפילו בסדום לא היו מסוגלים להתחרות בה... הומוסקסואליות היא לא רק רווחת, היא בכל פינה ומשפיעה על כל תחומי החיים", ואילו סוחר סיווי סיפר לסופר הבריטי רובין מוגהאם בסוף שנות הארבעים כי הגברים הסיווים "יהרגו זה את זה בעבור נער. לעולם לא בעבור אישה". הדיווח המפורט מכולם הוא של האנתרופולוג האמריקני וולטר קליין, שחיבר ב-1936 את האתנוגרפיה המקיפה ביותר לזמנה על סיווה ומנהגיה. גם שם נאמר [מפורשות] "כל הגברים והילדים הסיווים עוסקים במעשי סדום... בינם לבין עצמם, המקומיים אינם מתביישים במעשה זה; הם מדברים על כך בפתיחות כשם שהם מדברים על אהבה לנשים, וחלק, אם לא מרבית המריבות נוצרות מתוך תחרות בין הזכרים השונים".
בדיווח זה של קליין כבר מוזכר ההבדל בין הפתיחות שבה מדברים הסיווים על הרגליהם הרומנטיים והמיניים בינם לבין עצמם, ובין בושה אפשרית שהם חשים כתוצאה ממבט חיצוני (יהא זה מערבי או מצרי) על ה"חריגות" שלהם. מכל מקום, הדיווחים על יחסים פדרסטיים, יחסים בין גבר בוגר לנער צעיר, והומוסקסואליים גלויים בסיווה פסקו לחלוטין החל משנות החמישים, וזאת במקביל להכפפתה הסופית למָרוּת הרשויות בקהיר לאחר המהפכה המצרית ב-1952, מהפכת הקצינים החופשיים, שאמנם חיזקה את החקלאים המקומיים אך הגבילה את חופש הביטוי.
הומוסקסואליות באסלאם והיחס בסיווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדגש המיוחד שמוענק בקוראן ליחסי מין בין גברים בסיפור סדום, מהדהד את הפרשנות ביהדות ובנצרות לגביו. הכתוב בסוּרוֹת השונות אינו מוסיף איסור או עונש. במקום זאת, הוא מסתפק רק בשאיפה ללמד את הקוראים לקח מן הסיפור. אלא שלרשות מסורות היהדות והנצרות, בבואן לאסור יחסי מין בין גברים באופן שאינו משתמע לשתי פנים, עומדים פסוקים בעלי תוכן משפטי בספר ויקרא ולא רק משלים היסטוריים. לעומת זאת, בקוראן אין אמירות בדבר משכב זכר המופנות ישירות למאמינים. הפסוק שמקובל לפרשו כמכיל רמז לכך הוא 4:16 "אם יעשוה [תועבה] שניים מביניכם, הענישו אותם, ואם יתקנו את דרכם, הניחו להם. אלוהים רוצה בתשובת עבדיו ורחום"
בקוראן קיימת אוריינטציה משפטית ברורה לנושא היחסים ההומוסקסואליים בסוגת החדית'. בהקשר זה יש להזכיר שאף על פי שגם החדית' מדבר על הדמויות ההיסטוריות של ראשית האסלאם, ובראשן הנביא מוחמד, בגלל מעמדו כמודל לחיקוי בכל עת ומצב, ההיקש ההלכתי הנובע ממעשיו מובהק בהרבה מזה של סיפור קדם אסלאמי הלקוח מהקוראן. בניגוד למסר המעורפל של הסורות השונות, לפיו הדת אמנם רואה יחסים אלה כדבר שלילי באופן עקבי אך אינה קובעת עונש עבורם ואינה פונה בנושא זה ישירות לאומה האסלאמית (אלא דרך לקח היסטורי ופסוק שלשונו עקיפה), הרי שהמסר מן האחאדית' השונים משאיר הרבה פחות מקום לפרשנות: יחסי מין הומוסקסואליים (לואט; שם העצם נגזר מסיפור אנשי לוט, וממנו גם שם החוטא, לוטי) הם חטא חמור, וגוררים ענישה חמורה. כך, חדית' מן הקובץ של אבו דאוד הוא זה המטיל עונש מוות על שני המשתתפים באקט המיני באופן שווה:
"הנביא (ששלום יבוא עליו) אמר: אם אתה מוצא מישהו פועל כשם שאנשי לוט פעלו, הרוג את אותו אדם שעושה זאת, ולאדם שהתבצעה עליו הפעולה".
בסיווה, שמבחינת חלוקה לאסכולות היא שייכת לאסכולה המאלכית, ניתן לראות כי חכמי ההלכה ויתרו בסיווה ויתור נוסף לשאר האוכלוסייה[דרוש מקור], בדיוק כפי שהגבילו את עצמם שלא להשתמש באחאדית' הלוחמניים נגד ההומוסקסואליות ושלא להילחם בה כל עוד היא מתרחשת מאחורי דלתיים סגורות; הסיבה לכך שלא התרחש עימות בין חכמי הדת לשאר אנשי סיווה נדמית כפוליטית, הרבה יותר מאשר אידאולוגית; לפי אחת ההשערות, חכמי הדת ידעו שלא יוכלו לבטל את מנהג הנישואים ההומוסקסואליים[דרוש מקור]. אפשרות אחרת היא שהם השתמשו במנגנון הלכתי אחר על מנת "להכשיר" את הנישואים הללו[דרושה הבהרה]. ייתכן שדווקא שימוש במושג העֻרף, המנהג השבטי שיש לו תוקף של חוק, הוא שנתן לגיטימציה לטקסי הנישואין הללו[דרוש מקור]. זאת, לאור המבנה השבטי הנוקשה של סיווה, והעובדה שמוסד הנישואים ההומוסקסואליים קשור בעבותות במעמד השומרים והמשרתים של העיירה, הזגאלה שלא הורשו להיכנס לעיר בלילות[דרוש מקור] נקשרו רומנטית ומינית זה לזה[דרוש מקור].
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
דיונות חול סמוך לסיווה -
נביעת מים מתוקים בדיונות הסמוכות לסיווה -
אגם סיווה -
מרכז העיירה סיווה -
מבט על חורבותיה של סיווה העתיקה ואגם סיווה -
שרידי מקדש לאל אמון -
הדרך המובילה מהעיירה סיווה לאגם סיווה -
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נווה המדבר סיווה- נווה המדבר סיווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Siwa Oasis | Egypt, Map, History, & Facts | Britannica, www.britannica.com, 2024-03-15 (באנגלית)
- ^ John Watson, Overview of the Siwa Oasis in Egypt: Part I: Geology and Geography, Tour Egypt(הקישור אינו פעיל, 31.03.2018)
- ^ Siwa Oasis climate info | what’s the weather like in Siwa Oasis, Egypt, www.whatstheweatherlike.org
- ^ Jimmy Dunn, Egypt: The History of the Siwa Oasis, Tour Egypt
- ^ D Firestone, Matthew (2010), Lonely Planet Egypt, ISBN 978-1-74179-314-7
- ^ Tour Egypt presents the Siwa Oasis in Egypt
- ^ Cline, Walter (1936, p. 43), Notes on the People of Siwa, Menasha, Wisconsin, USA: George Banta Publishing Co
