נדב נאמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נדב נאמן
לידה 2 באפריל 1939 (בן 84)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה
מקום מגורים ישראל
מנחה לדוקטורט אנסון רייני, יוחנן אהרוני עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות בנו של פרופסור שלמה נאמן
תרומות עיקריות
חקר תקופת בית ראשון, חקר כתב יתדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נדב נאמן (נולד ב־2 באפריל 1939) הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה בחוגים לארכאולוגיה ולתולדות עם ישראל שבאוניברסיטת תל אביב. ביוני 2012 נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדב נאמן נולד בקיבוץ קריית ענבים שליד ירושלים, בגיל שנה וחצי עבר עם משפחתו לקיבוץ כנרת, שם גדל וחי עד גיל עשרים וארבע. בשנים 1957-1960 שירת בצה"ל ובגמר שירותו הצבאי חזר לקיבוץ והיה חבר קיבוץ בשנים 1960 עד 1964. מאחר שאספת הקיבוץ סירבה לאפשר לו לצאת ללימודים אקדמיים, עזב נאמן את הקיבוץ והחל ללמוד באוניברסיטה, תוך שהוא מממן את לימודיו מעבודות מזדמנות, ובעיקר בחפירות ארכאולוגיות. בדרך זו רכש מיומנות בעבודה בשדה, מיומנות שהייתה לה חשיבות רבה למחקרו בעתיד. בשנים 1967-1964 השלים לימודי תואר ראשון בחוגים ארכאולוגיה, היסטוריה כללית והיסטוריה של עם ישראל. בשנים 1971-1968 השלים את לימודי התואר השני בחוג להיסטוריה של עם ישראל, וכן למד לימודים מלאים בחוג לאשורולוגיה. בשנים 1975-1972 כתב דוקטורט בנושא: 'המערך המדיני וההשתלשלות ההיסטורית בארץ-ישראל לפי תעודות עמארנה' במסגרת החוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום שבאוניברסיטת תל אביב, מדריכיו לדוקטורט היו הפרופסורים יוחנן אהרוני ואנסון רייני והיא אושרה בשנת 1977. נאמן שהה מאז סיום הדוקטורט ובמשך כל חייו האקדמיים באוניברסיטת תל אביב, בה הורה וחקר, שם הוא מכהן החל מ-1989 כפרופסור מן המניין לתולדות עם ישראל בתקופת המקרא בחוגים לתולדות עם ישראל וארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום. את שנות השבתון בילה באוניברסיטאות מובילות ברחבי העולם (אוקספורד, קיימברידג', הרווארד, פנסילבניה וגטינגן).

נאמן הוא בנו של פרופסור שלמה נאמן, שלימד בחוג להיסטוריה כללית, וכך דור שני להיסטוריונים המלמדים באוניברסיטת תל אביב. מאז שנת 2005 הוא משמש כמופקד הקתדרה ע"ש קפלן להיסטוריה של מצרים וארץ ישראל בימי קדם. ב-2008 פרש כפרופסור אמריטוס.

מענקים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגלית ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1974 פרסם נאמן את מאמרו הראשון ובו תגלית בעלת חשיבות לא מבוטלת למחקר. הוא מצא ששני לוחות חימר כתובים בכתב היתדות בשפה האכדית, שאחד מהם יוחס לתגלת פלאסר השלישי מלך אשור והשני לסרגון השני, שייכים ללוח אחד שנשבר. באחד הלוחות קראו חוקרים את שמו של עזריהו מלך יהודה ולפיכך שיערו שנטל חלק במלחמה שהתנהלה במרכז סוריה. בשבר הלוח השני נזכרת המתקפה על העיר עזקה, שיוחסה לסרגון מלך אשור. עם חיבור שני שברי הלוחות התברר שמתואר בהם, בפירוט ניכר, מסע סנחריב מלך אשור נגד חזקיהו מלך יהודה. בעקבות זאת נשמט מן המחקר מה שנכתב קודם לכן על מסעות תגלת-פלאסר וסרגון לארץ ישראל, ולעומת זאת נוספו פרטים חשובים על מסעות סנחריב ליהודה בשנת 701 לפסה"נ.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמן מתמחה בהיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל באלף השני לפסה"נ ובימי הבית הראשון. ייחוד מחקרו הוא בישיבה על קו התפר שבין תחומי ההיסטוריה של המזרח הקדום, הארכאולוגיה, האשורולוגיה, וחקר המקרא. הוא משלב ידע רחב בארבעת ענפי המחקר הללו, זאת בניגוד לחוקרים רבים אחרים הבוחנים את ההיסטוריה של התקופה דרך הפריזמה של תחום מחקר אחד או שניים בלבד.

להלן מספר מחקרים שערך פרופ' נאמן ושבהם באה לביטוי גישתו המחקרית:

תעודות אל-עמארנה ותולדות ארץ כנען[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-14 לפנה"ס שלחו מלכי כנען מאות מכתבים אל פרעה מלך מצרים, ומכתבים אלה, שנכתבו בשפה האכדית על לוחות חימר, נמצאו באל-עמארנה שבמצרים. התכתבות השליטים בכנען עם אדונם, מלך מצרים, היא המקור החשוב ביותר להכרת כנען הקדומה על כל מרכיביה ומאפייניה. תעודות אל-עמארנה מארץ ישראל שימשו נושא לדוקטורט שכתב ולמאמרים רבים שפרסם. בכרך הראשון של הסדרה ההיסטוריה של ארץ ישראל (שערך יעקב שביט) כתב נאמן את ההיסטוריה של ארץ כנען באלף השני לפסה"נ (1150-2000 בקירוב). זהו החיבור המקיף היחיד שנכתב בשפה העברית בנושא זה, ומופיע בו ניתוח של כל התעודות וכל הממצא הארכאולוגי שהתפרסם עד למועד הכתיבה, תוך ניסיון להבין את מערך השלטון, הכלכלה, החברה והתרבות בתקופה ממושכת זו. להכרת החברה הכנענית על כל מרכיביה יש חשיבות רבה לחקר ההיסטוריה של עם ישראל, שהרי מדובר בתקופה שקדמה להופעתו של עם ישראל על בימת ההיסטוריה, ולא ניתן להבין את המציאות בתקופה המאוחרת בלי להכיר מקרוב את מה שקדם לה.

חקר מוצא תעודות אל-עמארנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נדב נאמן כהיסטוריון, יחד עם חוקר המיקרוארכאולוגיה (מיקרוארכאולוגיה היא ענף העוסק יישום שיטות מיקרוסקופיות בארכאולוגיה ובדיקת ההרכב והמוצא של חימר) יובל גורן והארכאולוג ישראל פינקלשטיין, חברו יחד כדי לנסות לקבוע את מוצאם של הלוחות מעמארנה. יובל גורן הסיר דגימות ממאות לוחות, בדק וקבע מאיזה חומר הם עשויים ומאיזה מקום ברחבי כנען יכול לבוא חומר בעל הרכב כימי ומינרלוגי כזה, ובשילוב עם הנתונים ההיסטוריים העולים מן הלוחות והנתונים הארכאולוגיים מהאתרים ברחבי כנען קבעו החוקרים את מוצא הלוחות שנבדקו. שלושתם כתבו ספר הנושא את השם Inscribed in Clay (חקוק בחומר), ובו הציגו את כל הנתונים ממחקרם, כולל מסקנות על מוצא הלוחות ומה שמשתמע מכך למחקר תעודות עמארנה. בדרך זו יכלו לקבוע את מוצאם של לוחות רבים ששם השולח בהם אבד, או שכלל לא נזכר, או שהלוח שבור, ורק מעט שרד ממנו. וכן ישנם מקרים בהם נזכרים שמות של מקומות, אבל חוקרים היו חלוקים בשאלת זיהויו, ובדיקה פטרוגרפית של החימר מאפשרת להכריע בוויכוח זה. מחקר זה הוא חלוצי ויושם כאן לראשונה, ולמותר לציין שניתן להשתמש בה למחקר של ארכיוני לוחות רבים נוספים שנכתבו בכתב היתדות ונתגלו בחפירות.

הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפנית הגדולה שחלה במחקר מאז שנות התשעים של המאה הקודמת, אשר שינתה לחלוטין את חקר ההיסטוריה של עם ישראל בימי הבית הראשון, נוגעת לתקופת הממלכה המאוחדת. המקרא מציג תמונה של ממלכה מאוחדת, אשר צמחה יש מאין תוך שני דורות ושיש לה כל הסממנים של מה שמכונה במחקר 'ממלכה בוגרת'. לדעת האסכולה המינימליסטית[2], תמונה זו אינה עומדת במבחן המחקר והביקורת וכי לא ניתן להתבסס על התיאור המקראי של תקופה זו כדי לסרטט את תולדות עם ישראל בתקופה שלאחר מכן. גם נאמן מטיל ספק במהימנותו של התיאור המקראי על תקופת הממלכה המאוחדת, אבל מקבל את קיומם של דוד ושלמה כאישים היסטוריים שפעלו בשלבי הבראשית של ממלכת יהודה. השאלה שהוא מציג היא מה ניתן לייחס לשני המלכים מבחינה היסטורית. בשורה של מחקרים בחן נאמן את הכתובים המקראיים המתארים את תקופת הממלכה המאוחדת וניסה לעמוד על הרקע ההיסטורי והאידאולוגי של כתובים אלה.

חקר המקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמן סובר שהבעיה המרכזית של מחקר המקרא מבחינה היסטורית, נוסף כמובן לאופיו הספרותי, למגמתיות הבולטת של הכתובים ולמגמה האידאולוגית שלשמה נכתבו, נעוצה בכך שהחיבור נכתב מאות שנים לאחר המאורעות המתוארים בו. חלק ניכר מן החומר עבר במשך מאות שנים במסורת שבעל פה, כך שקיים פער עצום בין המאורע לבין מועד העלאתו על הכתב. בפערי זמן כה רחבים לעיתים כבר אבד לחלוטין זכר המאורע הקדום, ובמקרים אחרים זוכרים מעט ומשלימים את הפערים כך שהתיאור מנותק לחלוטין מהמציאות הקדומה. בשל מצב דברים זה יש חשיבות מרובה לשאלה, אלו מקורות עמדו לנגד עיני המחברים כשכתבו את ההיסטוריה ומה ערכם של מקורות אלה לשחזור ההיסטורי. שחזור המקורות עליהם נשען המחבר הוא חיוני מאין כמוהו לשם שחזור המציאות הקדומה, שהרי המקורות הללו קדומים - בהרבה או במעט - מהמועד בו הועלו דברים על כתב. לשם שחזור המקורות חשוב לדעת, אלו מקורות היו קיימים בימי קדם, זאת לאור ההנחה שמקורות דומים יכלו לעמוד גם לנגד עיני הסופר המקראי. כדי לקבוע זאת יש לבחון את תעודות המזרח הקדום ואת הממצאים האפיגרפיים שנתגלו בחפירות בארץ, ולנסות לראות אלו מהם עשויים היו להיכתב גם בממלכת יהודה.

לדעת נאמן, המחבר הקדום של ההיסטוריה המקראית הסתמך על ספריה שהייתה במקדש בירושלים, שבה נאספו גם מקורות קדומים, כמו רשימות מלכים, כרוניקות קדומות וסיפורי נביאים. אף ייתכן שעשה שימוש גם בכתובות מלכים בודדות שהיו במקדש בירושלים. נאמן משער שהמחבר היה כהן ממוצא נכבד, זאת לאור היכרותו הטובה את המקדש על כל חלקיו וכליו, וכי השתמש בספריית המקדש כדי לחבר את ההיסטוריה. הוא מביא לכך מקבילות מממלכות מצרים, בבל וצור, שם כתבו סופרים בתקופה ההלניסטית את ההיסטוריה של ארצותיהם בהסתמך על ספריות מקדש שהשתמרו עד לתקופה מאוחרת זו.

העבר המכונן את ההווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאיו של נאמן מובאים בספר מסכם, הנושא את השם 'העבר המכונן את ההווה. עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן' (הוצאת ידיעות, תשס"ב). הספר דן בהעלאתה על הכתב של היצירה המכונה במחקר 'ההיסטוריה הדויטרונומיסטית' (שהקיפה לפי ההשערה המקובלת את הספרים דברים-מלכים) ובהשפעה שהייתה לה על צמיחתה והתפתחותה של ההיסטוריוגרפיה המקראית. בחיבור נעשה מאמץ לקשור את צמיחתה של ההיסטוריוגרפיה המקראית עם נתונים שעלו מתוך המחקר של תחומים שונים: התפתחות העיור, החברה והכלכלה; הפצת הידיעה של קריאה וכתיבה; התפתחות הדת והפולחן בישראל בימי בית המקדש הראשון. כמו כן נעשה מאמץ להציג נתונים לגבי התפתחות היסטוריוגרפיה בעמים ובתרבויות אחרים, קרובים ורחוקים בזמן ובמקום, ובאמצעותם לנסות להסיק מסקנות לגבי צמיחת ההיסטוריוגרפיה בישראל ולגבי המקורות שעל פיהם נכתבה ההיסטוריה המקראית. ככל שהדבר ניתן מושתת הדיון על נתונים חוץ-מקראיים בניסיון לפרוץ את מעגל הקסמים של הדיון הפנים-מקראי.

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Essays on Ancient Israel in its Near Eastern context: a tribute to Nadav Na'aman/ edited Yairah Amit (et al.). Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns, 2006.

[3]

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ההיסטוריה של ארץ כנען באלף השני לפנה"ס, בתוך ההיסטוריה של ארץ ישראל (כרך ראשון), עורך: יעקב שביט, ירושלים: כתר 1981.
  • Borders and Districts in Biblical Historiography, Jerusalem: Simor, 1986.
  • העבר המכונן את ההווה. עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן. ירושלים: א. הס, תשס"ב 2002.
  • Inscribed in Clay: Provenance Study of the Amarna Tablets and Other Ancient Near Eastern Texts/ co-authors: Yuval Goren, Israel Finkelstein and Nadav Na'aman. (Monograph Series of the Sonia and Marco Nadler Institute of Archaeology), Tel Aviv: Tel Aviv University: Emery and Claire Yass Pub, in Aracheology, 2004.
  • Ancient Israel and Its Neighbours: Interaction and Counteraction. Collected Essays/Na'aman Nadav, vol. 1, Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns, 2005.
  • Canaan in the Second Millennium B.C.E. Collected Essays/Na'aman Nadav, vol. 2, Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns, 2005.
  • Ancient Israel's History and Historiography: The First Temple Period. Collected Essays/Na'aman Nadav, vol. 3, Winona Lake, Ind. : Eisenbrauns, 2006.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנוודות למלוכה - היבטים ארכאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל. עורכים: נדב נאמן וישראל פינקלשטיין. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תש"ן 1990.
  • Imagery and Representation. Studies in the Art and Iconography of Ancient Palestine: Collected Articles/ Pirhiya Beck, Tel Aviv: Emery and Calire Publications in Archaeology, 2002 (co-editors Nadav Na'aman' Uza Zevulun and Irit Ziffer).

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על עלייתה של ירושלים למעמד 'העיר הראשה' בממלכת יהודה במאות הח'-הז' לפני סה"נ', ציון עא, תשס"ו, עמ' 411-456.
  • "לשחזור ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל: מקרא, ארכאולוגיה וכתיבת היסטוריה", זמנים, עמ' 8-19, (2006) 94.
  • "המלך כיוזם רפורמות פולחניות בממלכתו: יאשיהו ומלכים אחרים במזרח הקדום", דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך תשיעי חוברת 3, ירושלים תשס"ז, עמ' 53-86.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Preface, in Essays on Ancient Israel in its Near Eastern context: a tribute to Nadav Na'aman, vii-viii.
  • Yairah Amit, Looking at History through Literary Glasses Too, ibid, 1-13.
  • צפורה טלשיר, "(על) נדב נאמן, "העבר המכונן את ההווה : עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן" (תשסב)", ציון ע, ב (תשסה 2005) 229-236.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נדב נאמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]