נבחרת צרפת בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נבחרת צרפת בכדורגל
מידע כללי
כינוי הטריקולור, הכחולים, התרנגולים
התאחדות התאחדות הכדורגל הצרפתית
השתייכות UEFA
דירוג פיפ"א
(15 בפברואר 2024)
2      
 - ניקוד פיפ"א 1,845.44
 - דירוג שיא 1 (נמדד במאי 2001)
 - דירוג שפל 27 (נמדד בספטמבר 2010)
מאמן דידייה דשאן
קפטן קיליאן אמבפה
מירב השערים אוליבייה ז'ירו(56)
מירב ההופעות הוגו לוריס (145)
אצטדיון ביתי סטאד דה פראנס, פריז
האתר הרשמי
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
בלגיהבלגיה בלגיה 3 - 3 צרפת צרפתצרפת
בריסל, בלגיה; 1 במאי 1904
הניצחון הכי גדול
צרפתצרפת צרפת 14 - 0 גיברלטר גיברלטרגיברלטר
ניס, צרפת; 18 בנובמבר 2023
ההפסד הכי גדול
דנמרקדנמרק דנמרק 17 - 1 צרפת צרפתצרפת
לונדון, אנגליה; 22 באוקטובר 1908
גביע העולם בכדורגל
הופעות 16 (הראשונה ב-1930)
ההישג הטוב זכייה (פעמיים): 1998, 2018
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות 10 (הראשונה ב-1960)
ההישג הטוב זכייה (פעמיים): 1984, 2000

נבחרת צרפת בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הלאומית של צרפת, המנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הצרפתית. הדירוג הנוכחי של נבחרת צרפת ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-2 בעולם, נכון ל-15 בפברואר 2024; הניקוד הוא 1,845.44 - ללא שינוי לעומת ניקוד קודם.[1] דירוג השיא 1 נמדד לראשונה[2] במאי 2001, והדירוג הנמוך ביותר 27 נמדד לראשונה[2] בספטמבר 2010.

צרפת הגיעה למקום השלישי במונדיאל 1958 מה שנחשב להצלחה. הדור של פלאטיני הגיע למקום הרביעי במונדיאל 1982, ושלישי במונדיאל 1986. ביניהם, צרפת זכתה באליפות אירופה בכדורגל ב-1984.

צרפת זכתה בשני גביעי עולם (1998 ו-2018), פעמיים ביורו (1984 ו-2000) ופעמיים בטורניר גביע הקונפדרציות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1930 עד 1954[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת צרפת בשנות ה-20 המאוחרות

נבחרת צרפת בכדורגל, הוקמה בשנת 1904 וערכה את משחקה הבינלאומי הרשמי ב-1 במאי 1904, במשחק נגד נבחרת בלגיה.

נבחרת צרפת השתתפה בגביע העולם הראשון שנערך בשנת 1930 ואף שיחקה במשחק הפתיחה של הטורניר. צרפת ניצחה את מקסיקו 1-4, ושחקנה לוסיאן לורן הבקיע את השער הראשון בתולדות המונדיאלים. בהמשך הטורניר הפסידה צרפת לארגנטינה ולצ'ילה והודחה בשלב הבתים. גם במונדיאל 1934 הודחה צרפת בסיבוב הראשון לאחר הפסד לאוסטריה.

צרפת נבחרה לארח את מונדיאל 1938 וניצחה בשמינית הגמר את בלגיה, אך לא הצליחה לנצל את יתרון הביתיות כדי להגיע אל מעבר לרבע הגמר, שבו הפסידה לאיטליה, שזכתה בטורניר בסופו של דבר.

לאליפות העולם הבאה בשנת 1950 צרפת לא העפילה בעקבות הפסד ליוגוסלביה בטורניר המוקדמות במשחק מכריע שנערך בפירנצה שבאיטליה. למונדיאל 1954, לעומת זאת, הצליחה צרפת להעפיל אך הודחה כבר בשלב הבתים, שוב עקב הפסד ליוגוסלביה.

1958 עד 1960: הישגים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונדיאל 1958 היווה את הישג השיא של נבחרת צרפת עד לאותה תקופה ולמשך תקופה ארוכה לאחריו. צרפת פתחה את משחקיה בבית המוקדם בניצחון 3–7 על פרגוואי, בהמשך הפסידה ליוגוסלביה 3-2 וסיימה את משחקיה בבית המוקדם בניצחון 1–2 על סקוטלנד שהעניק לה את המקום הראשון בבית, עקב הפרש שערים עדיף על פני יוגוסלביה. ברבע הגמר הביסה צרפת את צפון אירלנד 0-4, ובחצי הגמר נעצרה על ידי ברזיל החזקה בהפסד 2–5, כאשר פלה כובש שלושער לזכות ברזיל. במשחק על המקום השלישי ניצחה צרפת את גרמניה המערבית 3-6, כאשר ז'יסט פונטיין מבקיע רביעייה. פונטיין סיים כמלך שערי הטורניר עם 13 שערים בשישה משחקים, הישג שלא שוחזר עד היום. יחד עם פונטיין שיחקו בנבחרת צרפת שחקנים רבים מקבוצת סטאד ריימס בהווה ובעבר כדוגמת רמון קופה, רוברט ז'נקט ורוג'ר מרשה.

כעבור שנתיים אירחה צרפת את אליפות אירופה הראשונה בכדורגל. צרפת העפילה לטורניר הגמר בעקבות ניצחונות על יוון ואוסטריה במוקדמות, אולם בחצי הגמר הפסידה ליוגוסלביה 5-4 לאחר שהובילה 2–4. במשחק על המקום השלישי הפסידה צרפת לצ'כוסלובקיה 2-0, וסיימה במקום הרביעי בטורניר.

1962 עד 1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-60 וה-70 היו חלשות מאוד עבור הנבחרת הצרפתית.

במהלך תקופה זו העפילה צרפת פעמיים בלבד לאליפות העולם בכדורגל, בשנים 1966 ו-1978, ובשתי הפעמים לא עברה את שלב הבתים.

צרפת גם כשלה בניסיונותיה להעפיל לאליפויות אירופה חמש פעמים ברציפות, בין השנים 1964 עד 1980.

1982 עד 1986: תקופת מישל פלאטיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 הפכה צרפת לאחת מנבחרות הכדורגל החזקות ביבשת הודות לכוכבה מישל פלאטיני. מונדיאל 1982 סימן את תחילתו של עידן פלאטיני בנבחרת צרפת, כאשר הנבחרת סיימה במקום הרביעי, הישגה הטוב ביותר מאז מונדיאל 1958. צרפת הפסידה בחצי הגמר לגרמניה המערבית 5-4 בבעיטות הכרעה (הראשונות בתולדות המונדיאל), לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 3-3 אחרי הארכה. במהלך ההארכה איבדה צרפת יתרון 1–3 ובסופו של דבר הפסידה במשחק. גם במשחק על המקום השלישי הפסידה צרפת לפולין, 3-2, וסיימה במקום הרביעי.

צרפת נבחרה לארח את אליפות אירופה בכדורגל, בפעם השנייה בתולדותיה, בשנת 1984. בעקבות האירוח, העפילה צרפת אוטומטית לטורניר הגמר ולא נאלצה להשתתף במוקדמות. צרפת הייתה המועמדת הראשית לזכייה בטורניר והיא אכן עשתה זאת כשהיא מנצחת בכל חמשת משחקיה. צרפת פתחה את שלב הבתים בניצחון 0–1 על דנמרק משער של פלאטיני, המשיכה בניצחון 0–5 על בלגיה כאשר פלאטיני כובש שלושער וסיימה את שלב הבתים במקום הראשון אחרי ניצחון על יוגוסלביה 2-3, כאשר פלאטיני כובש שלושער שני בטורניר. בחצי הגמר ניצחה צרפת את פורטוגל 2-3 בהארכה, כאשר היא נחלצת במהלך ההארכה מפיגור 1–2 ומנצחת משער של פלאטיני דקה לסיום ההארכה. במשחק הגמר ניצחה צרפת את ספרד 0-2 משערים של פלאטיני וברונו בלון, וזכתה לראשונה בתולדותיה באליפות אירופה. פלאטיני, שהבקיע בכל חמשת משחקי הנבחרת, סיים כמלך השערים בטורניר עם מאזן חסר תקדים של תשעה שערים בחמישה משחקים, הישג שלא שוחזר עד היום.

ב-1985 השתתפה הנבחרת, מתוקף זכייתה ביורו, במהדורה הראשונה של גביע ארטמיו פרנקי. היא זכתה בתואר לאחר ניצחון 0–2 על אורוגוואי, מחזיקה קופה אמריקה 1983, משערים של דומיניק רושטו וז'וזה טורה.

מונדיאל 1986 היה הטורניר הגדול האחרון שבו השתתף פלאטיני במדי הנבחרת. בשלב הבתים ניצחה צרפת את קנדה, סיימה בתיקו עם ברית המועצות וניצחה את הונגריה. צרפת סיימה במקום השני בבית בשל הפרש שערים נחות ביחס לברית המועצות. בשמינית הגמר הדיחה צרפת את אלופת העולם איטליה כשניצחה 0–2, וברבע הגמר הדיחה את ברזיל בבעיטות הכרעה 3-4 לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 1-1. בחצי הגמר הפסידה צרפת לגרמניה המערבית 2-0, ובמשחק על המקום השלישי ניצחה את בלגיה 2-4 לאחר הארכה. בכך השוותה צרפת את הישג השיא שלה בגביע העולם, שהושג לראשונה 28 שנים קודם לכן.

1988 עד 1994[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו של פלאטיני מהנבחרת כשחקן, כשלה צרפת בנסיונותיה להעפיל ליורו 1988 ולמונדיאל 1990.

צרפת הצליחה להעפיל ליורו 1992, ובכך השתתפה לראשונה באליפות אירופה המתקיימת מחוץ לשטחה. הייתה זו הפעם הראשונה שבה צרפת הצליחה להעפיל לאליפות אירופה דרך טורניר מוקדמות מאז 1960. בטורניר עצמו לא הצליחה צרפת והודחה בשלב הבתים.

טורניר המוקדמות למונדיאל 1994 היווה את נקודת השפל של נבחרת צרפת. שני משחקים לסיום הטורניר הובילה צרפת בבטחה את הבית המוקדם עם שישה ניצחונות, תיקו והפסד. על מנת להעפיל למונדיאל הייתה צריכה צרפת לסיים בתיקו באחד ממשחקיה הביתיים הנותרים מול ישראל או בולגריה. צרפת הייתה מועמדת ברורה לנצח את ישראל, שטרם ניצחה בטורניר המוקדמות והובסה 0–4 במשחק הקודם בין הנבחרות. צרפת פיגרה במפתיע 0–1 משער של רונן חרזי אבל הצליחה להפוך את התוצאה ל-1–2. שבע דקות לסיום הצליחה ישראל להשוות ל-2-2 משער של אייל ברקוביץ', תוצאה שעדיין הייתה מעלה את צרפת למונדיאל. אולם בדקה ה-90 הבקיע ראובן עטר שער ניצחון סנסציוני לישראל 2–3 ומנע מהצרפתים את העלייה למונדיאל. עם זאת, הצרפתים עדיין יכלו לעלות לטורניר הגמר במשחקם האחרון נגד בולגריה אם היו מסיימים בתיקו. הצרפתים הובילו 0–1 משער של אריק קנטונה. אמיל קוסטדינוב הבולגרי השווה ל-1-1, תוצאה שעדיין הייתה טובה לצרפתים, אולם בדקה ה-90 הבקיע אמיל קוסטדינוב את שערו השני במשחק וקבע מהפך 1–2 מפתיע לבולגרים, שהעלה אותם לגביע העולם על חשבון צרפת.

1996 עד 2006: תור הזהב של הכדורגל הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות כישלונותיה של צרפת מונה איימה ז'אקה להיות מאמנה החדש של הנבחרת והוחלט לבנות את הנבחרת מחדש. שחקנים ותיקים כז'אן-פייר פאפן ודוד ז'ינולה הודחו מהנבחרת. הנבחרת החדשה אמורה הייתה להיבנות סביב אריק קנטונה, אבל בעקבות הרחקתו לתשעה חודשים בעקבות תקיפת אוהד, גם הוא לא זומן לנבחרת והוחלט להתרכז בדור חדש של כדורגלנים צרפתיים, שהבולט שבהם הוא זינדין זידאן.

זינדין זידאן, קפטן הנבחרת בשנת 2006

ניצני הצלחה של הנבחרת החדשה החלו להיראות כבר ביורו 1996. צרפת הפגינה משחק הגנתי חזק והגיעה עד לחצי הגמר מול צ'כיה, שבו הפסידה בבעיטות הכרעה 6-5 לאחר 0-0 בתום הארכה. בלטו בטורניר המגנים לורן בלאן ומרסל דסאי, וכן דידיה דשאן ויורי דז'ורקף.

צרפת נבחרה לארח, בפעם השנייה בתולדותיה, את גביע העולם בשנת 1998. כתוצאה מכך, העפילה צרפת באופן אוטומטי לגביע העולם כמארחת ונחסך ממנה הצורך להשתתף בטורניר המוקדמות לטורניר, שבו כשלה בפעמיים האחרונות שבהן השתתפה.

צרפת פתחה היטב את משחקיה בבית המוקדם בניצחונות 0–3 על דרום אפריקה, 0-4 על ערב הסעודית ו-1–2 על דנמרק. בעקבות שלושת הניצחונות סיימה צרפת ראשונה בבית המוקדם עם מאזן מושלם. בשמינית הגמר ניצחה צרפת את פרגוואי 0-1 בהארכה משער זהב של לורן בלאן. ברבע הגמר ניצחה צרפת את איטליה 3-4 בבעיטות הכרעה לאחר 0-0 בתום הארכה. בחצי הגמר ניצחה צרפת את קרואטיה 1-2 מצמד שערים של ליליאן תוראם ובמשחק הגמר הביסה את ברזיל 0-3 מצמד שערים של זינדין זידאן ומשער נוסף של עמנואל פטי כדי לזכות לראשונה בתולדותיה בגביע העולם.

בנוסף לזכייתה בגביע העולמי, נבחרה צרפת על ידי פיפ"א לנבחרת המבדרת בטורניר ולנבחרת ההוגנת בטורניר. פביאן בארטז נבחר לשוער המצטיין בטורניר. זינדין זידאן, ליליאן תוראם, מרסל דסאי ופביאן בארטז נבחרו לנבחרת הטורניר. תיירי הנרי היה המבקיע הבולט בשורות צרפת באליפות עם שלושה שערים.

לאחר זכייתה בגביע העולמי פרש איימה ז'אקה מאימון נבחרת צרפת והוחלף על ידי רוג'ר למר, שהוביל את צרפת לזכייה ביורו 2000, ובכך הפכה צרפת לנבחרת הראשונה מאז גרמניה המערבית בשנת 1974 שמחזיקה בגביע העולמי ובאליפות אירופה בו זמנית.

צרפת הבטיחה את עלייתה לרבע הגמר לאחר שניצחה בבית המוקדם 0–3 את דנמרק ו-1–2 את צ'כיה. היא סיימה את משחקיה בבית המוקדם בהפסד 2–3 להולנד שבעקבותיו סיימה במקום השני בבית. ברבע הגמר ניצחה צרפת את ספרד 1-2 ובחצי הגמר ניצחה את פורטוגל 1-2 משער זהב של זינדין זידאן בבעיטת עונשין. במשחק הגמר פיגרה צרפת מול איטליה 1-0, אך הצליחה להפוך באופן דרמטי את התוצאה משער שוויון כופה הארכה של סילבן וילטור ארבע דקות בתוספת הזמן ומשער זהב של דויד טרזגה בדקה ה-103.

בכך זכתה צרפת באליפות אירופה בפעם השנייה בתולדותיה, ולראשונה זכתה בטורניר חשוב מחוץ לגבולות ארצה. זינדין זידאן נבחר לשחקן המצטיין בטורניר. לצידו נבחרו לנבחרת הטורניר פביאן בארטז, לורן בלאן, ליליאן תוראם, מרסל דסאי, פטריק ויירה ותיירי הנרי.

כעבור שנה השתתפה צרפת לראשונה בגביע הקונפדרציות, וזכתה בו לאחר ניצחון 1–2 על ברזיל בחצי הגמר וניצחון 0–1 במשחק הגמר על יפן משער של פטריק ויירה. רובר פירס נבחר לשחקן המצטיין בטורניר.

במונדיאל 2002, ללא זידאן הפצוע, רשמה צרפת את ההופעה הגרועה ביותר בהיסטוריה של אלופת עולם מכהנת בגביע העולם, כאשר לא הבקיעה שער בשלושת משחקי הבית המוקדם וסיימה במקום האחרון. צרפת הפסידה במשחק הפתיחה של הטורניר 0–1 לסנגל המפתיעה, סיימה בתיקו 0-0 עם אורוגוואי והפסידה 0–2 לדנמרק.

כעבור שנה אירחה צרפת לראשונה את גביע הקונפדרציות, וזכתה בו בפעם השנייה ברציפות לאחר שניצחה במשחק הגמר את קמרון 0-1 משער זהב של תיירי הנרי, שנבחר גם לשחקן המצטיין בטורניר וסיים כמלך השערים עם ארבעה כיבושים.

ביורו 2004 נפרדה צרפת מהתואר האירופי לאחר שהפסידה במפתיע לאלופה שבדרך יוון 1-0 ברבע הגמר.

מונדיאל 2006 סימן את תום עידן זידאן בנבחרת צרפת. צרפת סיימה במקום השני בבית המוקדם לאחר שתי תוצאות תיקו מול שווייץ וקוריאה הדרומית וניצחון על טוגו החלשה והעפילה לשמינית הגמר. בשמינית הגמר הפכה צרפת פיגור 0–1 מול ספרד לניצחון 1–3 וברבע הגמר הדיחה צרפת את ברזיל כשניצחה 0–1 משער של תיירי הנרי. בחצי הגמר ניצחה צרפת את פורטוגל 0-1 משער של זינדין זידאן בבעיטת עונשין והעפילה למשחק הגמר נגד איטליה. צרפת הובילה 0–1 במשחק הגמר משער בדקה השביעית של זינדין זידאן בבעיטת עונשין, אולם איטליה השוותה ל-1-1 וניצחה 3–5 בבעיטות הכרעה לאחר שדויד טרזגה החמיץ את הבעיטה השנייה לצרפת. במהלך ההארכה רשם זידאן אקורד סיום צורם לקריירה הספורטיבית שלו, כאשר הורחק בעקבות נגיחה בחזהו של מרקו מטראצי. משחק הגמר היה משחק הפרישה של זידאן מקריירה מקצוענית ולמרות ההרחקה וההפסד במשחק הגמר, הוא נבחר לשחקן המצטיין בטורניר.

2008 עד 2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורו 2008 היה טורניר היורו הכושל בתולדות צרפת. הצרפתים שובצו לבית קשה, יחד עם אלופת העולם איטליה, הולנד ורומניה. צרפת סיימה אחרונה בבית לאחר שסיימה בתיקו 0-0 עם רומניה, הובסה 1–4 על ידי הולנד והפסידה 0–2 לאיטליה.

במהלך הקמפיין להעפלה למונדיאל 2010 כשלה הנבחרת להשיג את המקום הראשון בבית המוקדמות ונאלצה לשחק משחק פלייאוף מול נבחרת אירלנד. לבסוף עלתה צרפת בעקבות שער מכריע שהובקע בעזרת ידו של החלוץ תיירי הנרי, בניגוד לחוקי הכדורגל, אך אושר בכל אופן. על אף ערעורים מצידה של אירלנד ותרעומת ברחבי העולם צרפת עלתה לטורניר במקומה של אירלנד.

עוד לפני הטורניר הלך והתערער מעמדו של המאמן דומנק, וכבר לפני משחק הפתיחה הובהר כי לאחרי המונדיאל - זה יסיים את תפקידו. הישגיה הכושלים של הנבחרת הצרפתית בטורניר רק חיזקו את דעת הציבור השלילית על המאמן והנבחרת עצמה, לאחר שסיימה במקום האחרון בביתה, עם נקודה אחת, ללא ניצחון ושער זכות בודד. על אלו המשיכו להעיב סכסוכים רבים בנבחרת, ובראשם פרשה שהחלה בקללה שסינן ניקולה אנלקה לעברו של דומנק במחצית המשחק מול נבחרת מקסיקו בכדורגל, שהיה משחקה השני של צרפת בטורניר. אנלקה הורחק במהירות מהנבחרת ונשלח לביתו, אך הדבר דלף לעיתונות. בעקבות כך קפטן הנבחרת פטריס אברה התעמת עם המאמן והוחלפו האשמות כי ישנו "בוגד" בנבחרת אשר הדליף הדברים. לסכסוך נגררו אנשי צוות נוספים ושחקני הנבחרת אף החרימו אימון. התקשורת סערה סביב הפרשה ואף נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, התייחס אליה באומרו כי התנהגות זו של אנלקה חמורה מאוד, וההתנהלות במחנה הצרפתי אומללה. לאחר הטורניר הוחלף כצפוי דומנק בלורן בלאן.

עם כניסתו של בלאן לתפקיד בלאן החליט להדיח מהסגל את פרנק ריברי, פטריס אברה וג'רמי טוללאן שהורחקו מכמה משחקים לאחר המונדיאל. בלאן התחיל את תפקידו בצורה רעה כאשר הפסיד במשחק הידידות נגד נורווגיה 1–2 ואת משחק הראשון של שלב הבתים ב־1-0 סנסציוני לבלארוס בסטאד דה פראנס. אולם לאחר מכן באה שורה של חמישה ניצחונות רצופים (2-0 על בוסניה והרצגובינה, על רומניה ועל לוקסמבורג במוקדמות יורו 2012. לאחר מכן באו ניצחונות במשחקי ידידות נגד אנגליה וברזיל). צרפת של בלאן בולטת בעיקר בגלל זימוני הנבחרת המרעננים שלו שכללו את פליפ מקסס, קארים בנזמה, יוהאן גורקוף, מתיו ולבואנה וסמיר נאסרי שהצטיין נגד אנגליה.

את יורו 2012 פתחה צרפת בתיקו מול נבחרת אנגליה וניצחון על נבחרת אוקראינה. במשחק השלישי בשלב הבתים פגשה צרפת את נבחרת שוודיה, שלמעשה איבדה סיכוי להעפיל לרבע הגמר. צרפת הייתה זקוקה לניצחון על מנת לסיים במקום הראשון בבית, אך הפסידה 0–2 וסיימה את שלב הבתים במקום השני. כתוצאה מכך פגשה בשלב רבע הגמר את נבחרת ספרד, שסיימה במקום הראשון בבית שלה, והפסידה לה בתוצאה 0–2.

במוקדמות מונדיאל 2014 שובצה צרפת לבית קשה עם ספרד, שהייתה אלופת העולם ואלופת אירופה. צרפת סיימה כצפוי במקום השני והתמודדה במשחקי הפלייאוף על העלייה מול נבחרת אוקראינה. צרפת הפסידה במשחק הראשון שנערך באוקראינה 0–2 אך ניצחה בגומלין 0–3 והעפילה למונדיאל.

צרפת שובצה לבית המוקדם עם נבחרות שווייץ, הונדורס ואקוודור. צרפת פתחה בצורה מצוינת את הטורניר כאשר הביסה 0–3 את הונדורס ואחר כך הביסה גם את ראש הבית שווייץ בתוצאה 2–5. צרפת סיימה את משחקיה בשלב הבתים בתיקו 0-0 מול אקוודור שהבטיח לה את המקום הראשון בבית והעפלה לשמינית הגמר. בשלב זה ניצחה צרפת את ניגריה 0–2 והעפילה לרבע הגמר מול גרמניה במשחק בו הפסידה 0–1. כרים בנזמה היה הכובש המצטיין של הנבחרת בטורניר עם שלושה שערים.

את יורו 2016 המכיל 24 קבוצות במבנהו החדש, אירחה צרפת במדינתה. בזכות הופעות טובות בשלבים המוקדמים הסתמנה צרפת כמועמדת רצינית לזכייה, ולאחר שהדהימה את הפייבוריטית הברורה נבחרת גרמניה והעפילה על חשבונה לגמר בניצחון 2:0 מצמד של אנטואן גריזמן, לא היה ניתן לערער על "זכייתה" המסתמנת של צרפת, אך ב-10 ביולי התרחשה סנסציה במשחק הגמר ונבחרת צרפת הפסידה לפורטוגל 1:0 בהארכה, במשחק חלש יחסית של הצרפתים, באצטדיון סטאד דה פראנס (שאותו תקף נחיל עש). לאחר המשחק הרחוב הצרפתי שהיה בטוח בזכיית הנבחרת הלאומית, השתתק וכאב את הפסדה של נבחרתו, שלא זכתה ביורו בפעם השלישית בהיסטוריה.

נבחרת צרפת בכדורגל עם גביע העולם ב-2018

2018 עד 2022: זכייה שנייה בגביע העולם וזכייה בגביע האומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרפת זכתה באליפות העולם במונדיאל 2018, בפעם השנייה בתולדותיה. כובשי השערים המצטיינים של הנבחרת היו קיליאן אמבפה, שנבחר לשחקן הצעיר המצטיין (בן 19), ואנטואן גריזמן, שכבשו כל אחד 4 שערים במהלך הטורניר. עוד בלטו השחקנים רפאל וראן ולוקאס הרננדס, כל אחד מהם עם 7 הופעות בטורניר.

צרפת העפילה לטורניר כזוכת בית א' במוקדמות אירופה, ושובצה לבית עם דנמרק, אוסטרליה ופרו. צרפת ניצחה את אוסטרליה 2–1, ואת פרו 1–0, וסיימה בתיקו 0–0 מול דנמרק. במשחק שמינית הגמר הדיחה את נבחרת ארגנטינה בתוצאה 4–3, וברבע הגמר גברה על אורוגוואי בתוצאה 2–0. במשחק חצי הגמר מול בלגיה, סיימה בתוצאה 1–0.

בגמר הטורניר התמודדה מול נבחרת קרואטיה, וגברה עליה בתוצאה 4–2.

ב-28 ביוני 2021 הודחה נבחרת צרפת בשמינית גמר יורו 2020 עם הפסד בבעיטות עונשין נגד נבחרת שווייץ, כשקיליאן אמבפה מחמיץ את הפנדל המכריע.[3]

ב-10 באוקטובר 2021 זכתה נבחרת צרפת בליגת האומות 2020/2021 אחרי שניצחה בחצי הגמר את בלגיה ובגמר את ספרד.[4]

צרפת העפילה למונדיאל 2022. בשלב הבתים הביסה צרפת את אוסטרליה 1-4 וגברה על דנמרק 1-2. במשחקה האחרון בשלב הבתים הפסידה צרפת לתוניסיה 1-0 ועלתה לשמינית הגמר מהמקום הראשון בבית. בשמינית הגמר גברה צרפת 1-3 על פולין וברבע הגמר גברה על אנגליה 1-2. בחצי הגמר גברה צרפת על מרוקו 0-2 ובמשחק הגמר סיימה בתיקו 3-3 עם ארגנטינה. צרפת הפסידה 4-2 בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים וסיימה במקום השני. קיליאן אמבפה סיים כמלך השערים במונדיאל עם 8 שערים.

מונדיאל 2022 סימן את המשך ההצלחה של שחקנים כמו קיליאן אמבפה, אנטואן גריזמן ואוליבייה ז'ירו, שבמשחק הראשון מול אוסטרליה כבש צמד, ב-4 בדצמבר 2022 במשחק מול נבחרת פולין במסגרת שמינית גמר מונדיאל 2022 כבש שער נוסף, בכך עבר את תיירי הנרי והיה למלך השערים של נבחרת צרפת. בנוסף השוער הוגו לוריס הפך בטורניר לשיאן ההופעות בנבחרת.

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן סגל שחקני הנבחרת לקראת משחקי מונדיאל 2022.

הנתונים מעודכנים נכון ל-18 בדצמבר, לאחר משחק גמר גביע העולם 2022 נגד נבחרת ארגנטינה

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער ברייס סמבה 25 באפריל 1994 1 0 צרפתצרפת לאנס
16 שוער מייק מניאן 3 ביולי 1995 8 0 איטליהאיטליה מילאן
23 שוער אלפונס אראולה 27 בפברואר 1993 5 0 אנגליהאנגליה וסטהאם יונייטד
2 הגנה בנז'מן פבאר 28 במרץ 1996 47 3 איטליהאיטליה אינטר מילאנו
3 הגנה אקסל דיסאסי 11 במרץ 1998 3 0 אנגליהאנגליה צ'לסי
5 הגנה ז'ול קונדה 12 בנובמבר 1998 18 0 ספרדספרד ברצלונה
17 הגנה ויליאם סאליבה 24 במרץ 2001 8 0 אנגליהאנגליה ארסנל
18 הגנה דאיו אופאמקאנו 27 באוקטובר 1998 12 2 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
21 הגנה לוקאס הרננדס 14 בפברואר 1996 33 0 צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן
22 הגנה תיאו הרננדס 6 באוקטובר 1997 13 2 איטליהאיטליה מילאן
24 הגנה איברהימה קונטה 25 במאי 1999 6 0 אנגליהאנגליה ליברפול
6 קשר מתאו גנדוזי 14 באפריל 1999 7 1 איטליהאיטליה לאציו
8 קשר אורליאן טשואמני 27 בינואר 2000 21 3 ספרדספרד ריאל מדריד
13 קשר יוסוף פופאנה 10 בינואר 1999 7 0 צרפתצרפת מונקו
14 קשר אדריאן רביו 3 באפריל 1995 35 3 איטליהאיטליה יובנטוס
19 קשר בובכר קמארה 23 בנובמבר 1999 3 0 אנגליהאנגליה אסטון וילה
25 קשר אדוארדו קמבינגה 10 בנובמבר 2002 6 1 ספרדספרד ריאל מדריד
7 חלוץ אנטואן גריזמן 21 במרץ 1991 117 44 ספרדספרד אתלטיקו מדריד
9 חלוץ אוליבייה ז'ירו 30 בספטמבר 1986 120 54 איטליהאיטליה מילאן
10 חלוץ קיליאן אמבפה 20 בדצמבר 1998 66 39 צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן
11 קיצוני עוסמאן דמבלה 15 במאי 1997 35 4 צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן
12 חלוץ רנדאל קולו מואני 5 בדצמבר 1998 5 1 צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן
20 חלוץ קינגסלי קומאן 13 ביוני 1996 46 5 גרמניהגרמניה באיירן מינכן
26 חלוץ מרקוס תוראם 6 באוגוסט 1997 9 1 איטליהאיטליה אינטר מילאנו

כל גביעי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
אורוגוואיאורוגוואי 1930 סיבוב ראשון 3 1 0 2 4 3
הממלכה האיטלקיתהממלכה האיטלקית 1934 סיבוב ראשון 1 0 0 1 2 3
צרפתצרפת 1938 רבע גמר 2 1 0 1 4 4
ברזילברזיל 1950 לא העפילה
שווייץשווייץ 1954 סיבוב ראשון 2 1 0 1 3 3
שוודיהשוודיה 1958 מקום שלישי 6 4 0 2 23 15
צ'ילהצ'ילה 1962 לא העפילה
אנגליהאנגליה 1966 סיבוב ראשון 3 0 1 2 2 5
מקסיקומקסיקו 1970 לא העפילה
גרמניהגרמניה 1974
ארגנטינהארגנטינה 1978 סיבוב ראשון 3 1 0 2 5 5
ספרדספרד 1982 מקום רביעי 7 3 2 2 16 12
מקסיקומקסיקו 1986 מקום שלישי 7 4 2 1 12 6
איטליהאיטליה 1990 לא העפילה
ארצות הבריתארצות הברית 1994
צרפתצרפת 1998 מקום ראשון 7 6 1 0 15 2
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יפןיפן 2002 סיבוב ראשון 3 0 1 2 0 3
גרמניהגרמניה 2006 מקום שני 7 4 3 0 9 3
דרום אפריקהדרום אפריקה 2010 סיבוב ראשון 3 0 1 2 1 4
ברזילברזיל 2014 רבע גמר 5 3 1 1 10 3
רוסיהרוסיה 2018 מקום ראשון 7 6 1 0 14 6
קטר (מדינה)קטר (מדינה) 2022 מקום שני 7 5 1 1 16 8
ארצות הבריתארצות הברית מקסיקומקסיקו קנדהקנדה 2026
סה"כ 16/22 73 39 14 20 136 85

כל אליפויות אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
צרפתצרפת 1960 מקום רביעי 2 0 0 2 4 7
ספרדספרד 1964 לא העפילה
איטליהאיטליה 1968
בלגיהבלגיה 1972
יוגוסלביהיוגוסלביה 1976
איטליהאיטליה 1980
צרפתצרפת 1984 מקום ראשון 5 5 0 0 14 4
גרמניהגרמניה 1988 לא העפילה
שוודיהשוודיה 1992 סיבוב ראשון 3 0 2 1 2 3
אנגליהאנגליה 1996 חצי גמר 5 2 3 0 5 2
בלגיהבלגיה הולנדהולנד 2000 מקום ראשון 6 5 0 1 13 7
פורטוגלפורטוגל 2004 רבע גמר 4 2 1 1 7 5
אוסטריהאוסטריה שווייץשווייץ 2008 סיבוב ראשון 3 0 1 2 1 6
פוליןפולין אוקראינהאוקראינה 2012 רבע גמר 4 1 1 2 3 5
צרפתצרפת 2016 מקום שני 7 5 1 1 13 5
האיחוד האירופיהאיחוד האירופי 2020 שמינית גמר 4 1 3 0 7 6
גרמניהגרמניה 2024 העפילה
סה"כ 10/16 43 21 12 10 69 50

גביע הקונפדרציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה השתתפה בתור סיבוב משחקים ניצחונות תיקו הפסדים שערי זכות שערי חובה
ערב הסעודיתערב הסעודית 1992 לא העפילה
ערב הסעודיתערב הסעודית 1995
ערב הסעודיתערב הסעודית 1997
מקסיקומקסיקו 1999
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יפןיפן 2001 אלופת העולם 1998 ואלופת אירופה 2000 מקום ראשון 5 4 0 1 12 2
צרפתצרפת 2003 זוכת יורו 2000 ומארחת מקום ראשון 5 5 0 0 12 3
גרמניהגרמניה 2005 לא העפילה
דרום אפריקהדרום אפריקה 2009
ברזילברזיל 2013
רוסיהרוסיה 2017
סה"כ 2/10 10 9 0 1 24 5

ליגת האומות של אופ"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה דרג סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
פורטוגלפורטוגל 2018-2019 א שלב הבתים 4 2 1 1 4 4
איטליהאיטליה 2020-2021 א מקום ראשון 8 7 1 0 17 8
הולנדהולנד 2022-2023 א שלב הבתים 6 1 2 3 5 7
2024-2025 א
סה"כ 18 10 4 4 26 19

שיאי שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-18 בנובמבר 2023.

שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בנבחרת.

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגו לוריס שיאן ההופעות (145) בנבחרת צרפת בכל הזמנים.
# שם שנים בנבחרת הופעות שערים
1 הוגו לוריס 2008–2023 145 0
2 ליליאן טוראם 1994–2008 142 2
3 אוליבייה ז'ירו 2011–הווה 131 57
4 אנטואן גריזמן 2014–הווה 127 44
5 תיירי הנרי 1997–2010 123 51
6 מרסל דסאי 1993–2004 116 3
7 זינדין זידאן 1994–2006 108 31
8 פטריק ויירה 1997–2009 107 6
9 דידייה דשאן 1989–2000 103 4
10 כרים בנזמה 2007–2022 97 37
לורן בלאן 1989–2000 16
ביצ'נטה ליזארזו 1992–2004 2

מלכי השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוליבייה ז'ירו מלך שערי (57) נבחרת צרפת בכל הזמנים.
# שם שנים בנבחרת שערים הופעות ממוצע למשחק
1 אוליבייה ז'ירו 2011–הווה 57 131 0.43
2 תיירי הנרי 1997–2010 51 123 0.41
3 קיליאן אמבפה 2017–הווה 46 77 0.61
4 אנטואן גריזמן 2014–הווה 44 127 0.35
5 מישל פלאטיני 1976–1987 41 72 0.57
6 כרים בנזמה 2007–2022 37 97 0.38
7 דויד טרזגה 1998–2008 34 71 0.48
8 זינדין זידאן 1994–2006 31 108 0.29
9 ז'יסט פונטיין 1953–1960 30 21 1.43
ז'אן-פייר פאפן 1986–1995 54 0.56
10 יורי דז'ורקף 1993–2002 28 82 0.34

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נבחרת צרפת בכדורגל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
  2. ^ 1 2 החל מאוגוסט 1993 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל
  3. ^ אחרי דו-קרב פנדלים דרמטי: אמבפה החמיץ, שווייץ ברבע גמר היורו, באתר ספורט1, 29 ביוני 2021
  4. ^ סיקור משחק ספרד נגד צרפת, 10/10/2021 - ערוץ הספורט, באתר Sport5.co.il - אתר ערוץ הספורט