נבוזראדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נְבוּזַרְאֲדָן (בבבלית נבו-זר-אידין, Nabû-zēr-iddin - האל נבו נתן צאצא) היה איש צבא בבלי בכיר, אשר השתתף בכיבוש ממלכת יהודה והחרבת בית המקדש הראשון וירושלים.

מקור שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש שמו באכדית Nabû-zēr-iddin הוא "האל נבו נתן זרע", מהמילים נַדַנֻ nadānu[1] קשורה לעברית "נָתַן", זֶרֻ zēru[2] קשורה לעברית "זֶרַע".

נבוזראדן במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרי מלכים וירמיהו מתואר נבוזראדן כ"רב טבחים" (במובן של טבח, רצח) בצבאו של נבוכדנצר השני, מלך בבל. בתיאור חורבן יהודה בשנת 586 לפנה"ס מוצג נבוזראדן כמפקד בפועל של הצבא הבבלי שהחריב את ירושלים, כמוציא לפועל של ההגליות וכמי שמינה את גדליהו בן אחיקם כאחראי על התושבים שנותרו בה[3][4]. הוא גם הבכיר הבבלי ששחרר את הנביא ירמיהו מאזיקיו לקראת הגליית התושבים, ואפשר לו להישאר חופשי ביהודה, אם ירצה בכך[5].

בתיעוד הבבלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתעודה בבלית, שהתגלתה בתחילת המאה ה-20, הוזכר נבוזראדן כראשון מבין בכירי הממלכה ונראה שהיה מקורב במיוחד למלך נבוכדנצר.

תוארו ותפקידו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות לפחות שלוש אפשרויות לפירוש תוארו כ"רב טבחים":

  • על פי עודד ליפשיץ מאוניברסיטת ת"א, יש לתרגם את תוארו ל"שר האופים", "שר הנחתומים" - Rab Naḫatimmi. אין המדובר בהכרח באדם האחראי על האופים, אלא בתואר ממלכתי בכיר שמקורו בתפקיד זה בעבר[6].
  • על-פי הרב ליאור אנגלמן, "רב הטבחים" משמעו "רב הטובחים", הוא האלוף האחראי על הטְבָחים שמבצע הצבא.
  • גם התואר Rab Tabihi מוכר מתעודות בבליות ומשמעותו היא "מפקד משמר המלך", כלומר, יחידת העלית של הצבא הבבלי. תפקיד זה נראה כמתאים יותר למעמדו ופעילותו של נבוזראדן[7].

נבוזראדן בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – זכריה בן יהוידע#מסע הרצח של נבוזראדן

חז"ל פרשו את שמו של נבוזראדן כ"אריוך" מפני שהיה נוהם כאריה. במסגרת זו, הוא מתואר כאיש הצבא ששלח נבוכדנצר ליהודה בשל פחדו מהקרב.

המדרש מקשר בין רצח הנביא זכריה בן יהוידע, לבין נבוזראדן והחורבן כ-250 שנה לאחר הריגתו של זכריה (החלקים שבארמית תורגמו לעברית):

את מוֹצא, בשעה שעלה נבוזראדן להחריב את ירושלים רמז הקב"ה לאותו הדם שיהיה תוסס ועולה. רנ"ב שנה, מן יואש עד צדקיה מה עשו? גרפו עליו כל עפר, ועשו כל ערימה, ולא נח, והיה הדם תוסס ומרתיח (מעלה קצף). אמר הקב"ה לדם: זה הזמן שתפרע את שטר-הצוואה שלך. כיון שעלה נבוזראדן וראה את הדם, אמר להם: מה טיבוֹ של דם הזה, שתוסס כך? אמרו לו: דם פרים ואילים וכבשים שהיו שוחטין ומקריבין. הביא פרים וכבשים ואילים ושחט עליו, ולא שתק ולא נח ולא עמד. מיד הביאן, תלאן בגרדון, אמר להם: אמרו לי מה טיבו של דם זה, ואם לא - אסרק את בשרכם במסרקות של ברזל! אמרו לו: הואיל והקב"ה רוצה לתבוע דמו מידנו - נגלה לך, אמרו לו: כהן ונביא ושופט היה מתנבא עלינו את כל הדברים האלה שאתה עושה עמנו, ולא היינו מאמינים בו, ועמדנו עליו והרגנוהו על שהיה מוכיחנו.

מיד הביא שמונים אלף פרחי כהונה ושחט עליו (על דמו של זכריה), ולא נח, והיה הדם בוקע ועולֶה, עד שהגיע לקברו של זכריה. ועוד הביא סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה ושחט עליו, ולא נח. באותה שעה בא אותו רשע וזעק על הדם, ואמר לו: במה טוב אתה, ומה הדם שלך עדיף מדמם של אלו? רוצה אתה שאאבד כל אומתך בגללך? באותה שעה נתמלא הקב"ה רחמים ואמר: ומה אם זה, רשע בן רשע ואכזרי, ועלה להחריב את ביתי - נתמלא עליהם רחמים, אנכי שכתוב בי (שמות ל"ד) ה' ה' אל רחום וחנון, וכתיב בי (תהלים קמ"ה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו - על אחת כמה וכמה! באותה שעה רמז הקב"ה לאותו דם ונבלע במקומו.

בתלמוד במסכת סנהדרין וגיטין[8], מסופר שנבוזראדן הזדעזע והתגייר בעקבות המעשה הזה. ”תנא: נעמן גר תושב היה; נבוזראדן גר צדק היה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]