נבואה
בדתות, נבואה היא מסר המועבר לאדם (המכונה בדרך כלל נביא או אורקל), על ידי אלוהים או ישות על טבעית אחרת. הנבואה מופיעה בתרבויות ואמונות רבות, ובדרך כלל מכילה הוראות, חוקים או ידע על-טבעי, כגון ניבוי עתידות. הנבואה מתגלה לנביא בדרכים שונות, כגון חזיון, חלום או מגע ישיר עם האל. סיפורים על נבואות זוכים לעתים לתשומת לב רבה במשך דורות, במסורות בעל פה או בכתב, ולעתים הם גם מקור לדת חדשה.
בממלכת מארי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיר מארי שעל הפרת התיכון נחשפו למעלה מ-50 תעודות ובהן נבואות של אמורים מסביבות המאה ה-18 לפנה"ס, מימי המלכים ישמח-אדד וזמרי-לים.[1] קיימת חלוקה ברורה בין ה"מנחשים" (בַּרֻם, Barum) העונים בתשובות של "כן" ו"לא" בדומה לאורים ותומים במקרא, לבין הנביאים הנושאים את דברי האלים. נביאי מארי נהגו להתנבא בשם האלים המסופוטמיים כגון דגן, הדד, איננה ואישתר.
הנבואות במארי שהועלו על הכתב ולכן שרדו, התמקדו בעיקר בענייני פולחן, מדיניות הממלכה ויועדו למלך. תיעודם השתמר בשל פקידים שמילאו את חובתם לדווח למלך מארי על כל מידע הנוגע לשלטון. חלק מהנבואות מזכירות באופיין נבואות בתנ"ך, בדרישתן למשפט צדק. לדוגמה, נבואה שיועדה לזמרי-לים דורשת להשיב נחלה של אישה באללח', בצירוף אזהרת שכר ועונש; ונבואה מאת נביא במקדש הדד בימחד דורשת עשיית משפט צדק באופן כללי. נבואה נוספת נשלחה לכברי-דגן מושל תרקה שנשלטה בידי מארי, ובה דרישה לבנות את השער החדש, אחרת לא יהיה גדיש, בדומה לנבואת חגי.[2]
אימות הנבואות התבצע באמצעות בדיקה מול המנחשים, או באמצעות השקיית הנביא במשקה מיוחד. במקרה אחד נביא אמורי השתמש בהתגשמותה של נבואתו בשם האל דגן של תרקה על נצחון במלחמה על בני ימין, כדי לבסס את אמינותו מול המלך זמרי-לים.
ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – הנבואה במסורת ישראל, הנבואה הקלאסית בישראל
במקרא ובחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המסורת היהודית כתבי הקודש של התנ"ך נכתבו תחת השפעה של התגלות נבואית ברמות שונות. התורה חוברה תחת השפעה נבואית עליונה של משה רבנו, ספרי הנביאים ברמת נבואה רגילה, ואילו הכתובים נכתבו תחת השראה של רוח הקודש, שהיא דרגת השראה נבואית נמוכה יותר.
על פי המסופר בתנ"ך נראה כי אין מצב קבוע וברור בו האדם מתנבא. לעיתים היא באה במפתיע על האדם, כמו אצל משה בסנה ושמואל במשכן שילה וירמיהו בעודו נער, בלא שעשו הכנות להתנבאותם, ולעומת זאת, בספר שמואל ובספר מלכים מסופר על חבורות בני-נביאים, שהתלמדו להתנבא, והגיעו למצב של אקסטזה ונבואה על ידי ניגון בכלי זמר (שמואל א', י ה). גם על הנביא אלישע, מסופר כי ביקש שינגנו לפניו כדי שתשרה עליו נבואה (מלכים ב', ג טו). לעיתים הנביאים נלקחו במפתיע מעבודתם, כמסופר על עמוס, שמעיד על עצמו שהוא בוקר ובולס שקמים ואיננו לא נביא ולא בן נביא (עמוס ז, יד).
התנ"ך וחז"ל מכירים גם בנביאים בני עמים אחרים, חז"ל הכירו בשבעה נביאים בני אומות העולם[3] בהם בלעם בן בעור ואיוב. באשר לנביאי שקר, בספר מלכים מוזכרים נביאי החצר של אחאב: ”וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַנְּבִיאִים, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל-רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם-אֶחְדָּל; וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה, וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ.” (מלכים א' כ"ב פסוק ו') ומיכה מזכיר נביאים הדורשים תשלום, ואם הם לא מקבלים אותו משנים את נבואתם: ”עַל-הַנְּבִיאִים הַמַּתְעִים אֶת-עַמִּי--הַנֹּשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם, וְקָרְאוּ שָׁלוֹם, וַאֲשֶׁר לֹא-יִתֵּן עַל-פִּיהֶם, וְקִדְּשׁוּ עָלָיו מִלְחָמָה” (מיכה פרק ג פסוק ה).
לתפיסת חז"ל[דרושה הבהרה] לא כל תקופה מתאימה לנבואה. גם כאשר ישנו אדם הראוי לנבואה, אם הדור אינו ראוי לנבואה, הרי זו לא תשרה עליו. כך הם הסבירו מצב שבו היו אנשים גדולים כהלל הזקן ושמואל הקטן בבית שני, שהיו ראויים לנבואה, אך היא בוששה מלשרות עליהם[4].
לתפיסתם, לא כל אדם יכול להתנבא, ותנאי מקדים לנבואה, היא שלמותו האישית והמוסרית של האדם. "אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם וענו"[5] ולגרסה אחרת גם בעל קומה[6]. על הרוצה לזכות לנבואה להיות שלם בשכלו (חוכמה) בנפשו (גיבור) ברכושו (עשיר) ומעל לכל עליו להיות ענו.
בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודה הלוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי שכתב בשנת 1139 בספרד, סייג שני תנאים לקבלת נבואה:
לתפיסתו יש קשר הדוק בין הנבואה למעמד הלאומי של ישראל. ואת המצב של העדר הנבואה הוא מסביר במצב של גלות ישראל. ומסתמך בדבריו על אמרת חז"ל שמאז שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מחכמים ונמסרה לשוטים.
רמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהמשך המאה ה-12 במצרים, הרמב"ם בהשפעת אל-פאראבי כתב על התכונות שנדרשו בעיני חז"ל לנבואה, כי מעלת החוכמה היא המפתח לנבואה, ומחייבת פתיחות. לנביא יהיו כל "המעלות השכליות", בצד רוב תכונות האופי הטובות, אבל לא בהכרח כולן. כך למשל הוא מתאר שם נביאים שהייתה להם תכונת אופי בעייתית כמו כעס, תאוה, או פחד ובכל זאת התנבאו.[8] את "גיבור" הוא מפרש כמתגבר על יצרו, ואת "עשיר" כמי ששמח בחלקו ומסתפק במועט, כפי המתואר בפרקי אבות. גם לדעת הרמב"ם, נבואה אינה אפשרית בגלות.
דרגות שונות יש בנבואה כשם שיש דרגות בחוכמה. הדרגה קובעת את איכות הנבואה, ולכן נביא המתנבא בדרגה גבוהה יותר יבין טוב ונכון יותר את פשר התגלות ה' אליו.
הבדל חשוב בין הרמב"ם לבין ריה"ל, שבעוד שלדעת הרמב"ם יש צורך בהכנה והכשרה שכלית, לדעת ריה"ל אין צורך בכך.
הנביאים בצרפת ואשכנז[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצרפת ואשכנז במאות ה-12–13 כונו כמה חכמים בכינוי "נביא". החוקר משה אידל מנה אחד-עשר דמויות שכונו כך, והציג שורת עדויות על תופעת הנבואה באיזורים אלו מאותה תקופה. על נביאים אלו נמנו רבי אברהם אקסלרוד מקלן, רבי שמואל החסיד משפייר (כונה נביא בידי מהרש"ל[9]), רבי נחמיה בן שלמה הנביא מארפורט, רבי עזרא הנביא ממונקנטור ועוד. חלקם השתמשו בטכניקות של הזכרת שמות האל על מנת להגיע לנבואה, בין היתר בהשפעת ספרות ההיכלות. באקלים זה חיבר גם רבי יעקב הלוי ממרויש את ספרו שו"ת מן השמים על תשובות שמימיות בנושאים הלכתיים.[10][11]
אברהם אבולעפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחצית השניה של המאה ה-13 בספרד ובמסינה, סיציליה, רבי אברהם אבולעפיה כתב על חזיונות נבואיים. לדוגמה ב"ספר העדות": "בשנה התשיעית ההיא עוררהו ה' ללכת לרומי רבתי כאשר ציווה בברצלונה...". בכתבים אחרים הוא מכנה עצמו בשמות שונים כמו "אברהם הרואה", "רזיאל" ו"ברכיאל"; הוא מגלה סודות מיסטיים כמו קץ הימים, ומנמק זאת בכך שגילויים אלו מתאפשרים בזכות העובדה שהמשיח עומד להתגלות, ולו ידוע זמן בואו.
הרב אבולעפיה עסק ב"קבלה מעשית", ומיזג את תורת הנפש של הרמב"ם עם קבלת חסידי אשכנז. מה שמייחד ומבליט אותו לעומת מקובלים אחרים שעסקו בכך, הוא הפירוט הרב של הטכניקות המעשיות בהשגת הנבואה. הרב אבולעפיה השתית דרך ברורה להולכים בדרכו, החל מאופן וסדר הנשימות הראוי,[12] תנועות ראש[13] וידיים,[14] דמיון האותיות,[15] התעטפות בטלית והנחת תפילין,[16] וכן בתנאים הנלווים לשימוש בהזכרת השם, כמו ההכנה הנפשית הראויה והתבודדות במקום המיוחד לשם כך והתרחקות מענייני העולם הגשמי.[17]
רשב"א[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי שלמה בן אדרת פירט על תופעת הנביאים בתקופתו, במענה לשואלים על אדם שכונה "הנביא מאווילה". באותה תשובה כתב נגד רבי אברהם אבולעפיה ונבואותיו, ומנה מספר מתחזים נוספים לדעתו. עם זאת, התקשה לדחות בקלות את הנבואה בימיו, וכתב על התלבטויותיו ”זה תמה בעיניי, ולבבי שוכב בין שתי תמיהות אלו”.[18][11]
בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר שערי קדושה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר שערי קדושה שפורסם בתחילת המאה ה-17 ומיוחס לרבי חיים ויטאל הובאו תנאים שיש לקיים על מנת לזכות לנבואה, ולדעתו היא אפשרית גם בימיו. למעשה הספר כולו מהווה מעין מדריך להשגת נבואה, ולטענת המחבר ”הנבואה ורוח הקודש מוכרחים להמצא בעולם, ודבר נקל הוא. אך אמנם בתנאי שימצאו אנשים ראויין לכך”.[19] בחלק השלישי הוא מפרט את הדרכים להשגת נבואה באמצעות היטהרות אישית וקיום מצוות מוקפד. בחלק הרביעי הוא מציע זאת גם באמצעים מאגיים. חלק זה הושמט מן הדפוסים בשל הרתיעה מ"קבלה מעשית" (=מאגיה). לספר זה הייתה השפעה רבה על תפיסת הנבואה בתנועות השבתאות והחסידות במאות הבאות.[11]
הרב קוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
במכניקה של הנבואה, על פי תפיסות הוגי דעות יהודיים, הנבואות נקלטות בדמיונו של האדם, "ביד הנביאים אדמה". ישנו קשר אמיץ בין חלום לבין נבואה. דמיון מפותח, הוא כלי חשוב להשראה נבואית. לפי חזונו של הרב קוק כדי שתתחדש הנבואה, ישנו צורך לפתח את הדמיון, ולכן לתפיסתו במאה ה-20 התפתחה תרבות אנושית שמבוססת הרבה על דמיון האדם.
ביוון וברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוון וברומא העתיקות, נבואות ניתנו בידי אורקל, שהיה יכול להיות אדם או חפץ המשמשים כמדיום לתקשור עם האלים וניתן לקבל ממנו מענה.
קיימים שני סוגים של אורקל אנושיים. הסיבילה, שהיו נביאות שהופיעו ביוון הקלאסית, ובעיקר בתקופת האימפריה הרומאית. נבואת הסיבילה הייתה מתנת האלים, והייתה מפורטת דיה כדי לכותבה בספרי הסיבילות. דוגמה לאורקל כזה במיתולוגיה היוונית היא קסנדרה.
הסוג השני הוא הפיתיה שהייתה הכוהנת הגדולה במקדשים, כגון האורקל מדלפי, ודמתה יותר לתפקיד מאשר למתנה. אל הפיתיה היו מפנים שאלות, בדרך כלל שהתשובה עליהן תהיה כן או לא, והנבואה הייתה ניתנת כחידה, ישירות מפי האל הדובר, בעוד הפיתיה נכנסת למצב של שכרון חושים.
תמה מרכזית סביב נושא הנבואה הוא חוסר יכולתו של אדם להימלט מגורלו. מוטיב זה משמש במגוון רב של טרגדיות ומחזות, כגון אדיפוס המלך, אנטיגונה ועוד.
בפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית, הסבירו שתופעת הנבואה אמורה להתרחש כאשר האדם המתוקן במידותיו והשלם בשכלו התעלה ובא במגע עם "השכל הפועל" - שהוא מאגר קוסמולוגי של תבונה, ונאצלת על נפשו אצילות נכבדה. לתפיסה זו הנבואה היא נחלתם של הפילוסופים שלמי השכל.
באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערכים מורחבים – אל-וואחי, נביאי האסלאם
באסלאם הנבואה נקראת וַחִי (وَحي) ומשמעותה השראה או התגלות מאת אללה.[20] מילה זו קרובה גם למילה אַוְחַא (أوحى) שמשמעותה "הנחיה". הנבואה מופיעה לנביאים בחלום, באמצעות מלאך או מאחורי צעיף/מסך.
במסורת המוסלמית קיימת הבחנה בין נביא (נבי, نبيّ), כמו דאוד (דוד) וסולימאן (שלמה), לבין שליח (רסול, رسول) כמו הוד, מוסא (משה), עיסא (ישו) ומוחמד. הנביאים יכולים רק להתנבא על מנת לעודד את ולחזק את המאמינים, אך רק השליחים יכולים להוריד שריעה חדשה, דהיינו הוראות וחוקים קבועים.[21]
המקור הראשי באסלאם להגדרת הנבואה הוא בסורת א-שורא (סורת המועצה) באיאת (הפסוקים) האחרונים שלה:
לֹא נִתֵּן לְאָדָם אֲשֶׁר יְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים, אִם לֹא בְּחָזוֹן אוֹ מֵאַחֲרֵי מָסָךְ: אוֹ כִּי יִשְׁלַח שָׁלִיחַ אֲשֶׁר יִגְלֶה אֶת אָזְנוֹ אֶת אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, כִּי הוּא עֶלְיוֹן וְחָכָם: וּכָזֹאת אָצַלְנוּ עָלֶיךָ רוּחַ עַל-פִּי פְקֻדָּתֵנוּ.
— סורת א-שורא (המועצות, 42), 51–53. בתרגום יוסף יואל ריבלין, פרויקט בן יהודה
אחת האמונות המרכזיות באסלאם היא שמוחמד הוא "חותם הנביאים" (ח'אתם אל נביין), כלומר, הנביא האחרון, שאחריו אין עוד נביאים. יוצאים מן הכלל הזה הם האחמדים, שמאמינים באחמד אל-קאדיאני כחותם הנביאים, אך הוקעו ככופרים בידי שאר המוסלמים.
בסורת א-נחל (הדבורה) מופיעה הדבורה כפועלת ונותנת דבש בשל נבואה מאת אללה[22].
בדת המורמונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אצל המורמונים קיימת האמונה ב"התגלות מתמשכת" (אנ'), ולפיה מאז שחר האנושות הנבואה לא פסקה מעולם.
המורמונים רואים בגו'זף סמית' נביא שקיבל את בשורתו המלאה של ישו. מחליפיו של סמית' בהנהגת "כנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים" גם הם נחשבים לנביאים, ויכולים בכל רגע לזכות למסר הישר מהאל. הכנסייה מונהגת על ידי היררכיה של נביא עליון המכונה "נביא, רואה ומגלה" (באנגלית: "Prophet, seer, and revelator" (אנ')) שתחתיו מספר גופים ניהוליים.[23]
עם זאת, התקווה להתגלות אינה מוגבלת לנביאים. מורמונים מחפשים השראה בכל ענייני היומיום, והמגע האישי עם האל הוא אפשרות זמינה תמיד, לפחות פוטנציאלית. אך לנבואות אישיות אין מעמד ותוקף ציבוריים כפי שיש לנשיאי הכנסיה, אלא הן מיועדות רק לאדם הפרטי.
בספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני הנבואות בדרך כלל סתומות, ורק עלילת הסיפור מבהירה את משמעות הנבואה. הנבואות ניתנות בדרך כלל בהתגלות מיסטית או מוטמעות מזה עידן ועידנים בתרבות. לעיתים, שילוב נבואה בספרות הפנטזיה מוביל לשאלות פילוסופיות של דטרמיניזם והאם הגיבור יכול להתחמק מגורלו.
דוגמאות לנבואות ניתן למצוא בספרים/סרטים הבאים:
- חולית: נבואות לגבי "קפיצת הדרך", בספר זה ישנן עוד סוג של נבואות - נבואות שהוחדרו לתרבויות שונות בידי המיסיון של בנות גישרית שבדרך כלל מדברות על בוא המשיח או גאולה שתגיע בעקבות הגעתם של זרים וכוהנות קדושות. מטרת נבואות אלה הוא לתת מקלט בעת הצורך לבנות גשרית על ידי כך שהמקומיים יתייחסו אליהן כאל המשיח. פול "מואדיב" אטרייאידס ואימו ג'סיקה מנצלים נבואה כזו כדי להתקבל לחברת הדררים במדבר הצחיח של אראקיס.
- מלחמת הכוכבים: נבואה על "הנבחר" שיביא איזון לכוח. לאבירי הג'די יש יכולת מוגבלת לראות חזיונות לגבי העתיד.
- הארי פוטר: נבואה על הנבחר שימגר את המכשף הרשע וולדמורט, המתארת את מאפייניו: בן של הילאים שיותקף על ידי המכשף ויסומן כשווה לו.
- המטריקס: בסדרת סרטי המטריקס מופיעה דמות של נביאה אשר מנבאת לגיבורים אירועים שיתרחשו בעתיד המיידי. לגיבור הראשי, ניאו, היא מנבאת מצבים בהם יתקל בדילמה ומה שיתרחש בכל אחת מהאפשרויות שיבחר, אך פעם אחר פעם ניאו מצליח לשנות את תוצאת הנבואה.
- פרסי ג'קסון: בכל ספר נשמעת נבואה המגשימה את עצמה באותו הספר. הנבואה נשמעת מפי האוראקל ובדרך כלל קשה להבין למה או למי היא מיוחסת עד רגע ההתגשמות עצמו.
- קונג פו פנדה: בסרט הראשון המאסטר אוגוואיי, התנבא ש"לוחם הדרקון" שאמור להציל את כל בעלי החיים ולהביס את הלוחם המרושע טאי לונג, יגיע על כדור אש מהשמיים ואכן פו הפנדה נבחר להיות לוחם הדרקון הבא ולמרות שכולם, כולל תלמידו המובהק מאסטר שיפו, פיקפקו בבחירתו של אוגוואיי אחרי מותו, הנבואה התגשמה ופו הביס את טאי לונג בקרב האחרון שלהם בסוף הסרט.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבי ורשבסקי, נבואה עממית ונבואה קלאסית, באתר "מקראנט"
- בנימין אופנהיימר, חוזים ומתנבאים בחמת, באתר "מקראנט"
- רשימת מאמרים על הנבואה בספר הנבא בן אדם – על הנבואה כאפשרות ממשית
- דרכי הנבואה בישראל סקירה באתר שפת הנפש.
- מתניה שטרנברג, "איך או מה" תפיסת הנבואה של הרב הנזיר והחזון איש (אורכב 06.05.2014 בארכיון Wayback Machine), באתר ישיבת עתניאל
- ד"ר ליאורה רביד על ספר יחזקאל ועל התפתחות הנבואה בישראל, סדרה של שלושה פרקים בפודקאסט "עושים תנ"ך" של רשת עושים היסטוריה.
- נבואה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נבואות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משה ענבר, נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי 2007
- ^ חגי פרק א
- ^ "שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי" בבלי מסכת בבא בתרא טו ב
- ^ "שפעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו נתנה עליהן בת קול מן השמים ואמרה יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך נתנו עיניהם בהלל הזקן וכשמת הספידוהו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא" - תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ל"ח, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ב, עמוד א', נראה שהמקור לדבריהם הוא בירמיהו (ט כב) שם מוזכרים שלשה מעלות באדם: חוכמה, גבורה ועושר "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ".
- ^ החל מבקשתו של משה "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" (שמות, ל"ג, ט"ז)
- ^ "דע, שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שהיו לו כל המעלות השכליות, ורוב מעלות המידות והחזקות שבהן...ואין מתנאי הנביא שיהיו אצלו כל מעלות המדות, עד שלא תפחיתהו פחיתות". (בשמונה פרקים פ"ז)
- ^ שו"ת מהרש"ל, סימן כט.
- ^ משה אידל, ספרות ההיכלות, המודל האקסטטי-מיסטי וגלגוליהם, מדעי היהדות 52, 2017, עמ' 163–212
- ^ 1 2 3 משה אידל,
חיפושי הנבואה מימי הביניים ועד ימינו, רשימת השמעה, באתר יוטיוב
- ^ "צריך שייקח כל אות ואות מאותיותיו ויניענה בתנועת נשימתו ארוכות שלא ינשום בין שתי אותיות כי אם נשימה אחת ארוכה (...) ואחר כך ינוח בשיעור נשימה אחת. וכן עשה בכל אות ואות (...)" (מתוך ספר "מפתח השמות").
- ^ "תתחיל להניע לבך וראשך (...) ונענע ראשך בציור הניקוד אשר באות שאתה מזכיר (...)" (מתוך ספר "חיי העולם הבא").
- ^ "ושא עיניך למרום ושא את כפיך השמאלית והימנית בדמות נשיאת כפיים של הכהן (...)"(מתוך "ספר החשק").
- ^ "כשלהבת הנר הלבנה תוכל לצייר השם הנכבד בתכלית הלובן והאור" (מתוך כתב יד ששון 290).
- ^ "ותתעטף בטלית ושים תפילין בראשך ובידך (...) ונקה עצמך ובגדיך ואם תוכל יהו כולם לבנים כי כל זה מועיל לכוונת היראה ואהבה מאוד (...)" (מתוך ספר "חיי העולם הבא").
- ^ "והכון לקראת אלהיך ישראל והכן עצמך ליחד לבבך וטהר גופך ובחר לך מקום מיוחד שלא ישמע קולך לשום אדם והיה יחיד ומיוחד מבלי אחד ושב בחדר או בעליה ואל תגלה סודך לשום אדם, ואם תוכל שתעשייהו ביום בבית אפל מעט עשהו. ואמנם הטוב הישר שתעשהו בלילה, והזהר לפנות מחשבות מכל הבלי העולם באותה שעה (...)" (מתוך ספר "חיי העולם הבא").
- ^ שו"ת הרשב"א, חלק א' תשובה תקמ"ח באתר hebrewbooks
- ^ שערי קדושה חלק ג שער שלישי
- ^ השראה (אלוהית), באתר ערביט, 2021-02-04
- ^ בהקשר זה ראו גם יוסף אלבו, ספר העקרים/מאמר א/יח, המבחין בין שליח לנביא. וכן משנה תורה לרמב"ם, הלכות יסודי התורה, פרק ח', הלכה ג', המבחין בין נבואת משה לשאר הנביאים.
- ^ סורת א-נחל (16), 69
- ^ תומר פרסיקו, המורמונים (אחרית דבר לספר 'שיר לאיזי ברדלי'), באתר לולאת האל, 2015-09-01
| נבואה | ||
|---|---|---|
| בדתות ותרבויות | ||
| טכניקות | חלום • הזיה • שאלת חלום • אקסטזה • טראנס (תודעה) (אנ') • דבקות • מאגיה • תקשור • סיאנס • השבעת מלאכים | |
| סוגי נבואה | ניבוי עתידות • התגלות • אסכטולוגיה • הארה • איחוז • תאופניה (אנ') • חזון (מיסטיקה) (אנ') | |
| הטיות | נבואה בדיעבד • נבואה המגשימה את עצמה • נבואה המזימה את עצמה • שפה מעורפלת • אחריו, לכן בגללו • הטיית הישרדות • חוק ליטלווד | |
