מתת קונסטנטינוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרסקו מהמאה ה-13 בבזיליקת Santi Quattro Coronati ברומא, המתאר את קונסטנטינוס מוסר את המסמך לסילבסטר הראשון.

מתת קונסטנטינוסלטינית: Constitutum Donatio Constantini או Constitutum domini Constantini imperatoris) הוא צו קיסרי רומי מזויף שחובר כנראה בין השנים 750 ל-800 לספירה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרתו המדויקת של זיוף זה אינה ודאית לחלוטין, אך אין ספק שנועדה להגן על האינטרסים של האפיפיור. יש המשערים כי הסיבה לחיבור המסמך הייתה התמודדות מול התביעות של האימפריה הביזנטית או של מלך הפרנקים קרל הגדול, שנטל לעצמו סמכויות כשל אחד מקיסרי רומי במערב אירופה ואת התואר "קיסר הרומאים". עם זאת, נראה כי התאריך המוקדם יותר (750 לספירה) הוא הנכון, ומשערים כי המסמך חובר בתקופת כהונתו של האפיפיור סטפנוס השני בערך בשנת 752.

בשנת 751 נפלה רוונה, בירת ה"אקסרכיה הביזנטית" (השטח שעדיין היה בשלטון ביזנטי באיטליה), בידי הלומברדים. האפיפיור סטפנוס השני, שחשש מכוחם של הלומברדים, נסע בשנת 754 לפריז לבקש את הגנתו של המנהיג הפרנקי פפין הגוץ (אביו של קרל הגדול). משערים כי בפגישתם זו הראה סטפנוס לפפין את המסמך המזויף משום שבתמורה להכתרתו מחדש כמלך הפרנקים על ידי האפיפיור הבטיח פפין לסטפנוס במסמך הקרוי "מתת פפין" להגן על האפיפיורים בפני הלומברדים ולהעניק לאפיפיור את השטחים שהלומברדים כבשו מהביזנטים. מימוש הבטחתו של פפין אפשר את הקמת מדינת האפיפיור ב-754 והפיכתו של האפיפיור למנהיג חילוני של מדינה זו.

המסמך חובר לכאורה על ידי קיסר רומא קונסטנטינוס, בן המאה הרביעית, והעניק לאפיפיור סילבסטר הראשון ולאפיפיורים שיבואו אחריו כיורשים של פטרוס את השליטה על העיר רומא שבאיטליה ובכל הקיסרות הרומית המערבית, בעוד קונסטנטינוס ימשיך לשלוט על הקיסרות הרומית המזרחית מבירת האימפריה החדשה קונסטנטינופול. הטקסט טען כי המתת הוא התגמול של קונסטנטינוס לסילבסטר בשל ההדרכה בעיקרי האמונה הנוצרית שקיבל קונסטנטינוס ממנו, הטבלתו, וריפויו בדרך נס מצרעת.

השימוש הוודאי הראשון במסמך היה באיגרת ששלח ב-1054 האפיפיור לאו התשיעי למיכאל הראשון קרולריוס, הפטריארך של קונסטנטינופול, ובה תבע את ההגמוניה על הכנסייה על סמך המתת. מכאן ואילך יש אסמכתאות לשימוש במסמך בידי האפיפיורים של ימי הביניים לשם חיזוק תביעותיהם להגדלת שטחי מדינת הכנסייה, להגברת עוצמתם כשליטים חילוניים באיטליה, ולביסוס תביעותיהם להגמוניה מול הכנסייה המזרחית (לימים הכנסייה האורתודוקסית). כל מי שכפר באמיתות המסמך הואשם במינות.

במשך תקופה ארוכה היה המסמך מקובל על הכול, על אף שאוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה הוקיע את המסמך כזיוף. המשורר דנטה אליגיירי קונן בקומדיה האלוהית כי מסמך זה הוא המקור לארציות של האפיפיורות. עם זאת, באמצע המאה ה-15, עם התחייה שחלה בלימוד הידע הקלאסי ועם התפתחות הקריאה הביקורתית, החלה גם הכנסייה להבין כי בלתי אפשרי שהמסמך אמיתי.

ההומניסט לורנצו ואלה הוכיח ב-1440 כי ה"מתת" חייב להיות זיוף לאחר שניתח את השפה שבה כתוב המסמך והראה כי על אף שנעשה שימוש בניסוחים מתקופת הקיסרות בטקסט, לא ייתכן כי חלק מהלטינית במסמך נכתב במאה הרביעית. יותר מכך, חלק מהתאריכים המצוינים במסמך אינם מתאימים לתאריכים ההיסטוריים. חוקרים מתקופות מאוחרות יותר הוכיחו גם כי רכיבים נוספים במסמך כמו ריפויו של קונסטנטינוס בידי סילבסטר אינם אלא אגדה שנוצרה מאוחר יותר. מניתוח הטקסט ברור כי כותבי המסמך הסתמכו על הספר Vita S. Silvestri ("חייו של סילבסטר הקדוש"). החוקרים חלוקים באשר למקום הזיוף. יש הסוברים כי נעשה ברומא, ויש הסוברים כי נעשה באימפריה הפרנקית, משום שהאזכורים הראשונים למסמך (המצויים בספרייה הלאומית בפריז) הם מעשי ידי כותבים פרנקים.

הטקסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשם השילוש הקדוש ובלתי מחולק, דהיינו - האב, הבן ורוח הקודש,

  1. אימפראטור במשיח ישוע, אלוהינו, אדוננו, ומושיענו אחד, מאותו השילוש הקדוש, קיסר פלאויוס קונסטנטינוס, נאמן, רחום, אדיר, מיטיב, אלמניקוס (המנצח את האלמאנים), גותיקוס (המנצח את הגותים), סרמטיקוס (זה שניצח את הסרמטים), גרמניקוס (מנצח בגרמאניה), בריטניקוס (המנצח בבריטניה), הוניקוס, אדוק (pius), בר-המזל (felix), מנצח. מברך את האב המבורך, סילבסטר, בישוף ואפיפיור רומא המבורך ביותר היושב על כסאו של פטרוס הקדוש.
  2. רוממתנו בעלת הרחמים רוצה להפיץ ולידע את כל באי העולם, בתיאור נהיר באמצעות מסמך אימפריאלי זה, את הדברים האלה אשר ה' אלוהינו, מושיענו הגואל, ישו, בנו של האב המרומם ביותר, דרך השליחים הקדושים פטרוס ופאולוס, בתיווכו של אבינו סילבסטר, הכוהן העליון ואפיפיור אוניוורסלי, הואיל לעשות למעננו. אנו מציעים את אמונתנו, כפי שלמדנו מהאפיפיור האוניברסלי סילבסטר, ואנו מבשרים מנבכי לבנו כי רחמי אלוהים נחו עלינו לבסוף.
  3. סבלתי מנגע הצרעת, על מנת להירפא הציעו לי לבנות אמבט בגבעת הקפיטולין ולמלאו בדם תינוקות שטרם חטאו, ואכן אספתי תינוקות כאלו, אולם בכיין של האימהות שכנע אותי להחזיר להן את תינוקותיהם.
  4. בשנתי הופיעו בפניי דמויות בשם פטרוס ופאולוס ובישרו לי כי היות שהפסקתי את העינויים יעזרו הם לי להירפא. לדבריהם בישוף רומא, סילבסטר, מתחבא במערה אליה נמלט כתוצאה מרדיפות הנוצרים עליהן פקדתי. הלכתי אל אותו סילבסטר ושאלתי אותו מי הם האלים בעלי השמות פטרוס ופאולוס. סילבסטר ענה לי כי הם אינם אלים אלא שליחיו של ישו המשיח. כאשר הראה לי ציור שלהם, זיהיתי בהם את הדמויות שראיתי בחלומי. בהמשך הטביל אותי סילבסטר שלוש פעמים באגן הטבילה וזה ריפא אותי מהצרעת ממנה סבלתי.
  5. סילבסטר ציטט בפני את הפסוקים 18–19 מתוך הבשורה על-פי מתי: "וגם אני אומר לך כי אתה כיפא ועל הצור הזה אבנה את קהלתי ושערי שאול לא יגברו עליה. אתן לך את מפתחות מלכות השמים וכל מה שתאסר על הארץ יהיה אסור בשמים, וכל מה שתתיר על הארץ יהיה מתר בשמים." (תרגום נוסף וגם-אני אמר לך כי אתה פטרוס ועל-הצור הזה אבנה את-קהלתי ושערי שאול לא יגברו עליה: 19 ואתן לך את-מפתחות מלכות השמים וכל-אשר תאסר על-הארץ אסור יהיה בשמים וכל-אשר תתיר על-הארץ מותר יהיה בשמים). לפיכך החלטתי, בהתאם לסמכותי הקיסרית שיש לכבד את הכנסייה והענקתי לה כוח וזכויות בהתאם.
  6. החלטתי שהבישוף של רומא יהיה הבכיר מבין כל חמשת המרכזים של הנצרות הקדומה (praecipuas), כלומר בכיר מהפטריארכים של אנטיוכיה, אלכסנדריה, קונסטנטינופול וירושלים. ויהיה בכיר מכל כנסייה אחרת בעולם. הבישוף שיעמוד בראש הכנסייה ברומא (הכנסייה הרומית הקדושה) יהיה בכיר מכל כהן דת אחר בעולם והוא זה שיקבע כל דבר הנוגע לפולחן הנוצרי. כי דין הצדק הוא שראשות השלטון הדתי תהייה במקום אליו נשלח פטרוס על ידי ישו, מקום בו פטרוס נצלב והפך למרטיר. על כל הנוצרים לחפש את מורה ההלכה שלהם במקום בו טמונה גופתו של המורה (פטרוס).
  7. אני רוצה שכל העמים בעולם ידעו שבניתי כנסייה למושיע, האדון האלוהי ישו המושיע בתוך ארמון הלטראנו, ואני קובע שכנסייה זו תהייה הכנסייה הראשית לכל העולם. לשם כך אני מעניק לבישוף רומא וליורשיו בתפקיד שישבו על כסאו של השליח פטרוס הקדוש את ארמון לטראנו המפואר כמתנה לצמיתות וכן אני מעניק לו כתר, מצנפת פריגית שיחבשו מעכשיו כל בישופי רומא, גלימה ושאר בגדי מלכות ואת הפיקוד על הפרשים הקיסריים. בנוסף לארמון, הענקתי לאפיפיור ולניהולו את העיר רומא ואת כל חבלי איטליה ועריה.
  8. אין זה ראוי שיכהן קיסר חילוני (ארצי) בעל סמכות במקום שבו נוסדה כהונת הדת הנוצרית בידי קיסר שמימי, לפיכך ראיתי לנכון להעביר את שלטוני למזרח, לבנות עיר בביזנטיון שתיקרא על שמי ולמשול משם על מזרח האימפריה[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מתת קונסטנטינוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תרגום הטקסט לעברית מבוסס על תרגומה של עליזה ג'ינאו בספר "מתפללים, לוחמים ועמלים באירופה: לקט מקורות"