מתיונין
| שם באנגלית | Methionine | ||
|---|---|---|---|
| סימון ארוך | Met | ||
| סימון קצר | M | ||
| נוסחה כימית | C5H11NO2S | ||
| משקל מולקולרי | 149 גרם למול | ||
| נקודה איזואלקטרית | 5.74 | ||
| pKa קרבוקסיל | 2.28 | ||
| pKa אמין | 9.21 | ||
| pKa שייר | אין | ||
| |||
| מספר CAS |
59-51-8  | ||
  | |||
מתיונין (Methionine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע. תאי גוף האדם אינם מסוגלים לסנתז מתיונין ולכן היא מהווה חומצת אמינו חיונית, שיש לקבל אותה דרך המזון. הקצובה היומית המומלצת למבוגרים לפי האקדמיה הלאומית לרפואה היא 19 מ"ג מתיונין לכל ק"ג משקל גוף[1].
כימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחד עם ציסטאין, זוהי אחת משתי חומצות האמינו היחידות שבשייריהן מצוי אטום גופרית. אולם, בניגוד לציסטאין, שבה אטום הגופרית נמצא בקצה השייר ולפיכך פעיל מאוד מבחינה כימית (דבר המביא ליצירת קשרים דיסולפידיים בין שיירי ציסטאין שונים), במתיונין נמצא אטום הגופרית באמצע השייר, כך שהוא אינו חשוף לסביבה ואינו נוטה להגיב. השייר של מתיונין מורכב משתי קבוצות מתילן (CH2), מאטום גופרית ומקבוצת מתיל (CH3). ריבוי אטומי הפחמן גורם לכך שמתיונין הידרופובית באופן יחסי.
מקורות תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקורות המשמעותיים ביותר למתיונין, כמו לשאר חומצות האמינו, הם מזונות עשירים בחלבון כגון בשר בקר, דגים ועוף, חלב, ביצים, קטניות (כגון פולי תורמוס, פולי סויה, עדשה תרבותית, שעועית, חומוס, פול ואפונה) וגרעינים מסוימים[2].
ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זוהי אחת מחומצות האמינו הנדירות, והיא מהווה בממוצע 2.3% מכלל חומצות האמינו בחלבונים. עובדה זו משתקפת בקוד הגנטי: מתיונין היא אחת משתי חומצות האמינו, יחד עם טריפטופן, המקודדות על ידי קודון אחד בלבד (AUG). קודון זה מהווה בנוסף קודון פתיחה; קודון זה מאותת למנגנוני השעתוק והתרגום בתא להתחיל בפעולתם. היות שקודון הפתיחה מקודד למתיונין, חומצת אמינו זו היא הראשונה כמעט בכל שרשרת פפטידית חדשה שמסונתזת על ידי הריבוזומים בתא. בכמחצית מהחלבונים מוסר המתיונין מתחילת החלבון לאחר התרגום. בתאים פרוקריוטיים (חיידקים) קיימת הבדלה בין מתיונין המיועד להצבה באמצע חלבון ובין מתיונין המיועד לאתחול חלבון; מולקולות מתיונין המיועד לאתחול כוללות קבוצת פורמיל (קבוצת אלדהיד, CHO) הקשורה לקבוצת האמינו של החומצה. בתאים איקריוטיים קיים מנגנון אחר המאפשר לריבוזום להבדיל בין שני סוגי המתיונין.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מתיונין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מתיונין, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Dietary reference intakes for energy, carbohydrate, fiber, fat, fatty acids, cholesterol, protein, and amino acids, Washington, D.C.: National Academies Press, 2005
- ^ תכולת המתיונין במזונות על פי משרד החקלאות האמריקאי
| עשרים חומצות האמינו הסטנדרטיות הנפוצות בטבע | ||
|---|---|---|
|
