משפט ז'יראר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בטריגונומטריה ספירית, משפט ז'יראראנגלית: Girard's theorem) קובע שסכום הזוויות של משולש גיאודטי על כדור סוטה מ- סטייה חיובית שערכה פרופורציונלי לשטח המשולש , או, בניסוח שקול: , כאשר r הוא רדיוס הכדור. את המשפט, שהוא המקרה הלא-טריוויאלי הפשוט ביותר של משפט גאוס-בונה, גילה והוכיח המתמטיקאי הצרפתי אלבר ז'יראר.

הוכחת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת המעגלים הגדולים מחלקים את הכדור לשלושה זוגות של סהרונים.

הרעיון המרכזי של ההוכחה הוא להסתכל בהשלמה של המשולש הספירי, כלומר להסתכל לא רק על קשתות המעגלים הגדולים שמהוות את צלעות המשולש, אלא על כל ההיקף שלהם, כמומחש באיור. ניתן לראות שכל שני מעגלים גדולים נפגשים בשתי נקודות אנטיפודיות, ולכן יוצרים זוג של "רצועות כדוריות", אותם נכנה סהרונים (lunes). סהרונים אלו חופפים בחלקם, כאשר אזורי החפיפה הם שני העותקים של המשולש הכדורי. מיישום עקרון ההכלה וההפרדה לצורך חישוב שטח ניתן לקבל איפוא ששטח הכדור שווה לסכום שטחי שלושת זוגות הסהרונים פחות ארבע פעמים שטח המשולש הכדורי. הסיבה לכך היא שכל סהרון מכיל את שטח המשולש הכדורי, בעוד יש שני משולשים כדוריים בלבד, לכן ספרנו את השטח A של המשולש הכדורי 6 פעמים כאשר יש למנות אותו פעמיים בלבד, ומכאן מגיע המחוסר 4A. כיוון שזווית הפתיחה של כל סהרון היא אחת מהזוויות הקודקודיות של המשולש הכדורי , ניתן לקבל ששטח הסהרון פרופורציונלי לזווית הקודקודית שמתאימה לו ושווה במדויק ל-: . מהצבת כל הקשרים האלו נקבל:

ומצמצום ב-4 והעברת אגפים נקבל את התוצאה המבוקשת:

מ.ש.ל

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]