משפטי נירנברג הנוספים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
15 בספטמבר 1947, הפושע הנאצי אוטו אולנדורף משיב לכתב האישום במשפט האיינזצגרופן

משפטי נירנברג הנוספיםאנגלית: Subsequent Nuremberg Trials) ובשמם הרשמי משפטי פושעי המלחמה בפני בתי הדין הצבאיים בנירנברג (Trials of War Criminals before the Nuremberg Military Tribunals) הייתה סדרה של שנים-עשר משפטים שהתנהלו בפני בתי דין של צבא ארצות הברית ובהם נשפטו אנשי צבא, מדינאים, תעשיינים ואנשי מקצוע של גרמניה הנאצית על פשעי מלחמה. המשפטים נערכו עם תום מלחמת העולם השנייה, החל משנת 1946 ועד 1949, בהיכל הצדק בנירנברג, לאחר תום משפט פושעי המלחמה הראשיים בפני בית הדין הצבאי הבינלאומי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התכנון המקורי, בנירנברג היו אמורים להתקיים מספר משפטים בפני בית הדין הצבאי הבינלאומי, אולם חילוקי דעות גוברים בין בעלות הברית אשר שלטו בחלקים מגרמניה (ארצות הברית, בריטניה, צרפת וברית המועצות), לא איפשרו את המשך פעילותו של בית הדין הבינלאומי. על פי החלטה של מועצת השלטון של בנות הברית (Allied Control Council), אשר פורסמה ב-20 בדצמבר 1945, כל אחת מבנות הברית אשר שלטה בשטחי גרמניה הוסמכה להעמיד לדין פושעי מלחמה בתחום שליטתה.

על יסוד החלטה זו, עם תום משפט נירנברג לפושעי המלחמה הראשיים, קיימה ארצות הברית שנים-עשר משפטים נוספים נגד פושעי מלחמה, אשר נערכו בנירנברג. השופטים במשפטים אלה היו כולם אמריקאים, וכך גם התובעים. התובע הראשי במשפטים אלה היה בריגדיר גנרל טלפורד טיילור.

באזורי שליטה של בנות הברית האחרות נערכו משפטים דומים נגד פושעי מלחמה נאצים.

המשפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים-עשר המשפטים שנערכו בפני בתי הדין הצבאיים של צבא ארצות הברית בנירנברג החלו ב-9 בדצמבר 1946 והסתיימו ב-13 באפריל 1949. המשפטים שנערכו לפי מספר ההליך:

שם המשפט נאשמים ואישומים מועדים הכרעת דין וגזר דין
משפט הרופאים בגרמניה 23 רופאים נאצים שהואשמו בניהול ניסויים רפואיים בבני אדם. 9 בדצמבר 1946 - 20 באוגוסט 1947 16 נאשמים הורשעו מתוכם 7 נידונו למוות, 7 זוכו.
משפט מילך קצין צבא גרמניה הנאצית, פילדמרשל מילך, הואשם ברצח ובעינוי שבויי מלחמה וכן בהשתתפות בניסויים בבני אדם. 2 בינואר 1947 - 16 באפריל 1947 הורשע ונידון למאסר עולם.
משפט השופטים בגרמניה 9 מאנשי משרד המשפטים של גרמניה הנאצית ו-7 שופטים הואשמו בניצול תפקידם לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. 5 במרץ 1947 - 4 בדצמבר 1947 10 נאשמים הורשעו ונידונו לתקופות מאסר שונות, 4 הנאשמים זוכו מכל אשמה, אחד התאבד ומשפטו של אחד הופסק מסיבות בריאות.
משפט פוהל 18 קציני אס אס ובראשם אוסוולד פוהל הועמדו לדין על פשעי מלחמה באס אס 8 באפריל 1947 - 3 בנובמבר 1947. התכנס שוב ב-14 ביולי 1948 4 נאשמים נידונו למוות, אך עונשם של 3 מהם הומתק, 11 נידונו למאסר ו-3 זוכו.
משפט פליק 6 תעשיינים מתאגיד פליק הואשמו בהעסקת כוח אדם בתנאי עבדות ובביזת רכוש פרטי. 19 באפריל 1947 - 22 בדצמבר 1947 3 נאשמים הורשעו ונידונו לתקופות מאסר שונות, 3 זוכו.
משפט אי גה פארבן הועמדו לדין 24 נאשמים עובדי תאגיד אי גה פארבן הואשמו בביזת רכוש פרטי ובפשעי מלחמה אחרים. 27 באוגוסט 1947 - 30 ביולי 1948 13 נאשמים הורשעו ונידונו לתקופות מאסר שונות.
משפט בני הערובה הועמדו לדין 12 נאשמים, קצינים בכירים בכוחות הכיבוש הנאצי ביוון, יוגוסלביה ואלבניה, הואשמו בנטילת בני ערובה אזרחים וברצח אזרחים בפעולות תגמול על פעולות גרילה. 15 ביולי 1947 - 19 בפברואר 1948 8 נאשמים הורשעו ונידונו לתקופות מאסר שונות, 2 זוכו, אחד התאבד לפני הכרעת הדין ומשפטו של אחד הופסק עקב בריאותו.
משפט RuSHA הועמדו לדין 14 נאשמים, פקידים במשרד הראשי לגזע ולהתיישבות של האס אס (Rasse- und Siedlungshauptamt-SS), במשרד נציב הרייך לחיזוק האומה הגרמנית (Reichskommissar für die Festigung des deutschen Volkstums), משרד ההשבה למולדת של גרמנים אתנים (Volksdeutsche Mittelstelle) ולבנסבורן, על פשעים נגד האנושות הכוללים רצח, הגליה ועינויים ממניעים מדיניים, גזעניים ודתיים. 20 באוקטובר 1947 - 10 במרץ 1948 13 נאשמים הורשעו ונשפטו לתקופות מאסר שונות, נאשם אחד זוכה.
משפט האיינזצגרופן הועמדו לדין 24 נאשמים, כולם קצינים באיינזצגרופן, באשמת רצח המוני. 29 בספטמבר 1947 - 10 אפריל 1948 23 נאשמים הורשעו בדין, 14 נידונו למוות, אולם עונשם של 10 הומר במאסר. הליכים בעניינו של נאשם אחד הופסקו עקב מצבו הבריאותי.
משפט קרופ 12 נאשמים מתאגיד קרופ, בהם אלפרד קרופ, הועמדו לדין באישומי העסקת כוח אדם בתנאי עבדות וביזת רכוש פרטי. 8 בדצמבר 1947 - 31 ביולי 1948 11 נאשמים הורשעו בדין ואחד זוכה.
משפט השגרירים הועמדו לדין 21 נאשמים אשר החזיקו במשרות בכירות במשרדי ממשלה שונים, על אחריותם לפשעים שבוצעו בגרמניה הנאצית ובשטחים שכבשה. 6 בינואר 1948 - 13 באפריל 1949 19 נאשמים הורשעו בדין ונשפטו לתקופות מאסר שונות, 2 נאשמים זוכו.
משפט הפיקוד העליון הועמדו לדין 14 נאשמים, כולם גנרלים בוורמאכט, חלקם היו חברי הפיקוד העליון של הכוחות המזוינים של גרמניה הנאצית, על תכנון וביצוע פשעי מלחמה בשטחים שכבשה גרמניה. 30 בדצמבר 1947 - 28 באוקטובר 1948 11 נאשמים הורשעו ונידונו לתקופות מאסר שונות, 2 נאשמים זוכו ואחד התאבד במהלך המשפט.

תוצאות המשפטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל משפטי נירנברג הנוספים הועמדו לדין 185 איש בעוון פשעי מלחמה, 142 מתוכם הורשעו לפחות בעבירה אחת. 24 מן הנאשמים נידונו למוות, 11 מגזרי דין אלה הומרו למאסר עולם. 20 נאשמים נידונו למאסר עולם, 98 נידונו לתקופות מאסר שנות, קצרות יותר. 35 נאשמים זוכו בדין, בעניין 4 נאשמים הופסק משפטם מסיבות בריאות ו-4 נוספים התאבדו במהלך המשפט.

רבים מעונשי המאסר הארוכים יותר שנגזרו על הנאשמים במשפטי נירנברג הנוספים, הופחתו בשנת 1951 על ידי הנציב העליון בשטח הכיבוש האמריקאי בגרמניה, ג'ון מק'קלוי. עונשם של עשרה מן הנידונים למוות במשפט האיינזצגרופן הומר לעונש מאסר. באותה שנה ניתנה חנינה לרבים מאלה שנידונו למאסר במשפטי נירנברג.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]