משחק ילדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ילדים משחקים במשחק הזיכרון
משחק ילדים קבוצתי במעגל
משחק ילדים באומנות - ציור של ילדים משחקים.
ילדים משחקים בסוסים, מתוך ספר הלימוד "חברי"

משחק ילדים הוא משחק שבדרך-כלל המשחקים בו הם ילדים. למשחק ילדים יש חוקים, אשר עוצבו במהלך שנים רבות והתפתחו באופן אבולוציוני.

במשחק ילדים יש לכל משתתף סיבה לבצע את תפקידו היטב. השילוב הכולל של ילדים בתפקידים שונים, המבצעים את תפקידיהם היטב, מביא לידי מנגנון משומן ומאוזן, אשר גורם סיפוק לילדים המשחקים בו, ובדרך אגב מפתח בהם כישורים מוטוריים, שכליים וחברתיים.

גבולות הגדרת משחק הילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר ילד אחד או יותר עסוקים בפעילות הסובבת סביב חפצים מורכבים, החפצים תופסים את מרכז ההתרחשות.

עיסוק כזה, בצעצועים מורכבים, אינו משחק במובן החברתי של המילה, אף אם הוא יכול לפתח כישורים מוטוריים ושכליים, כישורי שיתוף פעולה ועבודה בצוות. צעצועים שהשימוש בהם אינו מהווה משחק הם למשל רכבת צעצוע, מלאכת יד, תצרף.

אביזרי משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים משחקים ב"גומי"
ילדים משחקים עם גלגלים בחצר קיבוץ גבעת השלושה

משחק עשוי לכלול אביזרים.

משחק ב"נדמה לי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפצים המשמשים במשחק ה"נדמה לי" מתפקדים כצעצועים, אף אם לא יוצרו כדי להיות צעצועים. גם שבר רהיט, ענפים, כלי בישול וכלי מיטה משמשים בה במידה כצעצועים במשחק ה"נדמה לי".

המשחק ב"נדמה לי" הוא המשחק הקרוב ביותר למשחק בצעצועים קנויים, ואכן צעצועים קנויים משמשים בו לעיתים, גם אם לא בשימושם המקורי. הורים עשויים לגלות כי אף שמנעו מילדם צעצועים בדמות כלי נשק, הוא משתמש בצעצועים אחרים (למשל מקל מטאטא או בובה) ומעמיד פנים כי הם כלי נשק.

למשחק ב"נדמה לי" (או "נגיד ש...") אין חוקים מוגדרים, אף כי עשויה להתפתח דינמיקה חברתית במהלך המשחק בהם: מכיוון שחוקי המשחק אינם כתובים, המשחק המשותף ב"נדמה לי" מגדיר בסופו של דבר דמויות דומיננטיות יותר ופחות.

הדמויות הדומיננטיות יותר הן אלה המכתיבות את חוקי העולם הבדיוני. האם האבא בא לביקור עכשיו? האם הסבתא כועסת על האמא כי היא לא טיפלה בתינוק כראוי? האם השוטר הצליח לפגוע בגנבת כשירה לעברה, או שהיא התחמקה? לאמיתו של דבר, המשחק ב"נגיד ש.." הוא משחק בהגדרת חוקי המשחק - בתכנון מנגנונים. משחק מבוגרים קרוב למשחק זה הוא המשחק מאו.

  • משחק גולות הוא משחק שבו משתמשים הילדים בגולים העשויים מזכוכית צבעונית. המטרה של המשחק היא לפגוע על ידי קליעה מדויקת בגולים של היריב, כל פגיעה היא ניצחון ומאפשרת לקולע לקבל את הגולה של היריב.

משחק זה בדרך כלל מסווג כמשחק הנפוץ בקרב הבנים.

ביזור לעומת ריכוזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע מציורו של פיטר ברויגל האב "משחקי ילדים"

משחקי הילדים נחלקים למשחקים מבוזרים וריכוזיים. משחקים ריכוזיים הם משחקים בהם שחקן אחד שונה מהותית בתפקידו מיתר השחקנים. הוא מנהל את המשחק, ואינו נהנה כמו יתר השחקנים. למשל, השחקן הקורא הוראות במשחק ים יבשה, או השחקן המכריז מספרים במשחק שקית. זאת בניגוד למשל למשחקים מבוזרים בהם לכל השחקנים תפקיד שווה כדוגמת שבע בום או איש תלוי.

משחקי שכונה מאופיינים בביזור באופן טבעי. ילדים עשויים לקחת משחק ריכוזי, כדוגמת המלך אמר או ים יבשה, ולשנות את חוקיו כך שיהיה מבוזר. שינוי חוקים כזה אפשרי בדרך כלל באמצעות הכנסת המושג של משחק חוזר: הילדים משחקים במשחק הריכוזי מספר פעמים, כאשר עונשו של המפסיד (או זכותו של המנצח) לקחת את התפקיד המיוחד בסיבוב הבא של המשחק.

ביזורם של משחקי השכונה אינו עדות לכך שהם הוגנים או סימטריים. משחקים אלה יפלו פעמים רבות לטובה את הילדים החזקים יותר, בכך שיקצינו את הפער המוטורי בין ילדים: ילדים שקופצים טוב יותר בחבל קפיצה, למשל, יזכו לזמן תרגול רב יותר, בעוד שילדים שהתחילו בפיגור קטן מבחינה מוטורית יישארו מאחור.

הדבר היחיד שביזורם של משחקי השכונה מעיד עליו הוא עמידותם והתהליך האבולוציוני שעברו. משחק שאינו יכול להימשך לאחר שאחד הילדים נקרא לעלות הביתה אינו משחק עמיד. השוו למשל למשחק הקופסה דיפלומטיה, אשר מחייב נוכחות של שבעה שחקנים בדיוק במהלך כל המשחק הממושך. משחק התלוי בבחירה קשיחה של חלוקת תפקידים אף הוא אינו משחק עמיד, מכיוון שעל אף חוסר ההוגנות כתלות בנתוני ההתחלה המוטוריים של משחקי הילדים, הרי שהחוקים שווים לכל נפש. בחוקי המשחק לא מצוין כי ילד מסוים חייב תמיד להיות התופס במשחק התופסת: הכרעת גורל משמשת לקבלת ההחלטה הראשונית. ילדים לא יסכימו לקבל על עצמם את דין הפור, אם משמעותו תהיה הוצאתם מן המשחק למשל כל אחר הצהריים. עם זאת, שימוש בתפקיד שרות למשך פרק זמן קצר מהווה גזירה סבירה. לעיתים אף עשוי ילד מחונן מוטורית להתנדב לתפקיד הלא רצוי, תוך הפגנת ביטחון עצמי: ילד שרץ מהר יותר מכולם יודע כי ייחלץ מהר מתפקיד התופס. בהתנדבו לתפקיד הוא משיג מספר מטרות נוספות:

  • הוא משחק זמן קצר בתפקיד שבדרך כלל אינו משחק בו
  • הוא מאפשר לקבוצה לדלג מעל לשלב המייגע של קבלת ההחלטה מי יהיה תופס
  • הוא מביא לקבלת החלטה הוגנת במובן זה שהיא עקבית עם יתר ההחלטות במשחק: בהתעלם מהתנדבותו שלו, כל התופסים במשחק נבחרים על שום כישלונם האישי - היתפסותם במשחק. אף אחד לא ממורמר מכיוון ש"נתקע" כתופס רק בגלל תהליך קבלת החלטות.

העברת חוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקיהם של משחקים ריכוזיים מועברים לקבוצה בדרך כלל על ידי דמות סמכותית, כגון מורה להתעמלות או מדריכים בתנועת נוער. משחקים המגיעים למיסוד רשמי, מקבלים סט חוקים אשר ועדה סומכת עליו ידיה, וניתן לקרוא את החוקים בספר רשמי. משחקים כאלה, אף אם לא היו ריכוזיים מלכתחילה, הופכים ריכוזיים מכיוון שדרוש שופט אשר יקפיד על קיום כלליהם. במקרים קיצוניים, השופט מהווה חלק ממהלך המשחק, כאשר לא משנה מה באמת קרה, אלא מה השופט אמר שקרה. למשל, האם השופט החליט שנעברה עברה, או את ידו של מי הרים השופט לאות ניצחון.

חוקיהם של משחקי שכונה מתקדמים באופן טבעי מפה לאוזן. החברה בשכונה היא חברה מעורבת גילאים, ובאופן כמעט רציף מתווספים אליה שחקנים צעירים, בעוד שהבוגרים פורשים ממנה. רצף גילאים זה מאפשר קיומו של זיכרון קולקטיבי ארוך, אשר מכיל גם משחקי עבר שאינם באופנה. משחקים אלו שמורים בזכרונם של הבוגרים. משחקים מפעפעים גאוגרפית, על פי רוב כאשר אחד השחקנים שב ממקום מרוחק ומלמד את חבריו חוקים ומשחקים חדשים. נדיר כי שחקן ייסע למקום אחר וילמד את השחקנים שם את המשחקים שהביא ממקומו הוא, מכיוון שקביעת המשחק בו תשחק הקבוצה תלויה בהרגלי הקבוצה, באופנה הנוכחית ובמעמדו החברתי של מציע המשחק.

בחברה המודרנית בה משחקים הילדים עם חבריהם לשכונה זמן מועט, אם בכלל, ומתרכזים סביב חוגים ומשחקי מחשב, נוצר פער בהעברת מידע בנוגע לחוקי משחקי השכונה, אשר הולכים ונשכחים. כתגובה לכך קמים חוגים, קייטנות ויוזמות של הורים, במסגרתם מלמדים מבוגרים את הילדים את חוקיהם של משחקי שכונה. בכך מאריכים אפקטיבית המבוגרים את אורכו של הזיכרון הקבוצתי, ויוצרים באופן מלאכותי קבוצות אחידות-גיל המשחקות משחקי שכונה.

קבלת החלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך משחקי ילדים עולה תכופות צורך בקבלת החלטות. לעיתים יש לבחור נציג שימלא תפקיד רצוי, כגון שבוי מדומה במשחק המחניים. לעיתים יש לבחור את מי שימלאו תפקידים רצויים פחות, כמו החמור במשחק חמור חדש, שוער בכדורגל וכיוצא בכך. קביעת התור, סדר המשחקים, אף הוא החלטה שיש לקבל, ואשר לעיתים מכתיבה את מהלך המשחק כולו. לצורך קבלת החלטות כזו נעשה שימוש במשחקי מזל (כגון אבן נייר ומספריים, משלוש יוצא אחד, או זוג או פרט), במלחמת אגודלים או בשירי בחירה כגון אן דן דינו.

משחקי מזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטות נוספות שיש לקבל הן החלטות על חוקי המשחק. בדרך כלל מודעים הילדים למגוון מסוים של חוקים, ופותרים את הבעיה בטרם החל המשחק, על ידי קבלת החלטה באשר למערכת החוקים הנבחרת עבור אותו משחק. בעיות מתעוררות בדרך כלל כאשר ילדים מחברות שונות (למשל, ממקומות שונים) משחקים יחד, אך אינם מודעים לכך שחוקי המשחק המסתתרים מאחורי שם המשחק בו נקבו עשויים להיבדל לפי חברה. במקרים כאלה לא מקובל להיעזר בהגרלה או במשחק דמוי הגרלה, שהרי הילדים אינם מנסים לבצע בחירה אלא להוכיח כי הצדק איתם, ללא עוררין.

מילות קוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצב זה קוראים הילדים לעזרתם סמכות חיצונית מלאכותית, המחזקת את ידם, על ידי שימוש במילת קוד מוסכמת המסיימת את הוויכוח. מילת קוד כזו אכן מסיימת את הוויכוח לעיתים קרובות, גם אם אין כל הילדים מכירים אותה מראש, וזאת בשל עצמת השכנוע המתלווה לקולו של ילד הנעזר בסמכות חיצונית שכזו.

מילות קוד לדוגמה הן: "סטופ כדור הארץ נגעתי באדום שמתי יד", "נגעתי בברזל", "נגעתי באדום", "(אחת שתיים שלוש) סטופ כדור הארץ" ו-"נגעתי הלבן מפתח סגור". כל המילים מלוות בנגיעה במתכת או בחפץ אדום/לבן.

מילות קוד כאלה שימושיות גם לצורך הכרעה מהירה בשלב טרום המשחק, לצורך קבלת החלטות א-סימטריות (שמשתתף אחד מרוויח מהן יותר מן האחרים בבירור). לדוגמה, על מנת להכריע מי יעמוד בשער יש הנוהגים לקרוא : "בין הראשונים!". בעקבות קריאה זו על שאר הנוכחים לקרוא גם כן "בין הראשונים!" במהירות האפשרית. האחרון לקרוא את הקריאה יעמוד בשער.

משחקי פגיעה בכדור[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי פגיעה בכדור הם משחקי ילדים המבוססים על העיקרון הבא: כדור משחק עובר בין השחקנים. כאשר שחקן אחד זורק את הכדור על שחקן אחר, יש שלוש תוצאות אפשריות:

  • השחקן השני תפס את הכדור. מאורע זה גורר התרחשות לטובת השחקן השני, או לרעת השחקן הראשון, או לטובת שחקנים הקשורים בשחקן הראשון בקשר שלילי (קשר של "שבי").
  • הכדור פגע ראשית כל ברצפה. בדרך כלל, אין התרחשות בעקבות מאורע זה.
  • הכדור פגע בשחקן השני, אך הוא לא תפס את הכדור. מאורע זה גורר התרחשות לטובת השחקן הראשון או לרעת השני, או לטובת שחקנים הקשורים בשחקן השני בקשר שלילי (קשר של "שבי").

משחקים אלו מסתיימים בדרך כלל כאשר כל השחקנים נפגעו. הם עשויים לשמש דרך לביטוי של אלימות כלפי ילדים בעלי מעמד חברתי נמוך.

משחקי ילדים אלימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי ילדים אלימים הם משחקי ילדים שכולם או רובם כרוכים בפגיעה גופנית הדדית או בפגיעה גופנית ביחיד - קורבן קבוע או מתחלף. הצורך בהיאבקות ובתחרות קיים אצל ילדים באופן טבעי, ומשחקים אלימים עשויים לנתב את הדחף להיאבקות גופנית לפסים מרוסנים, כמו במלחמת כריות. פגיעה במהלך מלחמת כריות היא בדרך כלל תאונה, ולא פגיעה מכוונת. גם במשחק ערימת ילדים לא חייב להיות ניסיון פגיעה מכוון: ניתן לשחק במשחק זה תוך הנאה ממגע, ולאו דווקא בתור תקיפה.

מצד שני, משחקים אלימים עשויים לפתוח פתח לאלימות טהורה, ואפילו להטפלות מאורגנת לשעיר לעזאזל. משחקים כאלה הם:

  • קרב תרנגולים
  • חימומי קיר - יחיד עומד מול הקיר. הקבוצה עומדת מולו במרחק של כחמישה מטרים וצריכה לפגוע בכדור בקרבן. מי שמפספס מתחלף עם הקורבן. משמש טכנית כסיום משחק עשרים ואחת.
  • פיצוצים, חימומים - המשתתפים רודפים זה אחרי זה עם כדור וזורקים אותו בכח זה על זה.

במשחקים אחרים, למשל עשרים ואחת, מהווה החלק של הפגיעה הגופנית רק חלק מרתיע, המדרבן את השחקנים שלא להכשל במשימתם, כמו המשחק מעגל כוח. עם זאת, גם במשחקים אלה עלול העונש, אשר אמור להיות סמלי, להפוך להתעללות ביחיד דחוי.

גם אינטראקציה גופנית פשוטה, אשר אינה מוגדרת כעונש אלא כחלק ממהלך המשחק, עלולה להפוך לכלי להתעללות ביחיד או ביחידים דחויים. במשחקי פגיעה בכדור (כדור פגיעה ודומיו) עלולה הפגיעה להפוך לקשה במכוון. גם משחקים בסגנון חמור חדש עלולים לגרום נזק, אף אם קשה יותר לכוון את התאונות במשחק זה.

בחברות מסוימות, גם משחקים תמימים עלולים לקבל נופך אלים. לכן נמצא גרסאות אלימות של משחקים שאין כל סיבה לשלב בהן אלימות:

  • קדאווה כגרסה אלימה של משחק התופסת. אם כי כאן לאלימות יש תפקיד במשחק - האיום באלימות מספק לשחקן שנמצא בתפקיד הבלתי רצוי ביותר מניע להתנהג לפי מסגרת החוקים. כל שחקן אחר משחק לפי החוקים פן ייענש ויהפוך לתופס, אך לתופס עצמו אין מה להפסיד.
  • צביטה מחזיר חזיר כגרסה אלימה של ג'ינקס.
  • גרסאות של חמור חדש ושל סוס ארוך.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדי יפת פוקס, משחקי הילדוּת שלנו, 2005.
  • יעקב וייס, ילדות נשכחת הווי ונוסטלגיה בסמטאות חיפה, 2001, עתיר הוצאה לאור בע"מ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]